שלושה בסירה אחת: מאחורי הקלעים של "סיפורי אי-שם"

שעת צהריים רגועה הייתה זו, כשהגעתי לסקר את 'מאחורי הקלעים' של סדרת הילדים המצליחה 'סיפורי אי שם' - בכיכובם של השחקן דני שטג, המוזיקאי עמוס יפרח, והאנימטור (מאייר) אברהם זמורה – המשודרת מזה כשנה בערוץ הידברות. ידעתי שזה הולך להיות נחמד, אולם לא שיערתי בנפשי שהשחקנים, התפאורה, צוות ההפקה, והעלילה המרתקת – יסחפו אותי פנימה, ויגרמו לילדה שבי להתעורר ולהתחבר להכל בצורה כל כך עוצמתית. 

את פניי מקבלת בחיוך מתאמת האולפנים, מיכל עוקשי, שמובילה אותי דרך מסדרון ארוך אל תוך חדר ה'קונטרול' - החדר שבו מתרחש הכל. זהו חדרם של הקברניטים האמיצים: תיקי, דבורה, קרן, סתיו, שירן, ירון, דנה ועוד - אשר אינם שומטים לרגע את המשקפת וההגה מידיהם, וצופים במתרחש על הסט, בכל שניה ושניה. המה שיחליטו לאיזה כיוון תנשוב הרוח הרוחניות.

מה קורה כששחקן, מאייר ומוזיקאי נפגשים? צילומים אוהד אמזלג

"שלוש, תעלה לאוויר", קורא סתיו, במאי המצלמות, אל המיקרופון. מצלמה מספר שלוש מתבייתת על דני שטג, הלבוש בגדי סוחר פשוט ומגבעת לראשו - כדרכם של סוחרים בימי עברו. קולו של שטג (שהוא גם הקריין) מתנגן ברקע, ולוקח אותנו הרחק במנהרת הזמן - אל אחת ממדינות צפון אפריקה,  שם מתרחשת העלילה על יעקב - הסוחר התמים והטוב שמשיב את האבדה - שעון זהב מנצנץ ויוקרתי - לבעליה.

כתבות נוספות מסדרת "מאחורי הקלעים": 

הסיפור של מנוחה: מאחורי הקלעים של תכנית הילדים "שעת מנוחה"

לא פופוליטיקה: מאחורי הקלעים של "נייר עמדה"

"המשרתים ערכו לכבוד יעקב סעודת מלכים, שכמותה הוא לא ראה בחייו", רועם קולו של שטג בחדרון הקטן ומרעיד את הקירות כולם, "למחרת קם מוקדם, לפני שבני הבית התעוררו, ויצא שוב לדרכו הארוכה חזרה הביתה – אל החנות הקטנה שלו, ואל בני משפחתו". מדהים לראות כיצד, באומנות מדויקת כמו כפפה ליד - עם  הסמנטיקה, האינטונציה, המימיקה ותנועות הגוף הנכונות - מגלם שטג דמויות מדמויות שונות במהלך יום הצילומים, ובכל דמות הוא מרגיש (מחדש) בבית.

שטג שובר את האווירה בסט עם בדיחה מצחיקה.

למוד ניסיון במשחק, ושופע אמירות שנאמרות גם ללא אומר – מביא  שטג אל הבמה, לא רק את עצמו - כי אם גם את עצמאותו. כך למשל, לא יהסס לעצור באמצע משפט ו'ללעוס' אותו כמה וכמה פעמים במחשבה, ולו רק בכדי להציג אותו - בדיוק בצורה המתבקשת, ישחיל איזו בדיחה מצחיקה או יקנח את האף ברעש מחריש אוזניים כדי לרענן את האווירה הרצינית, ולהכניס משב הומוריסטי אל הלבבות.

מהקולוסיאום ברומא היישר לאולפני הידברות

תוך כדי סיפורו של שטג, שמגלם לא רק את הדמויות המתחלפות אלא גם את מספר הסיפור, מפליאות לעשות מן הצד שתי דמויות נוספות: עמוס יפרח – המוזיקאי, שלא רק מנגן כי אם גם בונה את הכלים שלו, ואף עומד בראש שיטה טיפולית ייחודית (אותה הוא מלמד במספר בתי ספר במרכז, בשיתוף עם המשרד לאיכות הסביבה) - המלמדת ילדים את תהליך בניית כלי נגינה מפקקים, בקבוקים, מקלות, ושאר חומרי גלם.

הדמות הנוספת היא אברהם זמורה – מאייר, מרצה לאנימציה במכללת 'פרוג' ובעל סטודיו משלו, שאחראי על ציור המקומות הנפלאים והדמויות המרתקות המופיעים בעלילה.

