תחיית ה’אלול’ – מיוחד לחודש הרחמים

במידע שבידינו אודות תקופת חודש אלול וימי התשובה, התערבו כמה ידיעות מוטעות. טעויות אלו גורמות לרוב האנשים להתרחק משייכות לזמנים אלו. במקרה הטוב האדם נכנס לאדישות בלא למצוא ענין בזה, במקרים הפחות טובים נוצרת בלבבות התרחקות או סלידה מתקופה זו.

ימים אלו של קירבה מיוחדת לבורא העולם, נפלו ואבדו מאיתנו. כדי לחזור אליהם אנו צריכים לברר מחדש את האמת על ייחודיות ימים אלו ועל אופן החזרה בתשובה השייך אצלינו.

אמנם אי אפשר לכתוב דרך תשובה אחת לכל בני האדם, כל אחד צריך להגיע לדרכו לבד. אבל המשותף לכולנו הוא שהולכים שוב ושוב באותו כיוון וזה לא עובד. כדאי לפתוח את העיניים ולנסות לעשות חשבון נפש קצת שונה איך נראה ה'אלול' שלנו.

באופן כללי המאמר נכתב עבור התפיסות המצויות בעולם הישיבות הליטאי, אף על פי כן הוא מיועד לרבים מאיתנו.

1) בעצם, מהו אלול? זמן של פחד או לחץ? זמן של דיכאון מהעבירות שבידינו?

תקופה זו מיוחדת לחזרה בתשובה ותיקון המעשים של כל השנה, דבר זה נמצא כבר בספרי הראשונים שכתבו כך ע"פ חז"ל.

עסק התשובה הזה אינו מחמת לחץ לזכות ביום הדין, הסיבה לזה עמוקה יותר. ימים אלו הם זמן שבו מתעורר רצון ה' לקרב את ישראל אליו ולנקות אותם מכל עוונותיהם. ומכיון שהזמן מסוגל לכפרת החטאים, לכן מומלץ לכל אחד לחזור בתשובה בזמן זה המיוחד להצלחת תיקון האדם.

שורש הדבר נמצא בכך שמשה רבינו עסק בארבעים יום אלו בכפרת חטא העגל עד יוה"כ שבו הקב"ה סלח לישראל, מאז נקבע שגם לדורות זמן זה מיוחד לריצוי וכפרה עד ליום הכיפורים שבו הקב"ה מכפר על כל חטאינו.

גם השנה הזאת בדור האחרון, הקב"ה רוצה בי ובך ובפלוני ובכל אחד מישראל. כדי לקרב אותנו ולשמח אותנו הוא נותן לנו הזדמנות להתחדש ע"י ניקוי עצמי, ודודי לי – הוא מצידו מסייע ופותח את ידו לקבל אותי ואותך באהבה.

'פחד הדין' הוא מושג הקיים לפני ראש השנה, אבל צריך להיזהר ולקחת אותו בפרופורציות הנכונות. בהמשך ננסה להבין קצת באיזה אופן יכול הפחד הזה להתקיים אצלינו.

2) ברור שנחזור לכל החטאים והנפילות מיד בסיום יום הכיפורים, בשביל מה לנסות השנה עוד פעם? אין סיכוי לגמור עם זה!

לא מוטל על אף אחד להשתנות לגמרי ולהפוך למלאך, אנחנו בני אדם. האדם מורכב מעליות וירידות תמיד, "אין אדם צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא" (קהלת ז,כ).

ארבעים הימים שמראש חודש אלול עד יום הכיפורים, הם זמן של ניקוי וטהרה לכל השנה הקודמת. השנה הבאה אכן תצטרך ניקוי חדש, ולכן בעז"ה גם באלול הבא נעסוק בניקוי חוזר.

יום טוב ראשון של סוכות נקרא בדברי חז"ל "ראשון לחשבון עוונות", חכמינו לא באו לנבא פורענות על כך שישראל יתחילו לחטוא בסוכות בכל השנים, הם מלמדים אותנו את המחזוריות של סדר השנה – בחג הסוכות מתחיל בכל שנה חשבון עוונות עד לתהליך הכפרה מר"ח אלול עד יום הכיפורים שהוא 'קץ מחילה וסליחה לישראל' (כלשון הרמב"ם).

