כיצד נראה העולם הבא?

מדרש שיר השירים אומר:

"הביאני המלך חדריו", מלמד שעתיד הקדוש ברוך הוא להראות לישראל גנזי מרום החדרים שבשמים.

 רבי יהודה אומר, הרי אתה למד מיעקב, שאמר לו הקדוש ברוך הוא "קום עלה בית אל" וכו', מלמד שהראה לו הקדוש ברוך הוא (עליה) למעלה מעליה, והראה לו חדרים שבמרום.

דבר אחר: "הביאני המלך חדריו", אלו חדרי גן עדן, ומכאן אמרו, כמעשה הרקיע כן מעשה גן עדן וכו'.

אין לנו מושג מה גודל השכר בגן עדן על מעשה טוב

מעשה באשתו של הגאון מווילנה וחברתה, שהיו שותפות לפעולות צדקה וחסד, והתחייבו זו לזו בתקיעת כף, כי הראשונה מהן שתיפטר מהעולם, תבוא תוך שלושים יום מיום פטירתה, ותספר לחברתה מה התרחש עמה בעולם העליון. משנפטרה החברה ראשונה, באה לאשת הגאון מווילנה בחלום הלילה, וסיפרה כי אמנם לא מרשים בשמים לגלות מהנעשה שם, אך כיוון שהבטיחה לה בתקיעת כף, קיבלה רשות לספר עובדה אחת.

ודאי זוכרת את, אמרה האישה בחלום, שפעם אחת יצאנו שתינו להתרים עבור צורכי צדקה, והלכנו לביתה של אישה פלונית, אך לא מצאנוה בבית. אחר כך בעת לכתנו ברחוב, החווית באצבעך להראות לי כי הנה האישה צועדת בעברו השני של הרחוב. חצינו את הרחוב, ניגשנו אליה, ואמנם קיבלנו ממנה סכום כסף למטרת הצדקה ההיא. ובכן, עצם מעשה הצדקה ההוא רשום בשמים לזכותנו, כי שתינו היינו יחד המעשות לדבר מצווה. אבל לזכותך נזקף דבר נוסף, מה שהרמת את ידך, והראית באצבע על האישה.

ויהי בבוקר כאשר קמה אשת הגר"א משנתה נפעמת מן החלום, וטרם הספיקה להתחלק עם בעלה בחוויה המסעירה, בא הגאון מווילנה וסיפר לה את כל דבר החלום בדיוק כפי שחלמה בשנתה.

(ספר "הגאון" בשם "שערי אורה" מפי הגר"מ שך זלה"ה מפי הגרי"ז מבריסק, במסורת מאבותיו עד הגר"ח מוולוז'ין)

כל מעשה קטן זוכה לשכר בשמים

מעשה במשגיח כשרות שעבד בבית הארחה של המושב שורש שבהרי ירושלים, ונהג לארגן מדי יום ביומו מניין לתפילת המנחה בבית המרגוע.

יום אחד חסר להם ה'עשירי' למניין. המשגיח יצא החוצה, ופגש חקלאי, שהיה לבוש במכנסיים קצרים ומראהו כשל יהודי פשוט לכל דבר. כשהציע לו להצטרף למניין, לא ידע האיש מהו שח, ואף המושג 'מניין' היה זר לו. לאחר שהסביר לו המשגיח את גודל חשיבות המצווה, ניאות להיכנס לבית הכנסת. לפני שהקהל התחיל להתפלל נכנס עוד בחור דתי לבית הכנסת, והנה היו כבר עשרה מתפללים גם בלי החקלאי, שאכן יצא מבית הכנסת והלך לו.

