תולדות הרה"ק רבי מרדכי שרגא מהוסיאטין זצ"ל

תולדות הרה"ק רבי מרדכי שרגא מהוסיאטין זצ"ל 

חתנו כ"ק אדמו"ר מבאיאן - טשערנאוויץ בביקורו בארץ הק' בשנת תרפ"ז אמר ביומא דהלולא כ"ב אייר, שאביו אדמו"ר ה"פחד יצחק" זי"ע קרא על חותנו האדמו"ר הזקן מהוסיאטין זי"ע "כי בן זקונים הוא לו ועשה לו כתונת פסים". וראה בספה"ק "תפארת מנחם" ח"ב עמ' ר' מה שאמר ל"ז בעומר תרצ"א"... וישראל אהב את יוסף כי בן זקונים הוא לו, בר חכים, הנוהג הוא אשר בן זקונים פועל יותר אצל אביו, הוא היה אצל הריזנער זצ"ל הבן זקונים, יעורר זכותו וזכות הריזנער זצ"ל ושתהיה הגאולה שלימה בקרוב".

"משכנות הרועים" (באיאן) ע' שפ"ד

בכלל היה ממעט (אדמוה"ז מהוסיאטין זי"ע בדבורו, הבאים לשאול בעצתו קבלו ממנו תשובה קצרה. ואם אחד ניסה להמשיך את דבריו, כדי לברר עוד את שאלתו, ענה: "כבר אמרתי פעם אחת". הוא היה מאותם ת"ח האמתיים, אשר הזוהר הק' אומר עליהם שהם בחינת שבת (פ' צו). שבת היא עולם המחשבה (קדושת לוי פ' יתרו ד"ה כי ששת ימים).

"אהלי יעקב" (הוסיאטין) ל"ז בעומר תשי"א, ע' רפ"ט טו"ב

בשנים הראשונות היה נוהג (אדמוה"ז מהוסיאטין זי"ע) לדבר עם החסידים בשמונת ימי החנוכה (ורק בימים האלה) אחר הדלקת הנרות דברי חסידות, ובליל אחד מלילות החנוכה, בשבתו עוד בסטריזוב, סיפר את הדבר הזה: להרה"ק רבי ולויל מזיטומיר (בעל "אור המאיר") היה מלון, בכל יום בבוקר היה פותחו ולפנות ערב היה מקבל את פני האורחים אשר באו במשך היום. לאשר ישר בעיניו נתן מקום ללון, ואלה אשר לא מצאו חן בעיניו, שלח. אחר שנים מספר החליף את מנהגו זה, השער נשאר סגור מעתה, ור' ולויל הכניס אל מלונו רק אלה האורחים אשר מצאו חן בעיניו, ואלה אשר לא חפץ בהם נשארו עומדים בחוץ. זאת היתה השיחה החסידית האחרונה עם חסידיו ומני אז לא השמיע לא דברי תורה, ולא דברי מוסר, ולא דברי חסידות, אבל לחסידיו היה הוא בעצמו תורה שלמה. ראית פניו אשר היו כפני מלאך אלוקים, היתה דים. זוהר אצילותו ואור קדושתו היו לחסידיו המזון הרוחני אשר החיו את נשמתם וטהרו את נפשם... במשך הסעודה התעמק פעמים אחדות במחשבותיו וההתעמקות הזאת היתה כעין "עליית נשמה". ראשו סמוך על ידו והאצבעות התדפקו בלי הרף על מצחו, עיניו פתוחות והבבות נעלמות כליל תחת השמורות העליונות, ורק הלובן נראה החוצה. ולא פעם אחת אשר התיצב זבוב על פניו והתהלך כה וכה ועבר גם את עיניו והוא לא גרש את הזבוב אף לא הניד עפעף.

