על הספה בקליניקה של ד"ר מרטין

בזמן שהכתבה שלפניכם נכתבת, הטילים עדיין שורקים מעל ראשינו, ומדי כמה דקות נשמעת אזעקה במקום אחר ברחבי הארץ, למרות "הפסקות האש" הרבות. מסתבר שגם אם היום, בזמן שאתם קוראים אותה, כבר לא נשמעות שריקות היירוטים (בתקווה שאכן כך יהיה), עדיין רישומי המלחמה הנוכחית חרוטים בליבות כולם, שמנסים להתאושש מההשלכות הכואבות שלה. אכן, למרות ההצלחות הגדולות של צה"ל, והניסים הגלויים; כמות הטילים האדירה והפגיעות המועטות בנפש, גילוי המנהרות מבעוד מועד, שיכלו להוות מעוז רצחני למגה-פיגועים ראוותניים, ועוד, עדיין גם השנה התממש הפסוק המבהיל "כל רודפיה השיגוה בין המצרים". כמות החללים בקרב החיילים, הפצועים, ואפילו רק הקשיים ה"קטנים"... הספיחים של המלחמה, כמו: אובדן פרנסה, שבועות ארוכים של מתח ובלבול, הביאו ומביאים אותנו לצער גדול, לחוסר אונים ולחרדה מפני הבאות.

בחרנו לנצל את הראיון שתוכנן עוד רבות לפני תחילת המלחמה עם ד"ר עוז מרטין, רופא בעברו ופסיכותרפיסט בהווה, במטרה לשאול אותו את השאלות שבוערות לכולנו: איך מתמודדים עם הקושי, האובדן, השכול ושאלות הילדים? איך יוצקים משמעות לכל הסבל?

לאחר מכן ישבנו לשיחה ארוכה על נושאים נוספים שחשובים לכולנו: מאיפה מגיעה תחושת החסר והריקנות? למה ככל שהחיים נהיים קלים יותר כמות המרשמים לתרופות נוגדות חרדה ודיכאון רק עולה? מאיפה שואבים משמעות וכח? איך ייתכן שכל התשובות נמצאות, בסופו של דבר, ב.... בבית המדרש הישן?

* * *

קביעת זמן לראיון עם ד"ר מרטין הייתה משימה לא קלה, בהתחשב בלו"ז הצפוף שלו, שמלא בפגישות עם אנשים מבוקר ועד לילה. גם בזמן הראיון ניכר היה שהוא מנצל כל רגע. תשובותיו מדודות, ברורות, נוגעות מיד במטרת השאלה, וקדימה - לשאלה הבאה.

לא על כל השאלות הוא הסכים לענות. על שאלה כמו: "איך חזרת בתשובה באופן מעשי", הוא טען שזה לא מעניין. גם כשניסיתי להסביר שמדובר בעיתון, ושעיתון דורש 'סקופים', הוא לא הסכים לספק את הסחורה.

"אני לא מסוג האנשים שאפשר לרשום עליהם 'הייתי זמר ונהייתי חרדי קיצוני במאה שערים'..".. הוא לא מוכן לספק סחורה לקהל שמחפש עוד ריגושים וכתבות מסמרות שיער על צעדים קיצוניים ודרמטיים. ולא שהדרך שלו לא דרמטית; מסטודנט תל אביבי לחרדי, מרופא ילדים מצליח למנהל מערכות רפואיות שמגלגלות מיליונים, משם בחזרה לאוניברסיטה בתור סטודנט לפסיכותרפיה, התוצאה: קליניקה עמוסה ושני ספרים מרתקים.

אבל ד"ר מרטין לא מוכן להתעכב על הסיפור האישי שלו. יש לו מסרים שחשוב לו להעביר; הוא רוצה לדבר על האמת, על הדרך למצוא אושר, על משמעות, על החיים האמיתיים.

התוצאה הייתה מרתקת פי כמה, או כמו שהוא יגדיר זאת בהמשך: "אלו אמיתות שאמורות לגרום לנו לאושר אמיתי, לא להנאה זמנית וחולפת".

