פרשת כי תצא: תקציר הפרשה וליקוטי רש"י

תקציר הפרשה

"כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ..." (דברים כא, י): בתחילת הפרשה, התורה מבארת את האופן שבו הותר לאדם לקחת אישה יפת תואר שהוא רואה במלחמה וחושק בה - ראשית, עליו להביא אותה אל ביתו, לאחר מכן תגלח ראשה ותגדל את ציפורניה כדי שתתנוול עליו, וכן תסיר מעליה שמלת שביה כיוון שבגדיה נאים, תשב בביתו ובכתה את אביה ואמה ירח ימים: "וְאַחַר כֵּן תָּבוֹא אֵלֶיהָ וּבְעַלְתָּהּ וְהָיְתָה לְךָ לְאִשָּׁה. וְהָיָה אִם לֹא חָפַצְתָּ בָּהּ וְשִׁלַּחְתָּהּ לְנַפְשָׁהּ..." (דברים כא, יג-יד).

בהמשך, הפרשה דנה בדיני ירושה, ומתארת מצב שבו אדם אשר נשוי לשתי נשים, אחת שנואה עליו, אשר ילדה לו את בנו הבכור, והשנייה אהובה עליו. התורה אומרת שבזמן שהוא יחלק את הירושה לבניו, אסור לו להעדיף את בן האהובה: "לֹא יוּכַל לְבַכֵּר אֶת בֶּן הָאֲהוּבָה עַל פְּנֵי בֶן הַשְּׂנוּאָה הַבְּכֹר, כִּי אֶת הַבְּכֹר בֶּן הַשְּׂנוּאָה יַכִּיר לָתֶת לוֹ פִּי שְׁנַיִם בְּכֹל אֲשֶׁר יִמָּצֵא לוֹ כִּי הוּא רֵאשִׁית אֹנוֹ לוֹ מִשְׁפַּט הַבְּכֹרָה" (דברים כא, טז-יז).

לאחר מכן הפרשה עוסקת בבן סורר (סר מן הדרך טובה והישרה והולך בשרירות ליבו) ומורה (ממרה פי אביו ואמו ומסרב לשמוע בקולם). התורה אומרת כי דינו של הבן הוא סקילה: "פלוני נסקל על שהיה בן סורר ומורה" (רש"י).

אחר כן, אנו קוראים בפרשה על מצוות רבות: לא להלין נבלת אדם תלוי על העץ, השבת אבידה, מצוות הקם תקים עמו, איסור ללבוש בגד של גבר על אישה (ולהיפך), שילוח הקן, מצוות מעקה, איסור כלאים, ציצית, שמירת קדושת המחנה, איסור הסגרת עבד לאדוניו, איסור קְדֵשָׁה וקָדֵשׁ, איסור ריבית, חיוב תשלום נדרים, דיני משכון, לשון הרע, חובת תשלום שכיר, שכחה ופאה, ייבום ועוד.

וכן מוזכרים דינים נוספים: מוציא שם רע על ארוסתו, נערה מאורסה המזנה, דין הנואף והנואפת, המפתה נערה לחטא ועוד.

הפרשה מסיימת במצוות מחיית עמלק: "זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם, אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחַרֶיךָ וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ וְלֹא יָרֵא אֱלֹהִים, וְהָיָה בְּהָנִיחַ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְךָ מִכָּל אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם לֹא תִּשְׁכָּח" (דברים כה, יז-יט).

ליקוטי רש"י על הפרשה:

מדוע מחויבת השבויה לגדל ציפורניים?

פרק כא', פסוק יב': "וַהֲבֵאתָהּ אֶל תּוֹךְ בֵּיתֶךָ וְגִלְּחָה אֶת רֹאשָׁהּ וְעָשְׂתָה אֶת צִפָּרְנֶיהָ"

רש"י: ועשתה את צפרניה.  תגדלם כדי שתתנוול.

בין סורר למורה

פרק כא', פסוק יח': "כִּי יִהְיֶה לְאִישׁ בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ בְּקוֹל אָבִיו וּבְקוֹל אִמּוֹ וְיִסְּרוּ אֹתוֹ וְלֹא יִשְׁמַע אֲלֵיהֶם"

רש"י: סורר. סר מן הדרך.  ומורה. מסרב בדברי אביו, לשון ממרים.

'לא תלין נבלתו', מדוע?