חלפו כמעט עשר שנים מאז אותו מקרה, המשגיח עזב מזמן את בית ההארחה ועבר לבני ברק. לילה אחד הוא רואה בחלומו את החקלאי שהסכים להצטרף למניין, ופניו קורנות. הלה ספר לו שעזב את העולם לפני כחודש, והוסיף: "ואין לך מושג איזה שכר קיבלתי בשמים על שהסכמתי להשלים לכם את המניין... "

הנפטר הוסיף ואמר שבזכות מצווה זו נתנו לו הזדמנות להתגלות אליו בחלום ולבקש ממנו שילך אל בנו היחיד המתגורר בירושלים, חילוני גמור, וישכנע אותו לומר עליו קדיש. הוא מסר את כתובתו המדויקת של הבן, והמשגיח הנפעם אכן קיים את הבקשה, והצליח לשכנע את הבן לומר קדיש על אביו.

שוו בנפשכם: מה עשה אותו חקלאי ממושב שורש? בסך הכול הביע נכונות להצטרף למניין. לא יותר מזה. ואיזה שכר קיבל על כך? עד כדי כך שנתנו לו רשות להתגלות בחלום לאחר פטירתו. מוסר השכל עצום אפשר ללמוד ממעשה זה על ערכו של כל מעשה קטן שאנו עושים בדרך אל הקדושה.

( מתוך הספר "טובך יביעו", חלק א'ר"מ)

 המסע בהיכלות גן עדן תחתון

... הנשמות של הצדיקים כשנסתלקו ויצאו מזה העולם אחר פטירתם ונטהרו מכל פגמיהם בגיהנום, אז נכנסות תחלה בתוך אלו ההיכלות שבגן עדן התחתון ומשם הם עולות לגן עדן העליון, ושם יושבים הצדיקים כל אחד ואחד תוך היכלו הראוי לו - הכל לפי מעשיו ולפי אחיזתו בהיכלות של גן עדן העליון.

כל הזמן שצריכה הנשמה לשבת שם, שהוא - עד שיתעכל בשר הגוף בקבר ותטהר הנפש מחומריות עולם הזה ותנוח על הקבר, (כי יש נפש שתנוח אחר חודש ויש שתנוח אחר ב' חדשים עד י"ב חודש, וכל זמן שהנפש מתאבלת על דיני הגוף) אין הרוח נח בגן עדן התחתון ואין הנשמה עולה לגן עדן העליון, אלא יושבת בהיכלה הראוי לה בגן עדן התחתון.

ובכל היכל והיכל שבגן עדן התחתון- יש צורות כמו שיש בגן עדן העליון וצורות כמו שיש בעולם הזה, והם אילנות... ופרחים ושושנים ודשאים ופירות הרומזים על סודות עליונים, ובתוך הגן מטיילת נשמת הצדיק להסתכל במעשה הגן- להבין ולהשכיל לדעת רמזיו וסודותיו.

כי לא תוכל לעלות לראות את פני מלך העליון בגן עדן העליון ששם משכן הנשמות, עד שתתחכם ותבין סוד מדות העליונות הנרמזים בכל חדרי גן עדן התחתון...

ושם, מתלבשת הנשמה בלבושים רוחניים הנראים גשמיים כגוף האדם בעולם הזה ברמ"ח אברים... ומתעדנת שם הנשמה... עד שמגיע הזמן שהיא זוכה לעלות לגן עדן העליון למקום שראוי לה...

(זוהר, בראשית לח, מתוק מדבש תעד-תעה, מא מתוק מדבש עמ' תק-תקג)

איך נראה העולם הבא?

"והעולם הבא הוא רחב, בלא קצוות וכו' אורה גדולה אשר לא תדמה לאור העולם הזה".

(ספר הישר שער יד)

הסיפור על רבי יצחק

ישן רבי יצחק וראה את אביו בחלום. אמר לו אביו אשרי חלקך בעולם הזה ובעולם הבא כי בין העלים של עץ החיים שבגן עדן אתה יושב, ר"ל שאתה נמנה בין תלמידי רבי שמעון שהם כעלים לעץ החיים שהוא אבי שמעון. ואמר דע כי עץ גדול וחזק הוא רבי שמעון בב' עולמות למעלה ולמטה, שהרי הוא אחז לך בענפיו דהיינו תחת כנפיו לכן אשרי חלקך בני.

