תולדות ה"צמח צדק" מליובאוויטש זצ"ל

הרה"ק רבי מנחם מנדל מליובאוויטש נולד ביום כ"ט אלול שנת תקמ"ט בעיר ליאזני - לאביו רבי שלום שכנא ולאמו הרבנית מרת דבורה לאה בתו של בעל ה"תניא" זי"ע, ונקרא שמו בישראל ע"ש הרה"ק רבי מנחם מענדל מוויטפעסק זי"ע. בהיותו בן ד' שנים נתייתם מאמו. זקינו הק' לקחו תחת ידו לחנכו ולגדלו. כבר בטל ילדותו החל לכתוב חידו"ת, בנגלה ובנסתר, ממה ששמע מפי זקינו, כשהוא מוסיף נופך משלו. בשנת תקס"ג בא בברית הנישואין עם בת דודו - אחי אמו - הרה"ק ר' דוב בער מליוובאוויטש זי"ע. בעת מלחמת רוסיא צרפת ברח ביחד עם זקינו הגדול בעל ה"תניא", והיה עמו בשעת פטירתו (כ"ד טבת תקע"ג) בכפר פיענא. לאחר הסתלקות חותנו-דודו (ט' כסלו תקפ"ח) הרה"ק רבי דוב בער, נמנו וגמרו גדולי החסידים להכתירו בכתר ההנהגה, אך הוא סירב בכך. זמן רב עמד בסירובו עד שתקפו עליו הפצרותיהם ונעתר להם. אלפי חסידים גדולי תורה ויראה הסתופפו בצילו, ונהנו מזיו אורו וקדושתו. עת צרה ליעקב היתה בתקופתו, עידן גזירת ה"קאנטאניסטן", [שבה חטפו את ילדי ישראל מידי אמם וגידלום עד הגיעם להיות בני כ' - כדי לשרת בצבא הצאר הרוסי למשך כ"ה שנים. שם עינו את הילדים עד מוות כדי שימירו דתם. לדאבונם של ישראל סייעו בידי השלטונות גם יהודים פורקי עול - שכונו "חאפערס" (חוטפים) - שמכרו את עצמם בעד בצע כסף]. רבינו מסר נפשו למען הצלת גופם של ילדי ישראל מידי הרשעים חיילי הצאר ימ"ש, והצלתם נפשם - בשלחו אנשים ללמדם ולעודדם בשמירת התורה והמצוות, שעל פעולות אלו, היתה אחת דתו, כמורד במלכות! רבינו קירב מאד את "חיילים" אלו, ודלתו היתה פתוחה לפניהם בכל עת, אף בעתים שהיה יושב סגור ומסוגר לפני חסידיו. כן לחם בתוקף ועוז נגד ה"חוטפים" ולא חת מפני איש. נסתלק לשמי רום אור ליום חמישי י"ג ניסן שנת תרכ"ו ומנו"כ בליובאוויטש. בהתאם לבקשתו לא נחרתו על מצבתו הק' תוארי כבוד, כי אם שהשיב רבים מעוון.

זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל אמן.

"עלים לתרופה" צו תשנ"ו, עמ' ג'

מספר אבי (הרה"ק רבי שלום בער מליובאוויטש זי"ע) בהתוועדות י"ט כסלו תרס"ז: כשהרה"ח הרד"ז (הרה"ח ר' דוב זאב קאזעוו ניקאוו) בא פעם אלי להתוועד, שאלתיו השאלה מהו חסיד. הוא ענה לי: חסיד הוא דורש טובת זולתו מסור, שכך היה החינוך וההדרכה של זקני החסידים להשריש בילדי החסידים הצעירים את ההרגש להיות דורש טובת זולתו במסירות, ועל עבודה מסורה מקבלים השכר הטוב ביותר. ובדידי הוה עובדא, מספר הרב רד"ז. הוא נולד וחונך בישוב קטן ליד דאבריאנקא - פלך צ'רניגוב. באותו ישוב חיו למדנים וחסידים גדולים, מביני מדע בנגלה ובחסידות.

בחינוכו טיפל אחד מגדולי הלומדים החסידים, ר' יואל זלמן, שהשריש בו הדיעה הטובה להיות דורש טובת זולתו. בהיותו בן שתים עשרה שנה, היתה לו כבר ידיעה די גדולה בלימוד ובקי בהרבה אגדות חז"ל.

