סיפורו של אבי - המת החי

אבי היה מסובך עם עולם הפשע והמשטרה כבר מגיל חמש עשרה.

תמיד רחש כבוד לדת. אם, למשל, עישן בשבת וראה מולו רב, היה מכבה את הסיגריה בכפו, ובלבד שלא יפגע בכבוד החכם. הוא ידע באיזו פינה בנפש שהוא מוכרח יום אחד לחזור בתשובה, אך לא עשה דבר בקשר לכך, פרט לקיום מצווה אחת.

בילדותו לימד אותו סבו להניח תפילין, ומאז הניחן מדי בוקר. ידע בלבו שיש אחד שרואה אותו. אולי הצליח לברוח ממנו פה ושם, אבל ידע שיום אחד יבוא על עונשו. גאוותו אמרה לו על הסף: לי זה לא יקרה, הרי ה' שומר עלי...

אחיו של אבי, הצעיר ממנו בשנתיים, היה חסיד ברסלב, תלמידו של הרב לייזר ברלנד, ראש ישיבת "שובו בנים" בעיר העתיקה בירושלים. מדי יום שלישי ארגן האח שיעור בבני ברק עם הרב לייזר. אבי התארח במקרה בבית אחיו כאשר התקיים שיעור, אך כמובן שלא השתתף בו.

הרב לייזר קרא אליו לפתע:

"בחור! בוא הנה לרגע... "

אבי התקרב לרב, שלקח את יד ימינו ולחץ אותה, כשהוא ממלמל כמה מילים לא מובנות. לבסוף פנה לאבי:

"אברהם, אתה תראה ישועות רבות!" אבי לא הבין למה הוא מתכוון.

באותה תקופה הסתכסך אבי עם עבריין שולי וקצת לא שפוי. אבי לא חשש ממנו במיוחד, אבל הבחור תכנן לפגוע בו. ערב אחד הלך למסיבת חברים, שתה והשתכר ושכח לחזור לביתו. הוא נשאר ללון אצל חבר בפרדס כץ.

אבי חזר לדירת הוריו ודיבר עם אחיו, לאחר מכן יצא מהבית אל חדר המדרגות, הוא היה עדיין מטושטש מהמסיבה ומהשינה הטרופה בבית החבר.

לפתע חש נעיצה בגבו.

 מיד הסתובב לראות מה קרה. האורב, שעקב אחריו כל אותה עת, הניף את ידו ונעץ כמה פעמים בטירוף סכין בצדו השמאלי של החזה. אבי העורקים נפגע. אבי עוד הספיק לראות את הבחור בורח. עדיין עמד על רגליו ואחז בחזהו. הרגיש איך שלבו מפמפם ומתיז את דמו. האוויר שהיה בקרבו אזל לחלוטין, לא היה מסוגל לנשום, רץ ימינה, רץ שמאלה, כשהוא מנסה לאחוז בדבר מה. לבסוף יצאה צעקה מגרונו:

אבאאאאאאא!

הוא הרגיש מעין מהלומת זרם חשמלי עצום מראשו עד לכפות רגליו ובחזרה לפסגת ראשו...

- - - באותה נקודה הרגיש התנתקות ומצא את עצמו לפתע מעל לגופו, כשהוא חופף על שערותיו. אז ראה את אביו ואחיו שהגיעו בבהלה לקול צעקתו ואחזו בגופו. גם חברו, שהמתין בחוץ ברכב המונע, הגיע לעברו ונדהם לראותו שותת דם.

אבי ראה את עצמו משייט מעל לגופו וראה כיצד מכניסים אותו לתוך הרכב. שאל את עצמו מה קורה פה? הוא לא הרגיש את גופו ולא חש בכאבים. לא הבין כלל במה מדובר. הביט בדיוקנו כפי שמביט האדם בעצמו במראָה או בסרט, ראה את כל תוואי הנסיעה, איך הרכב צופר ללא הרף ונוסע בבהלה, כאשר חציוֹ על הכביש וחציוֹ על המדרכה. למטה גופו חרחר ועיניו התהפכו בחוריהן, אבל הוא היה למעלה, צופה על כל המתרחש בשלווה וללא כאב.

