נפרדים מרבי נעים בן אליהו זצ"ל

חכם נעים, כך היה נקרא בפי כל, כשמו כן הוא, היה נעים בהליכותיו, נעים במעשיו ונעים בדרכיו. רבי נעים בנן של קדושים, נולד לבית שכולו אהבת תורה וחסד, לאביו הגדול המקובל האלוקי חכם סלמן אליהו זצ"ל, שהיה מגדולי המקובלים בי-ם ולאמו מרת מזל ע"ה, שהייתה שאר וקרובת משפחה להגאון רשכבה"ג רבינו יוסף חיים בעל ה"בן איש חי" .

בחודש חשון תרפ"ד נולד רבי נעים בירושלים שבין החומות. בקטנותו למד בת"ת "בני ציון" ואחר כך למד בישיבת "פורת יוסף" בעיר העתיקה, אצל מו"ר רב רבנן ראש הישיבה הגאון הגדול חכם עזרא עטיה זצוק"ל. ביחד עם חבריו בספסל הלימודים מרן הגאון חכם עובדיה יוסף זיע"א וחכם בן ציון אבא שאול זצוק"ל, ועוד.

בראש השנה תש"א, בהיות חכם נעים בחור בגיל 17, נפטר אביו האהוב והגדול חכם סלמן זצ"ל והותיר שבעה ילדים יתומים, ובהם אחיו הגאון רבי מרדכי אליהו זצ"ל, שישה בנים ובת אחת, כך שהאלמנה והיתומים נשארו ללא אב וללא מקור פרנסה. משבר נוסף נחת על ראשם של האלמנה והיתומים לאחר מות אביהם, הדירה שגרו בה בישיבת "פורת יוסף" שבין החומות נלקחה על ידי הישיבה. כך במהרה מצאה המשפחה את עצמה מיטלטלת מדירה לדירה בשכונת בית ישראל אשר מחוץ לחומות. אך למרות הסבל והעוני, חכם נעים המשיך ללמוד בישיבה ולשקוד על התורה. דודו הג"ר יהודה צדקה זצוק"ל, ראש ישיבת "פורת יוסף", עזר ותמך בידו שיוכל להמשיך ולשקוד על דלתות התורה.

כשעברו מביתם בעיר העתיקה לירושלים באמצעות עגלה הרתומה לסוסים, לקחו עמם בין יתר חפציהם את כתב היד של האב הרב סלמאן, של הספר "כרם שלמה" שמפרש את ה"עץ חיים" של הרב חיים ויטאל. הרבנית מזל, אלמנתו של המקובל ר' סלמן אליהו, שמרה על כתבי היד הנדירים של הספר "כרם שלמה". כשהמצב הכלכלי בבית החמיר נאלצה המשפחה לעזוב את דירתה בישיבת "פורת יוסף", הם עברו לשכונת בית ישראל שבירושלים אשר מחוץ לחומות. שם עברו מדירה לדירה, ותמיד הדבר החשוב ביותר שעליו שמרו מכל היו כתבי היד של אבא.

בחלוף שנים מספר, כשהמצב הכלכלי הלך והחמיר ולא היה במה להאכיל את בני הבית - הילדים היתומים, פנה אחד הרבנים מישיבת "פורת יוסף" לרבנית וביקש ממנה למסור לו את כתבי היד על מנת לשמור עליהם, מתוך מחשבה שאולי כך יימצא מי שיוכל לדאוג לכתבים ולהוציאם לאור. בתמורה הבטיח לאם האלמנה עזרה כלכלית במשך תקופה מסוימת. הכתבים אכן נמסרו לאותו אדם. לאחר זמן בקשה האם האלמנה את הכתבים בחזרה ואכן קיבלה אותם.

כשגדל בנה של הרבנית מזל, הלא הוא הרב נעים זצ"ל, ולמד קבלה אצל הרב סלמאן מוצפי זצ"ל, עודד הרב את תלמידו להוציא את כתבי אביו לאור. כשפתחו את החבילה שבה היו כתבי היד, נתגלה לצערם, כי רק מחצית מכתבי היד הוחזרו והחצי השני נעלם. הצער היה גדול, אך הרב מוצפי ניחם את הבנים שיד ה' בדבר, משום שהעולם עדיין לא ראוי לקלוט את האורות הגדולים של החלקים שאבדו, יום יגיע, כך אמר, שיימצאו הכתבים האבודים, כאשר העולם יהיה כשר לכך. הרב נעים זצ"ל יחד עם מורו ורבו השקיעו ימים ולילות בכתבים שנשארו והוציאם לאור תחת השם: "כרם שלמה". כרם - כבוד רבנית מזל, ובכך הביע את הערצתו לאמו על מסירותה הרבה, בבחינת "שלי ושלכם - שלה היא".

