תולדות ה"בית אברהם" מסלונים זצ"ל

ובעוה"ר גברו אראלים את המצוקים, ונשבה ארון ה' כ"ק מרן אדמו"ר הקוה"ט זיע"א אשר האיר עיני ולבות בני ישראל, באור שבת ויו"ט וחבוב מצוה, ונטע חיי עולם בתוכינו. ובמס"נ ממש סבב ערי ישראל לעשות משפט עמו דבר יום ביומו. לשועתם לרוחתם ולהחיות עם רב השוכן בציון יושבים לפני ה' בהר הקודש על דעת רבוה"ק זיע"א. ובהיותו פעמיים בארה"ק ממש נקשרה נפשם בנפשו, אפי' הזקנים אשר זכו עוד ליצוק מים לפני אא"ז אדמו"ר קה"ק יסוד העבודה זיע"א. החיו את נפשם ואמרו האח חמותי ראיתי אור...

"ברכת אברהם" (סלונים) מכתבי קודש, ע' קצ"ו טו"א

סיפר לי האיש שהרה"ק זצ"ל מסלונים התארח אצלו בעיר ציזוב בפולניא. (ורשמו רבי זיינוויל איידלשטין ב"ר דוד, איש נכבד ובן תורה גדול, וכל דבריו אמת). בשנת תרע"ה, כשנלכדה עירנו ע"י השונא, ברחתי עם חיל הרוסים למזרח. ובדרך נודע לי שכל העיר היתה למאכולת אש. בהיותי אז בעיר סלונים, נכנסתי אצל הרבי זצ"ל, וספרתי לו במר נפשי את אשר הי' לי, שהייתי גביר נכבד ובין לילה נהפכתי לעני ולרש, ולדל אין כל. הניח הרבי ראשו על ידו, וכעבור איזה רגעים הרים את ראשו, ואמר לי "אל תבכה, אל תבכה, ביתך לא נשרף". כשבאתי בחזרה העירה, ראיתי שבאמת נשרפה כל העיר, ועד ביתי הגיעה האש וביתי לא נשרף. (מתוך מכתב מאחי הרב אהרן זצ"ל, מח"ס דביר אהרן, ששמע מבעל המעשה רבי זיינוויל איידלשטיין ז"ל).

הרה"ח רבי נח גד וויינטרויב ז"ל "בישישים חכמה" ע' מ"ה, אות ב' שמעתי מהרה"ח ר' אהרן יוסף ריזעל נ"י, שהוא נכד הרה"ח המפורסם ר' מעכיל פרומקין: שפ"א הי' הבית אברהם בטברי', וערך שלחן בשב"ק ובשעת חלוקת הקוגעל אמר מי צריך קוגעל, כששמעתי קפצתי על הספסל והושטתי את ידי אמר לי: וועסט זיין א חסיד? עניתי אם ירצה השם, אמר לי אם ירצה אהרן (היו קורין לי אהרן) וועסטו זיין א חסיד.

עוד שמעתי מהנ"ל: כשהי' הבית אברהם בטברי', כבר הי' זקינו הנ"ל חלש ולא הי' יוצא מביתו, אמנם אז אמר לי, מוכרח אתה להוליכני להרבי.

וכשהרבי פתח הודו לד' כו', בעש"ק במנחה נשפך נהר של דמעות מעיניו, ואחר כמה מינוט אמר לי, הוליכני לביתי דיותר איני יכול לסבול.

הרה"ח ר' ישראל חיים אשרי שליט"א "שיח זקנים" ע' שי"א

כשבחור אחד שקודם היה ילד חמד והתהלך בדרך החסידות, וניגוניו ותפילותיו היו שובי לב ולפתע החלה רוח רעה לפעמו ע"י חבר רע שהדיחו רח"ל מאמונת ה' וצדיקיו והתחיל להתדרדר מקלות לחמורות, עד שלא נראו פניו אף פעם בשטיבעל, אולם היה בא עוד מידי בוקר לבית מרן זי"ע לתקן לו את הסיגריות ע"י תחיבתו את הטבק לתוך הפילטרס, והנה ביום ראשון אחד בבוקר ואני עוד שוכב על מטתי בחדר הכתיבה שומע קול אימים מהחדר השני קול מרן זי"ע חוצב להבות, רשע! מה לך בביתי איזה חוצפה יש לך לדרוך על מפתני צא טמא, נבהלתי ונחרדתי מהקולות ונתודעתי אח"כ הסיבה שבתו הבכירה של מרן, יוטע הי"ד שהיתה עוד ילדה צעירה עברה בש"ק בשעת מנחה ברחוב נעווסקי ופגשה את הנ"ל עם סיגריה בוערת בפיו, הרגשתי בכמה כאב לב עלה לו כשהוא הצטרך לידי כך אולם אש אהבת ה' שבערה בו גברה על כל טבעיו.

הגה"ח רבי יצחק דוד לידר ז"ל "בית דלי" (ב"ב תשד"מ) ע' ט"ז