סוד הצלם של האדם

סוד הצלם בליל הושענא רבה

למדנו בספרו של שלמה המלך כי בלילה האחרון של חג הסוכות, דהיינו בליל הושענא רבה, אם יסתכל האדם בצלם שלו באור הלבנה,^[1] ורואה אותו שלם בלא חיסרון איבר מאיבריו, סימן הוא שלא נגזר עליו ח"ו מיתה בראש השנה. ומהו הטעם שתלוי עניין זה בלילה הזה של הושענא רבה, ומשיב לפי ששבעת ימי חג הסוכות הם כנגד שבעה ימים העליונים, כי כל הימים והשנים של בני העולם תלויים בהם.

…נמצא כי יום השביעי של חג הוא אחרית הימים שהוא סוד המלכות, ולכן כשבא ליל השביעי הזה של החג אפשר לראות בצלם האדם אם נשלמו ימיו באחרית הזה, ואם האדם רואה עליו את צלם העליון, סימן הוא כי חסד העליון שהוא השם שורה עליו כבתחילה.

 ואינו מתיירא מזה הדין של צדק שהיא המלכות והיא עמו בשלמות ובשמחה, ומסבירה לו פנים צהובים ומאירים.

ולכך הזהיר הקב"ה את ישראל להינצל מדיניה של זה הצדק, לכסות עליהם את הבינה הנקראת סוכת שלום, ולשבת בצל של האמונה שהיא [הבינה זהו שכתוב ויקרא כג מב] "בסכת תשבו שבעת ימים" לכן כתב שבעת ימים, לכלול למעלה בבינה את מדרגת המלכות שהיא ספירה השביעית, ולהוסיף בה ברכה ממימי החסד העליונים.

לפי שזה היום השביעי של הושענא רבה הוא כנגד כנסת ישראל, לכן אנו מקיפים את המזבח העליון שהוא סוד המלכות, באלו השני למודי ה' שהם ערבי נחל, דהיינו נצח והוד, ועושים בו ניסוך המים.

(זוהר השמטות חלק א סימן כד דף רנז, מתוק מדבש עמ' קד-קו)

חלום על סנדל

במקום ששורה בו המוות אין שם סנדל כלל לפי שהמת הוא צד שאין בו תיקון רגלי אדם, ובשביל כך אין בו עניין של סנדל. וכל אותם המינים המתפשטים מן הסטרא אחרא כולם הם משונות ברגליהם עד שמשתנים כרגלי התרנגול...

מלכת שבא שבאה לשמוע חכמת שלמה, כתוב בה (מלכים א י,א) "וַתָבא לְנַסותו את שלמה המלך בְחִידות", בדברים הסתומים בחכמה. חידה אחת שאלה ממנו - האם יש לעשות סנדל לרגלי הסטרא אחרא?...

 גילה לה הסוד שאין צריך ואינו ראוי לעשות סנדל לסטרא אחרא שאין דרך לסטרא אחרא בסנדל.

בשביל זה, מי שראה בחלומו שנותנים לו סנדלים לרגליו, מורה כי ודאי חיים נמסרו לו. ומי שראה בחלומו שהסירו ממנו את הסנדל, הוא סימן שיימסר בדינים של הסטרא אחרא אם לא ישוב בתשובה.

(זוהר, השמטות, חלק ג סימן טז דף שח, מתוק מדבש עמ' תכט)

מיקום העולמות הרוחניים ביחס לאדם בשעת פטירתו

אמרו חז"ל (במסכת סנהדרין דף ז' עמוד א')... [שבשעת הדין] אז גיהינום פתוח משמאלו... ומלאך המוות עומד מאחורי צווארו [של האדם]. וגן עדן פתוח לימינו... במקביל לגיהינום שמשמאלו... ועץ החיים... פתוח לפניו על ראשו במקביל לס"מ [שמאחוריו].

(משפטים קיז, מתוק מדבש עמ' תקצה)

חטא העגל גרם למיתה להתקיים

 [כאשר] הס"מ פועל דין בעולם על ידי החיצונים, מהדין הנשפע לה [למלכות] מגבורה העליונה, ואז היא שואבת המוות למטה לכול, כיוון שהיא נתדבקה בנחש, ועל ידי שהמלכות מתדבקת בנחש היא ממשכת את המוות לרשעים כי הם גרמו זאת בעוונותיהם, לכן נמשך הדין עליהם ונמסרים ביד החיצונים ומתרחקת מעץ החיים... וכיוון שהיא נבדלת מן החיים, המיתה שולטת על הכול. ומשניתן רשות למשחית לחבל את הרשעים שוב אינו מבחין בין צדיק לרשע. ועל כן מפני ב' סיבות אלו, א' לפי שהקב"ה דן את העולם לפי רוב בני אדם שבעולם וב' כי בחטא העגל נפגמה המלכות - לכן הוא שגרם את המוות לכל העולם, כלומר לכל בעלי החיים שבעולם, אפילו לבהמות וחיות.

(זוהר, כי תשא קצד, מתוק מדבש עמ' קעט)

חשבון הנפש של החפץ חיים

"בשנותיו האחרונות, נעתר בעל ה'חפץ-חיים' לבקשת גדולי ישראל, לקבל את פניות פרנסי העיר גרודנה שביקשו לבוא ולעורר בעירם בענייני חיזוק הדת. לשם כך שהה כמה ימים בעיר ודיבר ועורר על שמירת השבת, טהרת המשפחה, כשרות וכדומה.

באחד הערבים סודר שהחפץ חיים יישא דבריו בבית הכנסת הגדול שבעיר. עקב חולשתו המרובה לא יכול היה החפץ חיים לצעוד על רגליו, ונשאוהו כמה מתלמידיו ומקורביו על כסא לכיוון בית הכנסת.
"זכות נפלה בחלקו של רבי זיידל אפשטיין, שהיה אז בחור צעיר, לעמוד בסמוך לנושאי הכסא. סמוך לבית הכנסת היו מוכרחים לעבור דרך סמטה צרה, אבל המוני האנשים שיצאו לקראת החפץ חיים נדחקו סביבו בהערצה עצומה ולא אפשרו לנושאי הכסא להמשיך בדרכם.
"למרות ניסיונות הנושאים לפלס דרכם בין ההמון לא עלה הדבר בידם, כיוון שאיש מן הנוכחים לא הסכים לעזוב את ד' אמותיו של החפץ חיים, ונאלצו הנושאים לדחוק את הכסא בכוח בין ההמון, להכניסו לבית הכנסת בדלת צדדית אצל ארון הקודש.
"תוך כדי שהם דוחקים את הכסא, הבחין רבי זיידל שהחפץ חיים היושב למעלה, ממלמל דבר כלשהו לעצמו, ומיד שם אזניו כאפרכסת לשמוע מה מדבר מרן לעצמו במעמד שכזה. לתדהמתו שמע את המילים הבאות: "ישראל מאיר! הנה כאן בין המון ידידים ומעריצים שחושבים אותך למשהו, לא מצליחים להעביר אותך כל כך בנקל. מה יהיה בעולם העליון, ששם יהיו הרבה מלאכי חבלה שלא ייתנו לך לעבור בנקל, מה תעשה אז?" כך חזר ומלמל מרן לעצמו כמה וכמה פעמים. כך שמע רבי זיידל מפורש יוצא מפי כהן גדול וקדוש זה, ואנו, מה נענה אחריו?...

(מתוך "אוצרות אחרית הימים")