האדם עתיד לחתום על מעשיו

האדם נשאל מה היו מעשיו בעולם הזה

רַבִּי אוֹמֵר, אֵיזוֹהִי דֶרֶךְ יְשָׁרָה שֶׁיָּבוֹר לוֹ הָאָדָם, כֹּל שֶׁהִיא תִפְאֶרֶת לְעוֹשֶׂיהָ וְתִפְאֶרֶת לוֹ מִן הָאָדָם. וֶהֱוֵי זָהִיר בְּמִצְוָה קַלָּה כְּבַחֲמוּרָה, שֶׁאֵין אַתָּה יוֹדֵעַ מַתַּן שְׂכָרָן שֶׁל מִצְוֹת. וֶהֱוֵי מְחַשֵּׁב הֶפְסֵד מִצְוָה כְּנֶגֶד שְׂכָרָהּ, ושְׂכַר עֲבֵרָה כְּנֶגֶד הֶפְסֵדָהּ. וְהִסְתַּכֵּל בִּשְׁלשָׁה דְבָרִים וְאִי אַתָּה בָא לִידֵי עֲבֵרָה - דַּע מַה לְּמַעְלָה מִמְּךָ עַיִן רוֹאָה ְואֹזֶן שׁוֹמַעַת, וְכָל מַעֲשֶׂיךָ בַּסֵּפֶר נִכְתָּבִין:

(מסכת אבות ב', א')

כיוון שבא אדם להיפטר מן העולם, נגלה עליו הקב''ה ואומר לו: "כתוב מעשיך שעשית, שאתה מת על מעשיך", והוא כותב והוא חותם.

(ילקוט שמעוני, איוב)

הנשמה רואה את החיים כסרט נע

כך מתארת אישה שמתה מוות קליני את הדרך שבה ראתה את מעשיה בעולם הזה:

"לפתע חזרתי לילדותי. זה היה כמו הליכה מן השלבים המוקדמים של חיי דרך כל שנה בחיי ועד עכשיו. התמונות המשיכו לעבור דרך חיי, לפי הסדר שלהם בחיים והן היו כל כך ברורות. התמונות נראו ממש כאילו שרואים אותן מבחוץ, תלת ממדיות ובצבע, והן נעו. ראיתי את עצמי עושה את אותם דברים - והם היו בדיוק הדברים שעשיתי, אני זוכרת אותם. זה היה כל כך מהר ועם זאת זה היה אטי די הצורך כדי שאוכל לקלוט את הכול"... "התמונות הרוחניות היו מלאות חיים הרבה יותר מן הרגיל, זה היה כל כך מהיר, כמו להתבונן באלבום של כל חיי, תוך שניות. זה פשוט הבזיק לנגד עיניי כמו בסרט נע שרץ מהר... "

(מתוך הספר "החיים שאחר החיים" ד"ר מודי)

עדותו של מר פריד על ראיית המעשים שעשה בחייו

סיפורו של מר פריד התחיל, לפי עדותו, בערב שבת שגרתי בשעת הצהריים. לרופא שהוזעק אל מיטת חוליו, לא נותר אלא לקבוע את מותו ולבשר לאביו את ההודעה המצערת. ''אבי סיפר לי, שהיו אמורים להעביר אותי לבית חולים כדי לבצע בגופתי ניתוח שלאחר המוות, אולם אמי שהיא אישה יהודייה דתיה, לא אפשרה להם לעשות זאת לפני צאת השבת. ביום ראשון לפנות בוקר 'התעוררתי', והתחלתי להשמיע קולות. הקולות הבהילו בצורה רצינית את האדם שעמד ליד גופתי'', נזכר פריד.

נחלשתי מאד ונפלתי. התחלתי להרגיש מעין היסחפות, תנועה של ההוויה האמתית שלי לתוך ומתוך גופי, ולשמוע מוסיקה יפה. המשכתי לרחף לאורך הפרוזדור ודרך הדלת אל המרפסת המרושתת. שם נראו כאילו עננים, בעצם ערפל ורוד, התחיל להתאסף סביבי, ואז המשכתי לרחף הישר דרך הרשת, ממש כאילו לא הייתה שם אל האור השקוף כבדולח, אור לבן וזוהר. זה היה יפה וכה זוהר, כה קורן, אבל לא הכאיב לעיניי. אין זה אור שאפשר לתאר אותו כאן בעולם.