3) כל השנה אנחנו שקועים בהבל ולא חוזרים בתשובה, אם נזכרים רק באלול להתעורר – זוהי קטנות וטיפשות!

אין כאן שום טעות, לכל דבר יש את הזמן העיקרי שלו. דוגמא לדבר, זמן האבילות על חורבן בית המקדש הוא בתשעה באב, בשאר השנה אמנם מתפללים על זה מעט אבל לא נמצאים באבל. כך גם עבודת התשובה שייכת בכל השנה, אבל הזמן המיוחד שלה הוא בימים אלו.

אכן בכל השנה צריך תמיד להתעורר ולשוב, אך לא מוטל לקבוע את כל החיים על כך, כמו שלא צריך להיות באבל על החורבן בכל רגע.

במשך השנה צריך לקבוע מעט זמן להתבוננות ותיקון תמידי, אבל בימים אלו צריכים להרבות בעבודה זו.

4) כשמנסים לעורר את 'פחד הדין' מגיעים ליאוש ודיכאון, איך אפשר לפחד ולהישאר 'בן אדם'?

הדין של ראש השנה אכן אמור לעורר פחד מסויים, מאידך גיסא הוא גם גורם לשמחה 'ואל תעצבו כי חדות ה' היא מעוזכם' (נחמיה ח,י), אנו בטוחים שייעשה לנו נס.

כדי לקבל בלב את שני הצדדים האלו נצרכת תפיסה מורכבת ועדינה, אבל גם ברובד הפשוט אפשר לחיות עם שתי הידיעות – מצד אחד להיות בדריכות לקראת המשפט שבו יכריעו את גורלי לשנה הבאה ומצד שני לשמוח בביטחון בה' שיעשה נס ויזכה אותי.

אמנם, זה אפשרי רק כשיש איזון שווה בין הצדדים, אבל לא יתכן לתפוס את החבל רק בצד אחד. מי שנושא בליבו רק פחד בלא בטחון בזכייה וחדות ה', עלול להגיע למצב שהפחד רק ישתק אותו וייאש אותו מהתעסקות בתשובה וימי הדין. הוא דומה לאדם שנמצא בגוב האריות ומשתתק מרוב פחד ואין לו שום תקווה לאחוז בה, זהו פחד מוגזם שאין לו מקום בימים אלו כלל.

מלבד זאת המושג 'פחד הדין' המוזכר בספרי הקדמונים, פירושו יראת שמים המעוררת להתחזק ולהתקרב אל רצון ה'. בימינו כשמנסים לעורר את הפחד באופן מלאכותי, בהרבה מקרים הוא לא יראה מהדין של מעלה אלא סתם הלחצה עצמית דמיונית ללא שום תועלת.

פחד הדין האמיתי אצלינו, צריך להיות מורכב מצד אחד מביטחון ברצון ה' להיטיב לנו, ומצד שני לתפוס שאנו עומדים בדין לפני המלך הכל-יכול.

המשמעות של תפיסת הדין היא שכעת מכריעים את עתיד חיינו, תפיסה זו מעוררת לדריכות ונתינת הדעת לפעול לזכייה בדין. הגזמה בלחץ דמיוני גורמת לבלבול וחוסר אונים המביאים לפעולות לחוצות שאינן מועילות כלום.

5) כל כך קשה לחיות את ה'אלול', איך אפשר להגיע להרגיש משהו מה'פלצות' והיראה.

רבי ישראל סלנטר העיד שבדורות שלפניו היו כל אנשי ישראל ביראה ופלצות בעת שנזכרו באלול, כבר בדורו של ר' ישראל נשכחה הרגשה זו והוא ניסה להחיות אותה.

בימינו ברור שאנו רחוקים לגמרי מאותה יראה פנימית שהייתה בעם ישראל באופן טבעי, ניסיון להגיע אליה באופן מלאכותי רק יזיק. הרגשות האדם צריכות להגיע באופן טבעי לפי דרגתו, כפייה עצמית של רגש זר גורמת לדמיין דרגה שיקרית, ובסופו של דבר למאוס ברגש הזה.

