תולדות הרה"ק רבי נפתלי צבי מרופשיץ זצ"ל

נולד לאביו רבי מנחם מענדיל רובין אבד"ק לינסק, ולאמו הרבנית ביילה בת הגה"ק רבי איציקעל האמבורגער זי"ע מגזע גאונים צדיקים ומקובלים. נולד בחג השבועות תק"כ יום פטירת הבעש"ט הק' זי"ע, חסידים מצאו רמז לזה בקרא "וזרח השמש ובא השמש". תורה למד אצל דודו הגאון הגדול רבי משולם איגרא זי"ע (חתן רבי איציקל האמבורגער) יחד עם הגאון רבי מרדכי בנעט ועם הגאון רבי יעקב מליסא בעל ה"חוו"ד והנתיבות". וסיים שם את הש"ס ג' פעמים. בכל פעם שפגשו ה"ישועות יעקב" שאלו, מאין בא לגאון כמותו לידבק בחסידים?

לקראת הבר מצוה לקחו אביו אל ר"ר אלימלך זי"ע להניח לו את התפילין ואמר אח"כ "שקישרו אז בכל העולמות". מגיל ט"ו התחמם לאורו של ר"ר אלימלך זי"ע שאמר עליו שיש לו גילוי אליהו בכל עת שירצה. והמגיד מקוז'ניץ זי"ע אמר עליו, שרבו ר"ר אלימלך זי"ע בא אל תלמידו - רבי נפתלי - אחרי פטירתו, ללמדו את הספר "נועם אלימלך". שנה שלימה היה בבית הרה"ק רבי מרדכי מנעשחיז, נסע אל ר"ב צדיקי דורו כמנין עשה לך רב, אך בעיקר דבק בהחוזה מלובלין זי"ע שחיבב אותו יותר מכל תלמידיו והחזיק אותו כתלמיד חבר, והוא עשה אצל החוזה זי"ע את רוב זמנו ועקב אחר תנועותיו. את יסודות חסידותו הציב על השמחה והנגינה, ובנסיעותיו ללובלין היה מחבר את ניגוני רופשיץ הנפלאים, נודע כבעל תפילה יוצא מגדר הרגיל, מלחין ומנגן, ורבים מניגוניו נשתמרו לדורות הבאים.

בכל דבריו ושיחותיו היו יחודים וצירופי שמות, וצדיקי דורו העידו עליו שיש לו משקל זהב בפיו בו שוקל כל דיבוריו, נודע כחכם מחוכם פיקח שבדור. תלמידו המובהק ה"דברי חיים זי"ע, לא היה קורא לו "רבי" רק "הרב הזקן" באמרו שאי אפשר היה להשיגו.

לפני פטירתו פסק מלדבר, אנשי ביתו הצטערו מאד כי לא ידעו מה מבוקשו ומה לתת לו, אמר לו בנו הגדול רבי אברהם חיים מלינסק: אבא! לפי כל הסימנים רואה אני שאתה יכול לדבר, אלא שאינך רוצה, א"כ אמור לי את הטעם לסירובך? אמר לו אביו: "דע לך בני כי מיום עמדי על דעתי לא דיברתי שום דבר בלי יחוד, עתה נחלש מוחי, אמרתי מוטב לא לדבר מאומה מלדבר בלי יחודים".

נסתלק בי"א אייר תקפ"ז ומנו"כ בעיר לאנצוט, ועל מצבתו נחרת "יחיד בדורו בחכמת אלקות. וביתר שבחים אין לנו רשות כי כן נצטוינו מפיו". "נר ישראל" (רוזין) ח"ד, ע' ע"ד

הרה"ק מראפשיץ זצוק"ל ישב ולמד בבית מדרשו של הרה"ק הרבי ר' מיכל מזלאטשוב זצוק"ל, ועדיין לא נזדמן לפניו זיווגו. פעם נכנס להרבי ר' מיכלי זצ"ל, ואמר לו, הרבי הבטיח לי שאמצא את זיווגי ובטוח אני שכן יהי', אך ברצוני לדעת, האם יהא זה לפני גיל שבעים שנה או לאחר שבעים? א"ל, הרבי ר' מיכל, אין מה לעשות, כי אין דוחין נפש תחת נפש. וכה עבר זמן מה.