שאל רבי יצחק את אביו: מה אני חשוב שם למעלה? אמר ליה אביו: זה שלושה ימים שהיו מכסים ומקשטים חדר של מקום מנוחתך בגן עדן, ותיקנו לך חלונות פתוחים שהם צינורות השפע למקום חופתך להאיר לך מד' רוחות העולם. ואני ראיתי את מקומך ושמחתי שאמרתי אשרי חלקך בני, מלבד שבנך עדיין לא זכה ללמוד תורה כראוי, וזכות זו הייתה חסרה לך. והרי עתה היו מוכנים לבא אליך לקבל פניך י"ב צדיקים מן החברים...

מי שמשפיל את עצמו בעוה"ז ירום בעולם הבא

(מאמר זה מובא בפ' שלח לך דף קסח סוף עמוד א, מה שהריש מתיבתא בגן עדן התחתון אמר לר"ש):

אשרי לו למי שמקטין עצמו בזה העולם שעי"ז כמה הוא גדול ורם בעולם העליון, וכך פתח ואמר הראש ישיבה - מי שמקטין עצמו בעולם הזה הוא גדול בעולם העליון. מי שמחזיק עצמו לגדול בעולם הזה נחשב לקטן בעולם העליון ונרמז ענין זה במה שכתוב "ויהיו חיי שרה וגו'" פירוש מאה שהוא חשבון גדול למיעוט של שנה אחת המעיט אותו, שבע שהוא חשבון קטן הגדיל והרבה אותו דכתיב שנים לשון רבים. בא וראה שלא הגדיל הקב"ה אלא למי שהמעיט עצמו ולא הקטין אלא למי שהגדיל עצמו. אשרי למי שמקטין עצמו בעולם הזה ועי"ז כמה הוא גדול במעלה לעולם הבא.

 (זוהר, חיי שרה קכב: תוספתא מתוק מדבש עמ' יא)

הבעל שם טוב פוגש את רבי נחמן מקוסוב בהיכלו בגן עדן

רבי נחמן מקוסוב היה אחד מתלמידיו האהובים של הבעל שם טוב הקדוש. לאחר פטירתו, היה הבעל שם טוב מצטער מאוד על אבידתו של צדיק זה, והיה מתגעגע לראותו לפחות בחלום כדי לדעת מה מקומו בעולם העליון.

בשבת שובה שנת תקי"ז לאחר סעודת השבת, נכנס הבעל שם טוב לחדרו לנוח כמנהגו בכל שבת. לאחר כשעה שמעה הרבנית צעקות וקולות מחדרו, וכשנכנסה לראות במה העניין ראתה את בעלה כשהוא צועק בקול רם מתוך שנתו. היא  העירה אותו בבהלה כי מעולם לא שמעה אותו צועק כך.

הבעל שם טוב ענה לה – טוב עשית שעוררת אותי משנתי, כי אלמלי כן, הייתי נשאר מת על מיטתי. הוא ציוה לאסוף את תלמידיו וחיבק את בנו כאדם השב ממרחקים.

אספר לכם מה שראיתי בחלום כבהקיץ ממש – אמר הבעל שם טוב לתלמידיו – בכל תפילת מוסף של שבת אני עושה יחודים ועליית נשמה, ומראים לי עולמות עליונים ונשמות קדושות העוסקות בפנימיות התורה בישיבה של מעלה, ונותנים לי רשות ללמוד וללמד את תלמידי ואנשי שלומי הקשורים בי ובנשמתי. ויש, שמתורה זו אני מגלה בסעודה שלישית בעת רצון. אולם זה כמה זמן שהיתי מתגעגע לראות את ידידי ותלמידי רבי נחמן מקוסוב - מה מעשהו בעולם העליון. ביקשתי את שאהבה נפשי בכמה היכלות ולא מצאתיו. והיום בתפילת מוסף נעתרה בקשתי ומשמיים הבטיחו לי שעוד היום אראה אותו.  כאשר רק , בשנתי, העלו אותי להיכל חדש בעולם הנשמות  וראיתי בניין מפואר שמימי לא ראיתי כמוהו, כולו זהב פז ואבנים טובות.

