תולדות הרה"ק רבי אהרן ראטה זצ"ל

תולדות הרה"ק רבי אהרן ראטה זצ"ל 

...והנה כי כמה צדיקים ורבותי אשר נתאבקתי בעפר רגליהם צוו ופקדו עלי להעמיד תלמידים ולקרב לבבות לאבינו שבשמים, לא בשביל זה מיהרתי ואחזתי להתלבש באצטלא דידעתי דלא יאות לי, כמו שידוע בשמים אשר זה היה מעיקרי כונתי בבואי פעם ראשונה לארץ ישראל לברוח מזה מלהתעטף באצטלא, כאשר יאות לגבר ופעוט כמוני להיות באמת נידוש מכל ונחבא אל הכלים, וגם עכשיו לא תאוה נפשי ח"ו לשום כבוד המדומה וממון ופרסום חס מלהזכיר משטותים והבלים כאלו, ואתה אבי שבשמים ידעת כי כתבתי כל זאת ההתנצלות מה שלא כתבתי כל זה בחיבורים הקודמים שלא היה נפקא מינה לכתוב זאת, אבל בשביל שאני עוסק עכשיו לחבר חיבור על תיקון נפשות ישראל, וידעתי כי יש ויש הרבה קנאים קנאה של שטות והבל אשר באמת אין מה לקנאות כלל, ואשר חרבם לשונם, והמה גם משופרא דשופרא דמחוזא, ובאמת לא יראה יראת חטא בלבם ולא יראת ה' על פניהם, וידעתי כי הגם כי אתרץ עצמי לפני שקרנים או קנאים ובפרט להוללים בכל מיני תירוצים שבעולם לא יספיקו להם רק יהפכו כל אור לחושך, כמו שהתנצלו בזה גם גדולי וקדושי ארץ קמאי בספריהם, כי ה' ברחמיו המנהיג עולמו כפי רצונו הוא משפיל כרצונו והוא מרומם כרצונו ולא בזה ולא שקץ ענות עני ומי יאמר לו מה תעשה.

לכן חלקי אמרה נפשי לידידיי ומקשיבים לקולי, אשר אני חושב כי מן השמים נתעוררתי להוציא זה החיבור בעזרתו יתברך, ובפרט כי ראיתי בעוה"ר גודל חורבנו של עולם ובעוה"ר אין דורש ואין מבקש ואין מחפש, וציון דורש אין לה, וישראל עם הקודש אזלי ונתדלדלי ומתמוטטים בעוה"ר ברוחני ובגשמי, ויראי חטא נמאסו ונשקצו בתכלית, ורשעי ארץ ופורקי עול מצות מתגברים הולכים ומתקבצים ומאמצים כוחם בכל יום יותר ויותר להדיח נפשות עם הקודש, ה' יפר עצתם ויתן בלבם לשוב אל ה' באמת, אז אמרתי לא עת לחשות, ואמרתי לנפשי שחי ונעבורה ונתחזקתי בדברי רבותי והבטחתם אותי השפל בין אנשים ואולי יעלה בידי למלאות רצון קוני, כמו שכתבתי בהקדמת חיבורי שומר אמונים, כי באם נפל בן המלך לבור עמוק ובמים עזים באה נפשו אין עת להתבונן ולחשוב אם הוא כדאי וראוי להציל בן המלך, רק כל הקודם קודם מוכח ומחוייב לעשות מה שבכוחו ויותר מכוחו להפליט ולהציל בעזרתו יתברך שמו.

הקדמתו לספה"ק "טהרת הקודש", דף ט' ע"ב

יחסי כבוד, חיבה והערצה מיוחדים במינם כלפי רבנו (הס"ק ה"אהבת ישראל" מוויז'ניץ זצוק"ל) היו להרה"צ ר' אהרן ראטה זצ"ל, בעמ"ס "שומרי אמונים" ו"שולחן הטהור" מסטמר-ירושלים.