באותו ישוב גרו הרבה משפחות פשוטות מישראל, עמי-הארץ שלא ידעו אף פירוש המלות, הרחמנות הגדולה על אנשים פשוטים אלה נגעה ללבו. וקבע סדר ללמד אותם סידור, ולספר להם אגדות חז"ל שונות מהגמרא ומהמדרש. כך נמשך הדבר כשלש שנים. אך, הדבר היה קשה עליו מאד, שכן היה כבד-פה ובמשך הזמן היה קשה עליו הדיבור יותר ויותר, וכשהתייתם מאביו נעשה כבד פה ממש, בכל זאת לא הפסיק את לימודו והתוועדותו עם האנשים הפשוטים.

בהגיעו לגיל שבע עשרה שנה, בא הרד"ז לליובאוויטש אל הסבא אדמו"ר ה"צמח צדק". בהיותו ב"יחידות" סיפר לרבי על סדר הנהגתו עם האנשים הפשוטים, ושקשה עליו הדיבור, בהיותו כבד פה.

הסבא התעמק במחשבותיו ואמר לו: המשך בסדר ההנהגה שלך עם האנשים הפשוטים, היה למלמד. ובירך אותו בכוחות של ביאור והסבר ובשפת חלקות.

בצאתי מהרבי - מספר הרד"ז - לא הכרתי את עצמי. התחלתי לדבר כהוגן, ולא ידעתי בעצמי מהיכן זה בא לי. כששבתי הביתה וחזרתי על שלשת מאמרי החסידות ששמעתי מהרבי, השתוממו כולם. הוא אמר להם - מספר רד"ז - שהוא ה"גולם" של הרבי, המהר"ל מפראג יצר גולם מעפר והרבי יצר גולם מבשר.

חסיד - סיים אבי -הוא זה שמוסר עצמו לדרוש טובת זולתו. אנו שזוכרים את הרה"ח ר' דוב זאב בפה המפיק מרגליות שלו, יכול להיות לנו השגת מה בשכר הטוב של חסיד המוסר עצמו לדרוש טובת זולתו.

הרה"ק הריי"צ מליובאוויטש זצוק"ל "ספר השיחות ת"ש" (קה"ת תשנ"ב) ע' ל"ט

בעיר מינסק היו שלשה אנשים, אחד מהם היה חנווני שהשתכר יפה, אבל כאשר היה עושה חשבון ההכנסות וההוצאות שלו, נוכח לדעת כי חסר לו הרבה כסף מההכנסות. השני היה רופא שלא היה לו ממה להתפרנס. והשלישי היה איש עשיר וחשוך בנים. פעם אמר החנווני לרופא ולעשיר, בואו ונסע אל הרבי ה"צמח צדק", אולי יברך אותנו וה' ימלא את משאלות לבבנו. הסכימו הללו להצעתו ונסעו כולם אל הרבי ה"צמח צדק".

הראשון שנכנס אל הרבי ה"צמח צדק" היה החנווני שסיפר לו על הבעיה המטרידה אותו. ויאמר לו הרבי ה"צמח צדק": עצתי היא שתלך לישון בשעה מאוחרת, ואילו לקום, תקום בשעה מוקדמת מאד.

לרופא שנכנס אחריו, אמר: אתה לובש בגדים פשוטים והולך רגלי ולכן אין נוהגים בך כבוד. קנה סוס ועגלה ולבש בגדים נאים, אז יזמינו אותך ואף יתנו לך שכר הגון. לעשיר שהיה חשוך בנים, אמר: תלכו, אתה ואשתך, ללון לילה אחד בבית "הכנסת אורחים" מקום שהעניים ישנים שם.

כשחזרו למינסק, ביקש הרופא מהחנווני להלוות לו שלושים רובל כדי לקנות סוס ועגלה כפי שאמר לו הרבי, ואם יצליח - יחזיר לו את הכסף, ואם לאו - יתן לו את הסוס והעגלה. וכך עשה. הרופא קנה בגדים יפים. סוס ועגלה. כשקראו לו לבוא אל חולה, אמר, שיגיע בעוד חצי שעה, והיה בא בעגלה ונתנו לו שכר הגון עבור הטיפול. כעבור חודש ימים כבר היה אפשר לו להחזיר את ההלוואה שקיבל מהחנווני.

החנווני היה משכים קום ומאחר בלילה ללכת לישון. היה הולך אל החנות, והנה הוא רואה מחתרת מתחת לחנות והפקידים שלו גונבים את הסחורה שהיתה בחנות. וכך נושע גם החנווני.