והנה הנגיד ר' הערשקא מדוקלא הי' בעה"ב נכבד בעל מלון, והאיש ירא את ד', והי' משכים מדי יום לומר תהלים ועשה מצות ומעשים טובים. ויהי היום ובתו נעשתה אלמנה ל"ע. ושלח אביה להרה"ק ר' מענדל מלינסק זצ"ל לשאול לו, באם מסכים להשתדך עמו, שבנו הרה"ק מראפשיץ ישא את בתו האלמנה. אמר הרה"ק מלינסק לזוגתו הרבנית, בוא וראה השגה של בעל מלון, שנפשו איותה להשתדך עם הרב מלינסק. ונענתה הרבנית ואמרה, שמע נא, אם אמנם יש לו השגה כזאת, יתכן שזהו שידוך מן השמים, נלך ונראה. והשידוך נעשה...

כ"ק מרן אדמו"ר מהר"ש מבאבוב זצוק"ל "הילולי דצדיקיא" (ברוקלין תשס"א) ע' כ"ה

את אלה הצבועים הרוצים להראות חזותם לרבים בחסידות יתירה, שאין לה כל יסוד ושורש בתורה ויראה, רק כדי להונות את הרבנים, היה (הרה"ק מרופשיץ זי"ע) שונא מאוד, והיה קורא לאלה ה"פרומאקיס" בשמות של גנאי ואמר בדרך הלצה: "פרום" ר"ת 'פיעל 'רשעות 'וויניג 'מצוות. ועוד היה מרגלא בפומיה לומר בלשון המדוברת: א קלוגער איז א רשע. א פרומער איז א נער, א גוטער איז א הולטייא, אלא מה צריכים להיות "גוט" און "פרום" און "קלוג", שלשתם ביחד הוא כלי שלם.

הרב יקותיאל אריה קמהלר ז"ל "משרתיו אש לוהט" (ב"ב תש"ס) ח"ב, ע' "ל

המופת הראשון שהראה זקיני הרה"ק רבי נפתלי צבי מראפטשיץ, היה אצל רבו הרה"ק רבי אלימלך זצוק"ל בליזענסק, עוד בימי חורפו, פעם בימות הקיץ, והיה אז יום חם מאד, ישב הרבי ר' אלימלך עם אחוזת מריעיו, תלמידיו הקדושים, על אצטבא לפני ביתו, לשאוף רוח צח, ודיבר עמהם ענינים גדולים וקדושים, ובתוך כך הביט הרבי ר' נפתלי וראה, כי איש יהודי מכפר אחד הולך ומתקרב אליהם, והבין כי הולך הוא אל רבם, בשביל איזה ענין של תהלוכות מסחרו, אשר לא מתנהג אצלו כרצונו, ולא רצה הרב ר' נפתלי, שהכפרי הזה יבלבל את רבו, בעניניו הקדושים שהוא שח עם תלמידיו, לזאת הקדים ורץ לקראת הכפרי, ושאל אותו מה ענינו אל רבו, ומתחלה לא רצה הכפרי לדבר עמו, כי ראה אשר עודנו צעיר לימים, אך כאשר הרבי ר' נפתלי חסם לפניו את הדרך, סיפר לו את גודל מצוקתו, כי שודדי לילה חתרו את ביתו, ולקחו את כל אשר היה בבית, ודרכו של הרבי ר' אלימלך היה, כאשר בא אליו איש, עם קובלנא אודות גניבה שנעשה אצלו, לקח את הבית יד של כתנתו, ונענע בידו ואמר, ככה ינענע השם יתברך כל איבריו של הגנב במכאובים, עד שישיב את הגנבה, וזאת עשה כן גם הרבי ר' נפתלי לפני הכפרי, ושלחו לביתו, והבטיח לו כי בטח ישיבו לו את גניבתו. וכן היה, כי השיבו לו עד שרוך נעל לא חסר דבר, ויבא הכפרי אל הרבי ר' אלימלך, וסיפר לו כל הנעשה, ויתן לו תודה על זה. ויען כי הרבי ר' אלימלך לא ידע מזה מאומה, והבין מי האיש אשר עשה זאת, וישלח ויקרא אליו את הרבי ר' נפתלי, ויאמר, מדוע עשית זאת לחסום הדרך, לפני האיש ההולך אלי עם מצוקת לבו, ואחר כך להתנהג במופתים במקומי ובפני? ויספר לו ר' נפתלי, כי כוונתו במעשיו היה, כדי שהאיש הכפרי הזה, לא יבלבל את רבו בשיחו עם תלמידיו כנ"ל, ולא עשה רק למען כבודו, וייטב הדבר בעיני הרבי ר' אלימלך, ויאמר, אם חכם בני ישמח לבי גם אני, ויברכהו.

