מדריך לכתיבה יהודית: הכנה לכתיבה

כתיבה במחברת

כדאי לרכוש 'ספר' מכורך ונאה לכתוב בו את חידושיו. הדבר ממריץ את הכותב ומגביר את חשקו להעלות את הגיגיו על הכתב. במדה ואין רוכשים ספר מכורך, יש להעדיף לכתוב במחברת, שבה הדברים מסודרים יותר. אם כי, בקלסר עם דפדפת יש עדיפות מסוימת, שאפשר להכניס דפים בינתיים, או לשנות את סדר הדפים. והבוחר יבחר. אך לא כדאי לכתוב על פתיתי ניירות שעלולים ללכת לאיבוד.

לכל נושא ונושא, ראוי להקדיש ספר או מחברת בפני עצמו, ולא לכתוב באותה מחברת הכל יחד בערבוביא כפי המזדמן, ולסמוך על כך שכאשר ידפיס ימיין כל נושא במחברת נפרדת. מי שכותב כך, בבואו לערוך כתביו להדפסה, עבודתו תהיה כפולה ומכופלת, וכן כאשר ירצה לחפש דבר מה, תהיה לו טירחה רבה למוצאו.

כדאי להשאיר מספר דפים ריקים בתחילת המחברת לצורך כתיבת הקדמה, וכן מומלץ להשאיר בדף שוליים רחבים, כדי לתת מקום להוספות ושינויים. אולם, להוספות ארוכות מדי, כדאי להקצות דפים בסוף המחברת (ואם כותב בדפדפת, ייטול דף נפרד), ולא יכתבם במקום בו הוא אוחז במחברת. ויש הכותבים רק על הצד הקדמי של הדף, ומותירים את העמוד האחורי ריק, כדי לרשום בו מילואים והשלמות.

כתיבה במחשב

הכתיבה ישירות במחשב עדיפה מכמה בחינות: היא חוסכת זמן רב, הן במהירות הכתיבה, והן בהוספות ובמחיקות ובהעברת קטעים ממקום למקום, הנעשים בקלות ללא צורך להעתיק הכל מחדש, וכן מראה הכתב ברור ומסודר יותר. עם זאת, המחשב צרתו בצדו, שכן הוא מכשיר העלול להוות סכנה רוחנית לילדים. ולכן המחזיק בביתו מחשב לצורך כתיבת דברי תורה, עליו להשגיח על ילדיו בעינא פקיחא לבל ישתמשו במחשב ללא פיקוח.

 הרגיל בהקלדת חידושיו, טוב יעשה אם יתאמץ וילמד "הקלדה עיוורת" שתחסוך ממנו זמן רב.

מומלץ להקליד ברציפות, ולא להרים העיניים למסך בכל פעם שנדמה שיש טעות בהקלדה. רק בסיום הקטע, עוברים מתחילה ומגיהים הכל. כך יחסך זמן רב וכאבי עיניים. אך אם זו טעות קלה שאם לא יתקנה על אתר, עלול הוא לשכוח ולא לשים לב אליה כשיעבור לאחר מכן, עדיף שיתקנה מיד.

מומלץ להקליד בגופן הנקרא "דוד" (David), שהוא כתב קריא מאוד, וקל לזהות בו טעויות כתיב.

למי שמקליד הרבה, מומלץ לערוך גיבוי חיצוני לפחות פעם בשבוע, ואת הגיבוי להניח במקום אחר בבית.

מכשיר הכתיבה

מכשיר הכתיבה צריך להיות כזה שרישומו ניכר וברור. וכבר אמרו במסכת שבת (קל"ג ע"ב) לגבי ספר תורה: "זה אלי ואנוהו" התנאה לפניו במצוות, ספר תורה נאה, וכתוב בו לשמו, בדיו נאה, בקולמוס נאה, בלבלר אומן וכו'.

הכתיבה בעט עדיפה על עיפרון, שכן בעיפרון הכתב דוהה במשך הזמן. מכל מקום מי שעדיין אינו רגיל בכתיבה, עדיף שיכתוב בעיפרון, כדי שיוכל למחוק בקלות את השגיאות הרבות המצויות בתחילת הכתיבה. כמו כן, אם רושם בשולי הספרים הגהות שאינו בטוח בהן בוודאות, ראוי לכותבן בעיפרון.

