מה הנשמה רואה בעולמות עליונים לפני שהיא יורדת לכאן?

בתחילת ספרו "מסילת ישרים" מסביר הרמח"ל את תכלית ירידתה של הנשמה לעולם הזה:

"... יסוד החסידות ושרש העבודה התמימה הוא שיתברר ויתאמת אצל האדם מה חובתו בעולמו ולמה צריך שישים מבטו ומגמתו בכל אשר הוא עמל כל ימי חייו. והנה מה שהורונו חכמינו זכרונם לברכה הוא, שהאדם לא נברא אלא להתענג על ה' וליהנות מזיו שכינתו, שזהו התענוג האמתי והעידון הגדול מכל העידונים שיכולים להמצא. ומקום העידון הזה באמת הוא העולם הבא, כי הוא הנברא בהכנה המצטרכת לדבר הזה. אך הדרך כדי להגיע אל מחוז חפצנו זה, הוא זה העולם. והוא מה שאמרו זיכרונם לברכה (אבות ד): 'העולם הזה דומה לפרוזדור בפני העולם הבא'. והאמצעים המגיעים את האדם לתכלית הזה, הם המצוות אשר צוונו עליהן האל יתברך שמו. ומקום עשיית המצוות הוא רק העולם הזה. על כן הושם האדם בזה העולם בתחלה, כדי שעל ידי האמצעים האלה המזדמנים לו כאן יוכל להגיע אל המקום אשר הוכן לו, שהוא העולם הבא, לרוות שם בטוב אשר קנה לו על ידי אמצעים אלה. והוא מה שאמרו זיכרונם לברכה (עירובין כב א): 'היום לעשותם ומחר לקבל שכרם'.

וכשתסתכל בדבר תראה כי השלמות האמתי הוא רק הדבקות בו יתברך, והוא מה שהיה דוד המלך אומר (תהלים עג): 'ואני קרבת אלקים לי טוב'. ואומר (שם כז): 'אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש, שבתי בבית ה' כל ימי חיי וגו', כי רק זה הוא הטוב. וכל זולת זה שיחשבוהו בני האדם לטוב, אינו אלא הבל ושווא נתעה. אמנם לכשיזכה האדם לטובה הזאת, ראוי שיעמול ראשונה וישתדל ביגיעו לקנותה, והיינו שישתדל לידבק בו יתברך בכוח מעשים שתולדתם זה העניין, והם הם המצוות".

(מסילת ישרים, פרק א' רבי משה חיים לוצאטו)

נשמות המתאוות לרדת לעולם הזה לפני זמנן

כל אותם מנהיגי העולם שהם הצדיקים הנמצאים בכל דור ודור, טרם שבאו לעולם היו עומדים לפני הקב"ה בצורתם במציאות ממש ולא לבד בידיעה, ולא עוד - אלא אפילו כל אותן הנשמות של בני אדם טרם שיורדות לעולם, כולן חקוקות לפניו ברקיע באותה הצורה ממש שהם בזה העולם. וכל מה שבני אדם לומדים תורה בעולם הזה, את הכול כבר ידעו עד שלא באו לעולם, כי הנשמות אחר אצילותן אינן יורדות מיד לעולם התחתון, עד היותן לפני הקב"ה עוסקות בתורה לפי שיעורם בעולם ההוא. ואינן רשאיות לרדת לעולם השפל הזה עד שניתן להן רשות מלפני בוראם, וכל העסק לעולם הזה, הוא לזכור מה שכבר למדו למעלה. ששכחו בבואם לעולם ושכחו בבואם לעולם הזה.

[יש נשמות ש]מורדות בקונם, ורוצות לבוא לעולם הזה קודם שעתן, ונכנסות בנקב של תהום רבה, ששם מקום הקליפות ומתחברות עמהן, ודוחקות את השעה ויורדות לעולם הזה, כלומר שיורדות למטה קודם זמן בישולן ותיקונן, כדי ליהנות מתאוות עולם הזה. והנשמה שלהם כמו שהם קשי עורף בזה העולם, כך היו טרם שבאו לעולם, כי היו נשמות גרועות, ואותו חלק הקדוש, שנתן הקב"ה לנשמתם קודם ירידתם לעולם הזה - הם משליכים אותו מהם, ועל ידי זה הם מתחברים אל החיצונים רח"ל, והולכים ומשוטטים ומטמאים עצמם במקום הקליפות והחיצונים שהם בנקב של תהום רבה ומקבלים חלקם וחיותם משם,

ודוחקים את השעה ויורדים לעולם. ועם כל זה, אם זכה אחר כך, ושב בתשובה לפני קונו, הוא חוזר ונוטל את חלקו הקדוש שלו ממש, דהיינו את חלק התורה ולבוש העליון שהשאיר בגן עדן בנטותו אחרי הקליפה. מה שעתיד להיות בטבע האדם כבר היה מוכן לפניו עוד טרם שירד לעולם הזה.

