הרבנית ימימה מזרחי
הרבנית ימימה מזרחי: הכי קרוב לבד
כשאת לבד, עכשיו זו הבחירה שלך. עד עכשיו קיווית למיליון כיוונים, אבל "תקווה" היא קו אחד וכידוע, קו עובר בין שתי נקודות בלבד. עכשיו זה אֲנִי לְדוֹדִי. אין אף אחד אחר. וזה הזמן שלך לצמוח
- הרבנית ימימה מזרחי
- פורסם כ"ז אלול התשע"ד |עודכן
הגענו לשבת האחרונה של שנת תשע"ד ובה קוראים שתי פרשיות: "ניצבים" ו-"וילך". משה רבנו אומר לעם ישראל: "הישארו ניצבים, אהובים שלי. יודעים למה? כי אני הולך". בפרשת "וילך" משה, אכן, הולך.
אמאל'ה. איך נישאר בלעדיך, משה רבנו? ובכלל, איך אעשה "ניצבים" כשעושים לי "וַיֵּלֶךְ?" האם אפשר להישאר ניצבת על מקומי, לא מאבדת אחיזה ולא נופלת, כשמישהו / משהו כל כך חשוב שנשענתי עליו – הולך ממני?
ובורא עולם מוסר בידינו גילוי מדהים: אישה, כשאת סומכת על בעלך / על אמא שלך / על חברה טובה שלך / על אחותך / על הרופא שלך / עורך הדין שלך, לא יהיה לך כוח. כל האנשים האלה חשובים ונחוצים בחייך אולם מתי את מקבלת כוח עצמאי? דווקא כשמישהו שנורא סמכת עליו פתאום עושה לך "וַיֵּלֶךְ". פתאום את מקבלת כאלה כוחות יציבה ואינך מבינה מנין.
ואיזו תפילה תצא ממך כשמישהו קרוב לך הולך!
אנו רואות את חנה, אחת מגיבורות קריאות התורה וההפטרות של ראש השנה. 19 שנה היא מחכה לילד ואין. מה גרם סוף סוף להולדת שמואל? כיצד התקבלה התפילה שלה לאחר 19 שנה דווקא? המלבי"ם רומז לנו, שאדם יקר לחנה עשה לה "וַיֵּלֶךְ"; בעלה, אלקנה.
18 שנה אלקנה איתה בצרתה: "מה, חנה? לָמֶה תִבְכִּי וְלָמֶה לֹא תֹאכְלִי?" וּלְחַנָּה יִתֵּן מָנָה אַחַת אַפָּיִם כִּי אֶת חַנָּה אָהֵב וה' סָגַר רַחְמָהּ:[1] "קחי לך מנה כפולה, אשתי. הרי בקרוב תהרי, ואת צריכה לאכול בשביל שניים...".
ופתאום הוא אומר לה "חנה, מספיק. הֲלוֹא אָנֹכִי טוֹב לָךְ.[2] כנראה, אלוקים לא התכוון שתלדי. או קיי?"
"מה, גם אתה כבר לא מחכה שאלד יותר??"כשאלקנה כבר לא מקווה יותר, חנה נשארת לגמרי-לגמרי לבד ומאותו רגע יוצאת ממנה כזאת תפילה. אֲנִי הָאִשָּׁה הַנִּצֶּבֶת עִמְּכָה בָּזֶה לְהִתְפַּלֵּל![1] היא אומרת לה' בעוצמה. "כולם עזבו אותי – ועכשיו אני ניצבת לפניך". תפילה של אדם בודד היא עוצמתית ביותר.
גם ישמעאל נשאר לבד (גם עליו אנו קוראים בקריאות התורה של ראש השנה). הוא גוסס במדבר ואמו עושה הכל ומשקה אותו במים שיש לה בחֵמֵת אבל הוא הולך וגווע והיא אומרת "גמרנו, הוא עומד למות. אני הולכת רחוק. אַל אֶרְאֶה בְּמוֹת הַיָּלֶד".[2]
"מה, אמא, גם את התייאשת מחיי?" מבין ישמעאל ובוכה כזה בכי – שָׁמַע אֱלֹקִים אֶל קוֹל הַנַּעַר.[3]
השבוע אמרה לי תלמידה רווקה: "ימימה, ההורים שלי הפסיקו לחכות שאתחתן. בערב שבת אבא פשוט מדלג עלי ומברך את אחותי הקטנה. הם ויתרו עלי!" ואני ידעתי שזהו זה, עשו לה "וַיֵּלֶךְ" ועכשיו היא ניצבת ומקבלת כוחות-על לתפילה בוקעת רקיעים על עצמה.
