מלכות יוון: חושך בהתגלמותו

בפרשת בראשית נאמר "והארץ היתה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום", ועל פסוק זה דרשו חז"ל את הדרשה הבאה:[1] תוהו – זו מלכות בבל. ובוהו - זו מלכות מדי. וחושך - זו מלכות יוון. על פני תהום -זו מלכות אדום הרשעה.

ההיסטוריה של האימפריה היוונית מפורסמת בעיקר עקב התרומה שלה בתחומי הפילוסופיה והמדע, הספרות ומחזות התיאטרון, מיסודם של משחקי הספורט, והאומנויות השונות. אך גם אימפריה זאת, שעל פניו נראה כי היוותה את חוד החנית של רוח הקידמה בעולם העתיק, היתה שקועה עמוק בשלושת העבירות שנתפסות כחמורות ביותר מבחינתה של היהדות:

1. עבודה זרה: התרבות היוונית היתה שופעת באלילים רבים מאוד, עד כי אפשר לקרוא עליה את הכתוב בירמיהו (ב, כח): "כי מספר עריך היו אלוהיך". מחקרים רבים נערכים עד היום בניסיון למפות את כל סוגי האלילים השונים שבהם האמינו היוונים: אל השמש (אפולו), ואלת האדמה (דמטר), אל הים (פוסידון), ואלת הירח והציד (ארטמיס), אל השאול והמתים (האדס), ואלת החכמה והמלחמה (אתנה), ועוד ועוד.

2. שפיכות דמים: ברחבי יוון העתיקה שלטה תפיסת עולם מאוד פטריוטית ומיליטריסטית. דוגמה בולטת לכך, באה לידי ביטוי בספרטה, שם הילדים הופרדו מחיק הוריהם כבר בגיל צעיר מאוד, והושמו תחת חינוך צבאי קפדני של המדינה. החוקרים תיארו את המתח הצבאי ששרר בספרטה:[2] "היא נדרשה לכוננות צבאית מתמדת לשם דיכוי אוכלוסיה משועבדת, שעלתה עליהם במספרה פי כמה וכמה. ספרטה הפכה למחנה-צבא גדול, שבו מידת האזרח העליונה היתה גבורה ומשמעת ללא-גבול של החייל הפטריוט... וכל פרטי חייהם כוונו ע"י המדינה. אף הילדים יותר משהם קניין ההורים, הריהם נכס לאומה כולה, והדאגה העיקרית היתה לעשותם אזרחים טובים וללמדם לשאת כאֵבים ולנצח בקרב. הילדים התחנכו בצוותא, בפלוגות נערים, בתנאי-חיים פשוטים וקשים ביותר, כשהם נתונים למשמעות חמורה. הם קיבלו בעיקר חינוך גופני וצבאי... גם הבנות קיבלו חינוך גופני קפדני, כדי להכשירן להיות אמהות של חיילים בריאים ואמיצים".

3. פריצות וגילוי עריות: יוון העתיקה מפורסמת גם בכך שהזנות נחשבה בה לשירות מקובל וחוקי. כמעט בכל עיר היה אפשר למצוא בתי-בושת, ואזרחים יוונים רבים נהגו לפקוד אותם דרך קבע. כבר בתקופה קדומה מאוד, מיסד סולון (638-558 לפנה"ס, נחשב כמכונן החוקה האתונאית) את הזנות, ופיקח על-כך שהתעשייה תתנהל בצורה מקצועית ככל האפשר, הן מבחינת תעריפי התשלום עבור מתן השירות, והן מבחינת רמתו.

תחת הנהגתו של אלכסנדר מוקדון, כבשה יוון את ארץ ישראל, ותרבותה החלה לחלחל בקרב יושבי הארץ. כעבור זמן לא רב, ההנהגה היוונית באיזור, ביחד עם יהודים-מתייוונים משתפי-פעולה, עברו לפסים אקטיביים של רמיסת הדת היהודית, תוך הטלת איסורים ומגבלות על היהודים לקיים את מצוות דתם, וניסיון לכפות עליהם את תפיסתם האלילית. וכך כתב ההיסטוריון הנודע יוסף בן מתתיהו: "הוא הכריח אותם (=את היהודים) לזנוח את עבודת אלוהיהם ולעבוד את האלים שהוא האמין בהם, להקים להם מקדשים בכל עיר וכפר ולבנות מזבחות ולהקריב עליהם חזירים בכל יום. אף הוא גזר עליהם שלא למול את בניהם ואיים לענוש אם יימצא איש שיעשה (דבר) נגד (הפקודות) האלה. וגם העמיד משגיחים, שיסייעו להכריח אותם לקיים גזירותיו. והיו רבים מן היהודים שהלכו אחרי פקודת המלך, מי מרצון ומי מפחד העונש שהוכרז, ואילו חשובי (העדה) ואצילי הנפש לא שמו לב למלך ונתנו דעתם יותר על מנהגי האבות מאשר על הנקמה שאיים בה עליהם אם לא ישמעו, ועל כך היו נענים בכל יום וסובלים ייסורים מרים עד שיצאה נשמתם... וכל ספר קדוש וספר תורה באשר נמצא - הושמד. והמסכנים שאצלם נמצא (הספר), הומתו גם הם מיתה מנבּלת"[3].

