מגע הקסם: לעצור לפני כאב ההתפכחות

_{נניח שנוכחת בחוכמת היהדות בגישתה אל מערכות יחסים ויישמת אותה. הכרת מישהו מיוחד במינו. המשקפיים הוורודים נותרו בנרתיקם, ואפשרו לך לראות אותו ביתר אובייקטיביות. במרחב שנוצר על-ידי המרחק הפיזי שהקפדתם לשמור ביניכם, השתרש ופרח קשר הדדי אמיתי ורוחני. את יודעת שמצאת את האדם הנכון. עכשיו את עומדת לצאת למסע הרוחני הגדול ביותר בחיים: נישואים.}

_{כמו כולם, תתחילי את נישואיך עם ציפיות, מודעות ובלתי-מודעות. לציפיות האלה תהיה השפעה מכרעת על הצלחת נישואיך, או חלילה, כישלונם. מקורן של חלק מהציפיות הוא ביחסיך עם הוריך, ובתפיסתך את היחסים ביניהם.}

_{ציפיות אחרות, הן פרי השקפותיך על מהות הנישואים. אך כל הציפיות יושפעו מתחושת המציאות - או העדר תחושת המציאות - שהפנמת ביחסים ביניכם מההתחלה.}

_{החיים רחוקים מלהיות סיפורי אגדות. כפי שאמר פעם באופן בוטה מישהו שאני מכירה: "החיים הם שגרתיים". ידוע לי, שלאיש הזה יש נישואים נהדרים, משפחה נפלאה, ומקצוע מספק מאוד ובעל אתגר המאפשר לו ללמוד תורה גם אחרי שעות העבודה. הערתו זו לא נבעה ממטען שלילי או ממטען של תסכול. אז למה הוא התכוון?}

_{הוא התכוון לכך שהרבה מחיינו עוברים בעשיית דברים שאין הם חדשים או מרגשים במובן הרגיל. בעוד שלרבים מאתנו אין בעיה להודות ב"שגרתיות" שלחובותינו היומיומיות או אפילו של עבודתנו, אנחנו חושבים שבנישואים זה צריך להיות אחרת. כמובן שאסור לנישואים לקפוא על השמרים, אסור להם להיות אותו דבר, שנה אחרי שנה. כל דבר חי חייב תמיד להשתנות ולצמוח כדי לשמור על חיוניותו. אך ישנם סוגים שונים של שינוי והתפתחות, ואלה יוצרים סוגים שונים של התחדשות והתרגשות.}

_{התפתחותה של מערכת יחסים דומה להתפתחותו של ילד. תינוק שזה עתה נולד משתנה באופן ברור כמעט מדי יום. הורים (אני יכולה לספר לכם) כל הזמן מצלמים אותו וסבים וסבתות החיים רחוק (אמי יכולה לספר לכם), מתלוננים אם הם לא מקבלים תמונות חדשות בדואר מדי כמה שבועות. אבל, ככל שהילד גדל, קצב השינויים פוחת מאוד. ההבדלים בין ילד בן חמש וילד בן שש קלים הרבה יותר מאשר בין תינוק שזה עתה נולד ותינוק בן חצי שנה.}

_{כך גם במערכות יחסים. בהתחלה, מתגלים מדי יום ביומו עולמות שלמים על בן-זוגך ועליך. אולם, ככל שחולף הזמן, הולכים ופוחתים הגילויים ואת מוצאת את עצמך בשטח יותר ויותר מוכר. בשלב זה, הממשות של הנישואים עלולה להיראות מאיימת, אבל אם את מוכנה לכך, תשמחי לבואה. ולמרות שהיהדות מציעה דרכים לחוות מחדש באופן מחזורי וקבוע את וההתרגשות של מי שזה-עתה-נישאו, הרי יש בחיי הנישואין הרבה יותר מזה. באופן אידיאלי, הרבה מההתלהבות שחשת הופכת למשהו רגוע, עמוק ונפלא יותר: התלהבות שאינה נובעת מחידושים אלא מההכרה ששניכם, לאט אבל בטוח, מתמזגים למהות אחת.}