להישען על העבר, לקרוא את הסיפור מבחוץ

לפני הכל, היינו רוצים לדבר על המערכה הלא קלה שאנו עוברים בשבועות האחרונים. אבל, לפני שנדבר על הבעיות הקשות של המלחמה, כמו אובדן, חרדה וטראומות, נשמח לשמוע טיפים כיצד להתמודד עם הקשיים ה"קלים", שגם הם לא קלים... בעלי עסקים, כמו בדרום, שנפגעו, או אפילו במרכז, שהעובדים שלהם גוייסו, ומשפחות שלמות או אנשים מבוגרים שנכלאו, כפשוטו, שבועות ארוכים בבית. כיצד אפשר למנף את הקשיים ולצאת מהם מחוזקים יותר?

"קושי הוא מצב לא נעים ולא רצוי שאנחנו נאלצים להתמודד איתו בעל כורחנו. כך גם אי הנוחות הכללית שיש בחיים מורכבת ממצבים רבים כאלה. רובנו משתדלים להתעלם מכך שאנחנו לא שולטים על החיים, או לפחות מנסים למזער את הנזק הנגרם לתכניות שלנו מהופעת ה"לא צפוי" בחיינו, שכל כך מאיים עלינו.

יש דרגות שונות של אי נוחות בהקשר לנזקי המלחמה. יש הבדל בין הצער על אובדן של זמן, כסף, לבין אובדן של מכר. ובין אובדן של מכר, לאובדן של בן משפחה (חלילה).

אם מדברים על "למנף את הקושי", אולי נתבונן בדרך הרמת מנוף: כדי שמנוף יוכל להתרומם, הוא חייב להישען על משהו. בדרך כלל מחברים למנוף מעין רגליים תומכות, ורק אחרי שהוא נשען עליהן הוא יכול לעלות מעלה.

אם גם אנחנו רוצים להתרומם, ו"למנף" את הקושי- כלומר לצמוח ולגדול מתוכו, אנחנו צריכים נקודה אחת ברורה שנוכל להיאחז בה, וממנה נוכל לשאוב את הכוח".

במה נוכל להיאחז?

"עלינו למצוא דבר אמיתי שנוכל להישען עליו. ניקח לדוגמא בעלי עסק בדרום שנפגעו להם המכירות, ויש הרבה כאלו, לצערנו. הדרך שלהם להישען על משהו, זה לבחון את העבר ולראות שהם התמודדו ומתמודדים כבר תקופות ארוכה עם איום של טילים, ובמיוחד במבצעים הקודמים כמו 'עמוד ענן' לדוגמא.

אתם רואים שהצלחתם להתמודד עם הקושי הזה בעבר, כעת הישענו על זה - על ההכרה הפשוטה שבאמת הצלחתם בעבר... תנו לעצמכם שתי דקות של ריכוז והפנימו את העובדה שהצלחתם!

כעת, לאחר שתי הדקות, נסו לבדוק - האם יש סיבה בעולם שלא תצליחו גם בהתמודדות הנוכחית?

התשובה המתגלה היא, כי אכן יש לנו את הכוח. זהו מינוף בנושא אחד. באותו אופן, לכל מינוף יש את הצורך בנקודת משען מתאימה ואמיתית בתחומים אחרים".

מה עושים עם ילדים שמפחדים לעזוב את הבית, או שמתעוררים בלילה עם סיוטים? מה מסבירים להם?

"לדעתי, לילדים אמור להיות יותר קל מאשר למבוגרים - אם אנחנו לא נבהיל אותם.

ילדים פועלים שונה ממבוגרים. הם מבינים דברים דרך ההתבוננות על תגובותיהם של המבוגרים, והם גם הרבה יותר תמימים, מאמינים, ואופטימיים מאיתנו.

הבעיה מתחילה כשהם קולטים ומבינים שאנחנו מפחדים. לכן חשוב מאד לשדר רוגע ושלווה. הסברים לא יעזרו אם השדר הוא אחר. עלינו להראות להם בצורה מוחשית שאנחנו לא מפחדים.

