מתי מכריזים על מותו של אדם בשמיים?

אמר רבי אלעזר לרבי יצחק: "ודאי הלב והנפש הם שתי בחינות אהבה, אלא שמתאחדים לאחד, כי הלב הוא שורש האהבה, והנפש מטהו לאהוב את הקב"ה. ומפרש יותר כי הלב והנפש והממון כולם מתאחדים זה בזה, כי ג' מיני אהבה הם כאן, אחד רוחני הוא הנפש, ואחד גשמי הוא הממון, והג' הלב שהוא אמצעי ביניהם. והלב הוא העיקר והיסוד של כולם, כי אם הלב דבוק באהבת ה' הכל נמשך אחריו, כי ממנו הוא התעוררות האהבה.

וזה שלמדנו במסכת ברכות דף נד ע"א, "בְכָל לְבָבְךָ בִתְרֵין לִיבָן אִיהו" - כי בכל לבבך אינו בעצם הלב אלא בב' כוחות שבלב, שהם הב' יצרים, אחד היצר טוב ואחד היצר הרע, שכל אחד פועל בלב... וכן הריבוי "בכל" - בא גם כן לרבות שצריך לאהוב להקב"ה בשני היצרים.

[ומה שכתוב] "ובְכָל נַפְשְךָ" - וקשה. היה צריך לומר "ובנפשך"... מה בא לרבות [?] ומתרץ, אלא לכלול נפש רוח ונשמה, זהו בכל נפשך, דהיינו בכל כוחות הרוחניים שבאדם, בכל מה שזו הנפש אוחזת וכוללת דהיינו בכל הנר"ן אהוב אותו. (את ה')

(זוהר, תרומה קסג, מתוק מדבש עמ' תמא)

שלושים יום לפני מותו מכריזים על הנפטר בעולם העליון

אמר רבי יוסי: כשמתקרבים ימיו של אדם למות, שלושים יום לפני מותו מכריזים עליו בעולם שהגיע זמנו למות, ואפילו הציפורים העפות תחת השמים מכריזות עליו. ואם הוא צדיק, אז שלושים יום לפני מותו מכריזים עליו בגן עדן בין הצדיקים שיכינו עצמם לקבל פניו.

למדנו שכל אותם שלושים הימים נשמתו יוצאת ממנו בכל לילה, ועולה ורואה את מקומה שמראים לה בעולם העליון, וזה האדם אינו יודע מזה ולא משגיח במעשיו ואינו שולט עוד בנשמתו כל אותם שלושים הימים כמו שהיה שולט בתחילה. ואין שלטון ביום המוות, וכן כבר שלושים יום לפני המיתה אין אדם שולט ברוחו כמקודם. אמר רבי יהודה: מעת שמתחילים אותם שלושים הימים צלמו של אדם נחשך וצורת צלמו הנראית בארץ נמנעת מלהיראות.

ואם הוא רשע אז מכריזים עליו בגיהינום בין הרשעים שלושים יום שזה הרשע יבוא אליהם. וכל הרשעים כולם עצובים... כי דין חדש יתעורר עתה עליהם בשביל זה הרשע...

 (זוהר, ויחי ריז, מתוק מדבש עמ' שצח-שצט, דף ריט, מתוק מדבש עמ' תכב)

נשמה שקיבלה אזהרה בחלום אודות יומה האחרון

אישה של רופא מפורסם בירושלים התעוררה בוקר אחד מחלום מבהיל, וסיפרה לבעלה שהיא חלמה על אביה שנפטר לפני כמה שנים, שבא אליה בחלום ומודיע לה שבדיוק בעוד שלושים יום מהיום הוא יבוא לקחת אותה.

הרושם שלה מהחלום היה קשה מאוד, אבל היא לא ידעה שהיא צריכה לעשות הטבת חלום במקרה כזה. בדיוק שלושים יום לאחר אותו חלום, התעוררה בהרגשה מאוד קשה, ואמרה לבעלה שחלמה שוב שהיא נמצאת במקום שבו אין אוכל ואין בגדים. (התורה נמשלה למזון המזין את הנפש, והמצוות ללבושים המגינים על האדם). כעבור כמה שעות היה לה דום לב, ולא עזרו ניסיונות ההחייאה. היא נפטרה, יהי זכרה ברוך.

כדאי לדעת, שאם האדם רואה נשמה של נפטר בחלום שאומרת לו - "אני אבוא לקחת אותך"... או "אתה תבוא אלי"... צריך להתייחס ברצינות מרבית לחלום כזה ולשאול עצת תלמיד חכם מה כדאי לעשות כדי להיטיב אותו, מעבר להטבת חלום רגילה.