_{כדי לחוות את האושר בקשר שהוא לכל החיים, עליך להיות מסוגלת להתלהב מדברים יומיומיים ומהמציאות עצמה. יכולת זו תהיה לך טבעית אם ציפיותיך מחיי הנישואים צמחו בקרקע של מציאותיות, באווירה המבוססת על ראיה מציאותית של בן-זוגך ומערכת היחסים ביניכם. שמירת-נגיעה עוזרת לך לפתח התייחסות זו.}

_{להראות שאכפת לך}

_{במהלך הספר הזה, ההתמקדות הייתה בך מה את מרוויחה וממה את נמנעת בהיותך שומרת הלכות נגיעה. אך היהדות מלמדת אותנו שהאחריות איננה נעצרת על סף ביתנו. בכל מערכת יחסים ישנם שניים, וגישתו של כל אחד מהם ליחסים תשפיע על השני. אז בין אם את מרגישה שאת חייבת לעצמך להקפיד על הלכות נגיעה, ובין אם לא, את חייבת את זה למישהו אחר.}

_{חברה ותיקה שלי, ג'יל, התנסתה בחוויה ששכנעה אותה סופית בעניין זה. בטיוליה באירופה בדרכה לישראל, פגשה צעיר יהודי איטלקי, אנטוניו שמו. השניים מיד מצאו חן אחד בעיני השני ובילו כמה ימים רומנטיים ביחד. אולם, היא גילתה שלא היה די בחיבתה לאנטוניו כדי להשאירה באיטליה ולהניח לתוקפן של כרטיס הנסיעה שלה לפוג. היא רצתה להמשיך ולטייל. לפיכך היא נפרדה ממנו לשלום, כשהיא בטוחה שכל מה שנשאר לו מיחסיהם הם זיכרונות נעימים. אבל היא טעתה. שלושה חודשים מאוחר יותר, בירושלים, מצאה בתיבת דואר שלה מכתב מאיטליה. "אני כל כך עצוב ובודד מאז שעזבת", כתב אנטוניו, "אני חושב עליך בכל רגע שאני ער, וכל יום אני יותר ויותר מאוהב בך".}

_{בהתחלה, הרגישה ג'יל מוחמאת. אבל חיש מהר התחלפה הרגשה זו בצער ובייאוש כשהיא הבינה "אוי ואבוי, מה עשיתי?'' בעיני ג'יל, יחסיהם הקצרים היו בלתי מזיקים. אנטוני ידע כבר בהתחלה שהיא לא נשארת, וכדי להקל על הפרידה, היתה מעורבותה הפיזית ביחסים מינימאלית בלבד. ובכל זאת, מבלי להתכוון לכך, היא אפשרה התפתחות של התאהבות מלאה מצידו, ובשלב זה היא חשה אחריות רבה ואשמה בגלל צערו.}

_{אנטוניו, כפי שג'יל גילתה מאוחר יותר, אכן התגבר על הקשר אתה וכיום הוא נשוי, אך ככל שג'יל נעשתה יותר מודעת ורגישה יותר למה שקורה ביחסים פיזיים, הבינה שבעוד שאנטוניו יוכל לחזור ולהיות שוב מאושר, הוא לעולם לא יוכל לחוש באותה חד-פעמיות שלולא כן היה חווה עם אשתו. בעוד ג'יל ידעה שהיא לא היתה אהובתו היחידה, כאב לה מאוד שגם לה היה חלק באובדן הזה שלו. ייתכן שרק מעטים מבינינו חשים אחריות בעוצמה כזו כפי שהרגישה גי'ל בסופן של דבר. אבל אולי טוב היה לו הרגשנו כך.}