בנוסף, לילדים שכן מפחדים, חשוב לתת אפשרות להביע את הפחד. ברגע שילד מבטא את הפחד בכל צורות הביטוי (שיחה, בכי, ציור, שיר וכו'), הוא מגלה שה'שד' לא כל כך מבהיל. תנו לו לבטא ואל תעצרו אותו.

למעשה, לילדים יש אמונה טבעית בסיסית, לכן אפשר וקל למדי להכניס את הקב"ה לחיים שלהם.

איך מתמודדים עם השכול? מה אומרים לילד קטן שאבא שלו לא חזר מהמלחמה? גם לאנשים במעגל היותר רחוק, שרק שומעים על כמות ההרוגים בחדשות. מאיפה שואבים כוח?

"אין צורך 'לשאוב כוח' מבחוץ, פשוט מכיוון, שלרובינו יש כוח נפשי עצום בפנים, אלא שלא תמיד הוא בא לידי ביטוי בחיי היום יום. למזלנו הכוח הפנימי הזה לא נובע מהצד הרציונאלי שלנו, אלא מתוך הרצון לחיות. ה'רצון לחיים' זו תכונה עמוקה ומיוחדת, המאפשרת התמודדות עם הגרוע מכל. שימוש בתכונה זו בא לידי ביטוי כאשר מגיע אירוע קשה ומזעזע. דווקא אז האדם מתחבר למשמעות ולשליחות שלו בחיים, דבר שבחיי היום יום הרגילים אנחנו מזניחים אותם לפעמים. אלמנות, לדוגמא, בדרך כלל מתחברות לייעודן כאמהות. המחוייבות נותנת טעם לחיים, היא נותנת משמעות ואמונה ביכולת להצליח".

איך מכניסים משמעות ומבט גבוה יותר על כל התקופה הקשה שעברנו?

"על ידי כך שנכיר בכך שהחיים שלנו הם 'הסיפור הכי חשוב' בעולם. אם נחשוב על החיים שלנו כעל סיפור מרתק המכיל התפתחויות שונות, נוכל להתרומם מעל הקושי, ולראות את החיים שלנו מ"בחוץ" כאילו אנחנו קוראים ספר על חיים של מישהו אחר. כשאנו מתבוננים על הדברים מבחוץ (לכאורה), הם מקבלים פרופורציה נוספת. כך, קל יותר להתנתק מהרגש שמציף אותנו ומתחושות הקושי, הסבל והאומללות. בצורה כזו אפשר להכניס מבט שכלי, מבט של אמונה ורוחניות, ולנסות להבין מה התפקיד שלנו בתוך כל המאורעות שעברו עלינו. כך נוכל לצמוח מתוך הקושי ולא לטבוע בתוכו".

ד"ר עוז מרטין

למצוא את האושר

עוד לפני תחילת הראיון, ד"ר מרטין פותח בהצהרה מפתיעה שלא הרבה עיתונאים זוכים לשמוע: הוא מצהיר על כך שהוא לא מאושר מהחשיפה והפרסום. יש לו מטרה ושליחות - וזו הסיבה שהוא מסכים להתראיין. "לכל אדם יש "עצמי" ויש "אני". ה"עצמי" זו הנשמה שבתוכי, שלא תלויה בשום דבר חיצוני כדי להיות בעלת ערך. "העצמי" הוא בעל ערך מושלם שלא מותנה בדברים חיצוניים. ה"אני" לעומתו - זה מה שאני רואה שאני עומד מול המראה, זהו בעצם אוסף של כל התוויות שהדביקו לנו בחברה: מוצלח, חכם, טיפש, עשיר, עני וכו'. למעשה, רובינו עסוקים כל החיים בלפתח את ה"אני" שלנו.