מי ביקש קצת תופים?

פתאום מגיחה לפריים בהפתעה הסטייליסטית דנה, ובן רגע לובש חלל ה'סט' אצטלה שונה – עמודים היסטוריים, וילונות עתיקים שיוצרים תחושה של ארמון מלכותי בפרס הקדומה, וצמחים פסטורליים  להשלמת האווירה הקסומה. מי שנקלעת אל קודקוד נוצתי היא לא אחרת מאשר תיקי וידס – במאית מוערכת, מנהלת תכניות וסופרת ילדים מצליחה, אשר נותנת את הטון המבין, ההסברתי והמחויך לאורך כל הצילומים. כעת היא עסוקה בעיצוב התפאורה בדיוק בזווית הנכונה ובצורה מדויקת ויפה, 'כדי שייראה טוב במצלמות', לדבריה.

אך היא אינה היחידה שדואגת שהכל יפעל כשורה. כולם מסביב - כולל הצלמים, משתפים פעולה איתה ועם הבמאית הנוספת, שהיא גם מנהלת פיתוח התוכן בערוץ, דבורה פרקש. כל אחד בתורו מציע רעיונות, חווה דעות, מגיש ידיים פעלתניות שמוכנות בחפץ לב לעזור בנשיאת החפצים הכבדים, והכי חשוב: עושה הכל בצורה חברית וכיפית כל כך, עד שמי שמסתכל על זה מהצד לא יכול שלא להתפעל.

קירות האולפן רועדים משמחה וניגונים

כעבור זמן הסט מוכן, ו... החגיגה מתחילה. סתיו מנצח על המצלמות, תיקי קוראת את כולם לסדר, ומבקשת שיהיה קצת שקט, ויפרח פוצח בניגון מסעיר, לקול צלילי הכלים השונים והמעניינים שבנה בעצמו, מחומרים ממוחזרים לרוב. רעשנים, גיטרה, עוּד ותופים מעץ, הם רק חלק מהכלים בהם מפליא יפרח את כישוריו. קירות האולפן רועדים משמחה.

ופתאום..."קאט. יוצאים לרבע שעה הפסקה", מכריזה תיקי.

מאיור מטוסי קרב בצבא הרוסי – לאיור ספר על הבעל שם טוב

את ההפסקה אני מנצלת חיש כדי לחמוק החוצה, אל פינת העישון/השתייה החמה/ניקוי הראש – או איך שלא תקראו לזה, ולשמחתי תופסת 'שתי ציפורים' (מזמרות כמובן), במכה – יפרח וזמורה. עמוס יפרח – מוזיקאי שהתחיל בכלל בנגינת רחוב, למד ולימד באקדמיה, הקים לפני שנים את להקת 'אדרבא', מורה, ומלחין מושבע. אברהם זמורה - אנימטור בוגר קולג' לאמנויות במוסקווה, ששירת כאנימטור בחיל האוויר הרוסי, נהג בין היתר לצייר מטוסי קרב - ועלה ארצה בשנת 90'. את הקריירה שלו בארץ התחיל כמרצה במכללת 'פרוג', עם הזמן חבר לסטודיו לאנימציה של דודו שליט 'animo', וכיום הוא בעל סטודיו משלו. לפני 3 שנים, בעקבות עבודתו על ספר סיפורים של הבעל שם טוב, במסגרתו נדרש לאייר דמויות לרוב מן המקורות – גילה זמורה את היהדות, והחל להתחזק ברוחניותו. "לאט לאט אני מגלה עוד נדבך ביהדות, וזה פשוט עושה לי טוב – זה בדיוק לפי מה שהנפש שלי יכולה להכיל, כך שהתהליך מתקבל אצלה די טוב. אני מאוד אוהב את מה שאני עושה בתוכנית – לסיפורים יהודיים, להבדיל אולי מאחרים, יש עומק מסוג אחר שגורם לציורים שלי לאצור בחובם מסר אחר לגמרי", מדגיש זמורה.

מאחורי הקלעים. לוקחים אתנחתא

לשאלתי כיצד זה הם מצליחים להתאים את התווים או את הדמויות לעלילה כך סתם באקראי, ולפי ההשראה שיש להם באותו רגע - משיבים שניהם פה אחד שאת התסריט הם מקבלים ימים ספורים לפני הצילומים, במייל. הם קוראים אותו ומתעמקים בו.  "כשאני קורא את התסריט, במקביל להתייעצות עם תיקי, אני מחפש את האתנחתא המוזיקלית הראויה למילות השירים שאני כותב", מסביר יפרח, "וכמובן שאני משתדל להתאים לתוכן הסיפור מסר מוסרי וחינוכי כאחד".