בבוא הס"ק לשבות ש"ק בסטמר, ויקר מקרה שאחד היהודים מתושבי המקום חפץ לשים לדרך פעמיו, לנסוע לשבת לעיר אחרת והלך להפרד מהצדיק הנ"ל טרם נסיעתו. השתומם עליו הרה"צ על שנוסע מביתו בעת שצדיק וקדוש כרבנו בא לעיר ואמר לו: "דע לך, כי יהודי שעיבד מדה אחת חשוב יותר ממי שיודע כל הש"ס, כל שכן יהודי שעיבד את כל מדותיו ולא עוד אלא שכל הש"ס שגור על פיו ערכו עצום מאד, וכזהו הצדיק מויזניץ, היתכן שאינך נשאר כאן לשבת!"

כאשר שוחח בשבחו של רבנו הס"ק התבטא הרה"צ: "על פנימיותו אינני מבין ועל הדרת פניו החיצוניות אף עיוור רואה גדלותו". הוא היה מכנה את מרן הס"ק זי"ע בכינוי: "הצדיק הטוב והמתוק".

דרכו של הרה"צ היתה לבקר בהיכלו של הס"ק בשבת פרשת פרה וכובד בעליה לתורה ל"שישי" - בארבע ה"פרשיות" מרן זי"ע היה עולה ומפטיר. לפרקים בא גם לחגים: פעם חגג אצל הס"ק את ימים האחרונים של פסח ופעם בא ליום הקדוש. לעתים, בשחרית של ימות החול, התפלל הצדיק עם ס"ק ולאחר התפלה וארוחת בוקר בצוותא המתיקו סוד ביחד שעה ארוכה.

סיפר הרב הצדיק, שפעם הרגיש כי הוא זקוק להמתקת הדינים, התיישב בדעתו שיסע לגרוו"ד אל רבנו. למחרת בואו לשם חלה בדלקת ריאות קשה והיה בסכנה גדולה מאד, כך שכב שלשה שבועות, הס"ק היה בא לבקרו כמעט מדי יום ביומו. כאשר הבריא, אמר לו מרן זצ"ל בפה קדשו: "נו א-ודאי א-ודאי, וואס פאר א פנים העטין מיר געהאט ווען אזא יוד קומט צו אונץ צו פאהרין און זאל חלילה וחלילה... [ברי וודאי, שהרי אלו פנים היו לנו אלו יהודי כזה בא לחסות בצל קורתנו וחס ושלום...] ולא סיים את דבריו.

צדיק זה עלה לארצנו הקדושה וכעבור שנים חזר לחוץ לארץ לשאלת חסידיו מדוע עוזב את הארץ ענה, כי אחת מהסיבות שהניאוהו לשוב לחו"ל היא - בסברו כי "אם קיים בעולם רבי כאדמו"ר מויזניץ אסור לשבת בבית בלי רבי".

כשביקר אצל הס"ק בחורף תרצ"ו – שנת ההסתלקות, בהכנסו קם רבנו בפניו, ניגש אליו וחיבקו בשתי זרועותיו ואמר: "רבי אהר'לה, אתם הרי לא מחזיקים אותי לחונף, אני אומר לכם, כי כל חללא דעלמא אינם שווים בעינינו כפגישתנו זאת" וקרבו ברוב אהבה וחיבה.

למחרת הסתלקותו של הס"ק הסתודדו חסידיו ולא רצו לגלות לו על האסון. בהבחינו זאת הכריז: "אין לכם מה להסתיר מפני, כבר בבוקר כשקמתי ראיתי שיש חשכות בעולם, הבנתי כי כבה נר ישראל".

"קדוש ישראל" (וויזניץ) ח"א, ע' צ"ג אות כ"ה

כ"ק מו"ר חותני (שליט"א) [הרה"ק רבי אהרן ראטה זצוק"ל] אומר תמיד כי על מה יש לירא, כי את הנשמה אין כח בשום נברא ליגע, רק על החומר הגוף הבזוי, וכי כדאי בשביל זה הגוף לירא כ"כ, הלא הגוף לא נברא רק לעבודת יוצרנו כי הוא בראנו, והנני בידו כחומר ביד היוצר, ולא יהי' לנו שום רצון רק לעשות רצון בוראנו, ולא יהיה שום נפ"מ מה שהבורא ב"ה יעשה עמנו, ובאמת הכל רק טובות, רק שצריך זכי' להכיר זאת.