החברה משכנעת אותנו, שכדי להתקיים אנחנו חייבים לפתח את התוויות הללו, שבונות את הדימוי החיצוני שלנו: את מידת ההתאמה לחברה (תואר, קריירה וכד'), את הכוח, העוצמה, היופי, הגבריות/ הנשיות וכו'. בכך אנו משקיעים את מיטב האנרגיה שלנו במשך רוב חיינו. החברה המודרנית הקטינה את האדם, בכך שהיא הגדילה לו מאד את ה"אני הנצרך" (החיצוני), שרוצה אוכל, טיולים, כבוד, מותגים וכו'... והקטינה לו את ה"אני הבלתי התלוי", כלומר - את עצם העצמיות שבתוכו".

מה זה קשור להתרחקות מפרסום?

"ככל שאתה מקבל יותר חשיפה לפרסום אתה בסיכון, כי אתה נזקק לעולם ולמחיאות כפיים שלו. אלו דברים ממכרים מאוד, ואם אתה נסחף אחריהם אתה עלול לאבד את החיבור לעצמי האמיתי שלך. ברוך ה' גם ללא פרסום החיים שלי מלאים במשמעות. ב-14 השנים האחרונות אני מקבל אנשים ועוזר להם למצוא בתוכם את הכוח לבצע שינויים, כדי שהם יגיעו ליותר איזון ואושר בחיים".

מהו אושר?

"כדי להסביר מהו אושר, צריך להבדיל בין אושר להנאה. חשוב להדגיש שאושר הוא לאו דווקא הנאה. העולם שסביבנו עוסק כל הזמן בהנאות, אבל לא מגיע לאושר. הנאה היא תוצאה של משהו חיצוני. לדוגמא אוכל, מחמאות וכו'. אושר, לעומת זאת, הוא תוצאה של השקעה פנימית. לדוגמא: גידול הילדים, קשר טוב עם בן הזוג, איכות ועומק התורה שאני לומד וכו'".

גם משהו שבן אדם יוצר?

"גם יצירות. כל דבר שנשקיע בו יגרום לנו לאושר. לכן, באופן פרדוקסאלי, אנשים אינם מאושרים יותר בדורנו, למרות שמבחינה טכנית החיים הרבה יותר קלים. יש לנו הרבה מכונות שעושות עבורנו מלאכות שפעם היה קשה לעשות, אבל זה לא הפך אותנו למאושרים יותר וללחוצים פחות. בימינו קל מאד להשיג הנאות וקשה להשיג אושר, כי הריצה אחרי החיצוניות מרחיקה אותנו מהחיבור לעצמנו, שם נמצאת היכולת להגיע לאושר. אין לנו סבלנות להשקיע ולהתאמץ, כי אנחנו במרדף אחר ההנאה הבאה, וממילא קשה לנו להגיע לקשרים משמעותיים עם עצמנו ועם הזולת".

התשובות בארון הספרים היהודי

עוז מרטין נולד בתל-אביב במשפחה לא דתית. חייו התנהלו על מי מנוחות ודבר לא הציק לו עד שהתחיל בלימודי רפואה באוניברסיטת באר-שבע.

איך התחיל תהליך ההיחשפות לעולם היהדות?

"לימודי הרפואה הראו לי את החוכמה שבטבע ומאוד נהניתי ממנה, אבל גם חיפשתי תשובות. המדע עוסק בשאלה 'איך הדברים עובדים?', אבל לגבי ה'למה' לא היה לו בכלל מה לומר. הסקרנות שלי הובילה אותי לארון הספרים היהודי, ובחרתי בו...".

למה?

"במהלך השנים הראשונות של למודי הרפואה, התגברה אצל אשתי ואצלי ההכרה שרכישת ידע עדיין לא מעניקה לאדם "דעת". ראינו שחסר לנו משהו מאד בסיסי - חיים של אמת, עומק ומשמעות קיומית. קראנו הרבה ספרים, שמענו שעורים והרצאות, והגענו למסקנה שבארון הספרים היהודי נמצאים לא רק השורשים של זהותנו, אלא התשובות לשאלות הקיומיות הגדולות של החיים. בשנה הרביעית החלטנו לעשות שינוי".