כל צדיקי אמת טרם שיבואו לעולם כולם מתקנים למעלה ומוכנים לרדת לעולם הזה ונקראים בשמותם... ורבי שמעון בן יוחאי, מיום שברא הקב"ה את העולם היה מוכן ומזומן לפני הקב"ה לרדת לזה העולם, והקב"ה קרא אותו בשמו, אשרי חלקו למעלה ולמטה.

(זוהר, אחרי מות סא, מתוק מדבש עמ' סח-עא)

לפני ירידתה לעולם הזה מראים לנשמה שיש שכר ועונש

בשעה שהנשמה יורדת מאוצר הנשמות [להיכנס] בעולם הזה, [שבו תתלבש] בגוף האדם, אז היא יורדת תחילה בגן עדן שבארץ ורואה את כבוד רוחות הצדיקים העומדים שורות שורות, ורואה את גודל שכר הצדיקים בגן עדן. אחר כך הולכת ונכנסת לגיהינום ורואה את הרשעים שצועקים אוי אוי ואין מרחמים עליהם כלל, ורואה את עונש הגדול של הרשעים בגיהינום. ובכל מקום מעידים בה עדות. כלומר הצדיקים, מעידים על גודל שכר שמקבלים על כל מצווה ומצווה, והרשעים - מעידים על גודל העונש שמקבלים על כל עברה ועברה. וכולם מתרים בנשמה שתקיים את התורה והמצוות בעולם שהולכת שם, וזה הצלם הקדוש עומד על גוף הוולד בעודו בבטן אמו, ששם מתגדל עם הצלם, עד שנולד האדם ויוצא לאוויר העולם, שאז מתלבש הצלם עם הנשמה בגוף האדם.

(זוהר,תזריע מג, מתוק מדבש עמ' תקלט)

לפני ירידתה לעולם הזה הנשמה רואה את היכלות גן העדן והגיהינום

... מראים לאדם קודם שנולד את כל גן העדן, שידע את השכר שיקבל אם יקיים את התורה והמצוות. ומראים לו היכלות ובתים ומדורים עליונים וכמה היכלות נחמדים בגן עדן העליון וכמה בתים וכמה מדורים וכמה מדרגות בגן עדן התחתון...

 וכל חלק וחלק שיש לו לצדיק בפני עצמו, דהיינו לכל צדיק וצדיק יש חלק בפני עצמו.

שואל האדם מן המלאכים: מה הם אלו ההיכלות, ולמי הם מוכנים? ומשיבים לו שני מלאכים, שהם מ"ב היכלות שמרוקמים מכמה גוונים נאים, וכל אדם הקורא קריאת שמע כראוי, דהיינו את פרשה הראשונה שהיא 'ואהבת' שיש בה מ"ב תיבות כנגד השם מ"ב, הוא יורש אותם. אחר כך מכניסים אותו ב' המלאכים להיכלות שיש בהם שבעים מדרגות, ויש בהם ע"ב חלונות מרוקמים בכמה גוונים. שואל האדם את המלאכים, למי מוכנים אלו ההיכלות, [אומרים לו] ב' המלאכים: כל אדם הקורא קריאת שמע כראוי, דהיינו את פרשה השנייה שהיא 'והיה אם שמוע', שיש בה ע"ב תיבות עד מילת ושמתם, שהם כנגד השם של ע"ב, הוא יורש אותם.

אחר כך ב' המלאכים מכניסים אותו הלאה בגן עדן, ומראים לו חמישים מדורים אחרים מרוקמים בכמה גוונים. שואל האדם להמלאכים למי הם מוכנים.

אומרים לו המלאכים: לכל אדם הקורא קריאת שמע כראוי, מ'ושמתם' עד סוף פרשה שנייה שיש בה חמישים תיבות כנגד השם של חמישים תיבות, הוא יורש אותם.

(מובא בשער הכוונות דרוש ח דקריאת שמע דף כו טור ג, שאלו הנ' תיבות הם כנגד נ' שערי הבינה, ושמותיהם הם עשרה שמות אהי"ה בארבעים תיבות, ועוד עשרה שמות אהי"ה בעשר תיבות הנשארות, כמבואר בסידורי האריז"ל).

אחר כך ב' המלאכים מכניסים אותו הלאה בגן עדן ומראים לו ע"ב מדורים אחרים מרוקמים מכמה גוונים.

שואל מן ב' המלאכים: למי הם מוכנים, ומשיבים לו לכל אדם הקורא קריאת שמע דהיינו את ע"ב תיבות שיש בפרשה רביעית, כלומר כל פרשת 'ויאמר', שהיא כנגד הע"ב שמות - הוא יירש אותם. (וחושב את פרשת 'והיה אם שמוע' לשתי פרשיות, כי היא נחלקת לב' בחינות ע"ב תיבות, ונ' תיבות כנ"ל, לכן נחשבת פרשת 'ויאמר' לפרשה רביעית).

האדם שואל את המלאכים ועל ידי מה אני ארוויח ואזכה לכל אלו ההיכלות שבגן עדן? משיבים לו, הרי כתוב [בראשית ג, יז] "בעצבון תאכלנה", פירוש בעמל ויגיעה בעולם השפל תזכה לכל זה. שואל האדם מן המלאכים, ובמה אני צריך לעמל עצמי,

אומרים לו אתה צריך לקיים מה שכתוב [שמות כד, ז] "נעשה ונשמע", דהיינו עשייה במעשים טובים ושמיעה בתורה, ואם תעמול עצמך בתורה ובמעשים טובים תזכה לכל אלו ההיכלות שבגן עדן.