לאחר מכן ראה איך שמכניסים אותו לבית החולים "בלינסון", מוליכים אותו לחדר מיון ומשכיבים אותו במיטה. אבי, שחש תענוג מהריחוף, לא הבין מה כולם מחפשים אצלו למטה, הרי הוא למעלה! כל מאמציהם נראו לו מיותרים לחלוטין. העיסוק בגופו נראה לו כטיפול בגולם.

הוא ראה את אמו מתקשרת לאשתו:

"אל תשאלי... אבי בבית-חולים 'בלינסון'... הוא נפצע קשה מאוד... "

"לא יכול להיות, הוא התקשר אלי לפני כמה דקות ואמר שהוא מגיע הביתה... "

"אנחנו לא יודעים אם הוא חי או מת... "

לאחר זמן מה ראה למטה את אשתו ושתי בנותיו מגיעות בריצה מבוהלת. אמו השתטחה על הרצפה ובכתה ללא הרף. אבי ניסה לגשת אליה ולומר לה "אמא, אני פה! על מה את בוכה?... " אבל הבין שאין לו שום קשר אליה והדבר ציערו מאוד. כך המשיך לרחף בגובה תקרת בית החולים כמטר וחצי מעל לגוף. ראה את כובעי המנתחים הרוכנים מעל למיטתו.

ואז שמע צליל מאד מתוחכם, מורכב פי אלף מהצלילים שניתן לשמוע במוזיקות אלקטרוניות למיניהן. הצליל הראשון נחת לימינו. הוא רצה להביט בו ואז נחת צליל נוסף לשמאלו, ולאחר מכן לפניו ולאחוריו. לפתע החל להבין שלא מדובר בתענוג הקודם וכי הוא עובר לרובד אחר.

רוח חזקה ונוראה ייבבה. הרגיש שהוא מתרומם ועומד לעזוב את העולם. קולות נוספים ליוו אותו, קולות איומים ומחרידים. הוא שמע איש צורח, בתוך קול של אישה צורחת, בתוך קול של ילד מיילל. קולות מאוד מתוחכמים. אם יביאו את כל הרמקולים שבעולם, הם יהיו כאין וכאפס לעומת העצמה של הקולות הללו.

למעלה הכול רוחני ובעל עצמה. גם הצד שכנגד חזק מאוד מאוד. כל מה שיש בעולם התחתון יש בעולם העליון. לעומת האש שיש בעולם הזה, יש למעלה אש חזקה פי כמה וכמה, ולעומת החיות הטורפות של העולם הזה, יש למעלה חיות טורפות ענקיות ומפחידות לאין שיעור. כאשר האדם נפרד מגשמיותו ונמצא למעלה, בכוחו לקבל את הדברים הנוראיים הללו.

אבי רצה לבקש עזרה. הרגיש שאיבריו הרוחניים הולכים וקטֵנים, מתהדקים לנשמתו. לפתע הבין שהוא עומד למות. אז ראה את אשתו ואת בנותיו והשתוקק כל כך להיפרד מהן. רצה לפחות לומר שלום בפעם האחרונה.

אז החל לצעוק:

"אנייייי לאאאא יכווווול!"

 נותר לו רק לבכות ללא הרף. אדם בגוף לא יוכל להבין זאת. דמעותיו שטפו כמו ים. נפשו טבעה בתוך בכיו האין-סופי, ואז, בעיצומו של בכיו השוטף, שמע לפתע קול נוסף:

"אברהם, אברהם"...

לפתע חזרה אליו תקוותו. הרגיש שיש קול אחר, שונה בתכלית מן הקולות המפחידים שליוו אותו עד כה. הרגיש שהוא יכול לאחוז בקול ולסמוך עליו, ומאידך גיסא הרגיש כלפיו בושה עצומה, הנוראה יותר מהפחד שהיה מנת חלקו קודם לכן. כבר העדיף את הקולות המפחידים, ובלבד שלא יתבייש כל כך. הקול המשיך להדהד:

"אברהם, אברהם, אתה תחזור בתשובה-בה-בה-בה!"

הקול הלך והדהד מקצה העולם ועד קצהו. אבי הרגיש שהקול חודר ומפעפע בכל איבריו הרוחניים. הוא ענה בתחינה:

"אני לא יכול לשמוע... בבקשה תפסיק... "

הקול העצום המשיך להדהד:

"אתה מבטיח? מבטיח? מבטיח?"

בעת שדיבר הקול האדיר, נשמעו ברקע הקולות המחרידים. הם ייללו וצרחו:

"לאאאאאאא!"