על השאלה מאין ההשראה ליצור כל כך הרבה כלים מחומרים שונים ומשונים, עונה יפרח כי זה עניין של מתת אל, על אף שברקורד שלו נכללים לימודי מוזיקה באקדמיה וכן נגינה לצד טובי היוצרים. "זו המתנה שקיבלתי מהבית", אומר יפרח, שכבר מגיל 8 החל לנגן על מנדולינה, "סבתא שלי נהגה לתופף על המיטה ועל הסירים, ולהנעים את זמננו בקולה הערב. כך שהמוזיקה אצלנו היא חלק מההווי המשפחתי". להבדיל מהרקורד המקצועי של השחקן דני שטג – הן זמורה והן יפרח לא למדו משחק מעודם, אולם הביצועים שהם מביאים אל הבמה לא יביישו כל שחקן, באשר הוא. "אני לא שחקן מקצועי", מודה זמורה, "אבל אני לומד המון מדני שטג, שהוא שחקן מעולה לדעתי. בכלל, כל צוות ההפקה הוא מאוד מקצוען – כך שאני מרגיש מאוד נוח בתפקידים שאני מגלם". על השאלה כיצד הוא מתכונן לתוכנית, אשר במהלכה הוא מאייר דמויות, מקומות וחפצים כיד הדמיון - משיב זמורה כי יש סוג של הכנה בבית, אבל יחסית - היא ממש קלה. "לפני הצילומים אני מקבל את התסריט, קורא אותו ואז בונה את הדמויות בדמיוני. כך שאני כן מגיע לאולפן עם קו כללי כלשהו שמנחה אותי – אולם, קורה לא פעם שהאיורים נעשים באלתור - תוך כדי שמיעת העלילה", הוא אומר.

יש גם רגעים למחשבה. סיפורי אי שם?

"חשוב שההורים יבינו שהתוכן נבחר בקפידה"

"אף פעם לא חשבנו שישנה כל כך הרבה עבודה בבניית תוכנית ילדים", אומרת דבורה פרקש, מנהלת פיתוח התוכן הפורטת על המיתרים ביחד עם תיקי וידס, ובכל תוכנית מחדש הן מוכיחות כמה 'טובות השתיים מן האחת'. "כל מילה שנכנסת לתסריט נמדדת בקפידה וכל תנועה הכי קטנה של הדמויות המציגות בסדרה, נבחנת תחת זכוכית מגדלת - הכל כדי להבטיח שהתוכן יהיה טהור ושהילדים לא רק ייהנו מסיפור טוב אלא אף יפנימו בעזרתו אי-אלו מסרים חינוכיים ומוסריים. אני אישית פחות מאמינה בהעברת מסרים בצורה דידקטית – אלא יותר בצורה של דיאלוג, וזה מה שאנו משתדלים לעשות בתוכנית 'סיפורי אי שם'. כך מקבל הילד את המסר לפי הכלים הקוגניטיביים שלו ולפי מה שהוא מסוגל להכיל, לפי הבנתו".

מה שרואים מפה לא רואים משם. במהלך הצילומים

כבוד הזולת, כיבוד אב ואם, גזל, שקר, אלימות ועוד, הם רק חלק מן הנושאים שעליהם מושם הדגש. "היחס לתסריט ולדמויות נעשה בחרדת קודש – דבר שהוא ערך בפני עצמו", מוסיפה דבורה פרקש, "חשוב לנו שההורים יבינו שהתוכן נבחר בקפידה - כל סיפור חייב להכיל תובנה ומסר מזווית יהודית, לצד הומור רב – שזה מה שילדים אוהבים בדרך כלל. כך הם מפנימים את המסרים בצורה הטובה ביותר".

בלהט הדיבור והעניין שחשתי, כמעט שלא שמתי לב כיצד סצנה רדפה סצנה, הערב ירד, ועוד יום מרתק של צילומים מגיע אל קצו.

"טוב, חברים, אני הולך לישון", מכריז יפרח לפני הסצנה האחרונה ומפהק פיהוק גדול. "איזה לישון, עכשיו אתה הולך לעשות בתכנית הילולה", מחייכת מבעד לזגוגית השקופה של האולפן תיקי וידס – הדמות העוצמתית שקשה לפספס.

וכך, עם המון שמחה ואופטימיות, מסתיים לו עוד יום צילומים.

מי הולך לישון? יש הילולה

הצצה אל מאחורי הקלעים. היה מהנה נכון?