זה נכון גם לגבי מי שאמו חדלה לצפות שיצא ממנו משהו, שהוא עוד יהיה תלמיד חכם. עכשיו הזמן שלך לעשות "וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים".
כשאת לבד, עכשיו זו הבחירה שלך. עד עכשיו קיווית למיליון כיוונים, אבל "תקווה" היא קו אחד וכידוע, קו עובר בין שתי נקודות בלבד. עכשיו זה אֲנִי לְדוֹדִי. אין אף אחד אחר. לעומת זאת, אם את מקווה לבעל-לאמא-לילדים שלך אז יש לך "רב קו". את כבר לא נוסעת על קו אחד לכיוון ריבונו של עולם וזה מחליש אותך מאד.
ראיתי את זה בעיניי השבוע. נסענו לבקר את בני בישיבה החדשה שלו בבני ברק. אנחנו עדין לא בקיאים בדרך ונעזרים בווייז אבל הפעם הוא לא עבד. אחרי כמה דקות של חוסר אונים ושיטוט בסמטאות בני ברק ראיתי את בעלי מתעשת, תופס אחריות ואומר "נמצא לבד". בתוך שתי דקות הגענו, ברבע זמן ממה שהווייז היה מביא אותנו עד כה, והכל משום שלא השלכנו את יהבנו על איזשהו מורה דרך.אפרופו, הווייז כמשל. מרוב שאת תלויה בו את נוסעת לבד, כל דקה בודקת את המסך וחושדת: "הוא באמת יודע את הדרך?" וכשמגיעים, גם אחרי בשׂוֹרת ה"הגעת ליעד", הוא עדין ממשיך לתת הוראות: "תסתובב בכיכר". הלו, והרי הגעתי ליעד?
זו פשוט תופעה אנושית מוכרת. הגעת לעבודה הנחשקת / לבן הזוג המתאים / לדירת חלומותייך, ופתאום את מתמלאת ספקות ומחפשת דרך נוספת. כנראה גם הווייז לוקה בזה J. מה צריך לעשות? למתוח קו אחד בינך לבין היעד. וההישארות לבד נותנת לך כוח לעשות זאת. את לבד עכשיו אז תישארי ניצבת ואת תראי כיצד, כשלא נשאר לך מישהו לסמוך עליו, יצאו ממך כאלה כוחות נפלאים.
ביום השני של ראש השנה אנחנו קוראות על רחל אימנו, שעוברת את אותו המסלול בדיוק: כאשר היא אומרת ליעקב אישהּ "הָבָה לִּי בָנִים וְאִם אַיִן – מֵתָה אָנֹכִי", הוא עונה לה "הֲתַחַת אֱלֹקִים אָנֹכִי אֲשֶׁר מָנַע מִמֵּךְ פְּרִי בָטֶן? ממך מנע, ולא ממני!"[1]
"או קיי", רחל מבינה. "עכשיו אני לבד". כשנולד נפתלי משִפחַתה בלהה היא מסבירה: "נַפְתּוּלֵי אֱלֹקִים נִפְתַּלְתִּי.[2] אלו תפילות אדירות יצאו ממני סוף סוף".
בראש השנה קרה משהו, לפי המקובלים, וקוראים לו "נסירה". הקב"ה ניסר את האישה מן האיש, לאחר שברא אותם דבוקים אחד לשנייה. זה קורה למעשה בכל שנה בראש השנה. הקב"ה בעצם אומר לך "עכשיו – פרידה. כל הזמן את נשענת, וזה טוב, אבל כעת את מולי ואינך יכולה יותר להישען" (אני לא לגמרי מבינה מה אני אומרת אבל אני מרגישה את הדברים). מכיוון שאת כבר לא נשענת על בשר ודם, יש לך כוח עצמאי לעמוד לפני ה' כמו כבשה שהוא מעביר לפניו, כבקרת רועה עדרו.[3] אינך נשענת על העדר. זו לא רק התנתקות, כי את למעשה מתחברת למקור כל המקורות. בנסירה הזו יש מסירה של חיים ושל אחריות. את עומדת עכשיו לבד, את והוא, ואין לך על מי לסמוך אלא על אבא שבשמים.
