בית דין של מעלה לא מעניש מי שנפטר לפני גיל עשרים

[אמר רבי אלעזר לאביו רבי שמעון: מה שאמרת (שם בפרשת וירא) שבית דין של מעלה אין מענישים את האדם עד שיהיה בן עשרים שנה אם כן יש לשאול מי שנסתלק מן העולם מבן י"ג ולמעלה שעוד לא הגיעו ימיו לעשרים שנה שעד אז אין בית דין של מעלה מענישים אם כן מאיזה מקום הוא נענש על חטאיו שמת קודם שנתמלאו לו עשרים שנה?

ומפרש כי זה נודע - כי מי"ג שנה ולמטה אינו בן עונשין מצד עצמו אפילו בבית דין של מטה ולא ימות בעוונו אלא לפעמים הילד נענש בחטאים של אביו לפי שהוא עדיין ברשותו לכן אפשר שימות בחטא אביו

אבל מי שמת מי"ג שנה ולמעלה שכבר יצא מרשות אביו עד עשרים איזה בית דין הענישו אותו על עוונותיו בכך שמת?

אמר לו רבי שמעון אביו: לפי שגלוי וידוע לפני הקב"ה - שכשיגדל יחמץ ויחטא, לכן הקב"ה חס עליו שימות זכאי בלי חטא ונותן לו שכר טוב בעולם הבא על מצוותיו שעשה בעולם הזה, ולא ימות חייב אם יגדל ויחטא, שאז ייענש בעולם הבא. כי הקב"ה הוא בעל הטוב ורצונו להטיב עם בריותיו].

(זוהר פקודי רמח: מתוק מדבש עמ' שמב).

מה דינו של רשע שגילו מתחת לעשרים שנה?

שוב אמר רבי אלעזר לאביו רבי שמעון, הרי השבת לי רק שאפשר שימות בלא חטא כדי שלא יחמץ, אבל שאלתי אם הוא רשע וחטא וחייב מיתה על חטאו, והוא מי"ג שנה ולמעלה, ולא הגיעו ימיו לעשרים שנה ומת. מהו?

אָמַר לֵיה רבי שמעון: בזה הרשע נתקיים מה שכתוב [משלי יג, כג] "וְיֵש נִסְפֶּה בְּלֹא מִשְפָּט" פירוש: כי כל דרכיו של הקב"ה הוא במשפט שהוא מידת הרחמים, ומאריך אפו ומרחם על בריותיו אפילו שחטאו לפניו. אבל כשמידת הרחמים מסתלקת ממידת הדין בעוונות התחתונים, אז יהיה נדון הרשע במידת הדין כראוי לו, בלא אריכת אפיים.

ומפרש דבריו ואמר: כשהעונש של מידת הדין יורדת לעולם בהתגברות עונוות הרשעים כדי להעניש את החוטאים, אז זה האיש שהוא קודם עשרים שנה שחטא, שפגע במלאך המשחית בלא כוונה ונענש על ידו, שלא נדון לא בבית דין של מעלה ולא בבית דין של מטה, לפי שלא השגיחו עליו מלמעלה לשמרו, כי עוונותיו גרמו לו שהסתירו פנים ממנו ונסתלקה ממנו מידת הרחמים. לכן יכול המחבל [מלאך המוות] להמיתו.

ועליו כתוב [משלי ה, כב] "עונותיו ילכדונו את הרשע". מילת "את" באה לרבות את מי שלא הגיעו ימיו לעשרים שנה שיהיה ראוי להיענש, עם כל זה עונותיו ילכדונו ונתפס ביד מלאך המשחית. ור"ל על ידי הסרת השמירה העליונה מעליו, עוונותיו לוכדים אותו ברשת המשחית, ולא הבית דין של מעלה הענישו אותו, רק בהחבלים הנעשים מחטאתו שבהם יהיה נשען כאשר יתלוהו בהם, ור"ל העוון בעצמו יקטרג עליו וייפרע ממנו. ולא נענש בבית דין של מטה, כי לא מדובר כאן במי שעשה עוונות שנתחייב עליהם מיתה בבית דין. (כתם פז בפרשת וירא ומפרשים).

(תיקוני הזוהר פא תיקון מ, מתוק מדבש עמ' תקנד-תקנה)