תולדות הרה"ק רבי חיים מצאנז זצ"ל

פעם סיפר רבינו (הגה"צ רבי שמואל ענגיל מראדומישלא זצ"ל) להרה"ח ר' ניסן צוויבל (אבי הרה"ח ר' דוד ז"ל) שבימי בחרותו למד בחברותא עם אביו ר' אלימלך צוויבל אצל למדן אחד בסאקולוב, והלמדן הלזה לא היה מקורב לחסידות בתחלה, ופעם נתחשק ר' אלימלך הנ"ל לחסידות, ונסע לצאנז, ודחק עצמו בא' השולחנות לחטוף שיריים, והבחין בו מרן הד"ח וקצף בו באומרו "מה לבחורים ולחסידות ולשולחנות תלך לביהמ"ד ותתייגע בלימוד גמ' ותוס' ומהרש"א", כמובן שברח מיד ונכנס לביהמ"ד ותפס גמרא בידו והתחיל ללמוד, ונתקשה בלימודו באיזה מהרש"א ונכנס לחדר מרן הד"ח זי"ע והקשה לו הביאור בהמהרש"א, והשיב לו מרן הד"ח בביאור היטיב, כאשר חזר ר' אלימלך הנ"ל להלמדן הנ"ל, מצאוהו ללמוד ענין הלז, ונתקשה גם בדברי המהרש"א, ואמר לו ר' אלימלך הביאור של מרן הד"ח בהמהרש"א, ושמח מאוד, ושאלוהו למוצא הדברים, ואמר לו ממרן הד"ח מצאנז, ואמר הלמדן לעצמו שמוכרח אני לנסוע לצאנז, להכירו פא"פ, ואכן נתקרב לצאנז וכעבור ימים ספורים נלב"ע, ואמרו שכל הענין היה בהשגחה משמים לקרב הלמדן הלז לחסידות וזה היה השלמתו ותיקונו.

הגה"צ רבי אלחנן היילפרין שליט"א אבד"ק גולדרס-גרין "שיחתן של עבדי אבות" (ירושלים תשס"ג) ע' י"ב

עובדה נפלאה שאירעה פעם אצל זקה"ק מצאנז זי"ע ביום הכיפורים, שגביר אחד קמצן גדול נצמא למים, ונחלש כוחו עד שכמעט התעלף מגודל הצמאון ונעשה רעש גדול, וכששאלו את אא"ז זי"ע מה לעשות אתו, ציוה שימדדו לו מים בכף, ועל כל כף וכף יתחייב לתת סכום גדול לצדקה, ותיכף כששמע זאת אותו הגביר התגבר על צמאונו, ועבר ממנו הרצון לשתות. ונראה הטעם שזקה"ק עשה כן, מפני שראה שהיצר הרע גבר עליו ולכדו ברשותו רח"ל, עד שיהיה מוכרח ח"ו לעבור על איסור כרת, ולכן כיון שברוב חכמתו רצה להחליש ממנו את כח היצר הרע, ציוה שיתחייב לתת סכום גדול לצדקה, ובוודאי היצר הרע לא ניחא ליה שאותו קמצן גדול יתחיל לתת צדקה ויתרגל לכך וזה עבורו הפסד גדול אולי אפילו יותר מאשר שיאכל ביום הכפורים ויצא שכרו בהפסדו, ולכן הניחו להמשיך לצום והבן.

כ"ק מרן אדמו"ר מצאנז-קלויזנבורג זצוק"ל "בחצרות החיים", אדר תשס"ג, ע' 6

מרגלא בפומיה דכ"ק מרן אדמו"ר (מבאבוב) זצוק"ל, מה שהשיב הגה"ק מצאנז זי"ע לר' ישראל חסיד ששאלו אם הוא רשאי ליסע לעיר טעשין (ממדינת דייטש) לדור שם מפני שנראה לו ששם יהיה לו פרנסה בניקל, והשיב לו רביה"ק מצאנז, כן יש לך ליסע לשם, אבל בתנאי שתלבש גם שם השטריימל ביום שב"ק ותיקח עמך כל החפצים של מצוה, "אפילו דעם המן קלאפער".

"ימי הפורים" (לונדון תשס"ב) ע' ק"ד

כשהיה הרה"ק רבי ישעיל'ה מקערסטיר זי"ע פעם בצאנז והוצרך מרן הדברי חיים לסכום כסף, וחיפש ודרש מי שילוה לו סכום הגון, והלך רבי ישעיל'ה והביא סכום כסף שחסך לעצמו כדי שיהיה לו להוצאות נישואיו, ומסר אותו למרן הדברי חיים, לאחר תקופת זמן נתן לו מרן הדברי חיים חזרה כיס עם מעות, ואמר אח"כ רבי ישעיל'ה: לא ספרתי המעות שקבלתי חזרה, ומאז מונח הכיס אצלי, כשאני מקבל מעות אני מכניסו שם וכשאני זקוק לכסף אני נוטל משם ומעולם לא הייתי זקוק לכסף, והיה חסר לי...

כ"ק מרן אדמו"ר מצאנז שליט"א "בצילא דמהימנותא", וארא תשס"ג, עמ' ח'

סיפר כ"ק רבינו (אדמו"ר מבאבוב) זצוק"ל, פ"א ביום הפורים בא אברך א' אל הגה"ק מצאנז זי"ע והזכיר את עצמו שבימים הקרובים הוא צריך להתייצב לצבא ורק ע"י סכום של שמונה מאות גולדען יכול להשתחרר. ענה לו הדברי חיים, כעת לא נמצא אצלי סכום זה, אבל בקרוב יהיה בידי הסכום, ואין לך על מה לדאוג.