ובהיכל זה – כמה בתי מדרשות גדולים מאוד וגבוהים, שמתוכם עלה קול לימוד של הלומדים את סודות התורה, וקול שירות ותשבחות בנעימות עריבות ומתוקות שלא שמעתי כמותם. וקולם הולך למרחוק... ואמרו לי שזה היכלו של רבי נחמן מקוסוב. קם זקן אחד, מראהו כנשיא מאיר פנים, ואמר לי אחוז בידי, ונלך יחד לבית מדרשו. והנה, ראיתי שהיכלו מאיר כולו אש נוגה ואור צח עד שכמעט כהו עיני מרוב אור. דפקתי על פתחו, וציוני להיכנס. נכנסתי, ומצאתיו לבוש לבנים, ומראהו כמלאך אלוקים והוא מעוטף טלית נאה המאירה מסוף העולם ועד סופו. שאלתי בשלומו, וביקשתיו שיסביר לי למי כל החבורות והנשמות שבכל המדרשות שבהיכלו. ואמר לי – תדע שאלו הן הנשמות שתקנתי בחיים. מהם, היו נשמות של צדיקים גמורים, אך לא ידעו איך לעבוד את ה' לאמיתו, והוריתי להם דרך הישר והטוב. ויש לומדים מופלגים שלמדתי אותם דרך האמת, ויש נשמות של בעלי עברה שהחזרתים למוטב. ונעשו בעלי תשובה על ידי אמירת תהילים, והם יושבים גם פה ואומרים תהילים ומזמרים שירות ותשבחות לה'.

ועתה – כך אמר לי – אם רצונך להיות עמי בהיכל זה ובעולם הנצחי והעליון בגן עדן, אמסור את נשמתך למלאך ידוע וישאר הגוף המת בעולם השפל, ותרויח בזה שלא תראה מלאך המוות, ולא תרגיש צער וטעם המיתה. אמרתי לו : מה אעשה וחשקה נפשי להיקבר בארץ הקודש כי משם יש לנשמה עליה גדולה. ואמר לי:  שמעתי כמה פעמים הישיבה של מעלה שאתה לא תמות בארץ הקודש, ואין לי רשות לגלות לך את סיבת הדבר כל זמן שנשמתך קשורה בגופך. אם תמסור את נשמתך אודיע לך את הסוד הזה. ואמרתי לו : קשה עלי פרידתי מבני ביתי, ויש לי געגועים לבני ולבתי, לרעייתי ולתלמידי החביבים. הכמות נבל אמות בלי לצוות את ביתי ?....

רבי נחמן המשיך להפציר בי שאשאר איתו בעולם העליון ואסכים למסור נשמתי למלאך. התחלתי לבכות ולצעוק כי קשה עלי הפטירה ועדיין הייתה נשמתי קשורה בחיים עם גופי וצעקתי.... ואם לא הייתה מעוררת אותי אשתי כבר הייתה נשמתי נשארת למעלה. ועוד הפעם נשק את בנו ואת תלמידיו והודה לה' שהחזיר לו את נשמתו.                                               

(לפי הספר "יפוצו מעיינותיך ישראל" בהוצאת מכון כוכבי אור)

מעבר הנשמה בהיכלות גן עדן

לפני שתזכה הנשמה להגיע להיכלות שבגן עדן עליון, היא עוברת דרך שבעת ההיכלות בגן עדן תחתון על מנת לחוות  ולהכיר את הדין שנשמות אחרות עברו.  

