עקב בצד אגודל - מבט לפרשת עקב

קבוצת חברים הוזמנו לביקור אצל אחד מחבריהם שעשה שינוי רוחני, או כמו שאומרים בשפה שלנו -  "חזר בתשובה". בין שאר הכיבוד שהגיש לפניהם, היה אבטיח. אמרו החברים, מן הסתם הוא רוצה שנברך על האוכל, מה מברכים על אבטיח? התפתח ביניהם דיון, אחד אמר, נראה לי שברכתו "בורא פרי העץ", הוא הרי גדל על שיח... השני אמר, נראה לי שברכתו "בורא פרי האדמה", אמר להם השלישי, חבל על הוויכוח, אני בטוח במאת האחוזים שברכתו "שהכול נהיה בדברו", תסמכו עלי! למה אתה כל כך בטוח בעצמך? שאלוהו חבריו, אמר להם, תשמעו את הסיפור הבא, ותבינו. שרתתי  בשריון בזמן מלחמת יום הכיפורים, היינו על הטנק וקיבלנו פקודה להפציץ כל טנק מצרי. לפתע הוקפנו בעשרות טנקים מצריים, המצב היה נראה אבוד.

מפקד הפלוגה שאל, האם משהו מהחיילים יודע בעל פה איזה תפילה, אולי זה יעזור... אף אחד לא ידע. אחד החיילים אמר, כשאני מבקר את סבי, הוא נותן לי שוקולד, ואומר לי לברך "ברוך אתה... שהכול נהיה בדברו", את הברכה הזו אני מכיר, אולי זה יעזור... אמר המפקד, חברה, כולם ביחד אומרים את הברכה. צעקנו כולנו "ברוך אתה השם, אלוקינו מלך העולם, שהכול נהיה בדברו"! שמנו פגז בקנה, והפגז פגע בול!! יופי! אמר המפקד, זה עוזר! ושוב, צעקנו כולם את הברכה, שמנו פגז – וקלענו! כך עשינו מספר פעמים...

עכשיו תגידו לי, אמר, עם ברכה זו "עבדה" על טנקים, היא לא תעבוד על אבטיח?...

בפרשתנו, פרשת עקב, משה ממשיך בנאומו לעם ישראל, בין יתר דבריו הוא אומר את המשפט הבא: "ועתה ישראל, מה השם שואל מעמך, כי אם ליראה את השם אלוקיך, ללכת בכל דרכיו, ולאהבה אותו, ולעבוד את השם אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך, לשמור את מצוות השם ואת חוקותיו". דיו רב נשפך על הבנת פסוק זה. משה אומר "מה השם שואל מעמך" – מה בסך הכול השם רוצה... הייתי מצפה לאיזה משהו "בקטנה"... אבל לא! מה משה עונה? - "כי אם ליראה וכו" – משה נותן רשימה ארוכה... שואל התלמוד, וכי יראת שמים זה משהו קטן? לאהוב את השם, לעובדו, לשמור מצוותיו, זה משהו קטן?  

רבותינו נותנים כמה תשובות לשאלה זו, אגע באחת מהם.

ידידיי! התשובה היא, שכן! אלוקים מבקש ממנו "מה". צעד קטן.

אסביר את עצמי.

אלוקים רוצה מאוד שנתקרב אליו ונירא מפניו, והוא מצפה ממנו גם שנשמור את מצוותיו. אבל אלוקים גם ברא את תכונות נפשנו, הוא לא מצפה ממנו לשינוי דרסטי. זהו משימה כמעט בלתי אפשרית! שינוי חד וקיצוני בצורה מהירה, מהווה מתכונת לכישלון. מערכת כוחות נפשו של האדם לא בנויה למעברים חדים. בכל לילה בתפילת ערבית מודים אנו  להשם "אשר בדברו מעריב ערבים, בחכמה פותח שערים ובתבונה משנה עיתים... בורא יום ולילה, גולל אור מפני חושך וחושך מפני אור..", אנו מודים להשם שהוא גולל את האור מפני החושך, כמו שגוללים ספר מתחילתו  לסופו, זה בשלבים, הדבר לא נעשה בפתאומיות. כך היום והלילה מתחלפים בחכמה ובתבונה, לאט לאט שוקעת השמש ולאט לאט היא זורחת.

אדם לא בנוי פיזית למעברים חדים, כמו שאם ניקח בן אדם ששרוי במקום חשוך לגמרי, ונכוון מולו אלומת אור בפתאומיות, הוא לא יראה כלום, וכן בן אדם שחם לו והוא יקפוץ למים מאד קרים הוא עלול ללקות בדום לב!

אם פיזית זה כך, נפשית ורוחנית- על אחת כמה וכמה שאיננו מסוגלים למעברים חדים.

אומר משה לעם, "מה השם אלוקיך דורש מעמך", מה בסך הכול השם רוצה, שתתחיל במשהו אחד קטן, תכבוש שטח קטנטן, ולאחר זמן עוד שטח, רק כך, בתהליך איטי אך בטוח, תוכל להגיע לשלמות.