באמצע סעודת פורים היה המנהג שהיו נותנים לפני מרן רבינו מצאנז מרק עם עשר קרעפליך. באותו יום הפורים אכל הדברי חיים שני קרעפליך, ופנה להקהל ושאל מי רוצה לקנות קרעפיל עבור מאה גולדען, והוסיף, כי תיבת "הקרעפיל" בגימטריא "פרנסה". הגבירים בשמעם כן, קנו מיד את הקרעפליך בכסף מזומן, והדברי חיים מסר תיכף את הכסף להאברך הנ"ל.

אחד מהגבירים היה ר' קלמן כהנא מסיגוט, שהיה ת"ח גדול, והוא חישב אח"כ את הגימטריא, ומצא שאין החשבון מתאימה, וכי תיבת הקרעפיל בגימטריא מאה יותר מתיבת פרנסה, וכאשר שאל מהדברי חיים על זה, ענה לו, כי חישב גם את המאה שכל אחד שילם עבור הקרעפיל, וא"כ החשבון נכון. "ימי הפורים" (לונדון תשס"ב) ע' ק"ט

זקיני הרה"ח ר' משה מנחם כץ ז"ל היה נוסע תכופות למרן הדברי חיים זי"ע, ולאחמ"כ נסע לדור בקאשוי, והוא הקים את הקלויז החסידי שם בקאשוי, ופעם נכנס עם קויטל למרן הדברי חיים זי"ע ושאלו מרן הד"ח: מה עם מקוה כשרה בקאשוי, והשיב זקיני הרי יש שם רב העיר שממונה על כך, ושאלו שוב מרן הד"ח מה עם מקוה כשרה בקאשוי, ודימה זקיני שמרן הד"ח היה כבר לעת זקנותו, ואולי נחלשה שמיעתו, וחזר על תשובתו, ותפסו מרן הד"ח זי"ע בדש צוארו וטלטלו ואמר לו: אני שואל אותך על מקוה ואתה משיבני על רב, ונסע זקיני לביתו ולווה כספים מהבנק ובנה המקוה שם בקאשוי, ובעת שחפרו הבור של המקוה מצאו נביעת מים שם אך היה מאוד עמוק, ועשה פעולות כדי להעלות המים שיוכלו לטבול שם

הרה"ח ר' יעקב כ"ץ שליט"א "בצילא דמהימנותא", כי תשא תשס"ג, עמ' ד'

סיפר לי הרה"ג ר' צבי קערנקרויט שליט"א, כשהרה"ק ר' סיני מז'מיגראד זצ"ל היה בעירינו טעשין, שאלתי אותו אם יהיה מלחמה, וענה לי, אספר לך מה ששמעתי מאבי (הרה"ק מגארליץ זצ"ל) ששמע מאביו (הרה"ק מצאנז זצ"ל) בטעם הדבר שרואין לפעמים שצדיקים אומרים שבשנה זו יבא משיח, ולבסוף אינו בא, מה טעם הדבר [פון וואנעט נעמט זיך דאס], אלא שיש באיזה ספר קבלה (הרה"ק אמר שם הספר, אבל איני זוכר) שמשיח יבא דרך כל ש"י עולמות, והנה צדיק שאומר על איזה זמן שמשיח יבא בשנה פלונית, הוא אדוק בעולמות העליונים, ובעולם הזה שהוא אדוק בה האמת הוא שמשיח יבא לשם בשנה שאמר הצדיק, והצדיק רואה זאת, על כן אומר שמשיח יבא בשנה זו.

הרה"ג ר' ישראל חיים אשרי שליט"א "שיח זקנים" (ברוקלין תשס"ב) ח"ד, ע' רס"ח

היה אצל זקיני הדברי חיים זי"ע, אשר דרכו היה לחלק קצבה לעניים רבים, והיה עניים שכל הפרנסה שלהם היה מזה. ופעם אחד בא איש אחד לשוק למכור תרנגול הודו גדול (אינדיק) והביא אותו להרבנית לקנותו, אך כששמעה את המחיר הגדול שמבקש המוכר לא קנתה כי לא הי' בידה לשאת הוצאה כזה עבור עוף, והנה אחר זמן נודע להרבנית כי התרנגול הזה נמכר והקונה היה אחד מן המקבלים הקבועים שכל פרנסתו מהנ"ל ותבא לפני כ"ק זקיני ואמרה לו ראה גם ראה מי הם העניים הסמוכים עליך מה שאנכי לא יכולתי לקנות מחמת יקרו, זה העני הרשה לעצמו לקנותו, כשמוע זקיני את הדברים האלה אמר אם כן שהאיש הזה צריך גם לתרנגול הודו לשבת קודש על כן מהיום מוכרח אני להוסיף לו קצבתו למען יהי' לו די צרכו.

כ"ק מרן אדמו"ר מז'מיגראד זצוק"ל "אריה שאג" (ב"ב תשמ"ט) ח"ב, ע' קל"ו

זקה"ק רבי אברהם שלום מסאטראפקוב זי"ע אמר שהסיבה שבחר מרן הד"ח זי"ע להסתלק סמוך לאחר חג הפסח, לפי שבחג הפסח כבר נצלו כל העניים את כל המקומות שיכולים לבקש שם כסף, ותם הכסף לצורכי החג, ולכן בחר לעצמו להסתלק אחר הפסח, והצדקה שהיה בצאנז ביום הפטירה היה לאין שיעור וקץ, שהיו שולחנות ארוכים עד מקום הציון שעמדו שם לאסוף מעות, והאנשים אשר הגיעו לשם באו עם כיסים מלאים מעות כדי לחלקם שם, וכך היה העני שמח וטוב לב בחג, שיודע שאחר חג הפסח יסע לצאנז ויהיה לו מעות, והפטיר זקה"ק מסטראפקוב שגם הפטירה היה בדרך צדקה כדרכו בקודש בימי חיותו.