אמנם אין סיבה להיות בחודש זה בפחד ומורא סתם. מי שליבו מתעורר באמת ומגיע ליראה ויחד עם זאת הוא לא מאבד את החיבור בכל לב לחדות ה', הוא באמת שייך ליראה של אלול לפי דרגתנו. מי שלא נמצא בזה, מוטב שלא יפחיד את עצמו אלא יחבר את עצמו לעבודת ה' בשמחה, ולאט לאט יגיע לתפיסה מאוזנת ונכונה של הימים האלו.

גם עסק התשובה לא מחייב יראה ופחד, וכפי שיתבארו להלן צורות התשובה השונות.

6) א - ל - ו - ל !!!

אין מצוה להתעורר לתשובה ע"י שמיעת המילה 'אלול', לעולם עבודת ה' האמיתית נעשית רק מתוך ישוב הדעת. ניסיון להתעוררות מזויפת ע"י הלקאה עצמית, יביא רק לבלבול והתרחקות מהחיבור לימי הדין ומצות התשובה.

גם מי שמתעורר ע"י דברים כאלו, צריך להשתמש בזה רק כנקודת פתיחה המעוררת אותו משנתו לקום ולעבוד. את ההמשך צריך לעשות בכלים ריאליים ומציאותיים כפי כוחות הנפש וכפי הנתונים המיוחדים שבכל דור ודור.

ברור שצריכים התעוררויות רבות לקום ולצאת מהאדישות ולשוב בתשובה, אך מטרת ההתעוררויות הקשות היא רק להעיר, אחר כך צריך לעבוד בישוב הדעת שלב אחר שלב בשמחה.

7) תמיד לאחר יום כיפור אנו שוכחים הכל, שום 'קבלה קטנה' לא מחזיקה, כל עבודת האלול נשכחת לגמרי.

אין שום מצוה לשמר את רגשות האלול לכל השנה.

האמת היא שזה גם לא מציאותי לחיות כל השנה בהרגשה של ימים נוראים, כמו שלא מציאותי לחיות כל השנה בשמחה של סוכות או בהודאה של חנוכה. לכל דבר יש את הזמן המיוחד בשבילו, בפורים צריך לשמוח ובתשעה באב צריך לבכות, אין צורך ותועלת במשיכת זמן אחד על פני זמן אחר.

יש אנשים גדולים המקבלים על עצמם מעשים העוזרים להם להמשיך את החיזוק לשאר השנה, גם הם לא עסוקים בשימור רגשות אלא בהתחזקות באחיזה בדרגה הרוחנית אליה הם התעלו בתקופה זו.

לאמתו של דבר גם עבודה זו אינה מחויבת, עיקר עבודת ארבעים ימי הרצון היא לתקן את העבר ולא לבנות את העתיד. העבודה על התקדמות לדרגה גבוהה יותר היא תמידית במשך כל החיים, אבל לא מכוונת בדוקא לתקופה זו. המדד להצלחה באלול אינו תלוי בתוצאות הגלויות בשנה הבאה.

לאחר יום כיפור אנו רגילים לעבור בבת אחת לעולם אחר לגמרי, האם זו נפילה? התשובה היא – לא. אין שום צורך להרגיש כמו בתפלת נעילה, יום כיפור נגמר ועכשיו עוסקים במצוות סוכה ולולב כדברי חז"ל. אמנם ראוי לכל אחד להשתדל לא לבעוט אלא לעשות את המעבר בצורה רכה ומיושבת, אבל ברור שצריך לעבור למצב החדש ולא להישאר בדרגת יום הכיפורים כמלאך.

8) איך אפשר להצליח לחזור בתשובה? גם אחרי שאני שב – אני מלא במחשבות של חטאים ולא משתנה באמת.

התורה מעידה על מצות התשובה - כי קרוב אליך הדבר מאד, פסוק זה לא נאמר על צדיקי הדור אלא על אנשים חוטאים שצריכים לשוב בתשובה.

התשובה קרובה לכל אדם באשר הוא. עיקר התשובה היא החרטה בלב שבה האדם משתנה מהרצון בחטא לרצון המכוון לבורא העולם. כל התחברות נוספת לנקודה הפנימית בלב הרוצה רק בטוב האמיתי, היא תוספת של חרטה וצער על החטאים.