רבי נעים, לאחר נישואיו עם רעייתו מרת רחל ע"ה, עסק בחינוך והיה מחנך ופדגוג גדול ומנהל בית ספר שהקים בשכונת "קטמונים" בבירה, שם עשה נפשות רבות למען התורה. משפחות רבות התחזקו ובנו בתים נאמנים בשמירת התורה והמצוות, והכול בזכותו. אך רבי נעים לא הסתפק בכך והיה מכתת רגליו בשכונת הבוכרים בירושלים ומשכנע הורים רבים שיכניסו את בניהם לתלמודי התורה. 

חסד של אמת

רבי נעים עסק בחסד, קרנות עזרה לחתנים ונזקקים היו בידו, ובמרוצת השנים תמך במאות פניות לעזרה ליתומים ואלמנות ולקשיי יום. אך בנוסף עסק בחסד של אמת בטהרת המתים ובקבורתם, והיה הולך לבית האבלים ומלמדם את הלכות האבלות ואף דאג לס"ת ולסידורים והכול בענווה גדולה. ואף זכה להתעסק בקבורתו של ר' יעקב עובדיה, אביו של מרן רבינו עובדיה זצוק"ל.

לימים סיפר כי דודו רבינו יהודה צדקה זצוק"ל הוא אשר זרזו ודרבנו למען מטרה נעלה זו. היה איש חכם וחסיד, נצר משבט הלוויים שהיה לומד בישיבת המקובלים של בית מדרש "פורת יוסף" בעיר העתיקה. האיש התגורר עם בני משפחתו בין החומות ברחוב חב"ד, וחי שמה בצמצום ובדחקות גדולה. לימים נתקף במחלה ממארת ונפל למשכב. רבים מבני הישיבה, ובתוכם בלט רבינו יהודה זלה"ה, סעדו אותו בימי חליו סעד רוחני - שהיו הולכים תכופות אליו לביתו, ועוסקים יחד עמו בדברי תורה.

ביום שבת קודש נשלמו חייו ונפטר אותו חכם לבית עולמו. כשנודע הדבר לרבינו במעונו בשכונת בית ישראל, התרגש מאוד מן הבשורה המרה, ויבקש מבן אחותו הצעיר ר' נעים שילך ברגליו בעצם יום השבת לעיר העתיקה, כדי לשאול ולברר מפי רבי מימון סודרי ע"ה - אם ההלוויה תיערך עוד הערב, ובאיזו שעה. הלך ושמע איך שהחליטו חכמי העדה - ובתוכם כה"ר יוסף שלוש זלה"ה - שאם יבואו גם בחורי הישיבה להתעסק בכבודו, יבאוהו עוד הערב למנוחות. חזר השליח בן אחותו ר' נעים ומסר על כך לרבינו. מיד פנה לכמה צעירים מתלמידי הישיבה וזרז אותם שיעברו מבית לבית ויודיעו העניין לכל המורים וחכמי הספרדים בעיר החדשה. ואכן בא קהל רב במוצאי שבת אל ההלוויה בעיר העתיקה, והוציאוהו באישון לילה לקברו בהר הזיתים, דבר שלא היו רגילים בו בחברא קדישא של בני עדות המזרח.

ואף זאת: במהלך ההלוויה ביקש רבינו זלה"ה מהמארגנים, שיקראו גם את חכם עזרא ב"ר אברהם עדס זלה"ה להספיד את הנפטר, כי הוא מעורר את האנשים לבכי. וכן היה: חכם עזרא זעק ובכה - וכל הקהל עמו.

למחרת אמר רבינו יהודה זלה"ה לרבי נעים: קיימנו אמש מה שאמרו ז"ל (ברכות ו' ע"ב) "אגרא דהספידא דלויי", הספידא דלוי, שהרי הנפטר היה שייך לבית הלוי.

וממנו למד להזדרז להביא את המתים כמה שיותר מהר למנוחת עולמים. כמו כן היה בקי בקביעת המוות על ידי שהיה אוחז ברגלו של המת ואם היה קר מאוד ידע שקרב זמן מיתתו, וכך קבע ועשה להמקובל חכם יצחק כדורי זצוק"ל.

השכנת שלום

ר' נעים ערך חופות וקידושין לחתנים רבים, אך בכך זה לא הסתיים. היה מסייע בידם, ואם חלילה היה צורך בהשכנת שלום עשה זאת בתבונה.