את הפנייה שעשה עוז במסלול חייו קיבלו הסטודנטים הסובבים בהבנה. גם משום שהוא עשה זאת בתהליך איטי, וגם בשל המניע שלו, שהיה חיפוש אחר חוכמה ותובנות רוחניות.

בתום לימודי הרפואה, פנה ד"ר מרטין להתמחות ברפואת ילדים ב'הדסה עין כרם'. על השנים האלה הוא אומר שהיו "מקסימות ומלאות ידע וחוכמה. ההחייאות שביצעתי נתנו הרבה אדרנלין, והידע על התפתחות המדע היה מרתק. אבל, בסופו של דבר, הגעתי למסקנה שכדי לעזור לאנשים צריך להעמיק לחקור את עולם המדע מעבר לחלוקת התרופות האוטומטית שרופאים לוקים בה, ולחקור את הסיבות לדברים. לדוגמא, למה שפעת פורצת בחורף? מה הקשר בין רגשות למחלות? מה הקשר בין תזונה לבריאות? וכדומה.

לגלגל מיליונים ולעזוב הכל

ד"ר עוז מרטין התמחה בתחום בריאות הציבור, וכשההתמחות הזאת בכיסו, נכנס לתחום ניהול מערכות בריאות, מתוך אמונה שצריך לטפל במערכת הרפואית על מנת להגיש עזרה ממשית לחולים. פירוש הדבר - לקבוע איזו תרופה נכנסת ואיזו יוצאת, באלו מקומות יהיו שירותי בריאות, באיזה סדר גודל ואלו שירותים יינתנו איפה וכו'. בתפקידו האחרון בתחום, בו כיהן כארבע שנים, הוא ניהל את מחוז ירושלים של אחת מקופות החולים הגדולות. הוא ניהל כ-25 סניפים ו-700 עובדים. מיליוני שקלים עברו תחת ידיו, אולם למרות ההצלחה שנחל, הוא הרגיש ש"המערכות חזקות יותר מן העובדים בתוכן", וגם הקשר האישי והיכולת להשפיע על אנשים היו חסרים לו, על מנת להביא את התועלת המירבית למטופלים. ד"ר מרטין, שמאמין שאדם צריך להתחבר לנקודה האלוקית שבתוכו, ולשאול מה היא שליחותו בעולם, לא התעצל. הוא החל ללמוד פסיכותרפיה באוניברסיטה העברית. בתום שלוש שנים הוא פתח קליניקה והחל לטפל.

פעם מים היו מהנים. היום רק קולה

מאז, הכל היסטוריה. למעלה מעשרת אלפים שעות שיחה עם אנשים בקליניקה, תוכנית רדיו בשם "מנוחת הנפש" ששודרה במשך מספר שנים ברדיו "קול ברמה" וזכתה לרייטינג גבוה, וספר בשם "קשר של השפעה" שיצא לפני 7 שנים ועדיין מוסיף להימכר.

לפני מספר חודשים הוציא ד"ר מרטין ספר חדש בשם ה"כח הפנימי". מאחורי הספר כתובות המילים הבאות: "כולנו רוצים להיות מאושרים. כולנו רוצים להכיר לעומק את כוחות הנפש שלנו, ואת הכלים שיאפשרו לנו לנהל חיים של סיפוק ומשמעות. כולנו רוצים להיות חזקים ומועילים לזולת בעת משבר. השאלה הגדולה היא: איך עושים זאת?".

מסתבר שהשאלות הללו אתגרו אנשים רבים, משום שתוך ארבעה חודשים הודפסה המהדורה השלישית של הספר.