אחר כך מוציאים אותו מן הגן עדן והולכים עמו לגיהינום, ויש עמוד הענן על ראשו ללכת על ידו ביום ועמוד של אש ללכת על ידו בלילה. אומרים לו המלאכים: בוא וראה מקום זה של הגיהינום - הוא חושך ביום ובלילה. ומראים לו את כל המדורים של הגיהינום, ומראים לו את להט החרב המתהפכת ומראים לו 'הכלבים עזי נפש לא ידעו שבעה' [ישעיה נו יא] שהם כוחות חיצונים המפחידים את הנשמה כשעוברת על ידם ללכת לגיהינום.

האדם שואל מן המלאכים, מה הם אלו ההיכלות.

אומרים לו המלאכים: אלו הם מ"ב היכלות חשוכים, שהם לעומת מ"ב היכלות המאירים שבגן עדן כנ"ל. וראה שם כמה אנשים בשלשלאות בצווארם, והם אסורים וקשורים בידיהם וברגליהם, והם צועקים ואומרים אוי אוי, אוי לנו שהלכנו בהבלי העולם, ולא הלכנו לבתי כנסיות, ולא קראנו הפרשה הראשונה של קריאת שמע, שיש בה מ"ב תיבות כנגד השם מ"ב אותיות. שלא למדנו אותה, אוי לנו אוי לנפשנו, ובעל האסורין ממונה עליהם, ושר בית האסורים שהוא שרו של הגיהינום, ממונה עליהם להענישם.

אחר כך מכניסים אותו הלאה בגיהינום ומראים לו ע"ב חלונות חשוכים, שהם כנגד ע"ב חלונות המאירים שיש בגן עדן כנ"ל, ובהם היו תקועים השלשלאות שעל צווארי הרשעים. אחר כך מכניסים אותו הלאה בגיהינום ומראים לו חמישים שערים, כנגד החמישים מדורים שבגן עדן כנ"ל, וכל אלו השערים הם בצורות נקבים, ורגליהם של הרשעים היו נכנסים באותם הנקבים והם צועקים ואומרים: אוי לרגלינו שהלכו בהבלי העולם ולא הלכנו לבית הכנסת, ולא למדנו לקרוא את חמישים התיבות מן קריאת שמע, מן 'ושמתם' עד סוף הפרשה, שהם כנגד השם של חמישים אותיות. אחר כך מכניסים אותו הלאה בגיהינום ומראים לו ע"ב מדורים, שהם כנגד ע"ב חלונות מאירים שיש בגן עדן כנ"ל, וידיהם של הרשעים קשורות שם בנקבים שבמזוזות הבית, והם אומרים: 'אוי לנו אוי לידינו שלא קשרו תפילין בידינו'.

אחר כך מכניסים אותו הלאה בגיהינום ומראים לו את כל מדורי הגיהינום. אומרים המלאכים לאדם: 'כל אדם שבעולם ייכנס למקום הזה, ואפילו מי שהוא חופשי ופטור מלהיות עם שאר הרשעים בגיהינום.

זהו שכתוב [איוב ג, יט] 'קטן וגדול שם הוא', דהיינו בגיהינום, 'ועבד חפשי מאדוניו', ומפרש ואין חופשי אלא כל אדם שיודע שמו של הקב"ה כראוי, זהו שכתוב [תהלים צא, יד-טו] 'אשגבהו כי ידע שמי, יקראני ואענהו עמו אנכי בצרה... ' דהיינו עמו אנכי בגיהינום.

 (זוהר חדש, אחרי מות נז: כרך ב מתוק מדבש שסח-שעו)

 
רצונו של הקב"ה להתחבר עם נשמות גם בלי תיווך של מלאך

[אדם שגם לומד תורה וגם מתפלל נחשב כבן וכעבד של הקב"ה, העוסק בתורה לדעת את דרכי הקב"ה (בן), והעובד דרך תפילתו ודרך תיקון העולמות (עבד), אז הקב"ה מכריז עליו בכל המחנות של כל העולמות ובכל הרקיעים שהוא זוכה לאושר בעולם הזה וגם בעולם הבא].

מיום ההוא והלאה נודע וניכר זה האדם ונרשם בכל העולמות, כיוון שעל ידו נתייחדו כל העולמות, בשעה שהוא צריך, כל הצבאות והמחנות כולם נזהרים ומזדרזים להיות בעזרתו.

אבל הקב"ה אינו רוצה שהמלאכים יסייעו לזה האדם, כי הוא מיחידי סגולה, לכן הקב"ה רוצה לבדו להשתדל בשבילו וקול מתעורר מלמעלה ומכריז ראוי הוא להיות אצל היחיד שהוא מיחידי סגולה.

 (זוהר, בהר קיב רעיא מהימנא מתוק מדבש עמ' תשיז)