בפרק 9 - עמוד 245 מופיע תקציר של כל אחד מהיכלות אלו. מומלץ גם לעיין במקור נוסף בפירוש של המתוק מדבש (פרשת בראשית דפים לח-מה שמקבילים לעמודים תעא-תקנה) כדי לקבל תמונה יותר רחבה ועמוקה על מהותם של היכלות אלו.

הנשמה נכנסת לגן עדן תחתון דרך מערת המכפלה

הנשמה כשיוצאת מזה העולם, אם זכתה נכנסת בגן עדן שבארץ שנטע הקב"ה לרוחות הצדיקים, שהוא כעין הגן עדן העליון שהכין הקב"ה לנשמות הצדיקים... וכשהנשמה יוצאת מזה העולם נכנסת במערת המכפלה ששם הוא פתח הגן עדן, ופוגעת באדה"ר [באדם הראשון] ובאבות אשר שם. אם זכתה, שמחים ופותחים לה הפתח ונכנסת... ומתלבשת בלבוש של צורת הגוף של זה העולם ומתעדנת שם.

(זוהר, לך לך פא מתוק מדבש עמ' רמו-רמז)

נשמות עולות לגן עדן עליון בשבתות ובראשי חדשים

בגן עדן התחתון יש ציורים וצורות של עולם הזה וגם יש ציורים וצורות של עולם העליון כי הוא ממוצע בין עולם הזה לבין עולם העליון.

ושם בגן עדן כל הצדיקים הולכים ומתעדנים.

 ובראשי חודשיים ושבתות הם רוצים לעלות למעלה לגן עדן העליון שבעולם הבריאה, ומפרש איך עולים ואמר: באמצע הגן יש עמוד אחד מרוקם בכל מיני גוונים וכשהרוח רוצה לעלות לגן עדן העליון מתפשטת בגן עדן התחתון מאותו הלבוש שנתלבשה שם, ונכנסת הרוח באותו העמוד ועולה למעלה לאותו המקום שיצאה משם שהיא המלכות.

 [ראה גם בפרשת וירא דף צב: עמ' תמא-תמב על התחדשות הנשמה בכל ראש חודש].

(זוהר, לך לך פא, מתוק מדבש עמ' רמט-רנ)

קבלת פנקס כאות כניסה לגן עדן

הנשמה היא כח עליון, למעלה מהנפש והרוח... וכל אלו הג' מדרגות נר"ן [נפש, רוח, נשמה] הן מתקשרות ונאחזות זו בזו כשהן יחד בגוף האדם. ומיד בפטירת האדם [כשהן נפרדות זו מזו] עולה הנשמה למעלה לגן עדן העליון... וכולן [הנפש והרוח] חוזרות לאותו מקום שיצאו ממנו.

ואמר עוד כשהרוח יוצאת מזה העולם ונכנסת במערת המכפלה, אדה"ר [אדם הראשון] והאבות נותנים לה פנקס לסימן ובזה היא יכולה ליכנס לגן עדן... [והכרובים] פותחים לה את הפתח ונכנסת.

(זוהר, לך לך פא, מתוק מדבש עמ' רנא-רנב)

המעבר בין גן עדן תחתון לגן עדן עליון

הנשמה של האדם בשעה שעולה מגן עדן התחתון שהוא בארץ לגן עדן העליון שהוא ברקיע בעולם הבריאה ועומדת ומאירה בזוהר העליון... אז הקב"ה מבקר אותה ומשפיע לה שפע מעולם האצילות.

אמר רבי שמעון בן יוחאי: כל נשמה ונשמה של כל צדיק וצדיק כיון שעומדת במקום שכינת כבודו יתברך שבגן עדן העליון שבבריאה, שהוא המקום ששם היא ראויה לשבת לפי ששם הוא שורש הנשמות, (ורוצה לומר - שכבר חזרה למקום שרשה ואינה צריכה לחזור עוד בגלגול) - אז הקב"ה קורא אל האבות... ואומר להם: לכו ותבקרו לצדיק פלוני שבא לעולם הבריאה כדי להשפיע עליו... ותקדימו לו שלום בשמי.