כ"ק מרן אדמו"ר מתולדות-אהרן זצוק"ל "אסיפת מכתבים" ח"א, דף ד' ע"א

כששהה הרה"צ ר' אהרן ראטה זצ"ל בגרוו"ד והתאחסן אצל אחד מחסידיו, שכב לנוח בשעות שאחרי הצהרים. בנו של בעל האכסניה, אשר לא ידע מזה, פתח את דלת החדר ועקב חריקה קולנית, התעורר הצדיק משנתו והתרעם על הצעיר שהקיצו.

כעבור שעה קלה הלך הצדיק לבקר אצל מרן (הרה"ק בעל "אהבת ישראל" מוויז'ניץ זצוק"ל) זי"ע בלווי הצעיר הנזכר. בדרך הסביר לו את פשר התרעומת שלו - כי הנה חלם שהיתה לו קושיא בדברי הזהר הקדוש ורבנו התחיל לתרץ את הקושיא ובדיוק באותו רגע העירו ולא זכה לשמוע את התירוץ. בבואם אל הס"ק, מיד בהכנסם פתח רבנו (ה"אהבת ישראל") את פה קדשו והתחיל להסביר להרה"צ את דברי אותו זוהר הקדוש ותירץ לו בזה את הקושיא.

"קדוש ישראל" (וויז'ניץ) ח"ב, ע' ש"פ, אות ע"ח

הרבי מבלוז'וב [ה"צבי לצדיק" זי"ע] גילה אהבה מיוחדת לתלמידו הרה"ק הר"ר אהרן ראטה זצ"ל, ולשאלת החסידים על זכות זו, השיב ואמר ומה אעשה שזה לי חמישים שנה שאני מנהיג בישראל, ושום חסיד לא שאל את השאלות שאברך זה שואל אותנו...