הרה"ק רבי אברהם שמחה מבארנוב זצוק"ל

"אמת ויציב" (מאנסי תדש"ן) ע' פ"ה, אות א'

הרה"ק מוהר"ר נפתלי מראפשיץ זי"ע, אמר: הגם כי העולם אומרים שהרבי שלי היה הרבי רבי אלימלך מליזענסק זי"ע, אמת הדבר, אבל עיקר הרבי שלי היה הרי"ף ז"ל, כאשר הייתי בליזענסק היה לי אכסניא אצל אופה אחד בחדר קטן עם חלון עגול וקטן, ושם ישבתי ולמדתי וחזרתי על הרי"ף, וכל כך חזרתי את הרי"ף עד שפי נתמלא מלא רוק, ועם הרוק נשקתי את הרי"ף, ואמרתי רבי בא ולמד אותי דרך ה', וכן היה כי מן אז היה בא ולומד אותי דרך ה', עכד"ה.

הרה"צ רבי אריה מרדכי רבינוביץ זצ"ל אב"ד בני-ברק "קרני ראם" ח"א, ע' י"ד

...אגב אורחא אכתוב ג"כ מעשה מהרב הגאון הקדוש מו' שמואל שמעלקי הלוי הורוויץ ז"ל האבד"ק טארני [אבי הגאון הקדוש ר"ר מאיר הלוי מטיקטין אבי הגאון ר' יוקל הלוי מבראד הנ"ל. אבי הגאון מו' יצחק מהאמבורג הנ"ל]... ושמעתי מפ"ק הגאון החסיד מוה' מאיר הורוויץ ז"ל האבד"ק דזיקוב, איך שפ"א בא זקינו הגאון הקדוש מראפשיץ בעמ"ס זרע קודש לק"ק טארנוי ושלח אחרי החברא קדישא ושאל אותם על זקינו הרב מו' שמעלקי הנ"ל אם הוא ספון וגנוז שם או עקר דירתו משם ואמרו לו שמקובל אצלם שהוא קבור שם. אך אינם יודעים אי' מקום כבודו. אז התענה והלך אתם לבית החיים ועשה מה שעשה והלך ושב זמן קצת. ופתאום אמר פה נטמן זקיני הקדוש [אמר עליו נכדו שבודאי ראה אותו. לגודל מעשיו והפצרותיו עומד שם] וחפרו ומצאו מצבת אבן ושמו חרות עליה. אז ראו כי דבר ה' בפיו אמת.

הרה"ק רבי שמואל שינאווער זצוק"ל "רמתים צופים" תנדב"א, ח"ב ע' 16, אות קי"ז

סיפר רבינו (הרה"ק רבי יצחק מסטיטשין זי"ע) כי ביום ההילולא הראשון של הרה"ק הרר"מ מרימנוב זי"ע התאספו תלמידיו הגדולים ביניהם הרה"ק מרופשיץ, הרה"ק מזידיטשוב, הבני יששכר זי"ע ועוד, והרה"ק מרופשיץ התיישב על כסאו של הרר"מ מרימנוב והיה הדבר לפלא בין התלמידים, פתאום נכנס יהודי אחד בצעקה ובבכיה היות והיה עמו נדן עבור בתו ונאבד ממנו וכבר חיפשו הרבה ולא מצאו האבידה, על כן נפשו בשאלתו שיתפלל הרב מרופשיץ שימצא הכסף כי זה כל רכושו, ביקש הרב מרופשיץ שיביאו לו עט עם נייר והתחיל לכתוב רבינו ז"ל אמר בערך הנוסח מה שהוא כתב שלום לכ"ק אדמו"ר הרה"ק דפה, היות עס איז געקומען צו פאהרען א איד צו די הילולא, ונאבד ממנו הנדן של בתו... יהיה קידוש השם שהיהודי הזה ימצא את אבידתו, הק' נפתלי צבי בן בילא ומסר המכתב להיהודי הזה שילך עם המכתב להניח על הציון הק'. רבינו אמר כמו ששולחים בדואר, תוך כמה שעות בא היהודי הזה בשמחה ובישר שמצאו כל הסכום שנאבד, כשראו הצדיקים את הדבר הזה אמרו אם יכולים לשלוח מכתב באופן כזה כמו ששולחים בדואר, מותר לו לשבת על כסאו של בעל ההילולא זי"ע.