אבי הבין שהקול האדיר רוצה להחזירו לחיים, ואילו הם מתנגדים לכך. "אני מבטיח!" ענה אבי בפחד ובבושה. הוא ניסה להרים את ראשו לכיוון הקול, שלפי השערתו נמצא מעט מעליו, אבל ללא הצלחה. מעליו האיר אור הגדול פי אלף מאורה של השמש, וזאת בלשון המעטה, אור אדיר שלא ניתן כלל להביט לעברו. אבי נותר כאשר ראשו מושפל כלפי מטה.

בעת שהבטיח ירדה לפתע קרן אור באמצע. באותו רגע נשמע קול פיצוץ אדיר, שלא ניתן לתארו במונחי העולם הזה:

אאאאוּוּוּוּםםםם!!! בּבּבּבּוּוּוּוּםםםם!!!

אבי ניסה לשים את אצבעותיו על תנוכי אזניו. כתוצאה מהפיצוץ ראה גצים שמתפזרים לכל עבר. לפתע השתרר שקט גמור. כל המלווים המפחידים הסתלקו. הוא חזר לחדר המיון בבית החולים. אט-אט החל לרדת מהתקרה בידיים משולבות אל הגוף המונח על המיטה. אנשי הצוות הרפואי עדיין רכנו מעל הגוף הדומם. אבי נכנס לתוך נחירי אפו, ולפתע הרגיש שהוא נשאב לתוך גופו - - -

הלב השסוע החל לפעום! הרופאים הנדהמים לא הבינו מה מתרחש. לפני כן רצו להכניסו לחדר קירור, וכעת מיהרו לחדר הניתוח. הניתוח ארך כשבע שעות, ואחריו הכניסו אותו לחדר טיפול נמרץ.

הרופאים בישרו להוריו ולאשתו של אבי שהוא אמנם חי, בניגוד לכל הציפיות, אבל כיוון שמוחו לא קיבל חמצן במשך זמן רב והתייבש, בוודאי יישאר צמח. שלושה ימים ושלושה לילות שכב בחדר טיפול נמרץ, ואז פקח את עיניו. לאחר שהרופא שאל אותו שאלות מזהות על עצמו, פנה הרופא הנדהם להוריו המתוחים של אבי ואמר:

"נס אחד כבר ראינו אצלו. שום רופא בעולם לא יכול להסביר איך אבי חי. ועכשיו, מי האמין שהאדם הזה ידבר?! חוץ מהפצעים שהגלידו, הוא ממש בריא בגוף ובנפש!"

אבי נשאר בבית החולים במשך שבועיים, ובסוף שוחרר, ונקרא בפי כל "בעל הנס".

רב אחד, שהביא אביו לביתם, שמע את סיפורו ואמר:

"ישתבח שמו לעד, מה שאתה מספר לי כתוב בזוהר הקדוש. לא כל אדם זוכה לזה". אבי לא שמע מעודו על הזוהר הקדוש.

אחיו של אבי סיפר לו מה אירע בעת שנדקר והוגדר בבית החולים כמת קליני. בדיוק אז הגיע הרב לייזר מ"שובו בנים" כדי לתת את שיעורו השבועי. אחיו של אבי רץ אל הרב:

"הרב! אחי פצוע אנוש בבית-החולים! בבקשה תתפלל עליו... "

הרב ביטל את השיעור ונסע עם האח ל"בלינסון". כאשר הגיעו לשער בית החולים, יצא הרב מהרכב והחל לרקוד! אנשים שעברו מסביב נדהמו לראות רב חרדי, בעל פאות עבותות, מרקד מול חדר מיון, כמו בעיצומה של שמחת תורה. אחיו של אבי נדהם אף הוא:

"מה כבוד הרב עושה?! אני לא מבין... " והרב השיב בקולו הנרעד:

"היום תהיה כאן תחיית המתים!"

לאחר שאבי התאושש, הגיע הרב בלוויית כמה מתלמידיו כדי לבקרו. הוא הרים את ראשו של אבי, חיבקוֹ ונישקוֹ:

"אמרתי לך שתִּראה ישועות רבות, ועוד תמשיך לראות... "

(מתוך הספר- "אור חוזר" מס' 1 מאת עודד מזרחי - מעובד לפי עדותו של אבי)