הרה"ח ר' יאיר שוורצמן ז"ל "יהי אור" (ירושלים תשנ"ט) ע' רס"ב

רבינו (הרה"צ רבי אהרן ראטה זצ"ל בעל "שומר אמונים" - כשהחליט לנסוע לארה"ק) טרח ועמל ויגע במסינ"פ, עד שעלה לו לסדר הכתבים הנדרשים לנסיעתו לארץ ישראל, והיה עומדים לפניו מניעות שונות כחומת ברזל, אך רבינו כדרכו בקודש כשהחליט על דבר אחד החלטה סופית והתחיל לעשות בו, לא נסוג אחור משום דבר. ולאחר יגיעות עצומות של שנה וחצי, עלה בידו להכין עצמו עם כל הדוקומענטים והכנות הנדרשים להנסיעה. ואחרי ככלות הכל החליט רבינו לנסוע לבעלז, ולשאול הסכמה על הנסיעה מפ"ק הגה"ק מרן רבי ישכר דוב מבעלז זצוק"ל, והוסכם בלבבו שאם הגה"ק מבעלז לא יסכים אתו לא יסע, ונסע עם איזה מאנשיו המקשיבים לקולו לבעלז, וכאשר הציע סיבת ביאתו להחסידים המקורבים כולם התנבאו בסגנון אחד, היות כי מרן הגה"ק עוד לא ציוה וגם לא הסכים לשום איש ליסע לאה"ק, וטעמו ונימוקו עמו, ובוודאי בלי שום ספק שגם לכם לא יסכים, ומה לכם לצער להגה"ק בשאלות כאלו אשר הוא למורת רוחו, אך רבינו השיב להם: - דערביער בין איך טאקע געקומען, ווייל איך האב מיך שוין מוסר נפש געווען אויף די נסיעה, אבער ווען דער רבי וועט נישט מסכים זיין צי די נסיעה, בין איך גרייט אפצילאזן די נסיעה אין גאנצן. [בשביל זה באמת באתי, כי אעפ"י שהיה לי כבר מסירות נפש בשביל הנסיעה, אבל אם הרבי לא יסכים להנסיעה מוכן אני לבטל את הנסיעה] רבינו נכנס אל הקודש פנימה, ונדחקו הרבה חסידים לתוך החדר, כי תאוה נפשם לשמוע מה ישיב רבם לאיש חשוב כזה על שאלה כזו, ומה מאד נשתוממו בשמעם תשובת הגה"ק בזה"ל: - יא יא איך בין מסכים זאלסט פארן קיין ארץ ישראל און די וועסט מצליח זיין. [‎כן, כן אני מסכים להנסיעה, ותצליח]. ושאל רבינו, שיש איזה מאנשיו המקשיבים לקולו שרוצים גם כן לנסוע אתו לארץ ישראל, האם כ"ק מסכים גם על זה? ענהו הגה"ק: - יא איך בין מסכים, דיינע מענטשן קענען אויך פארן מיט דיר, און די וועסט בעזה"י מצליח זיין. וכאשר כבר רצה רבינו ללכת לחוץ, אז אמר לו הגה"ק: - אבער דאס דארפסטי וויסן אז ס'ווערט געברענגט אין סה"ק כל בו, אז ווער עס פארט קיין ארץ ישראל, דארף ערשט זען, ער זאל דארט האבן א מעמד פרנסה. [=‎זה אתה צריך לדעת שמובא בספה"ק "כל בו" שמי שנוסע לארה"ק, צריך לראות לפני הכל שיהיה לו שם מעמד פרנסה]. והשיב רבינו על זה: - אז ער האט ב"ה, ווארים זיין שוועסטער די נגידה שיקט אים געניג אויף פרנסה בהרחבה. [=שיש לו ב"ה, כי אחותו הנגידה שולחת לו מספיק לפרנסה בהרחבה]. רבינו קיבל את ברכת פרידה ויצא לחוץ, ואך דרך על מפתן החדר ללכת החוצה קרא אותו הגה"ק עוה"פ בחזרה, ואמר לו: - די דארפסט וויסן פון דעם וואס ס'שטייט אין כל בו, אז ווער עס פארט קיין  ארץ ישראל, דארף דארט האבן א מעמד פרנסה. וענה רבינו: - יא איך האב ב"ה, אזוי ווי איך האב געזאגט דעם רבי'ן פון מיין שוועסטער וועלעכע שיקט מיר געניג. ואז נתן לו הגה"ק ידו הק' עוה"פ, ופטר את רבינו לשלום, ואמר רבינו לתלמידיו, כי היה לו לפלא מה שקרא אותו הגה"ק מבעלז בחזרה, ואמר עוה"פ כדברים הראשונים, אבל הבין שהיה להגה"ק בזה איזה ענין ועל כן כשנסע רבינו בחזרה לחו"ל על מנת לחזור, ולחזור לארץ ישראל היה דבר קשה מאד, התנחם עצמו כל משך היותו בחו"ל בדיבוריו של הגה"ק מבעלזא, שבזה שקרא אותו עוד הפעם בחזרה, כיון בוודאי על זה, שצריך להיות עוד הפעם בארץ ישראל, ואין ספק שיתקיים דבר, ועל כן היה רבינו בטוח שיחזור עוד לאה"ק, וגם זאת היה רבינו בטוח בלבבו, על ידי הישנות הדיבורים הנ"ל של הגה"ק מבעלז, שגם עת היותו בפעם השניה בארץ ישראל, יהיה לו בע"ה מעמד פרנסה, כי האמין שע"ז כיון הגה"ק בכפלו הדיבורים מה שמובא בכל בו.