לא ראיתי אדם בתוך האור הזה, ובכל זאת היתה לו זהות מיוחדת, בהחלט כן. זהו אור של הבנה מוחלטת ואהבה מוחלטת''. ועוד עדות: ''ידעתי שאני גוסס וכי אינני יכול לעשות דבר בקשר לכך מפני שאיש איננו שומע אותי".

הייתי מחוץ לגופי, אין שום ספק בכך מפני שראיתי את גופי שלי על שולחן חדר הניתוח. נפשי יצאה. כל זה גרם לי להרגיש רע מאד בהתחלה, אבל אחר כך בא האור הזה הבהיר כל כך. נראה שהיה מעורפל קצת בהתחלה, אבל אחר כך הייתה אלומה ענקית. זו הייתה ממש כמות עצומה של אור, לא דומה בכלל לזרקור גדול ובהיר, אלא פשוט יותר מדי אור. וזה הקרין עלי חום; הרגשתי תחושה חמימה. זה היה לובן-צהבהב זוהר, יותר נוטה ללבן. זה היה זוהר להפליא; אני פשוט לא יכול לתאר זאת. דומה שזה כיסה את הכול, ועם זאת זה לא הפריע לי לראות הכול סביבי, את חדר הניתוח, את הרופאים והאחיות, את הכול. ראיתי ברור וזה לא סנוור.

בהתחלה כשהאור הופיע לא היה ברור לי מה מתרחש, אבל אחר כך זה כאילו שאל אותי אם אני מוכן למות. זה היה כמו לשוחח עם אדם, אבל לא היה שם אדם.

האור הוא שדיבר אלי, אבל בקול ''כשהופיע האור היה הדבר הראשון שאמר לי: 'מה יש לך להראות לי שעשית מחייך?' או משהו דומה. ואז התחילו הסקירות לאחור של כל חיי. חשבתי 'מה מתרחש כאן?' כי לפתע פתאום חזרתי לאחור לילדותי. ומאז והלאה זה היה כמו הליכה מן השלבים המוקדמים מאוד בחיי, הלאה דרך כל שנה בחיי ועד עכשיו.

 הדברים שחזרו והופיעו, הופיעו לפי הסדר שלהם בחיי והם היו כל כך ברורים. התמונות נראו ממש כאילו רואים אותן מבחוץ, הן היו תלת ממדיות ובצבע. והן נעו''.

 האדם מתבקש לחתום על מעשיו בעולם הזה

כשאדם נפטר מן העולם באים כל מעשיו ונפרטים לפניו ואומרים לו: "כך וכך עשית ביום פלוני, ודאי אתה מאמין בדברים הללו? והוא אומר: הן והן.

(ספרי, פרשת האזינו).

(הערת העורך: הנפטרים שחזרו לחיים, בזמננו, מתארים שהם רואים את קורות חייהם ומעשיהם כסרט שעובר לפניהם. בכתבי הקודש המילה "סרט" לא הייתה קיימת, ולכן כתוב שהמעשים "נפרטים" לפני הנשמה, כי לא הייתה אז מילה אחרת לתאר כיצד הנשמה רואה את מעשיה.)

דין וחשבון של הנשמה

 ["כאשר אדם מסתלק מעולם זה, נותן דין וחשבון לאדונו מכל מה שעשה כאן בעוד הוא במצב של רוח וגוף כאחד", וזוהי רק כעין הצגת 'כתב האישום' הקודמת למשפט, לדיון, לבירור, לפסק ולגזר הדין].