הרופא והחנווני סיפרו להעשיר מה שקרה להם, וילכו העשיר ואשתו ויחליפו בגדיהם, לבשו בגדי עניים והלכו לישון בבית "הכנסת אורחים" העניים שהיו שם הצליחו להירדם גם על גבי הקרקע, ואילו הם שלא היו רגילים לכך, לא יכלו להירדם. כאשר התעוררו העניים משנתם. התחילו לדבר לשון הרע על עשירי העיר ודיברו גם עליו ועל אשתו, ואמרו עד כמה קמצן העשיר הזה שאיננו נותן פרוטה לצדקה, ובפרט אשתו שהיא אכזרית ואיננה נותנת לעניים לעבור את סף ביתה.

כאשר שמעו זאת, הבינו את הסיבה על שאין להם ילדים. (מסיפורי הגה"ח רבי חיים שאול ברוק).

"אוצר סיפורי חב"ד" (קה"ת תשנ"ז) חי"ז, ע' 183

באחד מטיולי הקיץ במארינבאד, בחודש מנחם אב תרס"ח, כשטיילתי עם אבי (הרה"ק רבי שלום בער מליובאוויטש זי"ע) מסרתי לו דו"ח מעבודת הכלל שהוטלה עלי לבצע בפטרבורג בקשר לגזירות שתיכנן סטוליפין (יושב ראש המיניסטריום בעת ההיא) לגרש משפחות יהודיות מ212 עיירות וישובים. כשסיימתי מסירת הדו"ח אמרתי לאבי: כעת אני מבקש ברכה, שיתן השי"ת שהכל יתבצע לטובת שתים עשרה אלף הנפשות הנתונות בסכנת איבוד בתיהם וקיומם.

עונה לי אבי: אחרי עבודה מאומצת כזו שעשית ב"ה לטובתם על ידי בעלי ההשפעה הגדולה בחוגי המלוכה, זקוקים לברכה, וברכה יכולה לעזור.

"ברכה" אמר אבי שורה במקום שישנה עבודה בפועל. היה זה בשנת תרל"ט, כשהחלו ל"ע הסתות הפוגרומים ברוסיה.

אבי אדמו"ר מהר"ש (הרה"ק רבי שמואל מליובאוויטש זי"ע) [סיפר בזה הלשון]: "כשהתחלתי לעסוק בעניני הכלל שאבי אדמו"ר ה"צמח צדק" עסק בהם, ביקשתי את ברכתו להצלחה בעבודתי. אבי ענה לי: ברכה היא כמו גשם. שדה הנחרשת ונזרעת הנה לאחר הגשם מתחיל לצמוח. כדי שהגשם יפעל פעולתו הטובה צריכים בתחילה לחרוש ולזרוע. כשאדם עושה מה שצריך לטובת הכלל, עוזרת הברכה שתהיה הצלחה בעבודה".

הרה"ק הריי"צ מליובאוויטש זצוק"ל "ספר השיחות ת"ש" (קה"ת תשנ"ב) ע' כ"ז

בשנת תשכ"ה השגתי לכ"ק מרן אדמו"ר (מצאנז-קלויזנבורג) זי"ע מגילת אסתר שקרא בו הרה"ק ה"צמח צדק" מליובאויטש זי"ע, ומרן זי"ע שש מאד על מגילה נעלה זו. בהגיע ליל פורים נכנס לביהמ"ד עם מגילה זו בידו וקרא בו ברשפי אש שלהבת יה. והנה בהגיע מרן זי"ע לפסוק "ואיש לא עמד בפניהם" נעצר לכמה רגעים ופני אריה ליש נתחוורו כסיד, אולם לאחר זמן מה המשיך וסיים את קריאת המגילה. והנה לאחר שנכנס לביתו נאווה קודש שלח לקרוא לי ואמר לי "הנני מודה לך על המתנה הנעלית שהבאת לפני, ובוודאי ידעת עד כמה גדולה חשיבותה אצלי לקרוא בו, אולם כשהבחנתי היום שנכתב שם ואיש לא עמד לפניהם, במקום בפניהם, ושכן היה מנהגו בכתיבת המגילה, הרי אף שגם אנו נוהגים לכפול בעת הקריאה, אך כיון שהכתיב שונה ממנהגינו, אנכי לא אוכל יותר לקרוא בזה, כי הלא אם ימצא התפילין שר"ת לבשם, וכי יותר לנו לברך עליהם? אך אנכי נותן הודאה על דאתי לידיה". והעניק לי מרן זי"ע תשורה נאה בעבור זה. וסיפרו לי המשמשים בקודש שבשנה הבאה הבחינו איך שמרן זי"ע מעיין בערב פורים במגילה ההוא. (מפי הרה"ג רבי יואל נחום מאשינסקי שליט"א).