הרה"ח רבי יוסף ליפשיץ ז"ל "החכמה מאין" (ב"ב תשנ"ו) ע' קנ"ב

הרה"ק ר"א קאזשניצער היה חתן הרה"ק ר' יענק'לע מעליצער בנו של הרה"ק מראפשיץ, והבאר משה אביו של הרר"א הנ"ל רצה לקבוע זמן החתונה על יום ה', והרה"ק מראפשיץ רצה על עש"ק, אמר לו הבאר משה, לפני שנסעתי מקאזשניץ הייתי אצל אבא (המגיד מקאזשניץ זצ"ל) און איך האב אים פארבעטען אויף דאנערשטיג, ענה הרה"ק מראפשיץ, "און איך האב פארבעטן קודשא בריך הוא אויף פרייטאג".

כך סיפר הרה"צ ממעליץ ר' מענדעלי להרה"ק מקאלאשיץ, ואבי, (כ"ק מרן אדמו"ר מפשעווארסק זצוק"ל) היה שם, והרה"ק מקאלאשיץ כששמע הנ"ל האט ער געציטערט.

כ"ק מרן אדמו"ר מפשעווארסק שליט"א "שיח זקנים" ע' ל"ט

סיפר לי הגה"צ מהר"א האב"ד צאנז ז"ל שסיפר לו הרה"צ מהר"י מנייאשטאט ז"ל ששאל את אביו הרה"ק בעהמ"ח המאור ושמש קודם הסתלקותו לאיזה צדיק ידבק א"ע והשיב לו, שיסע להגה"ק מראפשיטץ כי הוא צדיק אמת. וכן עשה ונסע אל ש"ק לראפשיטץ, ובליל ש"ק אחר התפלה, התקוטט הגה"ק הנ"ל עם הערל המשרת שלו למה אינו משגיח על חצירו כראוי וכדומה וכאשר סיים דברי קטטותו לבש הטלית ואמר שלום עליכם כו', וכאשר ראה זאת הרה"צ מהר"י הנ"ל נתבהל מאד כי מעולם לא שמע כזאת מאביו הרה"ק הנ"ל כי לא היה מדבר בש"ק רק בלשה"ק וג"ז מעט מזעיר, והגם שהיה מאמין שהגה"ק הנ"ל בודאי עושה בזה יחודים נפלאים. מ"מ לא היה יכול לסבול דרך כזה. וממילא לא הרגיש שום טעם של קדושה בדברי הגה"ק הנ"ל ועמד אצל שלחנו בכל משך ישיבתו בשלחנו הטהור אבל לבו היה רחוק משם, ואח"כ כאשר הלכו המסובין נשאר הרה"צ מהר"י הנ"ל בבהמ"ד והוציא מאמתחתו הכתבים הק' מאביו הרה"ק הנ"ל ולמד בהם. ובכה מאד על אשר לא מצא צדיק כזה אשר יוכל להתדבק אליו. ובתוך הבכי' נפל עליו שינה וישן, וראה בחלומו את אביו הרה"ק הנ"ל וסיפר לו את אשר קרהו ואמר לו אביו כי הרה"ק מראפשיטץ הוא צדיק אמת ומני' לא תזוע, ובו תדבק. וכאשר תקום משינתך כאור הבוקר אזי תלך לבית הגה"ק הנ"ל ותמצאנו ישן ותראה כי הוא צדיק אמת וכאשר נתעורר משינתו, הלך לבית הגה"ק הנ"ל ומצאו ישן וראה שכן הוא עכ"ד, ושאל אותו הגה"צ מהר"א הנ"ל מה ראה, ולא רצה להגיד לו. ומזה מובן עד כמה גבהו דברי רבינו הגה"ק מראפשיטץ.

הרה"ק בעל "חקל יצחק" מספינקא זצוק"ל בהקדמתו לספה"ק "אמרי יוסף" מאמר שלישי, אות ז'

זקני הרב הקדוש מראפשיץ זי"ע היה רגיל על לשונו הפתגם בלשון הפולנית "ניע די שע" (המשמעות הפשוטה של הפתגם הזה: אל תיכנע). הנה ידוע גדלותו של צדיק זה, שאין אדם יכול להבין אפילו שיחת חולין שלו, ובודאי היו לו בזה כוונות גדולות וקדושות כידוע מדרכו בקודש, עכ"פ תורה היא וצריכה לימוד.