יש לשים לב לא לכתוב בעט נובע משני צידי הדף, שכן רישומו ככותב'ת הגסה, והכתב משתקף בצדו השני של הדף ומקשה על הקריאה. הדבר מפריע בפרט כאשר מצלמים את הדף.

יש להימנע מכתיבה בעט אדום, לפי שהוא מקשה על הקריאה. הכתיבה בו מתאימה יותר לציון הגהות או לסימון. דבר זה למדים אנו מדברי הגמרא בגיטין (י"ט ע"א) הקובעת שמלים שהיו כתובות בצבע אדום, והעביר עליהן קולמוס בשבת בצבע שחור או כחול, הרי זה אסור מן התורה משום כותב. והטעם כיון שאותיות בצבע שחור או כחול הגונות יותר מאותיות בצבע אדום.

 יש המייעדים עט מיוחד להשתמש בו רק לצורך כתיבת דברי תורה ולא לדברי חולין.

מעשה הכתב

יש להקפיד על מראה הכתב שיהיה ברור ונאה, למען ירוץ הקורא בו ולא יטעה בקריאתו (בפרט באותיות הדומות). כתיבה תמה מעניקה גם לכותב חשק להמשיך לכתוב עוד ועוד, ומשפיעה גם על סגנונו שיהיה נאה. מעבר לכך, כתב ידו של האדם משקף כידוע את מהותו הפנימית. אם יקפיד על כתב ברור ומסודר, הדבר ישפיע גם על הסדר של נפשו והליכותיו.

יש להשתדל לכתוב בכתב בינוני - לא קטן מדי, שצריך הקורא לאמץ עיניו לקוראו, ולא גדול יתר על המדה. כמו כן, יש לכתוב בקו ישר, ללא עליות וירידות (בדף חלק ניתן להיעזר בשורון). וכן יש להניח ריוח שוה בין מלה למלה ובין שורה לשורה (ע"פ הגרפולוגיה, ריוח שוה מסמל אדם מסודר).

את המלה הראשונה בקטע, כדאי לכתוב באותיות אשורית גדולות או מודגשות. ויש שגם משאירים "חלון" תחת התיבה הראשונה, או משאירים את תחילת השורה ריקה.

הכנה רוחנית

קודם שיתחיל לכתוב ספר, יתענה יום אחד, ויתפלל לקדוש ברוך הוא שיצליחהו שלא תפגע בו רעה (ספר חסידים סימן תתרי"ב). ואם אין באפשרותו להתענות, יתן צדקה לעניים ויתפלל, כי הצדקה במקום תענית. ויצרף הרהורי תשובה והכנעה, וטוב לו, דכתיב: "ה' לא ימנע טוב להולכים בתמים". וסימן לדבר: "עצת ה' היא תקום", "עצת" ר"ת ענוה צדקה תשובה, אזי "היא תקום", וישלח עזרו מקודש לכתוב ספר וכיוצא. ואמרו על הסטייפלר זצ"ל שהיה טובל במקוה, לפני כתיבת קונטרס חידושי תורה חדש.

לפני הכתיבה, ראוי להקדים תפלה קצרה שיצליח בכתיבתו ושייכנסו הדברים בלב הקוראים. ויש הכותבים בראש העמוד: בינ"ו עמ"י עש"ו (בשם ה' נעשה ונצליח, עזרי מעם ה', עושה שמים וארץ). וחכמי תימן נוהגים לכתוב: לק"י (לישועתך קויתי ה').

על הכותב לזכור שהכל ממנו יתברך, ולכן נהוג לכתוב בראש הדף בס"ד (בסייעתא דשמיא) או ב"ה (בעזרת ה'). ואין חשש לכתוב כן על דפים שיושלכו בהמשך לאשפה. ודי לכתוב כן בעמוד הראשון של המחברת או הספר, ואין צורך לכתוב זאת בכל עמוד.

על הכותב להיזהר שתהיה כוונתו בכתיבה לשם שמים בלבד. ויש הכותבים בראש הדף: ליקבה"ו (לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה).