הרב אריה לייבוש שמרלר הי"ו "בחצרות החיים" אדר תשס"ג, ע' צ"ח

מסופר שלאחר גמר האסיפה (בפעטרבורג) סיפר הגאון רבי יצחק מוואלאזין בתהפעלות גדולה: באחד הימים שאלו את בעל ה"צמח צדק", על אמיתות דברי המדרש "טוב שבגוים הרוג". ופנה אלי שאני אתן תשובה על שאלה זו. ועניתי להם, שבאמת היה כתוב "טוב שבגוים קטול", והכוונה היתה, שהגוים הטובים ביותר המה הקאטאליק'ן (-קתוליים). ופעם אחת כשהדפיסו הדברים, לא הבין ה"בחורזעצער" את פירוש המלות, וחשב שתיבת "קטול" הוא מלשון קטלא, מיתה, והחליט בנפשו שאין לשון זה מדוייק בדקדוק לשון-הקודש, לפיכך החליף תיבת "קטול" ב"הרוג", ומאז נשתבשו בכל הדפוסים...

השואלים - שלא עלה בדעתם תשובה כה ניצחת - בקשו ראיה לדבר, אמר להם ה"צמח צדק" שיביאו מדרש ישן מדפוס נושן פלוני. ואכן חפשו מדרש זה בהספריה הנודעת של אוצר בית המלוכה שבפעטערבורג. רבינו דפדף מעט עד שהראה להם כתוב כן: "קטול".

"עלים לתרופה" צו תשנ"ו, עמ' ג'

ר' אהרן יפה ז"ל שהיה שו"ב בעיר אוסוע סיפר: "בהיותי צעיר הייתי "מלמד" בכפר וגם שו"ב בכפרים שבסביבה. פעם שמענו שאדמו"ר ה"צמח צדק" נ"ע יעבור בכפרנו ואולי גם יתעכב שם, לכן עשינו הכנות רבות. וכשבא אדמו"ר והייתי צריך לשחוט עוף, הלכתי להראות לו את סכין השחיטה. וימצא הסכין טוב בעיניו, ויאכל הרבי משחיטתי במשך כל ימי שהותו שם. וכשהרבי קיבל אנשים ל"יחידות" הגיע גם תורי.

שאלני: מה בקשתך?

אמרתי לו: הנני רוצה לשאול דבר. כל החומרות מה"אחרונים" שמקודם היו מתירים לגמרי ואח"כ נעשו אסורים מעוררים בי קושיא. האם הראשונים אכלו חס ושלום דבר איסור? הא כיצד? וביקשתי מכ"ק האדמו"ר להסביר לי זאת.

הסביר לי הצ"צ נ"ע:

-יודע אתה מה פירוש התיבות "מותר" ו"אסור". אסור פירושו: שהוא קשור ואסור בידי הקליפות וסטרא אחרא, ואי אפשר להעלותן אפילו אם אוכל לשם שמים כמו שכתוב בתניא. ו"מותר" פירושו: שאיננו קשור ואפשר לבררו ולהעלותו למעלה אם אוכלים אותו כדין התורה ולשם שמים. ויש דברים כאלה שמתחילה היו בגדר מותר, היינו: הנשמות ההן היו יכולות להעלותם, מפני שהיו נשמות גבוהות יותר, אבל בדורות האחרונים שהנשמות נמוכות יותר, אסרו עלינו גם דברים אלה, דהיינו: אין ביכולתנו להעלות אף דברים אלה.

הרה"ח ר' רפאל נחמן הכהן ז"ל "שמועות וסיפורים" (ברוקלין תש"ן) ח"א, ע' 58

חסיד מחסידי חב"ד, סוחר בעצי היער, קנה יער סביבות עיר פאלאצק. עסק היער הי' בימי החורף, שאז בעת שהשלג מונח ומתפשט על הארץ והדרכים טובים להגיע לאמצע היער ולהוביל העצים מהיער להנהר, ובתחלת הקיץ עושים מהעצים רפסודות, ושטים בהם ומוליכים ע"י הנהרות למקומות הרחוקים למכור אותם.