(זוהר, וירא צז מתוק מדבש עמ' תלט)

איך נראה גן העדן?

 טיפות של שפע רוחני יורדות לגן עדן

 ארבע פעמים בשעה בכל יום... הרי [הן] מ"ח פעמים ביום, העדן שהוא סוד החכמה - [משפיע] טפות שפע להגן שהוא סוד מלכות.

ויוצא מאותן הטפות נהר גדול, המתחלק לארבעה ראשים... ומשם שבעים אילני הגן...

אמר רבי אבהו: שמונה וארבעים נביאים עמדו להם לישראל וכל אחד נטל בחלקו תמצית טפה אחת מאותם טפות של עדן...

אדם הראשון שהיה מקבל משמונה וארבעים, ר"ל מכל המ"ח טפות, לא כל שכן שמעלתו היתה יתירה על כל הנביאים. מכאן אתה למד כמה היתה חכמתו של אדם הראשון...

אמר רב כהנא: וכי מאין היה להם לנביאים מאותם הטפות[?] איך הגיע שפע הטפות אליהם[?] אלא... בכל טפה וטפה היוצאת מעדן רוח חכמה יוצא עמו ומשם מקבלים הנביאים רוח הנבואה.

(זוהר, חיי שרה קכה מתוק מדבש עמ' עא-עג)

ריחות מיוחדים הנובעים ומתפשטים מגן עדן

אלף וחמש מאות ריחות עולים בכל יום מגן עדן, שמתבשמים בהם אותם לבושי הכבוד של עולם העליון המוכנים לצדיקים לעתיד לבא...

משמע שיש כמה לבושי יקר הנעשים לאדם מניצוצי הימים שלו...

לבוש אחד שמתלבש בו הרוח... הוא בגן עדן התחתון שבעולם העשיה, ולבוש אחד שהוא יקר מכולם שמתלבשת בו הנשמה שמדורה בצרור החיים בגן עדן העליון שתחת כיסא הכבוד...

ולבוש אחד חיצון, שבעולם הזה, לנפש שעומדת מחוץ לגן עדן, שלפעמים נמצאת הנפש מלובשת בו ולפעמים לא... [הסיבה לזה היא] כי הלבוש הזה הוא רוחני קצת וגשמי קצת לכן לפעמים אינו נראה.

[הנפש הזאת אז] הולכת ומשוטטת בעולם, ובכל ראש חודש ושבת מתקשרת הנפש בהרוח שבגן עדן תחת הפרגוד, שהוא המחיצה המבדלת בין עולם היצירה לבין עולם העשיה... וממנו לומדת ויודעת הנפש מה שיודעת ומודעת [דרך] חלום או בהקיץ כפי האדם וכפי צורך השעה.

(זוהר, ויחי רכד, מתוק מדבש עמ' תפב)

קרבת מערת המכפלה לגן עדן תחתון

יעקב [אבינו] צוה את בניו שלא יקברוהו במקום אחר [אלא] רק במערת המכפלה לפי שהיא קרובה לגן עדן [התחתון]... וראיה לדבר - לפי ששם קבור אדם הראשון.

(זוהר, ויחי רמח, מתוק מדבש עמ' תשסד)

הנשמות בגן עדן נראות כמו שנראו בעולם הזה

 כמו שהגוף נבנה בזה העולם מארבע יסודות אש רוח מים עפר... [כך הרוח] מצטייר בגן עדן בציור של צורת הגוף מעולם הזה.