גם אם הלב מלא עדיין בחלקי חטא, אפשר להגיע לנקודה הפנימית הטהורה. בנקודה זו האדם אומר לעצמו - למרות שיש בי צדדים פגומים בכל זאת זה לא אני באמת, אני האמיתי לא רוצה בזה אלא רק לקיים את רצון בוראי. כל תוספת הכרה ברצון הפנימי הזה, היא תוספת עלייה והתנתקות מכל מחשבות החטא הקיימות עדיין בכוחות המחשבה.

חז"ל מלמדים אותנו שאדם צריך לומר שהוא רוצה בבשר חזיר אלא שהקב"ה אסר אותו עליו, זאת אומרת שאנחנו בעלי גוף המתאווה לכל מיני עבירות ואנחנו צריכים לשמור את רצון ה' למרות המחשבות שבלב, לא מוטל עלינו להפוך למלאכים המנושאים מעל הבלי העולם.

9) המחשבה על חטאי גורמת לי לדיכאון ועייפות, אין לי כח בעצמי להתרומם.

אנו רגילים לגשת לכל דבר במבט ביקורתי וקשה, מסיבה זו כל מחשבה על חטא גורמת להאשמה עצמית חמורה המביאה את האדם לידי ייאוש, בתת מודע האדם מרגיש שהוא מנותק מהאפשרות לתיקון החטא. הרגל זה מגיע מהיצר הרע שמטרתו היא להראות לנו שאין סיכוי, התוצאה היא שאכן אנחנו לא עושים כלום.

התשובה אינה חייבת לבוא בדרך זו. כמו שהוסבר למעלה שפחד הדין אינו מציאותי בימינו כמו שהיה בדורות הקודמים – כך גם לגבי מצות התשובה.

תשובה המגיעה ביראה ופחד, משתקת אותנו. הדרך הישרה בימינו היא הפוכה, במקום לעסוק בגנות הרע עלינו לרומם ולהגדיל את הטוב. כל אדם יעשה זאת לפי דרכו, יש אפשרות לעשות זאת על ידי התבוננות רבה ברצון ה' בנו שנשוב אליו בכל מצב, הוא לא רוצה במות המת כי אם בשובו מדרכיו וחיה, הוא ממש מחכה שנחזור אליו. יש אפשרות לעשות זאת ע"י התבוננות ברוממות הבריאה וגודל משמעות המעשים של אדם יהודי, כך הוא יחפוץ להרחיק מעצמו את חלקיו הפגומים שבהם הוא נפל. הנקודה העיקרית היא להתחזק מאד במציאות של הטוב והקיום ולא במציאות החטא והרע.

תשובה זו תבוא בדרך של אהבה ושמחה, במצב כזה האדם יחפש מה הוא יכול לעשות כדי להינצל, ולא ירגיש כבדות וייאוש בכל ניסיון לשוב.

10) כתוב ברמב"ם שאדם השב בתשובה צריך להעיד עליו את יודע התעלומות שהוא לא ישוב לחטוא לעולם, אני לא שייך לזה, לאחר יום כיפור נחזור שוב לחטאים.

יש טעות בהבנת מושג זה. חז"ל אמרו שהיום הראשון של סוכות הוא ראשון לחשבון עוונות, אם כן זהו דבר קבוע שלמרות שחוזרים בתשובה בכל זאת חוטאים אחר כך.

עובדה זו שחוזרים לחטוא, אינה מגרעת מהחזרה בתשובה. בשעה שאדם חוזר בתשובה הוא מגיע לדרגה גבוהה שבה הוא עומד בבירור על רצונו העצמי לקיים את רצון ה' ולא לחטוא כלל. אי אפשר לעמוד תמיד בדרגה זו, החיים בנויים מעליות וירידות. אחרי שהוא שב בתשובה הוא יורד שוב למקום שבו הניסיון גדול יותר והוא צריך להתמודד מחדש, ממילא חוזר הסיכוי שהוא יחטא שוב.

העדות שהוא לא יחזור לחטא לעולם היא לא נבואה מה יהיה בעתיד, היא רק בירור על כך שבשעת התשובה הוא הגיע למקום גבוה שבו הוא בוחר בטוב ולא נופל בחטאים.