הרה"ח ר' אליהו הכהן שטיינבערגער ז"ל (נאמן ביתו של ה"שומר אמונים" זצוק"ל)

"עובדא דאהרן" (ירושלים תדש"ן) ע' ק"ע

זקני (הרה"ח רבי ישראל הלוי רוזנצווייג) ז"ל נולד בעיר ואם בישראל לודז המעטירה בפולין, וכידוע היה שם דרכי החסידות ברום המעלה מאד, ושם ספג בקרבו בנעוריו תורה וחסידות וי"ש, והגם שהיה עדיין ילד קטן עכ"ז כבר החל לפעום בקרבו אש החסידות והי"ש...

לאחר  כמה שנים מהסתלקות אביו נישאה אמו זקנתי מרת ליבא בריינדיל ע"ה בזיווג שני להרה"ח מוה"ר גבריאל יהודא פעלץ ז"ל, ור' גבריאל היה איש תמים וי"ש, ור' גבריאל היה לו ג"כ בן יחיד מוה"ר צבי זאב פעלץ ז"ל הי"ד שהיה ג"כ בגיל שנים בערך כמו זקני ז"ל, ונתקשרו אח"כ ונתהווה ביניהם אהבת נפש. ולאחר הנשואין כנראה החליטו הוריו של זקני לעלות לארץ הקדושה ולחונן עפרה, והתחילו לעשות לאט לאט ההכנות הדרישות להנסיעה...

כשהיה הכל מוכן ומזומן נסעו לראשונה לווארשא, ומוורשא יצאו לקוסטאנציא כי משם הפליג הספינה, וכל משפחת אא"ז יצאו מפולין לאה"ק, ה"ה אביו חורגו ר' גבריאל ואמו ואחותו ואחיו הקטן ר' דוד נ"י שמתגורר היום בתל אביב, וגם יצאו אז מפולין ביחד עם אא"ז משפחת מוה"ר חיים כהן רולינצקי ז"ל אביו של ידיד נעוריו של אא"ז ה"ה הרה"ח מוה"ר יעקב הכהן רולינצקי ז"ל שנסעו ג"כ מלאדז' לאה"ק עם אותו הספינה שנסע משפחת זקני, וזקני סיפר לי שלמד בסאטשוב ביחד עם ר' יעקב הנ"ל, הגם כי ר' יעקב היה מבוגר ממנו בכמה שנים, ועד זקנותן לא נתפרדה ביניהם התקשרות האהבה...

כאמור לעיל עלה ביחד עם אא"ז לאה"ק הרה"ח המפואר ר' יעקב הכהן ז"ל, ובינתיים נתקרב ר' יעקב הכהן אל מרן בעל השומר אמונים זי"ע, ואח"כ דיבר ר' יעקב על לב זקני באומרו היות שיש כאן בירושלים איש צדיק, והלואי שיהיה לו זכיה שהצדיק ידבר עמך, ואם הצדיק ידבר עמך אזי יש לך לקוות שתוכל להיות נמנה בין תלמידיו, והיות שזקני היה דורש ה' מעודו, שמע לקולו של ר' יעקב, והלך אל מרן זי"ע ומרן קירבו מאד, ומאז נתקשר אל רבינו הקדוש זי"ע בקשר אמיץ וחזק בקשר בל תמוט לעולם בזה ובבא, כמו שהתבטא זקני ז"ל הרבה פעמים בזה"ל על גודל התקשרותו למרן דאס איז מיין רבי בזה ובבא ובאלף השביעי, וכשנתקרב זקני אל מרן זי"ע בשנת תרפ"ז היה כבן ארבעה עשר שנה, ואז כבר היה בר דעת להשיג מהו רבי וחסידות, ושאב מבארו של מרן מלא חפניים, ואח"כ קירב זקני את אחיו חורגו ר' צבי פעלץ ז"ל הי"ד, ושניהם נעשו תלמידים חביבים ומקושרים למרן זי"ע, וסיפר לי זקני האיך היה אז ההתקשרות אל מרן, והאיך היה רביה"ק מפיח בקרב לבם חיות בעבודת ה', ואמר לי זקני שהתפללו אז ממש כמו חסידי סטרעליסק, וזקני אמר לי הרבה פעמים האיך היה מדבר עמם מרן שיחות קודש שעמדו נגד עיניו כל ימי חייו, הגם כי בגשמיות היה אז לאא"ז מצבים קשים כי היה צריך בכל יום ללכת לאכול טעג...