פרק כא', פסוק כג': "לֹא תָלִין נִבְלָתוֹ עַל הָעֵץ כִּי קָבוֹר תִּקְבְּרֶנּוּ בַּיּוֹם הַהוּא כִּי קִלְלַת אֱלֹהִים תָּלוּי וְלֹא תְטַמֵּא אֶת אַדְמָתְךָ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה"

רש"י: כי קללת אלהים תלוי.  זלזולו של מלך הוא, שאדם עשוי בדמות דיוקנו, וישראל הם בניו,  משל לשני אחים תאומים, שהיו דומין זה לזה, אחד נעשה מלך ואחד נתפס ללסטיות ונתלה, כל הרואה אותו אומר המלך תלוי. כל קללה שבמקרא לשון הקל וזלזול, כמו והוא קללני קללה נמרצת (מלכים-א ב, ח.) .

שכרן של מצוות

פרק כב', פסוק ז': "שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם וְאֶת הַבָּנִים תִּקַּח לָךְ לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים"

רש"י: למען ייטב לך וגו'.  אם מצוה קלה שאין בה חסרון כיס, אמרה תורה למען ייטב לך והארכת ימים, במתניתין קל וחומר למתן שכרן של מצות חמורות (חולין קמב.) .

מדוע נסמכו הפרשיות זו לזו?

פרק כב', פסוק ח': "כִּי תִבְנֶה בַּיִת חָדָשׁ וְעָשִׂיתָ מַעֲקֶה לְגַגֶּךָ וְלֹא תָשִׂים דָּמִים בְּבֵיתֶךָ כִּי יִפֹּל הַנֹּפֵל מִמֶּנּוּ"

רש"י: כי תבנה בית חדש.  אם קיימת מצות שלוח הקן, סופך לבנות בית חדש ותקיים מצות מעקה, שמצוה גוררת מצוה, ותגיע לכרם ושדה ולבגדים נאים, לכך נסמכו פרשיות הללו.

מדוע 'לא תתעב מצרי' ?

פרק כג' פסוק ח': "לֹא תְתַעֵב אֲדֹמִי כִּי אָחִיךָ הוּא לֹא תְתַעֵב מִצְרִי כִּי גֵר הָיִיתָ בְאַרְצוֹ"

רש"י: לא תתעב מצרי.  מכל וכל, אע"פ שזרקו זכוריכם ליאור, מה טעם, שהיו לכם אכסניא בשעת הדחק.

משמעות המילה - אביון

פרק כד' פסוק יד': "לֹא תַעֲשֹׁק שָׂכִיר עָנִי וְאֶבְיוֹן מֵאַחֶיךָ אוֹ מִגֵּרְךָ אֲשֶׁר בְּאַרְצְךָ בִּשְׁעָרֶיךָ"

רש"י: אביון.  התאב לכל דבר (ויקרא רבה לד, ו.) .

שמירת המצוות בכל מצב

פרק כד' פסוק יח': "וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּמִצְרַיִם וַיִּפְדְּךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מִשָּׁם עַל כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ לַעֲשׂוֹת אֶת הַדָּבָר הַזֶּה"

רש"י: וזכרת.  על מנת כן פדיתיך, לשמור חוקותי אפילו יש חסרון כיס בדבר.

מה עשה עמלק לישראל?

פרק כה' פסוק יח': "אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחַרֶיךָ וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ וְלֹא יָרֵא אֱלֹהִים"

רש"י: אשר קרך בדרך.  לשון מקרה. דבר אחר, לשון קרי וטומאה, שהיה מטמאן במשכב זכור. דבר אחר, לשון קור וחום, צננך והפשירך מרתיחתך, שהיו האומות יראים להלחם בכם, ובא זה והתחיל והראה מקום לאחרים, משל לאמבטי רותחת שאין כל בריה יכולה לירד בתוכה, בא בן בליעל אחד קפץ וירד לתוכה, אף על פי שנכוה,  הקרה אותה בפני אחרים.

מצוות מחיית עמלק

פרק כה' פסוק יט': "וְהָיָה בְּהָנִיחַ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְךָ מִכָּל אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם לֹא תִּשְׁכָּח"

רש"י: תמחה את זכר עמלק.  מאיש ועד אשה,  מעולל ועד יונק, משור ועד שה, שלא יהא שם עמלק נזכר אפילו על הבהמה, לומר בהמה זו משל עמלק היתה.