המצב הזה שהעולם בנוי תמיד מחטאים וחזרה בתשובה וחוזר חלילה, מפורט בספר שיר השירים שכך היא צורת הקשר בין עם ישראל לבורא העולם, לפעמים יש התרחקות ואחר כך חוזרים.

כך הוא גם בדרכי בני אדם, כשיש שנים האוהבים זה את זה יתכן שלפעמים יקרה משהו ביניהם ואח"כ הם יחזרו שוב. מצב זה לא מלמד על חסרון בקשר, כך הוא טבע העולם שלנו הכולל התמודדויות ושינויים תמידיים.

אדרבה, העובדה שאחרי הריחוק חוזרים להתחבר מלמדת על כך שיש חיבור פנימי עמוק שלא ניתן לפירוד.

11) אני מלא מידות רעות ועוד הרבה חסרונות, איך אצליח לשוב בתשובה ולתקן את עצמי בבת אחת?

אין צורך לעשות את כל העבודה מיד.

הגאון מווילנא כותב שכל חיי האדם נועדו כדי שבהם הוא יתקן את מידותיו. אם כן, לא יתכן לומר שבשעה זו שאני שב בתשובה אני צריך לעקור ולתקן את כל מידותיי, הרי כל המשך החיים נועד להקיף עבודה זו.

אדם צריך לשוב בתשובה רק על מה שהוא התנהג שלא כשורה, דהיינו על חטאים מעשיים ברורים, או על התנהגות לקויה בענייני מידות. קלקול במידות הוא דוקא כשאדם התנהג בדרגה יותר נמוכה ממה שהוא יכול להתנהג, דרגה שעדיין לא הגענו אליה – לא נתבעת מאיתנו.

את כל החסרונות שלנו אנו ננסה להמשיך לתקן במשך שאר החיים, אבל בזמן שעושים תשובה לא עוסקים בזה, צריך רק לשוב על הירידות שהיו בעבר.

12) על מה אנחנו צריכים לשוב בתשובה? אנחנו מסתכלים על עצמינו בשתי גישות סותרות: מצד אחד ברור שהכל לא בסדר, אנחנו מלאים בעבירות קשות, זלזול במצוות, לא מכוונים בשום תפלה והכל גרוע וכו'. מצד שני אנחנו ה'חרדים' לדבר ה', מדקדקים בקיום ההלכה, מחזיקים את העולם וכו' וכו', על מה נאמר אשמנו בגדנו...?

אנחנו לא צדיקים ולא רשעים, אנחנו בינוניים.

אמת שיש בנו הרבה חלקים טובים מאד, אבל יש בנו גם דברים לא טובים.

כל אדם שינסה לבחון את עצמו, ימצא דברים מעשיים שבהם הוא התרגל לזלזל או לא לקיים באופן קבוע.

מלבד זאת הדרך שבה האדם הולך, צריכה תחזוקה תמידית להשגיח שהוא עומד בדרך טובה ולא פורק אותה מעליו ונסחף אחר ההבל לפי ערכו. ככל שאנו נשטפים בהבלי העולם, דעתינו מתבלבלת ואנו שוכחים לאן אנו פונים, מה אנו רוצים באמת, במה אנחנו מאמינים, וכן שאר כל הדעות והאמונות שבלב נחסרות והולכות.

אין בכך סתירה לעובדה שאת רוב המצוות אנו משתדלים לקיים, וגם הדרך שאנו הולכים בה היא טובה בבסיסה. בכל זאת תמיד יש מה לתקן ולהשלים.

המאמר נכתב בתמצות רב. להסברים תגובות הארות וביקורות, אפשר לפנות לכותב שלמה סג"ל ב- shsegal26@gmail.com.

"קול דודי דופק וכו', אמר הקב"ה לישראל בני פתחו לי פתח אחד של תשובה כחודה של מחט, ואני פותח לכם פתחים שיהיו עגלות וקרוניות נכנסות בו". (שיר השירים רבה ה,ג).

""יעזור השם לשבים כאשר אין יד טבעם משגת, ויחדש בקרבם רוח טהרה להשיג מעלת אהבתו". (תחלת שערי תשובה).