זימון לבית דין של מעלה

מעשה באדם שהיה למוד בייסורים ומכאובים שונים. מחלות פקדוהו ואת אנשי ביתו: פרנסתו לא הייתה מצויה ברווח, ועוד קשיים שונים ליוו אותו בימי חייו. יום אחד אמר לאשתו שהוא נוסע אל הצדיק המקובל רבי מרדכי שרעבי זכר צדיק לברכה, כדי לשאלו כיצד עליו לפרש הנהגת ה' עמו, ומה עליו לעשות כדי שיוקל לו.
כאשר בא לבית הרב, נתבקש על ידי הרבנית להמתין עד שהרב יתפנה אליו. התיישב האיש באחת הכורסאות שניצבו בחדר, וכיוון שהיה עייף מטורח הדרך, שקע בשינה עמוקה.

ובחלומו הוא רואה את עצמו מגיע לשמים ורואה לפניו דרך שוממה, אף נפש אחת לא נראתה באופק. דממה מוחלטת שררה במקום. אט אט החל צועד במעלה הדרך. לפתע שמע מאחוריו קול רעש גדול. הקול הולך ומתקרב אליו. לפתע עוקפת אותו מרכבה גדולה מלאה מלאכים צחורים כשלג. המרכבה חלפה במהירות ונעלמה באופק.

שוב דמם המקום והאיש המשיך בדרכו. אחר כך חלפה על פניו מרכבה נוספת כראשונה, ובעקבותיה מרכבות רבות כולן מלאות מלאכים לבנים, חלקם גדולים ועצומים וחלקם קטנים וצנומים. כאשר תמה שיירת המלאכים הלבנים, החלה לעבור על פניו שיירה ענקית של מרכבות נושאות מלאכים שחורים מטילי אימה.

הדבר עורר את סקרנותו, הוא החיש את צעדיו עד אשר הגיע לכיכר רחבת ידיים, ושם מצא את כל המרכבות חונות. המלאכים שירדו מהן פנו לעבר מרכז הכיכר. שם עמדו מאזניים ענקיים והחלו לעלות עליהם.

האיש לא הבין מה מתרחש לנגד עיניו. עד שהוסבר לו, שכאן הוא בית דין של מעלה, וכעת דנים דינו של אדם. המלאכים העולים על המאזניים נוצרו מהמצוות ומהעברות שעשה האדם בימי חייו.

כאשר עושה אדם מצווה בשלמות, נברא מלאך גדול וכבד משקל, אך כאשר אין המצווה נעשית בשלמות נברא מלאך פגום, חסר איברים או דק וצנום. והוא הדין לגבי המלאכים הנוצרים ממעשי העברות, אלא שנבראו מעברות שנעשו בכוונה תחילה או מתוך הנאה, נראו כאן גדולים וכבדים. לעומתם, המלאכים שנבראו ממעשי עברה שהיו בשוגג או בהרגשת אונס וכד' היו צנומים וקטנים.

לאחר ששמע את דברי ההסבר פנה לעבר המרכבות, ואכן ראה שעל כל אחת מהן יש שלט שעליו כתוב שם של מצווה או של עברה. על המרכבות שבהן היו המלאכים הלבנים היה כתוב: תלמוד תורה, תפילה, כיבוד אב ואם, גמילות חסדים, שמירת שבת ועוד. על המרכבות של המלאכים השחורים היו שלטים שנשאו שמות של עברות, כגון ביטול תורה, לשון הרע, חילול שבת, גזל, קנאה ועוד.

ובינתיים, המאזניים הולכים ומתמלאים במלאכים לבנים מצד אחד, ושחורים מצד שני. ובעוד הם מטפסים ועולים על המאזניים, התעניין האיש לדעת מי הוא האדם הנידון במשפט זה. כאשר משיבים לו, שהוא עצמו נידון במשפט - הוא נדהם ונחרד לראות כי כמעט כל המלאכים כבר ניצבים על המאזניים, וההכרעה נוטה לצד המלאכים השחורים. ידוע ידע, כי אם זו תהיה התוצאה הסופית, יהיה דינו כדין הרשעים, ועל כן החל רועד כולו מפחד.

והנה הכרוז מכריז ושואל: 'האם נשארו עוד מלאכים?' התשובה היא 'לא!' ושוב שואל הכרוז: 'אולי סבל היהודי ייסורים בימי חייו, ואם כן אפשר לצרפם לצד הזכויות?'

מיד מופיעה מרכבה ענקית של מלאכים שנבראו מכוח הייסורים שסבל, וכנגד כל מלאך של ייסורים הורידו מהמאזניים כמה מלאכים שחורים, שכן ייסורים ממרקים ומטהרים את האדם מעוונותיו.