כ"ק מרן אדמו"ר מסטראפקוב שליט"א "בצילא דמהימנותא", ער"פ תשס"ב, עמ' ז'

(הרה"ק רבי שלמה [אדמוה"ז] מבאבוב זי"ע) היה אומר: הייתי סמוך על שולחנות זקניי (הרה"ק רבי אליעזר) מדזיקוב ומצאנז. החילוק ביניהם הוא, שזקני מדזיקוב בשעת עריכת שולחנו הטהור, היה הוא כל כולו למעלה בגבהי מרומים בדביקות עילאה, אבל זקני מצאנז הוא הוריד והרכין את העולמות העליונים למטה על שולחנו... וההסבר, כי הרה"ק מדזיקוב היה טמיר וצנוע בתכלית ההסתר כדרך אביו הקדוש מראפשיץ זי"ע, והטמין את דביקותו בעת הסעודה עד שלא הורגשה השמימיות על שולחנו זולת להחכמים ונבונים שחדרו אל תוך ההסתר וגילו את פנימיותו. אבל הרה"ק מצאנז היה יוקד ובוער בהתלהבות אש קודש, והורגשה קדושת השכינה למטה אצל כל הנוכחים... (מפי הרה"ג הח' מוהר"ח קופפערמאן ז"ל).

הרה"ח ר' חיים דוד באקאן שליט"א "שיר המעלות לשלמה" (ברוקלין תשס"א) ע' י"ח

סיפר כ"ק אדמו"ר עט"ר מהר"ש מבאבוב (שליט"א) [זצוק"ל] כי פ"א הגיעו לצאנז שני חסידים זקנים מארץ רוסיא ולא הספיקו לקבל שלו' לפני השבת קודש, ובליל ש"ק אחר הסעודה בצאת כ"ק מרן הדברי חיים זצ"ל את החדר, כשיצאו כל העם במחול לכבוד ש"ק, רקדו הם ביתר שאת בחיות ובשמחה מופלגה, וכשכבר נלאו כל האנשים מלרקוד, עדיין היו שני החסידים האלו מפזזים ומכרכרים בכל כוחם בחדוה עצומה. כשנשאלו מאת חסידי צאנז לשמחה מה זו עושה, ענו וסיפרו כי כשהיו אברכים הסתופפפו בצל הרה"ק מבארדיטשוב זצ"ל, ולאחר הסתלקות רבם מעלמא הדין, נסעו הם ביחד להרבה צדיקים אבל לא מצאו את מקומם, כי לא ראו איש צדיק דוגמתו, ולא יכלו למצוא רבי כנפשם עם אותו מדת אהבה במסירת נפש לכל יהודי שהיה לרבם, וכך עבר עליהם הרבה שנים בנידודים.

לאחרונה הגיע שמע הרה"ק מצאנז זצוק"ל אליהם, ושמעו שיש בעיר צאנז במדינת גאליציע צדיק וקדוש שעבודתו בקודש הוא על דרך רבם זצ"ל, ואיש לא הכירם, גם לרביה"ק מצאנז זצ"ל טרם ניגשו, והנה כשהתחיל הרה"ק לומר תורה, אמר האחד לחבירו: הלא הרה"ק מצאנז דומה ממש בכל מהותו ותנועותיו לרבינו ז"ל, כמדומני שאפילו דמות דיוקנו דומה להרב ז"ל... פתאום התחיל כ"ק הדברי חיים זצ"ל לצעוק כדרכו בקודש: "וועמען אין דעם דור קען מען צוגלייכען צום הייליגען בארדיטשובער רב", וכל היושבים המסובים לא הבינו כלל את המשך דבריו הק', אבל שני הזקנים הללו ידעו לנכון אל מה ירמזון מליו, המה ראו כן תמהו איך שכ"ק מרן הדברי חיים זצוק"ל הרגיש תיכף את מחשבתם, על כן רקדו ברנה וצהלה מתוך שמחת הלב שזכו אחר כל השנים האלו להגיע למחוז חפצם ולחסות בצל כנפי צדיק אמת בדוגמת רבם הק' מבאריטשוב זצללה"ה.

"פרי הכרם", ניסן תשנ"ט, עמ' ד'

פעם היה לרבינו (הגה"ק בעל "דברי חיים" זי"ע) מחלוקת בהלכה עם בית דינו, ושלחו השאלה למרן החתם סופר ז"ל להכריע בדבר, והחת"ס סופר השיב להם כדעת הבית דין ולא כדעת רבינו. ושוב שלחו השאלה להגאון בעל חוות דעת ז"ל והוא השיב שרבינו צודק בשיטתו. והחוות דעת שלח תשובתו גם להחתם סופר ז"ל להוכיח צדקת דעת רבינו ז"ל, וכתב לו: כשהייתי בצל קורתו של הברוך טעם ז"ל עסקנו ביחד בליבון הילכתא, ובאמצע הלימוד שלחתי את כל אחד החוצה והתמרמרתי לפני הגאון מה יהיה בדור הבא, מי יורה דעה ומי יבין שמועה. ענה הברוך טעם בברירות: יש לי ברוך השם חתני הרב מצאנז שכח תורתו יפה לבוא לעזרה לכל הדור בבירור הילכתא, והחתם סופר השיב לו שצודק בדבריו און אצינד זעה איך אז דער פאללאק שטרייט וואויל (שדברי רבינו - שמקור מוצאו מפוילין - עולין יפה).