_{גם מעשן שאין לו מספיק כוח רצון להפסיק לעשן, עשוי שלא לרצות להציע למישהו אחר סיגריה. באופן דומה, תהא מידת האכפתיות שלך כלפי עצמך ככל שתהא, את בוודאי רגישה מספיק כדי לחוש אכפתית לאחרים, במקום להזיק להם, את רוצה לעזור להם להפיק את המיטב מחייהם, שמשמעותו. בין היתר. לעזור להם להגשים כל מה שדיברנו עליו, את מעוניינת לעזור להם לפתח הערכה למציאות, שתגביר את סיכוייהם להתחתן עם האדם הנכון ועם ציפיות בנות מימוש, את רוצה למנוע מהם כאב והתפכחות מאשליות, ואת רוצה לאפשר להם לחוות עם שותפם לחיים ולנשמה את מירב הייחודיות והרומנטיקה האמיתית.}

_{כאשר את מקפידה שלא לקיים קירבה פיזית, אלא להיצמד למערכת היחסים העיקרית והמיוחדת שלך, את עושה הרבה יותר מאשר לדאוג לאינטרסים שלך, שמירת-נגיעה היא דרך בה את מביעה את האכפתיות שלך לא רק כלפי עצמך אלא גם כלפי זולתך.}

_{אחרית דבר}

_{משהו מעניין קורה לאחרונה בחברה החילונית, לפחות בין כמה מהאנשים הרגישים שפגשתי, בשקט בשקט, אנשים מגדירים מחדש מה זה להיות "משוחררים", אולי את לא זוכרת, אבל בשנות ה-60 וה-70 ''משוחרר" פירושו היה לעשות מה שרצית עם מי שרצית ללא כל אשמה או עכבות, אנשים השלו את עצמם במחשבה שיחסים מיניים ללא אהבה, ללא בלעדיות וללא מחויבות הם המפתח למודעות-עצמית, ביטוי עצמי, התפתחות וצמיחה. אבל הם טעו, ובין התוצאות הטרגיות של טעותם כלולים שיעורי גירושין חסרי-תקדים וקהות-חושים עצומה ביחס להיבט היפה ביותר והמספק ביותר, באופן פוטנציאלי, בחיים לא בדיוק "שחרור". אבל לאחרונה, אני שומעת קולות חדשים. ואלה מגדירים שחרור בדרך הפוכה לגמרי.}

_{אישה, שאקרא לה ליסה, מסכמת את זה ככה: "נמאס לי כבר מההרגשה שאני חייבת לקיים יחסים פיזיים במסגרת קשר עם גבר כלשהו, רק בגלל שזה כאילו מצופה ממני, כל פעם שאני עושה את זה, אני מרגישה שאני נכנעת ללחץ חברתי על חשבון ההתנסות במשהו יותר אמיתי ומספק, לקח לי הרבה זמן להגיע לנקודה הזו, אבל סוף-סוף פיתחתי את האמון העצמי כדי  להיות מסוגלת לומר: "אני לא מעוניינת בקשר פיזי, בשלב זה. אבל אם אתה באמת מעוניין להכיר אותי, גם אני מעוניינת באמת להכיר אותך".}

_{בשיחותיי עם בנות (ומדי פעם בנים) מבתים מסורתיים שהגיעו עד לכמעט שמירה על הלכות נגיעה, אני שומעת את אותן תחושות, אבל בקול פחות בטוח. מישהי, נקרא לה לאה, תבקש לדבר אתי ביחידות אחרי שיעור ב"גישת היהדות להיכרויות". כשהיא בטוחה שאף אחד לא שומע, היא תודה, "אני מסכימה עם כל מלה שלך, אני יודעת שרוב חברותי תסכמנה גם הן. זה נשמע כל כך הגיוני. אני פשוט לא מכירה אף אחת אחרת שעושה את זה. אני לא יודעת אם אני מספיק חזקה להיות הראשונה. אולי אם נתחיל כולנו יחד בקבוצה..".}