רבותינו לא משאירים אותנו רק עם הרעיון, הם נותנים לנו "טיפ" מעשי.

העצה שהם נותנים טמונה בעומקו של אותו פסוק - "מה השם אלוקיך שואל מעמך", אומרים חז"ל, אל תיקרי מה אלא מאה. זאת אומרת, תאמר מאה ברכות בכול יום. על ידי אמירת מאה ברכות, בכוונה כמובן, תגיע לידי יראת שמיים.

כשאדם מאה פעמים ביום מדבר עם הבורא, ופונה אליו ישירות - "ברוך אתה", זוהי הנוסחה הטובה ביותר להגיע ליראת שמים. ["יראת שמים" פירושה לראות את מה שיש שם, מעבר... (שמים זה שם ברבים)]

המעשה הקטן, לא רק שהוא מוביל אותנו בסוף לדברים גדולים, אלא הוא לכשעצמו, ערכו לא יסולא בפז... אין לנו מושג מה רב ערכו של מעשה קטן...

פרשתנו מתחילה ב"והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה ושמרתם ועשיתם אותם", אלוקים מבטיח הבטחות נשגבות - "ושמר השם אלוקיך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיך, ואהבך והרבך וברך פרי אדמתך וכו".  "עקב" – מלשון עקב, אם את המצוות שאדם דש בעקביו תשמעון – נזכה לכול הברכות... צריך לייחד מאמר שלם על העניין, אבל אפשר לקחת את זה בפשטות. שכר עצום מחכה למי שצועד בעקביו לדבר מצווה, גם על דבר פעוט כמו הליכה לתפילה, או פסיעה לעבר אישה מבוגרת כדי לעזור לה עם סליה, אין לנו מושג כמה שכר נקבל על כך.

תשאלו אותי, מי אמר לך? אביא לכם שתי ראיות.

הנביא ישעיהו מודיע לחזקיהו המלך "צו לביתך, כי מת אתה ולא תחיה", וזאת למה? כיוון שלא נשא אישה. חזקיהו מתפלל לאלוקים מקירות ליבו, ואלוקים נענה, ומודיע לו שנוספו לו על חייו חמש עשרה שנה. חזקיהו מבקש סימן על כך, והסימן שאלוקים נתן היה שהשמש חזרה לאחוריה עשר שעות. באותה תקופה, מרודך בן בלאדן היה מלך בבל. והוא נהג לאכול כל יום כעבור שלש שעות מתחילת היום, ואחר כך ישן עד שעה תשיעית. באותו יום, הלך לישון כהרגלו, וכשהוא קם הוא ראה ששוב בוקר... הוא היה בטוח שהוא ישן יממה והתעורר בבוקר שלמחרת, והוא ביקש להרוג את משרתיו על כך שלא העירו אותו. אמרו לו עבדיו שהשמש חזרה לאחוריה בגלל האלוקים של חזקיהו, אמר להם וכי יש אלוהים יותר חזקים מאלוהיי? אמרו לו עבדיו, האלוקים של חזקיהו גדול מכל אלוהי העולם. אמר מרודך, אני חייב לפגוש את חזקיהו, והוא כתב מכתב "שלום לחזקיהו המלך, ושלום לירושלים, ושלום לאלוק הגדול". לאחר שנתן את המכתב לשליח, הוא התחרט ואמר, לא עשיתי כהוגן שהקדמתי שלום לחזקיהו. עמד מכיסאו, ופסע שלש פסיעות להשיב את המכתב, וכתב מכתב חדש בו הקדים את שלום האלוקים, וכך כתב: "שלום לאלוקים הגדול, שלום לירושלים, שלום לחזקיהו". אמר הקדוש ברוך הוא, אתה עמדת מכסאך, ופסעת שלש פסיעות לכבודי, אני מעמיד מבניך שלשה מלכים שליטים על כל העולם כולו, ואלו הן, נבוכדנצר, אוויל מרודך ובלשצאר... בזכות מה? בזכות שלש פסיעות לכבוד האלוקים...

אהוד הנביא מגיע לעגלון מלך מואב ואומר לו "דבר אלוקים לי אליך"... עגלון שומע "דבר אלוקים", הוא מיד נעמד מכיסאו. אמר אלוקים, אתה עמדת מכיסאך לכבודי – אני מוציא מזרעך את שלמה, שישב על כיסא בית השם... ואכן, רות, ביתו של עגלון, הייתה סבתו של שלמה המלך...

אם אלוקים משלם כך על פסיעה לכבודו, אם אלוקים משלם כך על קימה, על אחת כמה וכמה על ברכה אחת, על מעשה טוב אחד. אין תנועה שלא נרשמת...

כן, "מה השם אלוקיך דורש מעמך?" - את ה"מה"... את הצעד הקטן, שיוביל אותנו בסופו של תהליך, אל השלמות הנכספת.

בהצלחה.