מרשימת אדמו"ר בעל "אהלי יעקב" מהוסיאטין זצ"ל "קובץ תפארת ישראל" אייר תדש"מ ע' 17

ידוע, כי מנהגו של זקני הרה"ק מרוזין זצוק"ל היה לאמור תורה וכן נהגו כל בניו ז"ל, חוץ מח"ז (אדמוה"ז מהוסיאטין) ז"ל, הוא לבדו לא השמיע ד"ת ברבים, בלבי צפנתי אמרתיך! (תהלים קיט יא), מובן שאיש לא ההין לשאלו, מדוע, וגם הוא לא הגיד את נמוקיו - ופגשתי שני מאמרים, שבהם אפשר למצוא, לדעתי, הסבר לזה, שהרבה צדיקים ממדרגה גבוהה שהיו יכולים להחיות נפשות בדבוריהם, לא אמרו תורה ברבים. המאמר האחד - מאת המגיד הגדול ז"ל, והשני מאת בעש"ט ז"ל. המאמר האחד נמצא בספר "אור תורה" (קובץ מאמרי המגיד ז"ל, אשר אסף תלמידו ר' ישעי' מדינוביץ ז"ל). יש מדרגה גבוהה שעליה אי אפשר להצטמצם לבחינת הדבור. ח"ז ז"ל היה מרחף תמיד בספירות גבוהות ולפי נשמתו הקדושה קשה היה עליו לרדת מן ההר אל העם. אומרים בשם זקני הקדוש מרוזין ז"ל שנשמה כזאת לא באה לעולם הזה זה אלפים שנה, המאמר השני נמצא במאו"ש (פ' שמיני ט כב בד"ה וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם), ששמעו מפי הרבי ר' אלימלך ז"ל שאמרו בשם המגיד הגדול ז"ל וזה אמרו בשם בעש"ט ז"ל: הדורש (האומר תורה) ברבים נמשל לנוטל מרא וחצינא בידו לנקות את הבית, כי מטרת אמירת תורה ברבים היא לעורר את לב השומעים לתשובה ולזכך אותם מן המדות הגרועות, ובשעת נקוי הבית יש חשש, פן תפול קצת אבק על המנקה, אכן תפקיד הצדיק, להכניס יראת שמים בלבבות, היה ח"ז ממלא בקדושתו בלבד - בלי דבורים. את הפסוק "נורא אלקים ממקדשיך" (תהלים סח לז) - פרש רד"ק: יראת אלקים תבא ללבות בנ"א ממקדשיך, כי שם מוכן הכבוד, ורד"ק ממשיך: "ממקדשיך" - ביו"ד, לשון רבים, כי מקדש של מעלה מכוון כנגד מקדש של מטה, ולדעתי מרומז בלשון רבים: א) המקדש במובן הרגיל: ב) הצדיק האמתי, שהוא ג"כ בבחינת מקדש, ככתוב במאור עינים פ' האזינו: הצדיק האמתי גבוה-המדרגה, הדבוק בהשי"ת הוא בבחינת מקדש, ח"ז היה בבחינת מקדש והיה מכניס יראת שמים בלבבות בקדושתו.

"אהלי יעקב" (הוסיאטין) ל"ז בעומר תש"י, ע' רפ"ח

החסידים (רבים מהם הספקתי עוד לראות ולהכיר בבואי להוסיאטין) היו חניכי ר' אליעזר מטאפרוב ור' דודיל מרוזין. שניהם שמשו את ח"ז (אדמוה"ז מהוסיאטין) ז"ל - לא לשם פרנסה, רק משום שהאמינו, כי הם שייכים אליו, ר' אליעזר מטאפרוב היה לפנים מגדולי חסידי סטרליסק, חסידי סטרליסק - אחרי הסתלקותו של רבם ז"ל החלו לנסוע לרוזין סבת הדבר, ר' אורי ז"ל מסטרליסק המכונה "השרף" - אמר לפני פטירתו בזה הלשון: בדרך כלל אין באים לדבר האמתית לפני ארבעים שנה - אבל "הוא" כבר בא לדעת האמתית, החסידים חקרו ומצאו, כי הצדיקים המצוינים שבדור כבר עברו את שנת הארבעים חוץ מן הרוזיניר ז"ל, והבינו כי אליו מכוונים דברי רבם, והחלו לנסוע לרוזין - ר' דודיל מרוזין היה גדול בתורה, בחסידות וביראת שמים, הרוזיניר ז"ל אמר עליו: דודיל חקוק על לוח לבי, ח"ז (אדמוה"ז מהוסיאטין) ז"ל היה כבן שבע עשרה בעלותו על הכסא אחר פטירת אביו ז"ל, ור' דודל לא הניח לשום איש לחלוץ מנעליו בלילה, גם על השמוש הזה לא רצה לותר כל ימיו. שני האנשים יקרי הערך האלה הנהיגו שהאברכים הבאים למקולינצה להסתופף בצל הקודש היו שוהים שם למצער שנה תמימה, שם, תחת השפעת שני המקורבים הנ"ל, השתלמו בתורה, במוסר, בחסידות וביראת שמים, והוכשרו לקבל מושג מה מגודל מדרגתו של אותו צדיק, אשר באו לחסות תחת כנפי קדושתו, ולקשר את נפשותיהם בנפשו קשר עולמים.