בספר, הנדיר מסוגו, ניכר שהושקעה מחשבה ועבודה מרובה. מצד אחד, זהו לא עוד ספר של "פסיכולוגיה בגרוש" המוכר לנו את עשרת השלבים שיביאו אותנו להיות מצליחנים וסופרמנים תוך חודש... זהו בהחלט ספר שתובע מהאדם עבודה, מחשבה, והתבוננות. מצד שני, הוא כתוב בצורה נעימה, קלילה ומלא בדוגמאות ובסיפורים מהקליניקה, החל מצעירים שקשה להם להינשא, דרך זוגות במצוקה תקשורתית, נערות עם דימוי עצמי נמוך, ואנשים המתמודדים עם מחלות או בעיות בריאותיות - דוגמאות הנוגעות בחיים של כולנו.

ד"ר מרטין לא נרתע מלגעת בנקודות הכי עמוקות וטעונות בחיים של כולנו, כמו אומללות תוצרת בית, דימוי עצמי, היכולת לבצע שינוי, התמודדות עם קשיים ועוד. הוא מפרט בכל נושא את משנתו, אותה הוא שואב, כפי שהוא טורח להדגיש, מעולם הפסיכותרפיה, ובד בבד - מעולם התורה.

בעקבות מה נכתב הספר?

"הספר הוא תוצאה של 120 מפגשי רדיו בהם דברתי עם אנשים באופן קבוע מעל גלי האתר. הרבה אנשים שאלו שאלות כלליות ופרטיות בתחום הנפש, שלא מצאו עליהן מענה, וכך חוויתי גם מפגש עם העולם מחוץ לקליניקה הפרטית שלי. הגעתי למסקנה שצריך לכתוב כדי לעזור לאנשים".

מדוע לאנשים יש צורך כל כך גדול בספרים מעין אלו בימינו? מה הסיבה לתשישות הנפשית שנראה שלוקים בה כיום הרבה יותר מפעם?

"התשובה נעוצה אולי בשינויים שחלו בעולם במאה השנים האחרונות. העולם עבר לעולם של מודרנה. המודרנה היא סוג של עבודה זרה שמעריצה את הקידמה והמדע. בשלושים השנה האחרונות המצב רק החמיר. אנחנו בעידן של "פוסט מודרניזם". היום לא המדע והקידמה חשובים, אלא ה"אני" חשוב. ה"אני" אמור להושיע אותנו. אין 'אמת' מוחלטת אלא כל אחד והאמת שלו. אני צודק כי 'ככה מרגיש לי', כי 'זה מה שנעים לי'. זה גרם לכך שלא המשמעות חשובה, אלא מה ש'נעים' ו'כיף'. הגל הזה כבר שוטף את רוב העולם. זה גורם לכך שהעולם נהיה יותר ויותר אומלל, ולכן גם אנשים צריכים יותר ויותר גירויי הנאה. אם פעם מים היו מהנים - היום רק קולה מהנה".

משקיעים ב"אני" ולא ב"עצמי"...

"בדיוק. האדם מאבד את העצמיות שלו, את הפנימיות שלו, כי הוא כל הזמן עסוק במילוי חסרונות מדומים שהחברה יצרה עבורו. תצליח בלימודים, תצליח בעבודה, תתלבש בסגנון זה, תאכל בסגנון זה, ואם אתה לא ממלא את כל המשבצות הללו אתה בטוח שמשהו לא בסדר, ושזו הסיבה לחוסר האושר. אבל זה בדיוק הפוך. חוסר האושר נובע מכך שבמרדף שלך אחרי כל אלו אתה מאבד את הגרעין הפנימי שלך.

זה משפיע לדעתך גם על שומרי תורה ומצוות?

"בוודאי. לחברה של שומרי התורה והמצוות יש הרבה יתרונות, אבל ברור שהיא גם מושפעת ממה שקורה סביבה. בדיוק כמו שאנחנו רואים הבדל בין יהדות המזרח והמערב, כי כל אחת נשתלה בארצות אחרות, וממילא הושפעה בכיוון אחר, כך גם קהילות שומרי התורה סובלות מההגדלה של 'האני' מול ה'עצמי', של ה'חוץ' לעומת ה'פנים'".