החסיד הנ"ל ביום עסק ביער, להשגיח ולעמוד על העבודה, ובערב הי' רגיל לבוא לביהכ"נ, ואחרי תפילת ערבית ישב ללמוד, וכן כמה אברכים וזקנים היו מאחרים בביהכ"נ בקביעות עתים לתורה. רובם למדו זוגות בד בבד, חוץ זקן אחד בא בימים, שלא הי' לו חבר, בדעתו שאין מי שראוי להיות לו חבר, שעולה הוא בעילוי בידיעת התורה, מכל אלו שקובעים עתים לתורה פה בביהכ"נ.

כראות איש הזקן הנ"ל, שהחסיד לומד בלא חבר, חשב בדעתו בודאי אינו מן הלומדים הגדולים, ומתבייש הוא ללמוד עם חבר ונתקרב אל החסיד, והתחיל לתהות על קנקנו, וראה שהחסיד מופלג גדול בידיעת התורה, ויבקש מהחסיד שילמדו יחדיו בצוותא, ונתרצה החסיד.

באחד הימים, ראה החסיד שחברו הזקן מגמגם בלשונו, כאלו חפץ לשאול דבר, אבל מסתפק אם לשאול או להתעכב מלשאול. ויאמר לו החסיד: שאל מה בידך וברצונך לשאול, ואל תגמגם.

ויאמר הזקן: אגלה לך האמת מה בתעלומות לבי, הנני מעיין בספרי חקירה, ועלה בידי קושיות הרבה, ואין לי למי לגלות מה שבלבי, ושיתרץ אותם לי.

ויאמר החסיד: שאל נא מה שיש בלבך, אפשר יעלה בידי לתרץ לך וירוח לך. וישאל הזקן בכל יום ויום קושיא בחקירה, והחסיד הי' מתרץ לו, והתירוצים נתקבלו להזקן והי' טוב לב.

נתקרבו ימי חג הפסח, העבודה והעסק נגמרו, והחסיד אמר להזקן שבאלו הימים נוסע הוא הביתה, ובעת הפרדם איש מאחיו בכה הזקן, ואמר צער גדול עתה לי, וקשה לי הפרידה מעליך, הן בלמוד הנגלה היית חבר טוב לי, והן בחקירה תרצת כל הקושיות שהיו לי למעמסה, ועתה מה אעשה?

ויאמר לו החסיד: שמע בקולי איעצץ עצה טובה, סע לכ"ק מרן אדמו"ר הצ"צ לליובאוויטש, והוא יתרץ לך כל מה שקשה לך.

לחג השבועות בא החסיד לליובאוויטש, להסתופף בצילא דמהימנותא כ"ק מרן אדמו"ר הצ"צ, בעברו ברחוב העיר ליובאוויטש, והנה מאחוריו בא איש ושם ידיו על עיניו, ושאל חודה נא החידה מי אני שהוא לאחריך, והכיר בו החסיד שהוא הזקן דפאלאצק.

ויאמר הזקן, שמעתי לעצתך, ואחרי חג הפסח באתי לליובאוויטש, וכאשר נכנסתי ליחידות ואמרתי לכ"ק, שיש לי הרבה קושיות בחקירה, ויאמר לי כ"ק מרן אדמו"ר ראה, אביי ורבא לא הי' להם קושיות בחקירה, ולמה לך הקושיות. באמירה זאת נפלו והלכו להם כל הקושיות, ועתה הנני עוסק בלמוד דא"ח. (שמעתי)

הרה"ח ר' יהודה חיטריק שליט"א "רשימות דברים" (ברוקלין תשמ"א) ח"א, ע' קכ"ח

אחד מחסידיו של כ"ק אדמו"ר הצמח צדק נ"ע היה סוחר גדול בתבואה. היו לו לקוחות רבים מבין הפריצים הגדולים, שברשותם שדות רחבות ידיים בנות אלפי מילין, והוא היה אחראי לספק להם חיטים לזריעה. עשרות ואף מאות רבות של עגלות מלאות חיטים סיפק אותו סוחר חסיד לפריצים מדי שנה.