"אהלי יעקב" (הוסיאטין) ל"ז בעומר תשי"א, ע' רפ"ט טו"א

זקני (הרה"ק רבי ישראל מהוסיאטין זי"ע) ז"ל אמר פעם: שזה גם היה לפי דרכו ותכונתו הק' של אא"ז (אדמו"ר הזקן מהוסיאטין זי"ע) לאחוז לפעמים במדת הפחד ובמדת ההקפדה, ועי"ז כשראה דינים שורים על האדם המתיקם בזה, והוסיף זקני ז"ל שזה גם היה דרכו של הרה"ק הרבי ר' ברוך ממעזבוז', ואני חושב שדרכו זו של אא"ז להמתיק הדינים, יש לה שייכות עם מדת הטהרה, שלפי עדות אביו הרוז'נער זו היתה מידתו, דאיתא ב"פרדס" להרמ"ק שמדת הטהרה היא בעיקר בסוד מדת הגבורה, ופחד בא גם ממדת הגבורה, כי באש הגבורה, היינו תוקף הגבורה, מצטרף ומתלבן הכל ומזדכך, וזה ממרק ומרכך וממתיק הדינים.

מדתו טהרות הוא גם בסוד מדת הדעת, כמו שאמרו חז"ל (שבת לא.) שסדר טהרות הוא כנגד דעת, והיה אמונת חוסן וכו', ודעת הוא רוה"ק כמ"ש רש"י עה"פ (שמות לא, ג) "ואמלא אותו רוח אלוקים בחכמה ובתבונה ובדעת, דעת, זו רוח הקודש", וכידוע שכאשר ישאל איש בדבר האלקים כן היו כל אנ"ש מתייעצים אתו בכל עניניהם בגשמיות וברוחניות, ותשובותיו היו תמיד מאירים ובהירים כרוח הקודש גלויה בבחי' אורים ותומים, זכותו יגן עלינו עכ"י אמן.

מתוך שיחת קודש נינו אדמו"ר רבי יצחק מהוסיאטין זצ"ל ביומא דהלולא נדפס בקובץ "תפארת ישראל" אייר תשמ"ו עמוד 20

על הרה"ק מהוסיאטין זי"ע אמר הגה"צ רבי שמעון ז'עליחובער זצ"ל משגיח ביח"ל, כי היה בעל מלחמה גדול, ושאל אחד מן התלמידים הלא כל אחד מישראל יש להם מלחמת היצר ובהכרח ללחום בו כל ימי חייו, ענה זה אמת שלכל אחד יש לו מלחמה נגד הרצונות שלו בפרט, אבל הקדוש מהוסיאטין זי"ע היה לוחם כללי באופן גדול הוא היה שר צבא "ער איז געוועזען א גענעראל", אבל להשפיע זאת לאחרים זה ענין נפרד.