 בעלי בחירה

כשאני מנסה לשאול את ד"ר מרטין על תהליך ההתקרבות שלו ליהדות, הוא מגיב בחצי חיוך: "מה יש לכתוב? לא הייתי שחקן כדורגל שנהפך להיות חזון איש, גם לא זמר-כוכב שערק לתוככי "מאה שערים". מעולם לא הפסקתי להיות מה שהייתי לפני שקיבלתי על עצמי עול תורה ומצוות. תמיד אהבתי מדע, חכמה ורפואה, זה רק התעמק אצלי יותר.

יש טעות בסיסית בהבנה של המונח בעלי תשובה. בעלי תשובה הם אנשים שומרי מצוות שיש להם חטאים והם רוצים לשוב עליהם בתשובה. הם עושים זאת לפי כל הכללים שכתובים במקורות: הכרה בחטא, חרטה, וקבלה לעתיד. אנשים אלו, למעשה, עשו תהליך שנקרא "בחירה". אין להם עבירות - הם 'תינוקות שנשבו'. הם פשוט בחרו מחדש".

אתה רואה את הצורך בהקמת קהילות נפרדות למתחזקים, או מוסדות לימוד לדור השני שלהם?

"אני לא בעד זה. אני בעד שאדם יעסוק בתיקון הפרטי שלו ולא יעסוק בתיקון ברמת קהילה. אני לא חושב שזה מניב תוצאות, וודאי לא בדור השני או השלישי. אני כן בעד להשתלב בחברה השורשית של שומרי המצוות, אבל לא למחוק את מה שהיית עד היום".

להשקיע יותר בפנים

במהלך השנים האחרונות הדרכת במשך שנים ארוכות קבוצות של מחנכים חרדים, ונתת להם כיוונים חדשים בחינוך ובהשפעה. למה אנשים כאלו, שהתחנכו מגיל צעיר לקיים תורה ומצוות, לא יכלו למצוא את הדרך הנכונה בעצמם? הרי אתה טוען שהתשובות נמצאות אצלנו בתורה...

"יש אנשים שזכו, ואמנם קיבלו ידע במסורת אבות, אבל בהחלט יתכן שבמהלך קבלת ידיעת ההלכות, הם לא קיבלו את היכולת להתחבר לעצמם ולעומק שבתוכם. ה'התחברות לעמוק', כמו שמציין הרב וולבה בספרו "פרקי קניין דעת", היא תנאי הכרחי להתחברות לקב"ה.

הדרך להגיע אל העומק של עצמי - מחייבת נתינת חשיבות מרובה לעניין. הבעיה היא, שיש המון דברים שחשוב ללמוד ולדעת, ולעיתים אנו לא נותנים לעניין מספיק חשיבות וזמן השקעה. אנחנו משקיעים הרבה בלימוד הלכות, שזה כמובן חיוני ביותר, אבל חשוב מאוד שזה לא יבוא על חשבון ההשקעה בחלקים הפנימיים שלנו".

למען האמת, אתה מדבר על אמיתות שאנחנו שומעים אותן הרבה, כמו: להשקיע בפנימיות, בנשמה, פחות הנאות, יותר רוחניות וכו'. אם אדם ילך עם המסרים הללו עד הסוף, זה עשוי להשפיע עליו גם לגבי הקשיים הקטנים והגדולים של חיי היום יום?

"בודאי, זה מוכרח להשפיע. הבעיה היא שאנחנו מעבירים את החיים שלנו במרדף אחרי מה ש'דחוף' במקום להשקיע במה ש'חשוב'. רוב היומיום עובר על דברים דחופים. הדברים החשובים נדחים הצידה. השאלה היא מה אני עושה כדי לממש את הדברים החשובים בחיים. התפילה, לדוגמא, הפכה להיות דבר שאנחנו דוחפים בין לבין... ולמעשה, היא אחד הדברים שבכוחם לשנות גורלות ולהזיז עולמות. בפרקטיות של החיים, הדברים החשובים נדחפים הצידה בשביל הדברים הדחופים. לכן אנשים לא מצליחים לחשוב לעומק.