מפני סיבות שונות התלויות במזג האויר. הזמן המתאים לזריעה באותו איזור קצר ביותר, כך שאפילו איחור קל באספקת הסחורה ובזריעתה בשדות, עלול להוריד לטמיון את כל ההשקעה בשדה. לפיכך הוסדר ביניהם, הפריצים משלמים מראש חלק נכבד מסכום הרכישה לסוחר, כדי שיוכל לרכוש את הסחורה, ובתנאי כפול ומכופל, שהחסיד יספק את הסחורה בזמן, ולא - לא זו בלבד שהעגלות עם הסחורה ישארו בידיו ועליו להחזיר את כל המקדמה, אלא עוד ישלם קנס גדול על ההפסד שגרם לפריצים בשל איחורו.

פעם בשנה, בפונדק מסוים על אם הדרך, התקיים המפגש בין החסיד הסוחר לפריצים. הוא הביא את כל העגלות עמוסות החיטים, והם שלמו לו במקום טבין ותקילין. כך התנהל המסחר שנים רבות לשביעות רצון כל הצדדים, כשהחסיד מרויח יפה לפרנסתו, ומשתמש בכספו כפי שהרבי הורה לו - לצדקה, גמילות-חסדים, חינוך בניו ובנותיו לתורה ותמיכה במוסדות תורה וכדומה.

באחת הפעמים, כאשר נסע החסיד עם מנהל מסחרו לאותו מפגש עם הפריצים, והסחורה משתרכת אחריו בעשרות עגלות רתומות לסוסי עבודה חזקים, תפס לפתע את ראשו בזעזוע עמוק: 'אוי! מה עשינו?! את הסחורה לפריץ החשוב ביותר לא הבאנו עמנו! פירושו של דבר - לא רק הפסד עצום של כל הכסף עבור הסחורה, החזרת המקדמה וקנס גדול, אלא גם - ובעיקר, איבוד האמינות בעיני כל הפריצים. סיפור כזה, כאשר הוא מתפרסם, עלול לגרום לכך, שפריצים אחרים לא יוסיפו לקשור עמו קשרי מסחר, ואף אלו הקשורים עמו כבר יבטלו את החוזה ביניהם לשנים הבאות. 'מאירוע שכזה אני עלול ליפול, חלילה, מטה מטה, להשאר עני ואביון ובעל חוב גדול כל ימי חיי, ממש מאיגרא רמא לבירא עמיקתא. אך אין שום טעם לחזור חזרה, שכן כך אפסיד את המפגש גם עם שאר הפריצים', חשב הסוחר לעצמו.

שום מוצא לא נראה באופק. הנפילה הכלכלית נראית בלתי נמנעת ורוח דכאון משתלטת על החסיד, ליבו נופל בקרבו מטה מטה.

מנהל העסקים יושב אף הוא ותומך את ראשו בידיו כשפניו נפולות, "אך, עסק ביש" - הוא מהרהר, כשלפתע שומע הוא את החסיד פוצח בניגון חסידי עליז, שנשמע בתחילה כמו מנגינת-אבל, אך אט-אט מתגנבת שמחה לקולו של החסיד והוא שר בקול עליז ומנהל החשבונות נד לו בראשו, כמי שנתבלעה עליו דעתו.

לפני שנכנסו לפונדק הורה החסיד למשרתו להכין "פונטש" חריף, כדי להשקות בזה את הפריצים כשיפגשו עמם.

מלצר לבוש מדים הגיש את הפונטש לפריצים, שהתכנסו לפגישה העיסקית, וכמנהגם טרם פותחים בדיון במשא ומתן, מקדימים להרוות את גרונם הניחר במשקה.

מזגו הפריצים כוס אחר כוס ופיהם אינו פוסק מלהלל את טעמו המשובח של הפונטש. כך שתו והשתכרו והמשיכו לשתות עוד ועוד, להתהולל ולהשתולל, ובשעה כזו מי חושב על מסחר וקנין והבלים מעין אלו.

ירד הלילה וגשם עז ניתך על הפונדק ועל כל העגלות שמסביבו. הגשם גובר והולך והמים חודרים לכל העגלות אל תוך השקים. כל הסחורה נפגעה וירדה לטמיון.

כשנעורו הפריצים משנתם, היתה כבר שעת צהרים. כשטעם הפונטש עדיין בפיהם פנו ואמרו אל החסיד: "אל תדאג, אחא! אין אתה אשם בגשם שירד ובסחורה שירדה לטמיון. אתה עמדת בהתחייבות, הבאת לנו את הסחורה, ואת כל ההפסד אנו לוקחים על שכמנו. נשלם לך את כל הסכום שסוכם תחילה, ואנו מקוים להתראות בשנה הבאה, כאשר תביא לנו שוב, כבכל שנה, את עגלות החיטה לזריעה בשדותינו".