סיפר לי זקני כי בערך חצי שנה קודם שנסע רביה"ק (בשנת תרפ"ט) לחו"ל, לקח פעם מרן זי"ע את זקני ואחיו חורגו ר' צבי פעלץ ז"ל, והלך עמהם לטייל ברח' שמואל הנביא, ואמר להם באמצע השיחה היות שמתכונן בעזהשי"ת לנסוע בחזרה לחוץ לארץ מכמה טעמים, לכן החליט ליקח שניהם יחד עמו לחו"ל, לכן תראו לסדר עבורכם כל השריפטן הדרושים להנסיעה, אך לא יצא הדבר מכח אל הפועל לגמרי, כי ר' צבי היה יכול לסדר כל השריפטן הנחוצים להנסיעה כי היה לו פאספורט בפני עצמו, אך זקני לא היה יכול לסדר לעצמו השריפטן כי לא היה לו פאספורט בפ"ע, כי שמו היה רשום על פאספורט של אמו, לכן כשנסע מרן בחזרה לחו"ל לקח עמו רק את ר' צבי פעלץ ז"ל, וסיפר לי זקני שהיה לו מעשה פלא כי אח"כ סידר כבר לעצמו השריפטן להנסיעה והלך לבקש וויזע רשות כניסה, אך לא רצו ליתן עבורו רשות כניסה לאונגרין-רומניה בשום אופן רק להערשל נתנו ויש דברים בגו כמו שנראה להלן בעזה"י.

ואמר לי זקני שהיה זאת ממש מסירת נפש מאבי חורגו ר' גבריאל ז"ל, שנתן לבנו ר' צבי לנסוע ביחד עם רביה"ק, כי ר' צבי היה בן יחיד לאביו, ומטעם זה החזיק זקני עד הסתלקותו את היארצייט של אבי חורגו ר' גבריאל ז"ל, ור' צבי הנ"ל נשא אשה בעיר סיגעט והיה לו כמה בנים, ובעוה"ר עלו כולם על המוקד על קידוש ה' בימי השואה...

וסיפר לי זקני ז"ל שהיה פעם לאחר שחזר מרן זי"ע מחו"ל לא"י באמצע המלחמה הגדולה של שנת ת"ש - תש"ה, וכבר נפסק כל קשר עם מדינות אירופה, ביום ראשון דחוה"מ פסח קרא אותו מרן זי"ע שיכנס לביתו לטעום דבר מה קודם הליכתו לביתו, כי זקני היה דירתו רחוק קצת מביהמ"ד של מרן בשכונת מזכרת משה, ואז אמר לו מרן תדע שאני מרגיש שאחיך הערשיל עדיין חי, תגיד לי איזה מליצה עליו, אז השיב זקני וכי הוא צריך למליצות, הלא זה לבד ששימש את רבינו כל הזמן בשמחה כמה שנים זהו לבד מספיק שיגן עליו, ועוד גם אני מתקנא בו כי הוא זוכה למסור נפשו על קידוש השם, גם אני הייתי רוצה לנסוע לפולין למסע נפשי בפועל ממש, אז אמר מרן לזקני כי לאיש ישראל אסור להגיד דיבורים כאלו, ראשית הלוא למסור נפשו בפועל ממש אי אפשר רק פעם אחד, אבל בכח יכולים למסור נפשו אלף פעמים ביום, ושנית כי אסור להמשיך עליו דינים, כידוע שהיה אברך אחד יושב בביהמ"ד של החוזה מלובלין זי"ע נבג"מ, והתחיל להרהר כי הזמן קעסט שהבטיח לי חמי עומד להסתיים, ואינני רוצה להיות סוחר לבלות זמני, אזי אשתדל להיות רב ובכן אוכל לעסוק בתוה"ק, ואם לא יעלה בידי להיות רב אז אשתדל להיות מו"צ ואם לא יעלה בידי אשתדל להיות מלמד תינוקות, ואם לא אשיג מלומדות אזי אחזור על הפתחים ולא אבטל מעבודת השי"ת, פתאום פתח הרבי מלובלין זי"ע נבג"מ את הדלת ונכנס להביהמ"ד וצעק יונגערמאן זיי נישט ממשיך אויף דיר קיין דינים, א יוד דארף דינען השי"ת מתוך נחת.