מחנות רבות של נשמות... [יוצאות לקבל פני צדיקים שלאחרונה נפטרו מן העולם ושרים ומזמרים] בלבוש זך מעין צורת גופם של זה העולם... ושמחים עמהם כיום חתונתם [שנכנסים הנשמות החדשות האלו לגן עדן].

(זוהר, שמות יג, מתוק מדבש עמ' קכט-קל)

שבעת הפתחים דרכם עוברות הנשמות בדרך לגן עדן העליון

[דרך] שבעה פתחים יש לנפשות הצדיקים לעבור [כדי] להכנס עד מקום מעלתם בגן עדן העליון ועל כל פתח ופתח ממונים שומרים

הפתח הראשון: נכנסת הנשמה במערת המכפלה שהיא סמוכה לגן עדןהתחתוןואדם הראשון שומר עליו על פתח הראשון זכתה הנשמה הוא אדם הראשון מכריז ואומר: פנו מקום ואומר לה שלום בואך!

הפתח השני: הנשמה נכנסת בשערי גן עדן התחתון ולפני השער ומוצאה את הכרובים שהם מלאכי חבלה ואת להט החרב המתהפכת אשר שם הקב"ה כדי לשמור את דרך עץ החיים זכתה הנשמה פותחים השער ונכנסת בשלום ואם לאו - שם תקבל ענשה ותשפט בלהב הכרובים וכנגדם היו הכרובים במקדש בקדש הקדשים בשעה שהכהן נכנס ביום הכפורים זכה והיה ראוי נכנס בשלום לא זכה ולא היה ראוי מבין שני הכרובים יוצא להב ונשרף נשמתו מבפנים ומת

(עיין ויקרא י ברש"י ד"ה "וישאם בכתנתם" - רש"י מסביר בעניין נדב ואביהוא שלא נשרפו בגדיהם אלא נשמתם כמין שני חוטין של אש נכנסו לתוך חוטמיהם) והיו הכרובים שבקדש הקדשים מכוונים כנגד אלו הכרובים אשר בשערי גן עדן לצרף בהם את הנשמות זכתה הנשמה נותנין לה פינקס שהוא סימן שיכולה ליכנס ונכנסת לגן עדן אשר בארץ ועמוד אחד על ענן ונוגה מעורב זה בזה ועשן ונוגה סביביו שנאמר [ישעיה ד:ה] "וברא ה'" - לעתיד לבא יברא ה' ענן

חדש להיות שוכן "על כל מכון הר ציון" על כל המקומות המוכנים לשבת אשר המה בהר ציון על האנשים הקרואים לבוא בתוכה ומפרש מה ישכון עליהם ענן יומם ועשן ונוגה כל אלו ישכנו עליהם בלילה ורוצה לומר כשהקב"ה רוצה להעלות אותן הנשמות הקרואות לעלות לגן עדןהעליון אז בורא להן עמוד הנקרא מכון הר ציון ועמוד זה והוא נעוץ מלמטה למעלה לשערי שמים דהיינו לשערי גן עדן העליון

זכתה הנשמה לעלות למעלה היא עולה באותו עמוד לא זכתה יותר נשארת שם בגן עדןהתחתון ומתעדנת מהטוב אשר למעלה

דאמר רבי יוסי ראיתי גן עדן והוא מכוון כנגד פרוכת קרח הנורא אשר למעלה שהוא סוד הרקיע שהוא כעין קרח הנורא הנטוי על ראשי החיות למעלה והיא נהנית מזיו השכינה אבל אינה ניזונית ממנה

הפתח השלישי: זכתה הנשמה לעלות היא עולה באותו עמוד עד שמגעת לפתח השלישי והוא נגד הרקיע הנקרא זבול ומגעת עד ירושלים אשר שם ושם השומרים זכתה פותחין לה הפתחים ונכנסת לא זכתה נועלים השערים ודוחים אותה לחוץ ונוטלים פינקסה ממנה והנשמה אומרת: מצאוני השומרים הסובבים בעיר אלו מלאכי השרת השומרים בית המקדש וירושלים אשר למעלה נשא את רדידי מעלי זהו הפינקס.