הגה"צ רבי משה אריה פריינד זצ"ל גאב"ד העדה החרדית "הללו עבדי ה'" (ברוקלין תשס"א) ע' ת"ט

שמענו מכ"ק מרן אדמו"ר שליט"א (מהר"ש מבאבוב זצוק"ל) [ונדפס בכרם שלמה ניסן תשמ"ו] שכאשר נגמר בנין הקלויז דחסידי צאנז בעיר טארנא, הזמינו החסידים את כ"ק מרן הגה"ק מצאנז זי"ע שיבוא לטארנא לרגלי חנוכת הבית. ודיבר אז כ"ק מרן רבינו מצאנז זי"ע לפניהם דברי הדרכה, ובתוך הדברים אמר, אברכים יקרים, מה מבקשים מכם, שכשתקיצו משינתכם תהיו זהירים שלא לישאר במיטתכם לישן שנית, רק תיכף בקיצה הראשונה, תהיה באיזו שעה שתהיה, תעמדו ממיטתכם, ותלכו ללמוד בהקלויז, ע"כ.

"פרי הכרם", תשרי תש"ס, עמ' ב'

זקיני הרה"ק ר' דוד'ל בידרמן מלעלוב זי"ע היה פעם בצעירותו בצאנז, והיה זה בר"ח, ואמר ששמע את מרן הד"ח כשהוא מזמר בהלל פתחו לי שערי צדק וכו' בניגון הרה"ק מקאליב זי"ע, ורוקע ברגלו החולה בכל כוחו, ובהתלהבות עצומה דבוק בעולמות העליונים, ואמר שהביט בתמיהה על הקהל שם שעמד שם בשוויון נפש, איך שהרבי עומד כולו דבוק בעולמות העליונים, והם... ואמר שאם לא היה קודם לכן בקארלין וכבר קיבל שם מרות, היה נשאר בצאנז...

כ"ק מרן אדמו"ר מלעלוב זצוק"ל "בצילא דמהימנותא", תצוה תשס"ב, עמ' ה'

שמעתי מכ"ק מרן אאדמו"ר זי"ע שפעם נסעה הרבנית אשת מרן הד"ח אל הרה"ק מראפשיץ זי"ע אשר מרן הד"ח כידוע סבל מרגלו החולה, ובכל פעם שהפשיט הפוזמקאות היה מלא מוגלה ודם, ולא היו יכולים לרפאותו כי תמיד רקע בחוזקה ברגליו, והרופא אמר שבאם יניח רגלו ולא ידפוק עמו כארבע חמש שבועות יתרפא לגמרי, ונסעה אל הרה"ק מראפשיץ זי"ע שיפעול אצל מרן הד"ח זי"ע על כך, ודיבר הרה"ק מראפשיץ עם מרן הד"ח על כך שיראה להפסיק מלדפוק ברגלו, והבטיח לרבו הרה"ק מראפשיץ זי"ע שישתדל למנוע עצמו מכך, וכמובן שכשהתפלל בפעם הבאה שוב דפק ורקע ברגלו, ושאלו רבו הרה"ק מראפשיץ על כך, ואמר מרן הד"ח, וכי מלאך אני שבעת תפילתי ארגיש באיזה רגל אני דופק...

כ"ק מרן אדמו"ר מצאנז שליט"א "בצילא דמהימנותא", תצוה תשס"ב, עמ' ה'

הרה"ק רבי אליעזר מדזיקוב זיע"א היה מקפיד שכל חסידיו יבואו אצלו לחג השבועות, ולא יסעו למקום אחר. בעיר אחת התגורר אחד מחסידיו של הרה"ק מדזיקוב, וטרם חג השבועות נפל למשכב, ולא היה יכול לנסוע להסתופף בצל רבו בחג השבועות. באותה עיר התגורר גם אחד מחסידי הרה"ק מצאנז זיע"א. בהיות שהחסיד מדזיקוב לא היה יכול לנסוע לרבו, ביקש ממנו החסיד מצאנז, שישאיל לו את ה"שטריימל" שלו, כדי שיוכל לנסוע אתו לצאנז לחג השבועות, מאחר שה"שטריימל" שלו אינו יפה, ואין ראוי לנסוע אתו אל הצדיק. החסיד מדזיקוב נענה אליו, והשאיל לו את ה"שטריימל". אחרי זמן הבריא החסיד מדזיקוב, ונסע לרבו, לשהות במחיצת קדשו. שאל אותו רבו הרה"ק מדזיקוב: "מדוע נסעת לסאנז לחג השבועות, ולא באת אלי?" ענה החסיד: "רבי, לא הייתי בצאנז, אלא הייתי חולה, ולא הייתי יכול לצאת מביתי". הרים הרה"ק מדזיקוב את עיניו, והביט בו, ואמר: "איז דער שטריימל גיווען אין סאנז".

כאשר סיפר זקיני הרה"ק מנאסויד זיע"א עובדא זו, הוסיף ואמר, כי העובדא שה"שטריימל" קיבל רושם של קדושה בהיותו בצאנז, הוא חידוש הרבה יותר גדול, מהעובדא שהרה"ק מדזיקוב הרגיש בדבר ברוח קדשו.