כשכולו מלא תודה לה' עלה החסיד על עגלתו ופנה לשוב לעירו. לא זו בלבד שלא הפסיד מאומה, אלא שקיבל רווח מלא תמורת סחורתו. אכן, ראה במוחש כי ה' "משפיל גאים - ומגביה שפלים", בבת אחת.

מנהל העסקים שראה את כל הסיפור המופלא, לא יכל עוד להתאפק ופנה אל בעל-הבית שלו, החסיד, שיסביר לו מה קרה כאן.

"אספר לך", אמר לו החסיד, בפעם האחרונה שהייתי אצל הרבי הצמח-צדק, נכנסתי כרגיל, ל"יחידות". בסיומה של ה"יחידות", לפני שיצאתי, פונה אלי הרבי במפתיע ואומר: "כי בשמחה תצאו" - על ידי שמחה "יוצאים" מכל הצרות...

לא הבנתי למה ירמזון מילותיו של הרבי, אבל כשראיתי את הצרה הגדולה אליה נקלענו, הבנתי, שכאן הגיע הזמן לקיים את הוראתו של הרבי, להיות בשמחה וכך לצאת מכל הצרות.

"הבנתי שדווקא עכשיו צריך לשמוח, אבל היה לי קשה לפעול זאת על עצמי - כיצד אפשר להיות בשמחה כאשר נראה ש"הכל מתמוטט", ואז עוררתי את השמחה על ידי הניגון וכששרתי מצב רוחי השתפר והתחלתי לשמוח, ובכדי שהפריצים ישמחו גם-כן, נתתי להם את המשקה המשמח וכפי שראית בעיניך, היה זה "כלי" בדרך הטבע כדי שנצא מכל הצרות..."

הרה"ח ר' מענדל פוטרפאס ז"ל "ר' מענדל" (כפר-חב"ד תשנ"ז) ע' 105

הצאר ניקלאי ימ"ש היה מפורסם ברשעותו ליהודים, ופעם הזמין שלושה גדולים שהיו מפורסמים בהשפעתם על חיי היהודים ה"ה מרן הצמח צדק מליובאוויטש זי"ע ורבי איצאלע וואלאז'ינער זצ"ל, ולהבדיל רבאי שטערן מעדת הרפורמים, וביקש מהם שיחתמו על נייר חלק מבית המלכות באומרו שאל להם לדאוג כי לא יעשה שימוש בחתימתם לרעה, והצמח צדק סירב בתוקף לחתום באומרו שאינו סומך על חסדי המלוכה ואינו חותם על שטר שאינו יודע תוכנו, ורבאי שטערן אמר שהוא כן סומך על חסדי המלוכה וחתם תיכף את שמו, ורבי איצאלע לא רצה לחתום לכתחילה אולם כשהובהר לו שחייו בסכנה אם לא יחתום חתם את שמו.

תוך כדי שיחתם עם הצאר אמר להצמח צדק שידע שאם יעמוד בסירובו אז חייו תלויים לו מנגד, וציטט לו הצאר מהנביא ישעי' (א, יט) את הכתוב: "אם תאבו ושמעתם טוב הארץ תאכלו, ואם תמאנו ומריתם, חרב תאכלו" וסיים את הפסוק: 'כי פי ניקאלאי דיבר' רח"ל. כשמוע הצ"צ את דבריו אמר לו שאם לא "פי ד' דיבר" רק 'פי ניקאלאי דיבר' אזי מצבו בכי טוב.

בראות הצאר את עקשנותו עזבו בחדר ואסרו אותו במאסר לתקופה, ובתוך זמן קצר הוציא הצאר את הכתב מבלי חתימת הצמח צדק ושם נאמר שהרבנים מסכימים על גיוס היהודים ר"ל, ויהי לפלא שמתנוסס עליו חתימתו של רבי איצאל'ע ונצטער הגאון מאד מזה.

כעבור תקופה קצרה שיחרר ניקאלאי את הצמח צדק ממאסרו באומרו ראיתי שהוא משתוקק ליהרג על קידוש ה' ולא רציתי למלאות את תאות לבו... ואכן נתקיים הדבר שלא ה' דיבר, אלא ניקאלאי לבדו דיבר...!