כעת רווח לו מעט, כאשר ראה שמשקלם של השחורים הולך ויורד וכפות המאזניים כמעט השתוו זו לזו. כאשר תמו גם מלאכי הייסורים ראה שהכף עדיין נוטה במשהו לצד העברות, ומזה הבין האיש שמצבו בכי רע. הנה עוד מעט יוכרז על פסק - דין, והכף נוטה לרעתו.

בצר לו נפלטה לפתע מפיו זעקה גדולה ומרה: 'הבו לי עוד קצת ייסורים!'

מקול הצעקה התעורר האיש מחלומו, ובני ביתו של הרב, אשר נבהלו מהזעקה חשו לעברו ושאלוהו מה קרה. רק עכשיו הבין שהכול היה חלום... קם מהכורסה ופנה לעבר הדלת. הרבנית קראה אחריו: "הרי רצית לדבר עם הרב". השיב לה: "כבר אין צורך, קיבלתי את התשובה המתאימה מהשמים!"

(מתוך הספר "נזר יהודה")

דין הנשמה לפי הרמב"ן

מבאר הרמב"ן בספרו שער הגמול:

כל אחד ואחד מבני אדם יש לו הדין בשעת מיתתו, והוא נדון בשלושה דיני כיתות:

הצדיקים הגמורים נכתבין ונחתמין לאלתר לגן עדן ורשעים גמורים נכתבים ונחתמים לאלתר לגיהינום ונידונין בו; ובינונים מצפצפים משם להוציאן למקום מנוחה, כמו שאנו עתידין לבאר.

בין בדין של גיהינום ההווה בכל יום לכל נפש ונפש, בין בדין הגמול העתיד שהזכירו בברייתא זו, כל אדם נדון שם כפי מעשיו בשלושה דינין שמנו עליו: דין הקל שבהם אין לו קצבה, אלא כל אחד נידון ומצפצף ועולה; והחמור שבהם לדורי דורות; והבינוני דינו שנים עשר חודש. לאחר שנים עשר חודש בזמן הזה גיהינום פולטתו ונמסרות לדומה, ואין להם מנוחה. ואנו עתידים לבאר זה בדבור וברמז.

אבל לאחר שנים עשר חודש מן הדין הגדול, גופן כלה ונשמתן נשרפת, ורוח מפזרתן תחת כפות רגלי הצדיקים. אף על פי שיש בבעלי עברה עצמן שעונשו גדול מחברו, וחיובו יתר הימנו, וכולן נידונין שנים עשר חודש; כך יש בעונשים, צער וייסורין בגיהינום לאחד יותר מחברו, גיהינום למטה מגיהינום לעונש וצער כמו שאנו עתידים להזכיר.
והכול במשפט אמת ודין יושר, שנאמר "כי כל דרכיו משפט".

(שער הגמול, הרמב"ן)

 הסברו של הרמב"ן לסוגיית "צדיק ורע לו רשע וטוב לו"

ואם תשאל: ואלו שקראו אותן חכמים זיכרונם לברכה "בינוניים", לפי שעוונותיהם וזכויותיהם שקולים, ואמרו בהן "ורב חסד מטה כלפי חסד", יורדין לגיהינום, או אין יורדין שם?
אם תאמר יורדין, מה הועילה להם המידה הטובה הזאת "ורב חסד מטה כלפי חסד"?
ואם תאמר אין יורדין שם, וכי עוונות שקולים שעשו, במה יתכפרו?!

ותשובת שאלה זו לשואל: אותו רשע, שעשינו אותו רשע גמור, שנידון לגיהינום לדורי דורות לפי שכפר בתחיית המתים או הטיל אימה יתירה על הצבור. והוא היה עוסק במצווה ובתורה, במה ישתלם שכרו, וכי לא יהיה בינו ובין העובד עבודה זרה כל ימיו ומגלה עריות ושופך דמים חילוק והפרש?! ה' צדיק לא יעשה עוולה!

אלא העושה מצוות ומעשים טובים, ועובר עברות הרבה או עברה אחת חמורה שראוי להיות נאבד בה, ונידון כרשע גמור, משלם לו הקדוש ברוך הוא שכר על אותן המצוות בעולם הזה. שנאמר: "ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו" (דברים ז, י).

וכן הצדיק הזה שהוא שקול, והקדוש ברוך הוא ברחמיו הרבים מטה לו חסד ועושה אותו כצדיק גמור, אינו יורד לגיהינום, אלא בעולם הזה נענש על עוונות שעשה וחטאיו הראשונים, וניצל מדינה של גיהינום. כך שנו חכמים:

רובו זכויות ומיעוטו עברות - נפרעין ממנו מיעוט עברות קלות שעשה בעולם הזה, בשביל ליתן לו שכרו משלם לעולם הבא; רובו עברות ומיעוטו זכויות, נותנין לו מתן שכר מצוות קלות שעשה בעולם הזה בשביל ליפרע ממנו משלם לעתיד לבוא.

כמו שמפורש במסכת פאה (ירושלמי פאה א, א).

(שער הגמול, הרמב"ן)