ואפשר לומר כוונה אחת בדבר זה של צחות, עפ"י מה שהביא בספרו הקדוש זרע קודש (במאמרים לליל ז' דחנוכה), בשם הקדוש מסדילקוב, שאמר בדרך רמז על לא תבושי ולא תכלמי, שהן תיבות תשוב"י מלכו"ת, רק שהם בהיפוך אתוון, ע"ז אמר לא תבושי ולא תכלמי, רק שיהיה ביושר האותיות, שהם תשוב"י מלכו"ת. ובסגנון זה יש לרמז ג"כ כאן, כי ידוע שהשם שד-י הוא שם הרחמים כמו שאמר הפסוק שלפנינו (ואל שדי יתן לכם רחמים), רק זה דווקא אם הוא נכתב ביושר, אבל אם הוא כתוב בהיפוך אתוון הוא מורה על דין, כידוע מפי הספה"ק. לכן כשהיה רוצה לעורר רחמים על כלל ישראל היה מסתיר תפלתו ואמר "ניע די ש", שלא יהיה השם בהיפוך האותיות, רק שיהיה ביושר ויתנהג עמנו במדת הרחמים.

"קדושת ציון" (באבוב) מקץ, ע' ע"ג טו"ב

בהיותו (הרה"ק בעל "דברי יחזקאל" משינאווא זי"ע) עוד ילד קטן, עגלה טעונה משא עברה עליו, וחייו היו בסכנה ושמעתי מכ"ק אאמו"ר ז"ל שהרה"ק מראפשיץ זי"ע שלח אז שמן זית מחנוכה לסוך על גופו של הילד והרה"ק משינאווא כאשר היה חלוש לעת זקנותו היה דרכו לשוחח מזה ולומר שהוא זוכר עוד איך שהרגיש אז בחוש בעת שסכו אותו בהשמן איך שעצמותיו מתיישרים וכל מבנה גופו חוזר לדפוסו הראשון כשהרה"ק משינאווא מספר זאת היה דרכו להפטיר בערגה. "וואו נעמט מען היינט אזא ביסל שמן זית..."

"פי צדיק" (ציעשנוב) שלשה שריגים, ע' ער"ב

שמעתי מפ"ק הרה"צ אבד"ק נאסויד זצ"ל בשם דו"ז הגה"ק משינאווא על הגה"ק בעל זרע קודש זי"ע, שהיה לובש את מלבושיו בעוד גופו רטוב במים וכך היה יוצא החוצה עד שנקרח הכתונת לבשר קדשו, והיה קורעה מעל בשרו ונתמלא כל גופו פצעי דם, ושוב נקרח לבשרו ע"י לחלוחית הדם, ושוב היה קורעה, וכמו כן היה הולך יחף בחוץ ונדבקה כף רגלו להקרח והיה מגביה את רגלו בכח עד שנגרר העור מעל בשרו והיה הדם שותת עד שנקרח הדם לרגלו ושוב הגביה את רגלו הקרועה מעל הקרח, וחוזר חלילה.

כ"ק מרן אדמו"ר מצאנז-קלויזנבורג זצוק"ל רעוא דרעוין וישב תשל"ח [דברי תורה גליון וישב תשמ"ח]

שמעתי מזקיני, ששמע מהרה"ק משינאווא, שהרה"ק מראפשיץ נסע לסטאבניץ על חתונת נכדו הרה"ק ר' מענדעלי גלאגובער שנעשה חתן האור לשמים.

ושם בסטאבניץ היה איש א' שהיה ר"ל "געלעמט" (פאראליזירט) (משותק) זקיני לא זכר אם 10 שנים או 13 שנים, ויעץ לו האור לשמים שישכיב עצמו על הארץ. באותו מקום שהמחותנים יעברו בדרכם להחופה וכן עשה.

והלכו המחותנים הרה"ק מראפשיץ והאור לשמים להחופה, והרה"ק מראפשיץ כשראה איש הנ"ל שוכב על הארץ, חשב שעשה זה בכדי לשמח, נתן לו מכה עם מטהו ואמר לו, נו אנטלויף פון דאנעט, והנ"ל עמד על רגליו ונס משם, ונעשה רעש גדול, שאל הרה"ק מראפשיץ את האור לשמים, מחותן, מה הרעש, ענה לו מפני שאיש זה כבר "משותק" הרבה שנים ועכשיו נעשה בריא אולם.

וסיים הרה"ק משינאווא, הרה"ק מראפשיטץ סגר עצמו שלשה ימים והתבייש לצאת לחוץ, כאן הוא משתמר עצמו כ"כ (מפירסום) וכאן נתגלגל לו מעשה כזאת, בהיסח הדעת.