(זוהר, נח ס''ה, מתוק מדבש עמ' עו)

... בשעה ההיא כשהאדם שוכב קשור "בקולר" המלך, זוקף עיניו ורואה שני מלאכים שבאים אליו הכותבים לפניו כל מהשעשה בעולם הזה וכל הדיבורים שהוציא מפיו... והוא מודה עליהם, [משום] שאותו מעשה [אשר] עשה... עולה... ועומד לפניו ואינו עובר... ממנו, עד השעה שנידון בעולם העליון... "

(זוהר, נשא דף קכ''ו עמ' ב')

כוחה של תשובה

מסופר על החפץ חיים זצ"ל: פעם בעשרת ימי תשובה, שמעו היאך הוא מתאר לעצמו שהוא מת ומביאים אותו לפני בית דין של מעלה, והכרוז יוצא שיביאו את כל זכויותיו וחובותיו. והנה מופיעים גדודים מלאכים, מצד אחד מליצי יושר שנוצרו ממצוותיו; ומצד שני מחבלים שנוצרו מעברותיו, ולאחר מדידות ושיקולים, יוצא פסק דינו שהוא בינוני.
ובהיות שבמקרה כזה, הקדוש ברוך הוא מטה כלפי חסד, הוא שומע היאך ד' שואל: 'מהו ישראל מאיר בשעה זו, חי או מת? וכשבית הדין משיב שהוא חי, ד' מכריז שאם כן יש עוד בידו לעשות תשובה. ואז התפרץ רבי ישראל מאיר בחירופים על עצמו והחל לקרוא תוך התמרמרות רבה: 'אתה זה וזה... אל תישן. מהר עשה תשובה!'

הצגות כאלה היה החפץ חיים מביים לעתים קרובות בצורה זו או בצורה אחרת כדי להשפיע על עצמו ולהרגיש בחושים ממש את חשבונותיו הנפשיים ואת אימת הדין שעתיד ליתן לפני המקום".

("תנועת המוסר")

מעשי האדם נרשמים בכל יום

[יש ארבע תקופות שבהן] בני אדם נידונים... פסח, שבועות, ראש השנה, סוכות. אבל בכל יום [במשך השנה] הספרים פתוחים, וכל המעשים בהם נכתבים... אבל הדין עליהם הוא רק בארבעת הזמנים הנזכרים לעיל...

בשעה שהאדם קם בבוקר עדים שהם מלאכים, עומדים כנגדו [ומזהירים אותו] שלא יחטא ביום הזה... וכן נשמתו מתרה בו בכל עת ובכל שעה. ואם (בכל זאת) אינו שומע ועבר עברה באותו היום, הספרים פתוחים, וכל מעשיו נכתבים בהם.

(זוהר, ויחי רכז, מתוק מדבש עמ' תקט-תקי)

שבעה דינים עוברים על האדם אחרי מותו

שבעה דינים יעברו על האדם כשיוצא ונפטר מזה העולם. יש עברות שנטהרות על ידי דין הראשון ויש בדין השני, [וכך] יש על ידי כל שבעת הדינים. לכן צריכים לעבור על האדם כל אלו הדינים, כי כל דין ודין סגולתו עמו ומטהר ומנקה מה שסגולתו לנקות עד שנטהר האדם מכול וכול.

דין א': אותו דין הגדול כשיוצא הרוח מן הגוף

דין ב': כשמעשיו ודבריו הולכים לפניו ומכריזים עליו

דין ג': כשמכניסים אותו לקבר

דין ד': הוא דין ועונש חיבוט הקבר

דין ה': הדין של התולעים האוכלים את בשרו

דין ו': הוא דין הגיהינום

דין ז': הוא דין הרוח כשהולך ומשוטט בעולם ואינו מוצא מקום מנוחה עד שישתלמו העונשים של כל חטאיו. יש מהם בצער גלגול, ויש מהם בצער עולם התוהו, עד שיצורף ויטוהר נשמת האדם מכל פגמיה. בשביל זה צריך האדם להסתכל תמיד במעשיו, כי יש מעשים שנראים כאילו הם טובים ויש בהם חטא ועוון וישוב לפני קונו על כל מה שעשה.

(זוהר, ויקהל קצט, מתוק מדבש עמ' רלח-רלט)