"נהרי אש" ליקוטי דיבורים, ע' קפ"ג אות קנ"ה

שמעתי מר' ליפא שוואגער ע"ה בי"ט אב תש"ך, שזקינו הי' פעם חולה מאד והי' אצל רופא גדול ואמר לו הרופא שלא ישתה אלכוהול והוא חזר לכ"ק האדמו"ר מהוסיאטין הראשון זיע"א וסיפר לו, והוסיף ואמר שהוא יצטרך מעכשיו לעשות קידוש על חלות. אמר לו כ"ק זי"ע מותר לך לעשות קידוש על היין והלך הוא לרופא וסיפר לו הענין אמר הרופא בטח שמותר לך אני רק אמרתי שלא תשתה במשך יום אחד יותר מליטר יין.

מכתבי הרה"ח רבי יצחק דוד לינדר ז"ל "כתבי חסידים הראשונים" (ירושלים תשנ"ג) עמ' צ' אות ש"נ

אומרים עליו בשם הרה"ק מרוזין ז"ל: נשמה כנשמתו לא היתה בעולם הזה אלפים שנה. עוד אמר שהוא נגד סדר טהרות (ששה בניו נגד ש"ס משנה). עוד שמעתי מפי כ"ק מו"ח ז"ל, כי אביו הק' אמר לו פ"א (בחג הסוכות האחרון) לפנים היה מנהגי לבדוק בעצמי את האתרוג שהובא לי, אח"כ חדלתי מזה אחר ברכתי הראשונה היה אתרוגי תמיד נקי וטהור, גם זה שייך לסדר טהרות! טהרות היא דעת (שבת לא) רש"י כותב בפ' תשא (והוא במכילתא בשלח): דעת הוא רוח הקודש, אצלו היו רואים הרבה דברים מאד שהעידו על רוה"ק שבו.

"אהלי יעקב" (הוסיאטין) ל"ז בעומר תשי"א, ע' רפ"ט טו"ב

אא"ז אמר פעם במוצאי יוהכ"פ אחר תפלת נעילה בזה"ל: כל היום היה כאן האויר לא זך וכאילו מלא אבק אביך שעלה עד למעלה, ועתה בעת נעילה חלף ועבר ונעשה האויר זך ונקי, בודאי רמז אא"ז בדברם אלו להביע את עבודתו בקודש שעסק בה ביוהכ"פ והיא עבודת הטהרה - לטהר נשמותיהן של ישראל לזככם ולצחצחם מאבק החטאים ועבודה זו נמשכה אצלו עד נעילה...

מתוך שיחת קודש נינו אדמו"ר רבי יצחק מהוסיאטין זי"ע ביומא דהלולא "קובץ תפארת ישראל" אייר תשמ"ו, ע' 20

...בדבר הסביבה המוקפת מכל עברים בצער ותרעומת, המחשבה בה מבהלת את הרעיון, וכל שכן שיכאיב הדיבור, ולכן יפה בה השתיקה, וכבר אמר אדמו"ר הזקן זללה"ה מהוסיאטין בכגון זו, על משנה אבות (פ"ג מי"ג) "סייג לחכמה, שתיקה, וואס זשע איז די חכמה אליין? ס'זאל גאר ניט הארן", ולדעתי הכוונה, להאמין שאנחנו מושגחים מההשגחה העליונה ב"ה בפרטי פרטיות, וממילא נבטח בה' הטוב והמטיב, שהכל לתכלית הטוב, בכל מכל כל, ע"ד אליך ה' נפשי אשא, והריזשנער זללה"ה אביו, אמר: "אז ס'איז ניט ווי מען וויל, דארף מען וועלן ווי ס'איז"...

מתוך מכתבו של הרה"ח רבי אברהם שטערן ז"ל מחשובי חסידי הוסיאטין "קבוצת כתבי אגדה" ע' מ"ח 

אמר הרה"ק רבי מרדכי שרגא מהוסיאטין זי"ע, על מה דאיתא סייג לחכמה שתיקה, היינו כי הסייג הוא דבר המקיף את הדבר הפנימי כי כן צריך להיות החכמה פנימיות, והשתיקה היא טפל להחכמה שהוא מקיף אותה, ומה היא החכמה בעצמה שלא ירגיש כלל מכל דבר המנגדו, והבן.

"בית ישראל" (רוזין) דף פ' טו"ב