כשסיים מרן הסיפור הזכיר זקני למרן האיך שלפני שנתיים בשבת הגדול פירש רבינו עם זה הסיפור של החוזה המדרש בפ' בא, מובא במדרש עה"פ משכו וקחו לכם צאן, הה"ד בשובה ונחת תוושעון, איזה שייכות אחד להשני, אזי בזו המעשה של החוזה תירץ לפי דרכו בקודש כי בני ישראל בהיותם במצרים רגילים בעבודת השי"ת על ידי מרירות וצרות, והיום בישר להם משה רבינו ע"ה כי לא זהו הדרך, מהיום והלאה תעבדו את השי"ת בנחת ושמחה, זה פירוש הה"ד בשובה ונחת תוושעון, וע"י הבשורה הזאת השיגו שמחה והרחבת הדעת, וכידוע בזמן שאדם בשמחה יש לו ברכה בהזמן, ונתהווה שבת גדול לכן נקרא שבת הגדול, (מרן זי"ע אמר לזקני ביחידות שכוונתו היתה בהתורה הנ"ל להמשיך השפעות טובות על צרכי פסח), ואח"כ המשיך מרן באמירת תורה עוד איזה ענינים, כי ידוע שלאדם צריך להיות המדה של כן, ולהשיג זה המדה אפשר רק ע"י שפלות רוח, והלל שהיה ענוותן השיג זו המדה כן עשה הלל, לזאת היה כורך מצה ומרור שמרומז על גדלות וקטנות הכל היה אצלו בשונה.

וכשגמר זקני לספר לפני מרן התורה שאמר מרן לפני שנתיים ממש צהבו פניו של מרן ובירך את זקני והלך הביתה, וסיפרו החברים אח"כ  לזקני כי נכנס מרן אח"כ לביהמ"ד וחזר את התורה הנ"ל, ואמר מרן כי לאחר מאה ועשרים אם אחד אומר שנסע לרבו שואלים ממנו שיגיד איזה דברי תורה מרבו, וכן היה פעם אחרת לאחר שמרן אמר תורה נפלאה בשלוש סעודות, ולמחרתו יום ראשון חזר זקני את התורה לפני מרן זי"ע ומאד צהבו פניו ואמר לזקני בזה"ל רצוני שיחזרו דיבוריי לאחר מאה ועשרים.

הרה"ח ר' מרדכי הכהן בלום הי"ו "אוצר ישראל" (ירושלים תשנ"ה) ח"ב, ע' ל"ט

סיפר הרה"ח ר' מרדכי דוד בלום ז"ל שהזדמן פעם בעש"ק כשרבינו הזקן (הרה"ק רבי אהרן ראטה) זי"ע אמר שיר השירים בגודל הנעימות, ועבר שם איש אחד פשוט מאד מגודל בלורית, ומגודל הנעימות נמשך לו שיכנס לביהמ"ד לשמוע, ובא גם למחרת לתפלת שב"ק, ואח"כ נכנס לרביה"ז זי"ע בבכיות עצמות שרוצה לחזור בתשובה, ותחילה גזז את הבלורית ואח"כ נתעלה מאד ונעשה מגדולי וחשובי התלמידים.

הרה"ח ר' שמשון רוזנפלד הי"ו "זכור לאברהם" (ירושלים תשס"ג) ח"ב, ע' רכ"ז