הכנה עיונית

הכתיבה צריכה להיות אחר העיון ולא בפזיזות. יעיין הרבה ויכתוב מעט, ולא יעיין מעט ויכתוב הרבה ("דרכי העיון" מאמר ג' אות מ"א). צא ולמד מה שכתב הגאון מהרש"ל זצ"ל בהקדמת ספרו "ים של שלמה" וז"ל: והעבודה (לשון שבועה) שלפעמים שבוע אחד ישבתי משתומם בדמיון השכל עד שיגעתי ומצאתי שורש הענין, ואז כתבתיו בספר וכו', דרשתי וחקרתי היטב בשבע חקירות ובשבע בדיקות אחר כל מקור, וחוצב בהלכה בתכלית היגיעה והעיון, ובמעט שינה, ברוב שיחה עם חברי, ותלמידי יותר מכולם וכו', שלא הנחתי שום מחבר שלא עסקתי בעיוני קודם חיתום גזר דין וכו'. עכ"ל. והחזון איש באגרותיו (ח"ב סימן י"א) כתב "אין דרכי לכתוב טרם גמר העיון".

הכתיבה - בכוחה לחנך אך גם להשחית. יזכור הכותב וישים מול עיניו, כי מה שיעלה על הכתב, עתיד להיחקק לדורות עולם (שלא כמו הדיבור), וקולמוסו יהיה בעיניו כאקדח טעון. ועל זה הזהירו החכמים ז"ל "חכמים הזהרו בדבריכם!" (אבות א, יא). על הכותב איפוא לחשוב פעמיים לפני כל מלה שכותב, כדי שלא תצא שום תקלה על ידי כתיבתו, שכן אחר פרסום הדברים, את הנעשה כבר אין להשיב. וכבר הזהיר מהר"י סלנט זצ"ל "קל לכתוב, אך קשה למחוק". ועל הפסוק "מות וחיים ביד לשון", שואל הפרי מגדים בהקדמתו: וכי יש יד ללשון? אלא זוהי הכתיבה שעלולה להיות הרסנית, ועצומים כל הרוגיה. בדיוק כך מתאר רבי יהודה הלוי זצ"ל את הקולמוס: "וּמֶה דַקָּה וְרַקָּה וַחֲלָקָה, וְאִלֶּמֶת - מְדַבֶּרֶת בְּחָזְקָה? וְהוֹרֶגֶת בְּנֵי אָדָם חֲרִישִׁית, וְדַם אֵילִים בְּמוֹ פִיהָ מְרִיקָה?...". רבי לייב חסמן זצ"ל, אמר פעם ש"יש מי שרוצח עם סכין, אבל יש שמשחיתים את העולם (ואת הנפש שלנו) בעט ונייר, גם אחרי מותם".

לפני כתיבת מאמר ביקורת, יש לשקול אם המאמר ישיג מטרה כל-שהיא, או שאין כל תועלת בפרסומו. כמו כן, על הכותב לוודא כי הוא בעצמו אינו נגוע בדבר שעליו הוא מוכיח, וכפי שאמרו חז"ל "קשוט עצמך ואחר כך קשוט אחרים" (בבא בתרא ס' ע"ב). אם הוא לא יהיה מושלם בדבר עליו הוא מטיף, גם אם יכתוב בעילום שם, הביקורת לא תחלחל ללבות הקוראים, כי רק "דברים היוצאים מן הלב - נכנסים אל הלב". ובכלל, לא טוב לכותב לאמץ באופן סדרתי את הכתיבה בכיוון הביקורתי והשלילי, וישתמש בה רק במקרים חריגים.

עצות לדרבון לכתיבה

הכתיבה היא צורך שממלאים אותו בעיקר כתוצאה מדחף פנימי, ללא קשר לשיקולי פרנסה ופנאי. על פי רוב, הכתיבה בוערת בעצמות ומעקצצת בין האצבעות, ולא יכולים לכלוא אותה. אולם פעמים שצורך זה זקוק לעידוד ודרבון שיוציאו מאפילה לאורה. לכן הבאנו כאן מספר עצות לכך:

תחילה יש לדעת כי אין זה נכון לצפות להשראה כדי לכתוב. בדרך כלל זה להיפך, כאשר אתה מכריח את עצמך לכתוב או שאתה חייב לכתוב לפרסום, החשק וההשראה מגיעים תוך כדי הכתיבה. וכמו שאומרים: "המצוקה היא אם היצירה". סופרים רבים מעידים כי מקור ההשראה היעיל ביותר הוא הלחץ של הרגע האחרון. האילוץ מניב את התפוקה הטובה ביותר מהמוח. לכן כדי לעורר החשק לכתיבת חידושי תורה, מומלץ ליצור מצב של לחץ, קביעת יעדים והספק (דד-ליין). מרן הגאון רבי רחמים חי חויתה הכהן זצ"ל היה מחייב את תלמידיו לכתוב לכל הפחות דף חידושים אחד לכל יום. כדי לשמר הספק זה, המליץ להם לכתוב בראש כל דף מדפי המחברת את תאריכי הימים. מִכְסָה זו היתה בעיניו כחוב קדוש, ומדי פעם היו התלמידים שומעים ממנו את המשפט הבא: "יום שלא הספקת לכתוב בו חידושים, הרי זה חוב שלא ניתן להשלימו למחר!".