הגה"צ רבי משה אריה פריינד זצ"ל גאב"ד העדה החרדית "פתגמין קדישין", ו' שבט תשס"ב, ע' כ"ב

זקני (אבי חותני) ר' מענדל שטערנבערג ז"ל סיפר כי פעם אחת נסעו החסידים בחזרה מצאנז לאחר ששהו אצל הדברי חיים ז"ל ובדרכם פגשו רב מאשכנז ושאל אותם הרב מהיכן הם באים, ענו לו החסידים כי הם חוזרים מצאנז לאחר ששהו אצל רבם הרה"ק בעל דברי חיים ז"ל, שאל אותם הרב מהו גדלותו של הד"ח, השיבו לו כי יש לו חסידים שיודעים את מחשבותיהם של בני אדם, אמר להם הרב, א"כ תאמרו לי מה מחשבתי עכשיו, אמרו לו שהוא חושב מהפסוק שויתי ה' לנגדי תמיד, ענה להם הרב, גראדע יעצט ניקסט, אמרו לו החסידים שזהו גדולתו של הדברי חיים ביים רבי'ן איז נישט דא גראדע יעצט ניקסט.

הגה"ח רבי שמואל אהרן לידר שליט"א "תכין לבם" (ב"ב תש"ס) ע' ש"ז

באחת השבתות שעשה (הרה"ק רבי אברהם משענדישוב זי"ע) בצאנז, נכנס הד"ח לערוך את שולחנו, והתחיל לפזם לעצמו את התנועה "מלאכים שרפים ואופנים", [מקובל אצל חסידים כי כך הוא נוסח הזמר: מלאכים שרפים ואופנים, פרעגן, וויא איז דער בורא, וואס ענטפערט מען זיי, לית אתר פנוי מיניה.] ומרוב דביקות לא הרגיש שהזמן חולף עובר, עד שכעבור איזה שעות הבחין שהנרות דועכים, ואז פסק מדביקותו. הוא הפליט מילים דוקרות, ש"מדוע לא הדליקו נרות ארוכות?" אותה שעה נשמעו מפי קדשו בדברים האלה: הרה"ק רבי מענדל'י מרימנוב, בשעה שישב אצל השלחן בליל ש"ק לא נתמעטו הנרות ונשארו על עמדם, וגם אנו יכולים לפעול כזאת, אלא שחילוק יש בינינו, כי אצלו היתה כל הבריאה כולה משועבדת אליו, ונעשה הנס ללא שום פעולה מצידו, ואילו אנו אם שביכולתנו לעשות כמעשהו, אבל רק בצירוף פעולה, ואין זה רצוננו". [מפי הרה"צ ר' יהושע חיים טייטלבוים זצ"ל אדמו"ר מטשנסקוביץ, ששמע מפי הרבי ר' אברהם זצ"ל.]

"צדיק מה פעל" (ברוקלין תש"ס) ע' קע"ד

כאשר כיהן (הרה"ק רבי אברהם הורביץ משענדישוב בהרה"ק רבי יעקב ממעליץ זי"ע) פאר בשענדישוב, נתבקש לתת "תעודת הכשר לפסח" לבעלי "בית חרושת לסוכר" שבעירו. הוא היסס מתחילה למלאות את מבוקשם, עדי יתיעץ עם רבו ה"דברי חיים". בהגיעו לצאנז, פגש בחדר החיצון של הרבי, את הרה"ק רבי ברוך מגורליץ זצ"ל, וסיפר לו על סיבת בואו.

תוך שיחתם המשיך הרה"ק משענדישוב לדבר מביקורו שערך אשתקד בחוה"מ פסח אצל הרה"ק רבי משה מראזוואדאוו זצ"ל, וכבדו במאכל פירות [איינגימאכץ מטוגן בדבש וסוכר]. לשאלתו על טיב כשרות הסוכר, הרגיעו הצדיק ואמר בדרך שחוק: אל תדאגו, והרי עיקר החמץ הוא היצר הרע - ואותו כבר בערתי. בינתיים הגיעו תורו להכנס פנימה, והוא נכנס לחדר הצדיק, בליווי הרב מגורליץ, שהקדימו בדברים ואמר לפני אביו סיבת ביאתו, וגם הוסיף שיש איזה אדמו"ר שאמר, כי החמץ הוא היצר הרע.

"חס ושלום", צעק הרה"ק מצאנז, "רב בישראל צריך לדעת שחמץ אינו היצר הרע, אלא חמץ הוא חמץ כפשוטו, ואיסורו במשהו". והוסיף לספר מה שהיתה קבלה בידו, שבימי רבינו סעדיה גאון כאשר הלכו לחפור "בוריקעס" לפסח, הוצרכו הערלים להתרחץ באמבטיא, ללבוש בגדים ומגפים חדשים. לאח"ז קיבלו מגרפות חדשות, וככה חפרו את ה"בוריקעס", בהכשר ויתרון ובלי פשרות.

