מעלת הצדקה ולימוד התורה בעולם העליון

צדקה ולימוד תורה מצילים ממות

נתינת צדקה לעניים מצלת את האדם מן המוות, לפי שעל ידי מצוות צדקה נמשך אור מן הת"ת [התפארת] למלכות, ועל ידי זה נתווסף לאדם חיים. בשני אופנים ובשתי דרכים נתווסף לאדם חיים, הן על ידי עסק התורה והן על ידי עשיית צדקה... במילת צדקה נכלל גם שלום, ר"ל להרבות שלום בעולם, כמו שנאמר והיה מעשה הצדקה שלום. אמר רבי יוסי: כן הוא ודאי כדבריך, שצדקה נקראת שלום, וגם בזכות מצווה זו יינצלו מן המיתה.

(זוהר, מקץ קצט, מתוק מדבש עמ' רכד)

רבי עקיבא חוזה במו עיניו כיצד צדקה תציל ממוות

מסופר על חסיד שהיה רגיל בצדקה, ופעם אחת שט בספינה ובאה רוח והטביעה את הספינה בים. כאשר ראה זאת ר' עקיבא רצה לבוא לפני בית דין להעיד שאותו חסיד נפטר כדי שאשתו תוכל להינשא. אך לפני כן בא אותו איש ועמד לפני ר' עקיבא. אמר לו ר' עקיבא: אתה הוא שטבעת בים? ענה לו כן.

 שאלו: ומי העלך מן הים? השיב לו: הצדקות שעשיתי.

 ושאלו: מאין אתה יודע שבזכות הצדקות עלית מן הים?

 השיב לו: כאשר ירדתי למעמקי הים, שמעתי רעש הגלים שאומרים נעלה את האיש הזה מהים, כי עשה צדקה כל ימיו.

פתח ר' עקיבא ואמר: ברוך אלוקים אלוקי ישראל שבחר בדברי תורה ובדברי חכמים, שדברי תורה ודברי חכמים קיימים לעולם, שנאמר - 'שלח לחמך על פני המים' וגו', ו'צדקה תציל ממות'.

הצלת חולה מהדין

כשאדם חולה, הריהו נידון ברקיע בהיכל הגבורה הנקרא היכל הזכות. כדי להעיד את דינו בפניו מעמידים עליו אפוטרופוס [סניגור] שהוא מלאך המליץ ללמד עליו זכות, ולטעון טענות בעדו שיהיה החולה ראוי לנצח את הדין ויישאר בחיים.

טענות אלו הן שעתיד אדם זה לעשות עניין גדול שהוא לצורך העולם, או שלא יכופר הדור על ידי מיתתו מפני שעניינו כך וכך, אם כן למה שימות בלא עתו?

לכן, צריך החולה שישוב בתשובה ולא יעכבו עוונותיו את הטענות של האפוטרופוס, אלא יתקבלו בבית דין של מעלה לגמור את דינו לחיים.

(זוהר, בשלח סא- סא, מתוק מדבש עמ' תרעט-תרפ)

תפילת העני מקובלת יותר

"אשרי משכיל אל דל", פירוש... שגדול ותקיף שכרו של העני לפני הקב"ה על שסבל עניות, וכי רק אל האביונים הוא שומע... לפי שהם קרובים אל המלך יותר מאחרים. מי שיש לו לב נשבר ונדכה אין הקב"ה מבזה את תפילתו, ואין לך בעולם מי שיש לו לב נשבר כמו העני.

 [מוסיף רבי שמעון ואומר ש]כל בני העולם מתראים לפני הקב"ה בגוף ובנפש, והעני לא מתראה אלא בנפש לבדה, כי גופו שבור, והקב"ה קרוב אל הנפש יותר מאל הגוף. לכן תפילת העני מקובלת יותר לפני המקום.

(זוהר, בשלח סא- סא, מתוק מדבש עמ' תרפ-תרפג)

העניות מצילה ממוות

מי שפגם בברית מילה וחזר בתשובה וצריך עוד למרק את עוונותיו, הקב"ה מרחם עליו שלא ימות בעוונו, ולא יצטרך להתגלגל עוד הפעם, לכן מענישו בעניות. וְעָנִי חָשוב כַמֵת (מסכת נדרים דף סד ע"ב), ובזה יתוקן בעולם הזה בחייו.

וטעם הדבר, כי... המת פניו משתנות, כעין זה - עני הנצרך לבקש נדבה מן הבריות פניו משתנות מבושה... והנה, העניות היא כדי להסיר ממנו הכוח של סם המוות, ומלבד העניות כמה נשיכות וייסורים נושך אותו הנחש כדי לכפר על עוונותיו, ועל ידי זה יסיר ממנו כוח הנחש שהוא הס"מ (מלאך המוות). ולא רק ממיתה ניצל האדם על ידי עניות, אלא גם מייסורים קשים ניצל על ידי

העניות, וזה שאמר: אלא דעני חשוב כמצורע (מסכת נדרים שם) והוא ניצל מנגעים וייסורים קשים על ידי העניות

כי מה מצורע כתוב בו: "בגדיו יהיו פרומים וראשו יהיה פרוע" וגו' כך עני - בגדיו קרועים ושערותיו מגודלים

ועוד מה מצורע כתוב בו: "בדד ישב" מחוץ למחנה מושבו כך עני עירום ויחף הולך נע ונד עירום ויחף לכן לכפר על עוון כלל ישראל העניות לישראל היא במקום צרעת ועל ידי זה ניצולים ישראל משאר מיני עונשים וייסורים קשים

(לפי הגאון מווילנה) (תיקוני הזוהר סו: תיקון כב מתוק מדבש עמ' שמג)

 את מי בדיוק הקב"ה ממית?

לאחר שמת האדם, ומה שכתוב "ה' מֵמִית"... - [את] מי הוא ממית?

את אותו הכוח של הסטרא אחרא הרע הנאחז בנשמת האדם על ידי המיתה, אותו הוא ממית... כיוון שההמשכה של הסטרא אחרא רואה את זיו הכבוד של הקב"ה, מיד מת כוח ההוא ומסתלק מן הנשמה, ואין לו עוד קיום אפילו רגע אחד לשלוט על הנשמה.

כיוון שזה ההמשכה [הכוח] של הסטרא אחרא מת, אז מִיָד מְחַיֶה הקב"ה, ושואל: [את] מי הוא מחיה? ומשיב: את אותה ההמשכה (הכוח) של רוח הקודש שהיא הנשמה הקדושה הבאה מצד הקדושה. הוא מחיה אותה, ומעמיד אותה בקיום שלם.

 את הכול עושה הקב"ה בזמן אחד, שממית את כוח הסטרא אחרא ומחיה את הנשמה.

 (זוהר, בלק , רה מתוק מדבש עמ' תרלב)

רשעים שניצולים ממוות

 [איך ייתכן שרשע שנדון בדין עליון בחולי קשה - יוצא זכאי וקם ממיטתו ומבריא?]

אלא הקב"ה לבדו משגיח בדינו של האדם... [ומסתכל כלפי העתיד] ורואה שאחר כך יעשה תשובה ויזכה במצוות ומעשים טובים... [אף על פי שעתה אין לו זכויות], דן אותו לטוב.

או שרואה הקב"ה שעתיד להוליד בן שיהיה צדיק בעולם.

(זוהר, ויחי רכז מתוק מדבש עמ' תקיג)