ובכן תן פחדך – סיפור לראש השנה

משרתיו של הפריץ דומברובסקי הפולני רעדו מפניו. מושל עריץ היה, רדה בהם עד כלות כוחות הגוף והנפש, ניצל כל טיפת כח מכוחם לטובת אחוזתו וביתו, והונו גדל פלאים על חשבון האומללים.

לא ייפלא אפוא, שהיו מבין המשרתים שחיפשו בסתר ליבם לנקום באדונם, רצו והשתוקקו לראות במפלתו, אך לא ההינו לעשות צעד מעשי בכיוון. ידוע ידעו, שבאם חלילה ייכשלו בפרט הקטן ביותר, והפריץ ידע על כך – אחת דתם להמית.

משכך, נקל לתאר ולשער את כעסו וזעמו המתפרצים של הפריץ, ואת שמחתם לאיד של משרתיו, כאשר נודע להם על גניבה בהיקף אדיר שהתרחשה באוצרותיו של הפריץ.

דומברובסקי הזועם הבטיח כל שבעת מדורי גהינום למי שתיתפס הגניבה ברשותו, או שיהיה שמץ מידע מפליל אודותיו. אולם הגנב שידע היטב מה מצפה לו, גם ללא איומיו המשתלחים של דומברובסקי, היה זהיר מספיק בכדי שאף לא אחד מבין חבריו לעבודה יידע על כוונות הזדון שלו.   

כראות הפריץ שאין תועלת בזעקות, עבר לפסים מעשיים: הודעה מיוחדת נשלחה ליהודי הכפר, שבתוך חודש ימים עליהם למצוא את הגניבה, אחרת – יגורשו מן הכפר לאלתר...

ראו כך היהודים והחליטו לפנות בצר להם לצדיק הקדוש רבי זושא מאניפולי, שעיירתו שכנה בצמידות לכפרם הזעיר. בטוחים היו בכוחו של אותו צדיק שיושיעם מדומברובסקי האכזר. ורבי זושא לא אכזבם: "אמרו לפריץ", נם להם בביטחון, "שבתוך שנה מהיום, אתייצב בחצרו ואגלה לו מי הגנב והיכן הגניבה".

חזרו יהודי הכפר לפריץ הזועם ומסרו לו את דברי רבי זושא במלואם. הפריץ, שסקרן היה לדעת מניין לו לצדיקא היהודי המידע אודות הגניבה, וראה שברירה אחרת אין בפניו, הסכים להמתין שנה.

בתום שנה לגניבה שלח הפריץ שליח לרבי זושא, שיקיים את הבטחתו. רבי זושא הודיע לשליח שיאמר לפריץ שביום פלוני אלמוני, בשעה מסוימת, יעמדו ניצבים בשורה כל עובדי החצר ומשרתיו של הפריץ. איש בל ייעדר.

כאשר הגיע רבי זושא היה הכל מוכן לקראתו. הוא הסתובב אנה ואנה שקוע במחשבות, והפריץ עומד מתוח ותוהה לדעת האם יעזור לו הראבין הקדוש. לפתע הסתובב רבי זושא ואמר: "מישהו חסר כאן. לא כל משרתיך נמצאים עימנו".

המשרתים לא חשו בחסרונו של איש מחבריהם, אך הצדיק התעקש, ומבט מעיניו של הפריץ הפיצם לכל עברי האחוזה לחפש אחר הנעדר. באורוות הסוסים נמצא הסייס שקוע בעבודתו, משל לא ידע על ההתכנסות ולא על הגניבה.

כשניצבו כולם בחצר נעמד רבי זושא והחל לקרוא בקול רם מתפילת הימים הנוראים: "ובכן, תן פחדך ה' אלוקינו על כל מעשיך, ואימתך על כל מה שבראת, וייראוך כל המעשים"...

מילות התפילה היהודית שנאמרה כמובן בלשון הקודש, הייתה זרה לחלוטין לנוכחים. בטוחים היו שמילות קסם לוחש הראבין.

בום!

חבטה עזה נשמעה בחצר, והמשרתים והפריץ המרותק לדמותו של רבי זושא, קלטו שהסייס נפל על פניו מחרדה. כולו לבן כסיד התחנן הסייס לצדיק: "אנא, הפסק את משפטיך. הריני מוכן להראות תיכף ומיד לפריץ היכן החבאתי את הגניבה כולה. אך אינני מסוגל לשמוע עוד את המילים הללו".

הפריץ ששמח עד מאוד בממונו האבוד הודה נרגשות לצדיק, ושם שמים התקדש באזור כולו.