כאשר כלו לדבר בהלכות והליכות הפסח, נסבה שיחתם בכללות קיום המצוות בהידור ובזהירות, וישא הד"ח משלו ויאמר: משל למה הדבר דומה, למלך שצוה לעבדיו להביא לו כלי עץ. בעלי השכל ובני בינה ירדו לעומק כוונתו, הלכו ורכשו עבורו עבודת עץ, מעשי ידי אומן נפלא, ואילו חסרי מדע ודעת הסתפקו להביא למלך כפות עץ. והנמשל - השי"ת צוה לקיים מצוותיו, בני עליה מהדרין, או מהדרין מן המהדרין, ומקיימים מצוותו כראוי למלך - מלכו של עולם. לא כן אלו ש"יוצאים ידי חובתם", והמצוה היא להם לעול על צואריהם, הרי דומים הם לאותו שוטה שהביא כף של עץ, ואיזה פנים יש לו...

"צדיק מה פעל" (ברוקלין תש"ס) ע' קע"ב

סיפר לו הרה"ג ר' נחום הורוויץ שליט"א, ששמע מחותנו הגה"צ ר' יקותיאל יהודה מבארדיוב זצ"ל, שפעם אחת היה הרה"ק מצאנז בעיר ווין, וכשעמד אצל הרכבת כדי לנסוע משם, שמע ילדה אחת בוכה. צוה לאנשי שלומו שישאלוה סיבת בכייתה, וסיפרה הילדה שהיה לה כרטיס נסיעה (בילעט) לנסוע לביתה ונאבד ממנה, ואין לה כסף אחר לקנות כרטיס אחר. שלח לה הרה"ק כסף וצוה להגיד לה שהראבינער האלבערשטאם שלח את הכסף.

עברו שנים רבות, ופעם אחת קרה לאיש אחד שגר כמדומה בלעמבערג שהיה מייצר מגפיים (שטיוועל) עבור הצבא, עבור הצבא, וזייף, כי מכר מגפיים פחותים בעד מחיר של טובים יותר, ונודע הדבר להממשלה והיה תלוי כנגדו עונש מאסר שנים הרבה.

בא האיש אל הרה"ק מצאנז ושפך את מר לבו, אמר לו הרה"ק, אל תירא [זאלסט גארנישט מורא האבען], תלך אל שר המשפטים בעיר לעמבערג ותאמר לו, שהראבינער האלבערשטאם אומר שאינך חייב בדבר.

כן עשה, עלה לשר המשפטים בעיר לעמבערג, ולא ידע בעצמו מה לומר לו, אבל אמר לו כדברים הנ"ל שציוה עליו הרה"ק מצאנז, שהראבינער האלבערשטאם אמר שהוא אינו חייב בדבר. כששמעה אשת השר, שעמדה שם מן הצד, את דברי האיש, צעקה בקול, ראבינער האלבערשטאם אומר שאינו חייב? וסיפרה לבעלה מה שקרה לה בילדותה עם ראבינער האלבערשטאם, וכמובן שנשתחרר האיש מכל אשמה.

הרה"ג ר' ישראל חיים אשרי שליט"א "שיח זקנים" (ברוקלין תש"ס) ח"ג, ע' רצ"א

פעם נולד בן זכר לאחד שהיה פורק עול ל"ע, וכיבד את אחד משרי המדינה בסנדקאות, והמוהל שהיה ירא אלוקים סירב למול את הילד אם השר יהיה סנדק, כי רצה שיהודי מאמין בה' יהיה סנדק, ואבי הבן אמר שבאם לא יכניסו בבריתו של אברהם אבינו ע"ה אז יכבד את השר שיעביר את בנו על דתו רחמנא ליצלן, אבל המוהל עמד בדעתו שאינו רוצה למולו על ברכי השר, ונתהווה מזה מהפיכה גדולה בעיר, והרבה טענו שהמוהל יגרום שיעבירו את הילד לשמד רח"ל.

ושלח המוהל טעלגראם לרבינו (הגה"ק בעל "דברי חיים" מצאנז זי"ע) להורות לו כדת מה לעשות, והשיב רבינו על ידי טעלגראם שיותר טוב שהוולד ישתמד מלמולו באופן כזה (ובלשונו: א ריינע כפרה, טויפן און נישט באשניידן), ואכן האבי הבן כיבד את השר שיעביר את בנו על דתו, אבל השר סירב בעדו, באומרו שזה לא נחשב לו לכיבוד, שכבר היה לו כמה פעמים כיבוד כזה. והוכרח לכבד עם סנדקאות לאיש יהודי, ואז הכניסו המוהל לבריתו של אברהם אבינו ע"ה כדת וכדין.

הגה"צ רבי משה אריה פריינד זצ"ל גאב"ד העדה החרדית "הללו עבדי ה'" (ברוקלין תשס"א) ע' תל"ה

מרן הדברי חיים זי"ע היה פעם בוינא אצל פרופסור גדול, וטיפל בו, ושאל את הדברי חיים: הער רבינער מה עושים אתם, וענה הרה"ק, מיר שטאדירין, ונתהרהר הרופא ואמר: יא יא מיר אלטע שטודירין און שטודירין און גארניקס וואסין מיר נישט, והצעירים אינם לומדים כלום ויודעים הכל, ובעידן רעוא דרעוין בהתורה אמר מרן הדברי חיים זי"ע החכם מאו"ה אמר שמלפנים למדו ולמדו וידעו שאינם יודעים כלום וכו', ובתוך אותו השיחה שאל הפרופסור למרן הדברי חיים שיבאר לו מהו חסידות, ואמר לו שחסידות הוא שיש המוח שבו שכל האדם, אך כל מעשי בנ"א בא מהלב, אך העבודה הוא שיפתחו הצינור שמקשר בין המוח ללב, והוא נתעמק מאוד במחשבתו בדיבורים אלו, ובעת שיצא מרן הדברי חיים ממנו דיבר מרן הדברי חיים מהההתעמקות של הפרופסור, שכמעט הגיע להתפשטות הגשמיות, והאיך מגיע דרגה זו לגוי, וחזר ע"ז כמה פעמים, ואכן כעבור זמן קצר מת הפרופסור, שסבר מרן הדברי חיים שגוי אסור לו להגיע לדרגה זו, ובנו של הפרופסור היה ג"כ דוקטור, והיה ידוע בין הצאנזער אייניקלעך שרופא זה היה מאד מכבד את נכדי צאנז. זכותם של כל הצדיקים יגן עלינו.