אני יודע בוודאות - גם אישית, וגם מאלפי אנשים שפגשתי - שאם אדם יפנה את תשומת הלב שלו לדברים החשובים בחיים באמת, הוא יצליח לעשות שינוי מהותי שיגע בכל חלקי חייו. בשנים האחרונות זה הוכח מעל לכל ספק גם באופן מדעי".

איך?

"במהלך השנים הראשונות של שנות האלפיים התברר דבר חדש לחלוטין על המח. עד אז האמינו שהמח, מאז לידת האדם, לא מתפתח, אלא הולך ומת. בשנות האלפיים גילו שהמח בהחלט בר שינוי, והאדם יכול לשנות אפילו תאי המח שלו בעקבות התנהגות מסוימת. גילו שאנשים שמשקיעים זמן בהתבוננות, התבודדות, ומדיטציות, לדוגמא, יש להם חלקים יותר מפותחים במח. כלומר, האדם יכול לשנות את המח באמצעות שינוי דעות ומחשבות!

הבעיה, כאמור, שהחברה לא מעודדת אותנו לעסוק בדברים משמעותיים, אלא במה שגורם לנו הנאות. יש לנו אינסוף סוגי גבינות וחלב, אינסוף מקומות נופש, ואינסוף קניונים. לא מפסיקים לייצר לנו הנאות חדשות, אבל לא מתעסקים בדברים שאמורים לגרום לנו אושר אמיתי".

מאמין באדם

מצד שני אנשים מחפשים משמעות. יש היום נהירה מטורפת ל'סדנאות למימוש עצמי' ו'הרצאות להגשמה אישית'. עולם הטיפול השתכלל מאד, למה זה לא עוזר?

"זה עוזר אם מתבצעת עבודה אמיתית. לא צריך סדנאות, צריך רק זמן, שכל ישר ומוכנות להשקעה. יש לנו ארון ספרים עשיר מלא בספרי מוסר וחסידות, שהם אמורים לתת את המענה האמיתי - למי שמוכן להשקיע".

לאנשים קשה לפתוח ספר מוסר.

"לכן כתבתי את הספר שלי, בתקווה שנוכל להעביר בשפה עכשווית את המסרים שבספרי המוסר. הספר הוא ריכוז של שבע שנות עבודה".

אתה מאמין בריבוי התסמונות וההגדרות הפסיכולוגיות שמצמידים לכל בעיה בימינו?

"כלי המחקר התפתחו ללא ספק, לכן אנשים מחדדים את המחקרים על מחלות מסוימות. המחקרים החדשים עוזרים לחדד את האבחון והדיאגנוזות של בעיות או מחלות. לדוגמא: הפרעת קשב וריכוז - היום מסווגים אותה כהפרעת קשב, הפרעת ריכוז, או הפרעת קשב וריכוז ביחד. ההתקדמות המדעית בתחום הנפש היא בעיקר בתחום ההתבוננות, כי יש היום כלים יותר מדוייקים. מחקרי המוח מאד התפתחו בשנים האחרונות. מה שכן, יש יותר רצון לחפש שיטות בפסיכולוגיה האלטרנטיבית, כל מיני שיטות חדשות שלא הוכחו כמעט, אשר חוסמות את האדם מלהתמודד עם הקושי האמיתי ולהתחזק בהכרת קיומו.

בסופו של דבר, כל השיטות אולי עוזרות – אבל לזמן קצר בלבד, כי הן לא מטפלות בשורש הבעיה".

* * *

הדבר הבולט בשיחה עם ד"ר מרטין הוא האמונה הבלתי מעורערת שלו באדם. ביכולת שלנו לעזור לעצמנו עם רצון חזק, עבודה קשה וכמובן – עם אמונה. כשאני מציינת זה, הוא מאשר: "נכון. אני מאמין באדם ורצוי שכך.

כיהודים, זה כל הסיפור שלנו: 'הכל צפוי והרשות נתונה' - יש לנו בחירה וכדאי שנשתמש בה!".