היוונים גזרו אפוא גזירות רבות על היהודים, ובמדרש אף מצוינות גזירות המתייחסות לפגיעה בקשר שבין עם ישראל לאלוהיו, ופגיעה בתא המשפחתי היהודי הקדוש:

בימי מלכות יון הרשעה גזרו על ישראל שכל מי שיש לו בריח בתוך ביתו יחקוק עליו שאין ליהודים חלק ונחלה באלוהי ישראל, וכתגובה לגזירה זאת מיד הלכו ישראל ועקרו בריחים שבבתיהם. ועוד גזרו: שכל מי שיש לו שור יכתוב על קרנו ליהודים חלק באלוהי ישראל, וכתגובה לגזירה זאת מיד הלכו ישראל ומכרו שוריהם. ועוד גזרו עליהם: שיהיו בועלים נשיהן נדות, וכתגובה לגזירה זאת מיד היהודים פרשו מנשיהן. ועוד גזרו שכל מי שנושא אשה, תבעל להגמון תחלה ואח"כ תחזור לבעלה.[4]

מלבד הנאמר לעיל, בין גזרותיהם של היוונים, אפשר היה גם למצוא את ביטול מצוות השבת, וקידוש החודש[5]. גזרותיהם היו כל-כך קשות, עד שחז"ל התבטאו בצורה ברורה כנגד הממלכה היוונית ותרבותה באומרם כי "חושך - זה גלות יון שהחשיכה עיניהם של ישראל בגזירותיהן"[6]. ועל-מנת שהידיעה הזאת תיחקק בליבנו, תיקנו לנו חכמים להוסיף לתפילה בימי החנוכה את השורות הבאות: "כשעמדה מלכות יוון הרשעה על עמך ישראל, לשכחם תורתך, ולהעבירם מחוקי רצונך".

השפעתה של התרבות היוונית על העם היושב בציון היתה עצומה, היא פילגה את העם לשני מחנות, כאשר המתייוונים מצד אחד, והיהודים המסורתיים מהעבר השני. המתייוונים התאמצו להחדיר רוח זרה בקרב יושבי הארץ, ולדחות את המסורת היהודית בכל הדרכים שעמדו לרשותם. המחלוקת הזאת סחפה את הצדדים למלחמת אזרחים, שבו הם הרגו איש באחיו, והנזק שיצא מזה לעם היהודי היה עצום.[7] בכוח הזרוע הם ניסו להחדיר לישראל את התרבות היוונית, שכללה עבודה זרה, שפיכות דמים וגילוי עריות. אכן, חז"ל בצדק אמרו: חושך – זו מלכות יוון.

[1] בראשית רבה ב, ד.

[2] אנציקלופדיה עברית, כרך יז, עמ' 629, ערך חנוך.

[3] יוסף בן מתתיהו, קדמוניות, ספר שנים-עשר, מהדורת אברהם שליט, עמ' 56.

[4] אוצר המדרשים, מהדורת הרב יהודה דוד אייזנשטיין, חלק א, ערך 'חנוכה', עמ' 192.

[5] לביאור מרתק שעוסק בסיבה שהיוונים ראו חשיבות וצורך לבטל את קידוש החודש, ראה: הרב מרדכי נויגרשל, בינת הלב – מאמרי חנוכה, הוצאת יהדות מזוית שונה, עמ' 34-32.

[6] בראשית רבה ב, ד.

[7] לדיון נוסף בנידון, ראה: הרב אברהם קורמן, זרמים וכתות ביהדות: באספקלריה של הדורות, תל-אביב, תשכ"ז, עמ' 203-198.

VOD  הידברות – כל השיעורים בנושא חנוכה