כ"ק מרן אדמו"ר מצאנז שליט"א י"ב חשון תשס"ב "בצילא דמהימנותא", וירא תשס"ב, עמ' ז'

עובדא היה אצל דו"ז הרה"ק מוהר"ר שלום אליעזר מראצפערט זי"ע, שקיבל מאביו זקה"ק מצאנז זי"ע אחד מי"ב חלות שהיו ערוכים על שלחנו הטהור בש"ק, ופעם אחת בא אליו שליח מדעש בשליחות הרב מדעש זצ"ל בעל המעגלי צדק, והיה אותו אדם בצרה כי היה מחזיק בביתו אוצר שחוק המדינה אסרתו, ונתן לו הרה"ק מוהרש"א את החלה לשמירה, ושאל האיש את מוהרש"א היכן יפקיד אותו, ואמר לו שיפקידו במקום השמור ביותר, וכן עשה, שהפקיד החלה בתיבת הכספים במגירה מיוחדת במקום שהחזיק את האוצר הבלתי חוקי, ולאחר כמה שבועות באו לביתו שוטרים וחיפשו את ביתו בחורים ובסדקים וקרעו את קיפולי הבגדים והמצעות לחפש אחר הממון ההוא ולא עלתה על דעתם לחפש באותה מגירה.

כ"ק מרן אדמו"ר מצאנז-קלויזנבורג זצוק"ל מתוך דברי קדשו - חנוכה תשל"ב "צאנז", כסלו תשס"ב, עמ' 8

מסופר שבשעה שיצא ההמצאה של הבאהן על מסילת ברזל, היו כמה צדיקים שלא ניחא דעתם מכך, בהסבירם שמלפנים ע"י הנסיעה בעגלות אל הצדיק היו מכינים עצמם על הדרך בלימוד וכדו', ולאחר התחדשות מסילת הברזל הכל הולך אקספרס, ומגיעים בלא שום הכנה.

מסופר שמרן ה"דברי חיים" זי"ע אמר: כל זמן שאני חי לא יעבור מסילת הברזל בצאנז. ואכן הגם שצאנז היתה דרך מעבר, וניסו אנשי הממשל כמה פעמים לבנות שם מסילת ברזל, אך לא היה בידם, וכל זמן שניסו לא עלתה להם, ורק לאחר פטירת מרן הד"ח זי"ע בנו שם המסילת ברזל.

כ"ק מרן אדמו"ר מצאנז שליט"א בשיחת קדשו - אור לי"א טבת תשס"ז "בצילא דמהימנותא", ויחי תשס"ז, ע' י"א

עובדא ששמעתי מכ"ק מרן אאדמו"ר זי"ע - שהיה נוכח בשעת מעשה - שהסדר היה בצאנז שהיושבים היו עוסקים בתורה ובעבודה ולומדים בביהמ"ד יומם ולילה, וזקה"ק מצאנז הי' מפרנסם. פעם אירע שלא היו יכולים להכנס אצל זקה"ק במשך כל היום לקבל מנת לחמם ונכנסו אליו בשעה מאוחרת בלילה (אף שבדרך כלל לא היו יכולים ליכנס לזקה"ק אחר חצות הלילה), ואמרו לו שהם צריכים מעות שיוכלו לאכול סעודת הלילה. נענה זקה"ק ואמר "האם אתם כבר מוכנים לאכול, לפי מה שכתוב בספה"ק הרי היה אדם הראשון צריך לאכול מעץ הדעת (אם לא שמעתי דבר זה מאאמו"ר זי"ע לא הייתי אומר דבר זה), והלוואי עוד יעזור לי השי"ת שיהיה לי פעם הכנה גדולה כזאת ליום הקדוש כאותה הכנה שהיה לאדם הראשון לפני שהלך לאכול מעץ הדעת (והדברים למעלה מהשגת אנוש), אלא שהקדים שעה מועטת לפני הזמן הראוי, ועל כן נקנסה מיתה לו ולזרעו עד סוף כל הדורות, ואילו אתם הנכם כבר מוכנים לאכול".

כ"ק מרן אדמו"ר מצאנז-קלויזנבורג זצוק"ל שיעור חומש-רש"י וישב תשל"ח [ד"ת - ארה"ב תשס"ד - גליון ט', עמ' ז']

...פעם הלכו הרה"ק מראפשיץ ומרן ה"דברי חיים" זי"ע יחדיו, ובדרך כיבד הרה"ק מראפשיץ את ה"דברי חיים" להכנס לפניו לכל מקום, ומרן ה"דברי חיים" הסכים לכך. כשהגיעו הביתה שוב כיבד את מרן הד"ח להכנס לפניו, אך כאן אמר שאף אם הרב יפציר בו לילה שלם לא יכנס לפניו. שאלו הרה"ק מראפשיץ מה קרה עכשיו שהוא מסרב להיכנס לפניו, וענה מרן הד"ח, דכשעמדנו ברחוב היה קור גדול, ואם הייתי מתווכח עם הרב, הרי בינתיים היה הרב סובל מהקור, אבל כאן בבית פנימה אין שום סיבה.