כ"ק מרן אדמו"ר מפשעווארסק שליט"א "שיח זקנים" ע' ל"ז

אמר הרה"ק מראפשיץ זי"ע על עצמו שאחר כל תפלת י"ח הוא מתבונן שתפלתו לא היה כהוגן.

כ"ק מרן אדמו"ר מצאנז-קלויזנבורג זצוק"ל הקפות יום שמחת-תורה תשכ"ה [ד"ת, גליון שי"ג, ע' 8]

לזקיני הרה"ק רבי נפתלי צבי מראפשיץ, היה אהבה וחבה גדולה עם הרה"ק ר' מאיר מאפטא זלל"ה, וכאשר נפטר זקני מראפשיץ, לא הודיעו לרבי מאיר מפטירתו זמן רב, פעם אחת בא איש כפרי, אשר דר בכפר סמוך לעיר ראפשיץ, ויכנס להרב רבי מאיר, והציע לפניו בקשתו, כי שעתא דחיקא ליה מאד, כי רגיל היה להחזיק פרות חולבות אצל אדון אחד, וכעת נתמעט פרנסתו, כי הפרות חדלו לתת חלבהן, ובתוך הדברים סיפר, כי מלפנים כאשר היה במצוקה, נסע אל הצדיק מראפשיץ, וכעת אחר פטירתו של אותו צדיק, הוא מבקש, אשר הרבי מאפטא יהיה פועל ישועות עבורו, ויהי כאשר שמע הרבי רבי מאיר את דבריו, הכה בכפו על ראשו, וישא את קולו ויבך, וסגר את עצמו בחדרו, ולאחר שעה יצא, ויאמר אל הכפרי בזה"ל: דיר פעלט א רבי? פאר משיח'ס צייטין וועט א טשוואק אויך קענין געבין מילעך, נאר עס איז נעביך א רחמנות אויף ציון וירושלים, וואס האט נעביך אן גיווארין א הארץ פריינד!

הרה"ק רבי אברהם שמחה מבארנוב זצוק"ל

"אמת ויציב" (מאנסי תדש"ן) ע' פ"ט אות ה'

לך ה' החסד

פי' חותני זקיני הרב הקדוש ר' נפתלי זלה"ה מראפשיטץ ע"פ ולך ד' החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו והקושי' מפורסם. ופי' כך דבאמת לך ה' החסד שאתה בעצמך חפץ חסד ועושה חסד אף בלתי תפלת המתפללים. אך מה שהקב"ה מתאוה לתפלת צדיקים ומסבב. שיבוא הישועה ע"י הצדיק המתפלל הוא כדי שאתה תשלם לאיש היינו להצדיק שנקרא איש תשלם לו שכר ע"ז שהתפלל וגרם להמשיך שפע וישועה, שזה רצונו ית' כמעשהו פי' כאילו הוא בעצמו עשה דבר זה. עד כאן תוכן דבריו.

"שפת אמת" (ברעזאן) תולדות, דף פ"ו טו"ד

סור מרע

שמעתי בשם חותני זקיני הקדוש כקש"ת מוה' נפתלי זלל"ה מראפשיטץ שפירש ע"פ שוא לכם משכימי קום היינו שממהרים וחוטפים לקיים את חלקי המ"ע שהם בקום ועשה קודם שמשלימים עצמן בחלקי הל"ת וזה מאחרי שבת שהוא הל"ת שהם בשב ואל תעשה, ע"ז אמר הפסוק שהוא שוא וללא הועיל הוא ואדרבה לא די שלא פעלו כלום לשלימות הטוב אלא אדרבה משחיתין עוד יותר כי ע"י קיום המ"ע ממשיכין אור הקדושה ומאחר שלא השלימו נפשם בחלקי הל"ת הרי עדיין לא הרחיקו את הרע ולכן גורמים יניקה להסט"א מהקדושה. עכ"ד. לכן העיקר הוא להשלים נפשו מקודם להיות כעמוד ברזל חזק בחלקי הל"ת כדי שבזה יסיר הרע שסביב הקדושה ואח"כ ישלים א"ע בחלקי המ"ע ויוכל שפיר להמשיך הקדושה והאור והחסדים ולא יהיה יניקה לס"א וזה סור מרע בתחלת לראות להסיר מעצמו ומשורש נפשו את בחי' הרע ואח"כ ועשה טוב.

"שפת אמת" (ברעזאן) לך לך, דף כ"ז טו"א