סיפר ראש כולל חשוב בירושלים כי פעם הייתה מחלוקת בינו לבין שכנו והגיעו לחכם נעים, ולאחר ששמע את הצדדים אמר לאותו ת"ח: אני אתן לך את הכסף שאותו שכן תובע ממך, וכך עשה. והכול בשביל להשכין שלום.

וכך גם כשהיה ח"ו צורך בגט רבינו היה משכנע את הצדדים לוותר על כל התביעות וסך הכתובה, כך שהסיפור הקשה של מזבח מוריד עליו דמעות יהא כמה שיותר מהר.

חכם נעים היה שוחט ובודק והיה אומן במלאכתו ועשה זאת לשם שמים. סיפר פעם חכם נעים, שזכה ליצוק מים על ידיו של ראש הישיבה דודו הגאון חכם יהודה צדקה זצ"ל: יום אחד עמדתי ברחוב רייכמן, בשכונת בית ישראל, כשבידי תרנגולת לשחיטה. הייתי לופת בשתי ידי את העוף ובודק אותו, סכין השחיטה מוחזקת בפי כרגיל אצל השו"בים, ואני מתכונן לתפוס אותה בידי ולברך כדי לשחוט. פתאום ניגש אלי רבינו יהודה צדקה זלה"ה בצעדים מהירים, וכנראה ירד ממכונית בחפזון כשראה שאני עומד לשחוט, באומרו אלי: "תברך בקול, שאוכל לענות אחריך, כי זה זמן רב לא שמעתי ברכה על השחיטה"...

התרגשתי למראה רבינו ולמשמע בקשתו. עניתי: "בוודאי אברך בקול, ואני מזמין את מר לברך על כיסוי הדם"...

"הברכה היא שלך", אמר לי. אבל אני עמדתי על זכותי לכבד אותו במצוה זו - ולא סירב כלל. לאחר השחיטה ובדיקת הסכין, כבקשתו, ובדיקת הסימנים, נטל עפר ובירך בהתלהבות עצומה אקב"ו על כיסוי הדם בעפר. כשהתחיל ברכתו התלהב מאוד, התנועע בכל גופו, מימי לא ראיתי התלהבות כזו בברכה האמורה, ואחרי קיום המצוה קרא בגיל וחדוה "תזכו למצוות" והרעיף בחום ברכות רבות על ראשי.

ויהי בנסוע הארון

רבינו במשך שנותיו האחרונות לאחר שקיבל אירוע מוחי סבל רבות והיה קשה עליו הדיבור, עם כל זאת בניו ונכדיו מציינים כי היה צלול בדעתו עד ימיו האחרונים. בשבוע האחרון הוחמר מצבו וביום שני ו' באלול לקראת ערב נצחו האראלים את המצוקים ונשבה ארון האלוקים.

מיד עם היוודע דבר פטירתו הגיעו מאות איש מסלתה ומשמנה של ירושלים לחלוק כבוד לאיש ירושלים ששימש למעלה מיובל שנים כרב שכונת הבוכרים. לווייתו יצאה מבית כנסת "נועם משהיוף", שבו נהג להתפלל ולדרוש לציבור כיובל שנים, ואף המקובל רבינו יצחק כדורי היה נוהג להתפלל שם בליל שבת שנים רבות.

לפי בקשת צוואתו ביקש שיאמרו את "שיר השירים", וכן שישירו שני שירי בקשות וכך עשו, ותלמידיו ביחד עם הקהל הרב שר ברגש ובדמעות את השיר "אל מסתתר בשפריר" וכן את הפיוט "אודה לאל" משירת הבקשות.

לאחר מכן החלו ההספדים ולפי צוואת הרב לא להאריך בשבחים אלא בקצרה, כך הספידוהו הגאונים רבי ראובן אלבז, המקובל רבי בניהו שמואלי, הרב שמואל אליהו - אחיינו וכן נכדיו שהעלו את זיכרונו שהיה עניו ושפל ברך ונעים הליכות.

לאחר מכן בשעת חצות הובא לקבורה ונטמן בבית העלמין בהר המנוחות ליד ציונו של המקובל חכם יצחק כדורי זצ"ל. ולפי בקשת צוואתו בזמן שהורד גופו הטהור למנוחת עולמים אמרו את הפיוט "לך אלי תשוקתי" הנאמר בליל יו"כ.

הותיר משפחה, בנים ונכדים, יר"ש, ת"ח אשר כל רואיהם יכירו כי זרע ברך ה' הוא.