ואין דבר שמבלבל את השטן המקטרג בראש השנה יותר מזה. למדנו בבית הספר שתוקעים בשופר על מנת לבלבל את השטן ולגרום לו לחשוב שמשיח כאן. טוב, כמה אפשר לבלבל את השטן? בשנה הראשונה הוא "חשב" "אמאל'ה, זה המשיח" ואז נוכח לראות: "אה, זה לא". בשנה השנייה הוא חשב "אמאל'ה, המשיח כאן" ואז נוכח לראות" "אה, זה לא". אז מה מבלבל אותו גם כיום? אומר ה"בן איש חי": שהאישה הזו עדין כאן, עדין ניצבת. "אני לא מאמין", אומר השטן. "את שוב ניצבת בתקיעת שופר מלאה תקווה, מלאה אמונה אחרי כל מה שעברת – מאיזה חומר קוֹרַצת, אישה?"אֲנִי הָאִשָּׁה הַנִּצֶּבֶת עִמְּכָה בָּזֶה, אחרי שכולם עשו לי וַיֵּלֶךְ. אני פתאום מגלה כוחות אדירים שגלומים בי.
מאד קשה להיות מנוּסרת ממישהו ולהיות נִמסרת לתפילות של עצמך אבל אין לך מושג עד כמה זה יקר לפני ה', ועד כמה זה מבלבל את השטן שאת שוב מגיעה ושוב מקווה ושוב מלאת אמונה ושוב, בכזו יציבה, עומדת בניסיון שלך.
כי מה ה' רוצה ממך? אני כל הזמן אומרת לתלמידות שלי: כיום אין "קפיצה" בעבודת המידות. אנחנו לא בישיבת נוֹבַהרדוֹק המפורסמת, בה תלמידים יכלו להרעיב, לבזות את עצמם ולהפוך את טבעם כדי להתקדם בעבודת המידות ובעצם, ה' לא רוצה בקפיצות מהסוג הבומבסטי הזה. רק תעמדי! הישארי ניצבת בניסיון הלא-פשוט שלך! איך אומר ה' לאברהם בניסיון העקידה – "בבקשה, עמוד לי בניסיון הזה!"[1]
ויהי רצון, בעזרת ה', שכל בנות ישראל יזכו לברכת עלי הכהן, כשהוא משתאה מיציבתה של חנה: "לְכִי לְשָׁלוֹם, וֵאלֹקֵי יִשְׂרָאֵל יִתֵּן אֶת שֵׁלָתֵךְ אֲשֶׁר שָׁאַלְתְּ מֵעִמּוֹ".[2]הרבנית ימימה מזרחי היא עורכת דין במקצועה, שזנחה את המקצוע לטובת אהבתה הגדולה - לימוד תורה לנשים בהיבט עדכני ורלבנטי לחיים. היא מרצה מבוקשת ברחבי ישראל והעולם ושני ספריה, "במה אברכך?" ו"פרשה ואישה" (הוצאת ידיעות ספרים) הפכו לרבי מכר. דרך מפעל עלוני פרשת השבוע שלה, "פרשה אישה", נשלח בכל שבוע עלון בנושאים של זוגיות, רווקות, הורות וחינוך ילדים, מצוות נשיות ודיון אקטואלי בענייני דיומא.
הכנסי לכאן כדי לקבל מתנת תוכן מיוחדת מהרבנית ימימה (בחינם).
***
1 שמ"א א', ח, ה .
2 שמ"א א', ח.
3 שמ"א א', כו.
4 בראשית כ"א, טז.
5 בראשית כ"א, יז.
6 בראשית ל', א-ב ורש"י, שם.
7 בראשית ל', ח.
8 מתוך מחזור התפילה לראש השנה.
9 ילק"ש פרשת וארא רמז צו.
10 שמ"א א', יז.