זכור שכל יהודי קיבל חלקו בהר סיני, ולמרות שכמעט על כל נושא כבר כתבו, תמיד יש דברים שהניחו לך מקום להתגדר בהם. כל כותב יודע, שלפעמים מתגלית מרגניתא טבא, שלא חשף אותה אדם מעולם.

שנן את המעלות שיש לכתיבה, והדברים שזוכה בהם הכותב חידושי תורה.

היעזר בקנאה היחידה המותרת – "קנאת סופרים תרבה חכמה". עלעל מדי פעם בהקדמות ספרים חדשים, בקר לעתים בחנויות ספרים, והרח את ניחוח הספרים המשכר.

כתוֹב מתוך מטרה כאילו אתה מתכנן להוציא את הדברים בספר לרבים. על מנת לחזק תחושה זאת, רשוֹם את הדברים בספר מכורך.

פרסם ממאמריך המובחרים על גבי ירחונים וכדומה. כאשר תראה את הדברים רואים אור, תשאב מכך עידוד להמשיך לכתוב, וגם כך לא תדחה את הכתיבה, בהיותך מוגבל בזמן הפרסום בירחון. פעם סיפר לי הגאון רביישראל כהן שליט"א, עורך הירחון המיתולוגי "אור תורה", את הסיבה שהביאה אותו לייסד את הירחון הוותיק. "בהיותי נער בג'רבא", הסביר, "היו הרבנים מעודדים אותנו לפרסם את חידושינו בירחונים תורניים שיצאו שם, וכשהיינו רואים את חידושינו מודפסים מעל גבי הירחון, היה זה תענוג מיוחד ותמריץ עצום ללימוד וכתיבת חידושים. כשבגרתי ועליתי לארץ, קיננה בי כל העת שאיפה עזה לחדש את כלי העידוד הזה. ואכן, זיכני ה' ברוב חסדיו".

שלח לחברים או תלמידי חכמים מחידושיך הנבחרים כדי שיחוו דעתם. הדבר יוצר אוירה תחרותית של קנאת סופרים וריבוי חכמה. גם בעצה זו, היו משתמשים רבות בג'רבא. המעניין הוא שההתכתבויות היו נעשות שם, גם כאשר היו המתכתבים מתגוררים באותו מקום, לומדים באותו מקום, ואפילו יושבים זה לצד זה כחברותא. על אף שהיה באפשרותם להתדיין על פה פנים אל פנים, בכל זאת ביכרו את ההתכתבות. כדי לעודד את התלמידים להעלות את החידושים על הכתב, המליצו להם הרבנים לשלוח את חידושיהם ותשובותיהם בהלכה לרבנים ומורי הוראות. הרבנים היו מחווים דעתם, ועל ידי כך רווחא שמעתתא. את האתגר בקבלת המכתבים, היטיב לתאר הגאון רבי רפאל כדיר צבאן זצ"ל: "וזוכר אני בילדותי, את אותה השמחה שהיתה לנו, כשהיה בא שליח הדואר, ועומד על פתח בית הכנסת, וקורא 'פלוני יש לו מכתב'. כמה נעימות היו לו אותן הדקות, כשהוא הולך לקבל את המכתב, ועיני שאר התלמידים צופות עליו לדעת מי משלחו, ומה חדש יש בו. ואפילו היה לשם מורנו הרב ז"ל [רבי חויתה כהן], מסתכלים עליו בשבע עיניים כשפותחו, אולי יש בו מכתב לאיזה תלמיד, וכל זה מריבוי החשק עם שמחת הילדות".

הקפד על סדר בכתיבה ועל מראה הכתב שיהיה ברור ונאה. כתיבה תמה מעניקה לכותב חשק להמשיך לכתוב עוד ועוד.

מתוך הספר "הכתב והמכתב" - הנחיה והדרכה באמנות הכתיבה, מאת הרב עובדיה חן. ליצירת קשר עם המחבר: 7654216@gmail.com