הרה"ק רבי מרדכי חיים מסלונים זצוק"ל "מאמר מרדכי" (ירושלים תשס"ה) ח"ג, ע' קכ"ה

ספרו של רבינו ה"צמח צדק" נתקדש בקרב גדולי ישראל קודש קדשים. ה"אבני נזר" זי"ע כותב (אבן העזר סי' ר"א): "הנה הצמח צדק החדש מהגאון איש אלקים קדוש מליובאוויטש זלה"ה מכשיר". ב"מנחת אלעזר" להגה"ק ממונקאטש זי"ע מתבטא (ח"ב סי' מ"ח): "הנה מה אעשה כי לא ידע עם מי הוא מדבר, שהוא הצ"צ הגה"ק מליובאוויטש זצ"ל, קרוב לדורנו, שר התורה, רבן של ישראל, נכדו ותלמידו של הגה"ק הרב בעל התניא זצ"ל, וגם בגוף הדבר מגשש המשיג כעיוור בצהרים, כנגד מאור השמש דברי הצ"צ... אחזתני רעדה כי חירף דברי אלקים חיים ואת גאון ישראל וקדושו רשכבה"ג זצ"ל"

הגאון רבי חנניה יוסף אייזנבך שליט"א ראש ישיבת "תומכי תמימים" - ב"ב "כפר חב"ד", ט' ניסן תשס"ו, ע' 64

הסתר פנים

בשם הרה"ק רבי מנחם מענדל מליובאוויטש (בעל שו"ת צמח צדק) זי"ע: משל למלך שגרש את בנו יחידו על שלא התנהג כשורה וכו' והתגורר ביער, והיה קור גדול ולא היה לו במה לכסות עצמו וכו'. פ"א עבר המלך והבן לא הכירו, והתחנן לפניו שיתן לו שק לכסות עצמו וכו'. כמה גדול צערו של המלך. שרואה שאחרי כל העונשין וההסתר עדיין אינו מבין שעיקר בקשתו צריך להיות שיחזירו לאביו המלך וכו' וד"ל.

הרה"ק רבי מרדכי חיים מסלונים זצוק"ל

"מאמר מרדכי" (ירושלים תשס"ב) ח"א, ע' ס"ב טו"א

חכמים הזהרו בדבריכם

כ"ק אאזמו"ר הרה"ק בעל צ"צ זצוקללה"ה אמר פעם אחת אשר איש ישראל כאשר הוא מדבר צריך לדעת אשר מלה הבאה בדבור הוא ברבים. ומלה שבכתב הוא לפני העולם. ומלה שבדפוס הוא לדורי דורות. וסיים דבריו - אם על החכמים באמת אמרו רז"ל הזהרו בדבריכם, בינונים ובפרט כו' לא כל שכן.

ממכתב קודש כ"ק מרן אדמו"ר הריי"צ מליובוויטש זצוק"ל

"אגרות קודש" (קה"ת תשמ"ה) ח"ב, ע' שפ"ב

אחד-בוועד

הצ"צ זצ"ל זי"ע אמר, צבו לחדא בהאי ועדא - שצריך לקשר אחד לוועד.

מרשימות הרה"ח ר' מנחם מנדל נובקוב ז"ל

"היכל הבעש"ט", תשרי תשס"ו, ע' קמ"ד

שועתי אליך ותרפאני

"הוי' אלקי, שועתי אליך ותרפאני". (תהלים ל', ג')

פירש הרבי ה"צמח-צדק": ה' אלקי, אני משווע ומבקש ממך - שוואך מיך אפ מתאוות עולם הזה [תרפה אותי, תחליש אותי, מתאוות עוה"ז. "ותרפאני כמו "ותרפני"].

הרה"ח ר' אלתר אליהו הכהן פרידמן שליט"א

"כפר חב"ד", שופטים תשס"ה, עמ' י'

עד שתחננו

שמעתי ממו"ר הגאון רבי משה אריה ליב שפירא זצ"ל, בשם זקן חסיד אחד, שרבינו ה"צמח צדק" אמר פעם בראש השנה אחר התפילה, על מה שאומרים "אם כבנים רחמינו ואם כעבדים עינינו לך תלויות עד שתחננו" ולכאורה איפכא היה צריך לומר, שאם כבנים עינינו תלויות שתחננו, ואם כעבדים רחמנו? אלא שכל הקונה עבד כאילו קנה אדון לעצמו, ולכן בטוחים אנו שתחננו.

הגאון רבי חנניה יוסף אייזנבך שליט"א

ראש ישיבת "תומכי תמימים" – ב"ב

"כפר חב"ד", ט' ניסן תשס"ו, ע' 64