הגאון רבי מנשה קליין שליט"א גאב"ד אונגוואר "בצילא דמהימנותא", דברים תשס"ד, עמ' ח'

מסופר על זקה"ק מצאנז שאף פעם לא היה לו מנורה, שתמיד בחנוכה כמה שהיה לו חילק, ולא היה לו עוד כסף ולוה כסף, וחששו להלוות לו כי לא היה לו לשלם אז מישכן את המנורה, כך היה כמה שנים, וכשכבר היה ממש סמוך לזמן ההדלקה ולא היה כסף והרה"ק מצאנז כבר היה צריך להכנס להדלקה, ניסו לבקש כסף לכמה אנשים כדי לפדות המנורה. פעם אחת כבר עברו כמה שעות מזמן ההדלקה וראו את הציבור שנמצאו אז, ובדיוק היה אז ציבור כמו שאומרים בתפילה "כולם אהובים כולם ברורים כולם גבורים כולם קדושים" אך היה גם "וכולם מקבלים", והגבאים לא ידעו מה לעשות וממי להלוות כסף כדי לפדות המנורה ולא מצאו עצה, והרה"ק מצאנז התלהב כבר במשך כמה שעות, ובינתיים נפתח הדלת והרה"ק ה"דברי חיים" נכנס והציבור הביטו זה אל זה שהשמן כבר מוכן וכן הצמר גפן לעשות הפתילות והכל והוא מתחיל לעבוד העבודה ולא ידעו מה לעשות כי בדיוק לא היו גבירים. לפתע נפתח הדלת בבהלה ואיזו יהודיה נכנסה ושמה מרת תמר'ל שהיתה מפורסמת בעשירותה הגדולה ושאלה האם הרב כבר הדליק, ואמרה שיש לה מנורת זהב והיה לה איזה עיכוב בדרך שהעגלה התעכבה מחמת השלגים והקור, והיא שמחה מאוד שנתקבלה תפילתה שהרב עדיין לא ידליק, והרה"ק מצאנז כבר עמד באמצע עשיית הפתילות, ובאמצע היא נכנסה והביאה מתנה מנורה.

כ"ק מרן אדמו"ר מסטראפקוב שליט"א בשיחת קדשו - כ"ח כסלו תשס"ז "הליכות קודש", כסלו תשס"ז, ע' 32

סיפר זקה"ק מגארליץ זי"ע, שפעם היה בבית אביו באישון לילה בימות החורף, וזקה"ק מצאנז ישב וגמרא פתוחה לפניו ועסק בתורה, ובשעה שלוש בלילה נפנה אל החלון ופתחו, ושמע זקה"ק מגארליץ שאיש אחד עומד בחוץ אצל החלון ובוכה בכיות נוראות, וביקש לעמוד על פשר דבר, אך התיירא להתקרב לשם, ולכן עמד מרחוק והסתכל לעבר החלון, וראה שהלה נותן לזקה"ק מצאנז פיסת נייר כעין קויטל, וזקה"ק מצאנז נטלו ממנו וסגר את החלון אחריו והניח את הקויטל תחת הגמרא וחזר לתלמודו, והבין זקה"ק מגארליץ שבוודאי אין האיש הלזה מבין החיים, כי לא היה דרכם של בני אדם לעמוד אצל חלונו של הרה"ק מצאנז, וגם דאל"כ מנא ידע הרה"ק מצאנז שאדם עומד אצל החלון והלך לפתחו, ולכן גמר זקה"ק מגארליץ בדעתו להמתין בבית אביו עד שיסיים אביו את תלמודו, וקיוה שיניח את הקויטל על שולחנו ויוכל לעיין בו, וביקש לדעת מה כותבין המתים בקויטל שלהם. והמתין הרה"ק מגארליץ עד אור הבוקר שהפסיק הרה"ק מצאנז מתלמודו, אכן אז נטל זקה"ק מצאנז את הקויטל ונתנו בנר ושרפו.

כ"ק מרן אדמו"ר מצאנז-קלויזנבורג זצוק"ל שעור חורש"י - כי תשא תשמ"ז "צאנז", תמוז תשס"ו, ע' י"א

דרך העבודה

שמעתי כי פעם אחת שאל הרב הגאון מהרי"א איטינגא זצ"ל, (שהיה בסוף ימיו אב"ד לבוב) את הגה"ק ציס"ע רבי חיים הלברשטאם זצ"ל מצאנז בעל "דברי חיים": ילמדנו רבנו מה בין דרך התורה לדרך העבודה? הלא כל דרכי העבודה של החסידים עם כל מילי דחסידותא כתובים בתורה בש"ס ובשלחן ערוך, ואם כן, במה נדע היכן ההבדל בין דרך התורה לדרך העבודה? השיב לו הרב מצאנז מתוך סערה של התפעלות, התרגשות והתלהבות, לאמור: "דע כי דרך התורה הוא להיות בו החפץ והרצון כי תשוב הנפש ותדבק בשורשה באור האין סוף, ודרך העבודה להיות בכל רגע בבחינת "נפשי יצאה בדברו" במסירות נפש ממש בכל עת ובכל שעה, ולא להסתפק ברצון לבד".

הרב יקותיאל אריה קמהלר ז"ל "משרתיו אש לוהט" (ב"ב תש"ס) ח"א, ע' רפ"ג