_{למה קל לליסה וחברותיה לעמוד על שלהן יותר מאשר ללאה וחברותיה? ראשית לכל, ליסה היא בדרך כלל יותר מבוגרת  לפחות באמצע שנות העשרים לחייה והיא הגיעה לאן שהגיעה בדרך הקשה. לעתים קרובות היא "שחוקה", היא ראתה ועשתה מספיק כדי לדעת בבירור מה היא רוצה ומה היא לא רוצה ומדוע. לעומת זאת, לאה היא בדרך כלל צעירה יותר ופחות מנוסה, ולגביה, היבט הקרבה הפיזית במערכות יחסים עוד לא איבד את קסמו.}

_{שנית, קיים עניין הביטחון נוכח הלחץ החברתי. מכיוון שליסה נגמלה מהצורך העצום באישור חברתי המאפיין את גיל ההתבגרות ואת הגיל שלאחריו (ובכל מקרה, התנהגותה הקודמת כבר זיכתה אותה בתואר המפוקפק "נורמאלית"), היא בעמדה נוחה יותר להתמודדות עם כל התנגדות שתעורר החלטתה החדשה. אך מכיוון שלאה עדיין רואה בהתקבלות החברתית עניין קריטי, לעתים קרובות יחסר לה הביטחון העצמי הנדרש לעמוד על דעתה העצמאית.}

_{ולבסוף, קיים עניין הדימוי. ה"ליסות" שאני מכירה, הדורשות מחדש את "זכותן להגדרה עצמית" ביחסיהן עם המין השני, נתפסות כנושאות הדגל של המודעות החדשה. כמעט כל דבר 'עובר' היום אם הוא נתפס כ"חדש", "מתקדם" או אפילו "מהפכני". ואז, בין אם כולם מסכימים לדבר או בין אם לא, הוא "בסדר" וגם אתה, למושג "עתיק", לעומת זאת, אין אותה התייחסות בחברה המלאכותית של ימינו, השבויה בדימויים.}

_{ללאה נדרש הרבה אומץ כדי לחזור לערכים של דת בת שלושת אלפים שנה.}

_{אמנם כן, המסורת שלנו "עתיקה". אבל זה בדיוק מקור כוחה. מעבר לזרמים המשתנים של התקופות והתרבויות השונות, נותרו בעינם יסודות הפסיכולוגיה האנושית והאתגרים שהיא מציגה כפי שהיו לפני שלושת אלפים שנה, והם לעולם לא ישתנו, תמיד נצטרך לאהוב ולהיות נאהבים, לבנות קשר רוחני ומיני עם אדם מיוחד אחד לכל חיינו, תמיד נשאף לעומק, לממשות ולשלמות בקשר הזה, ותמיד תהיה לנו נטייה מדאיגה לאשליה-עצמית ולכניעה בפני לחץ חברתי, העלולה לגרום לנו להחמיץ את העיקר, עם כל המורכבויות הנובעות ממערכת יחסים.}

_{קשה לדעת איזו דרך לנקוט, אבל יש לנו תמרור: מתוך אהבתו השופעת, העניק לנו ה' משהו מחוכמתו האינסופית, התורה - שתעזור לנו למצוא את דרכנו בחיים, תובנותיה של התורה בכל הקשור ליחסי-אנוש, מבטיחות לנו, שכשם שבעיותינו עתיקות כימי עולם, כך גם פתרונותיהן.}

זהו הפרק האחרון במדור "מגע הקסם". אם תרצו, תוכלו לדפדף אחורה ולמצוא פרקים נוספים העוסקים במערכות יחסים ומגע ביהדות. מעוניינים גם לקבל את  "מגע הקסם"  במלואו ישירות לביתכם? מעוניינים להגיב או לשאול? שלחו מייל ישירות לסופרת, גילה מנולסון – gila.manolson@gmail.com