[הוא] סימן שלה שומרי החומות כמו שנאמר "על חומותיך ירושלים הפקדתי שומרים" זכתה לעלות נכנסת שם באותן השערים ומשבחת להקדוש ברוך הוא בבית המקדש אשר למעלהומיכאל השר הגדול מקריב אותה לקרבן לפני הקב"ה

אמר רבי יצחק לרבי חייא מה קרבן הוא זה יכול לומר כשאר הקרבן שנשרף על המזבח אמר רבי חייא הקרבה זו היא כאדם המקריב דורון לפני המלך וקרבן היינו דורון

ומיכאל הולך עמה עד הפתח הרביעי והחמישי והששי ואומר לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם אשרי בניך בני אוהביך אברהם יצחק ויעקב אשריהם הצדיקים הטובים הזוכים לזה עד שמגיעים לשער השביעי

הפתח השביעי: שהוא ערבות וגנזי חיים טובים מצויין שם וכל נשמותיהם של צדיקים כלם שם ונעשים מלאכי השרת ומקלסין לפני הקדוש ברוך הוא ונזונין מזיו השכינה אספקלריא המאירה שהיא מקבלת מזעיר אנפין הנקרא אספקלריא המאירה ושם המנוחה והנחלה ונוח חיי העולם הבא אשר "עין לא ראתה אלהי"ם זולתך יעשה למחכה לו" [ישעיה סד:ג]

(זוהר חדש, נח כז כרך א מתוק מדבש עמ' תכא-תכג)

מיקום גן עדן וגיהינום

[כתב האריז"ל] שהארץ הזאת שהיא המלכות דעשיה היא פרצוף שלם של עשר ספירות ויש בה זרועות... לכן גן עדן הארץ (שהוא סוד זרוע הימין) הוא לצד דרום הישוב באמצע העולם ממש, וכנגד זרוע השמאל הוא גיהינום הארץ לצפון הישוב... לכן יש לארץ ורידין ההולכים לזרוע ימין, והם הדרכים [הפתוחות] מארץ ישראל לגן עדן [שהיא] דרך חברון במערת המכפלה שהיא בדרום ירושלים, וכנגדם יש פתח לגיהינום.

(זוהר, וארא כח תוספתא מתוק מדבש עמ' רצא)

שלושה עשר הרים של אפרסמון

כשנפטר אדם זה מעולם הזה נשמתו עולה ובוקעת בכל אותם הרקיעים ואין מי שיעכב על ידה מלעלות להיכלי הגן עדן והקב"ה קורא אותה ואמר "יבוא שלום" פירוש - יבא ויכנס הצדיק הנקרא שלום והשכינה אומרת עליו: "ינוחו על משכבותם" וגו' שיעשה יחוד עליון על ידי עליית נשמתו

 וכשעולה יפתחו לה י"ג הרים של אפרסמון טהור שהם אורות נפלאים מהבינה שרק הצדיקים זוכים אליה ולא יהיה מי שימחה ויעכב בידה כלומר שום מקטרג לא יוכל למנוע אותה מלעלות ליהנות מאלו האורות ועל כן אשרי לו מי שישים את לבו ורצונו לזה ועל זה כתוב "כל נדיב לבו יביאה את תרומת ה'" פירוש - שיעלה את המלכות הנקראת תרומה אל מלך העליון

(זוהר, ויקהל רא מתוק מדבש עמ' רנא)

נשמות העולות מגן עדן תחתון לגן עדן עליון

הרקיע שעל הגן מסתובב ומתגלגל ב' פעמים בכל יום בכח הנסיעה והסיבוב ההוא של הרקיע האחר של העולם הזה הדבוק בו.

הרקיע הגם שמסתובב ומתגלגל, אבל אינו יוצא לחוץ מתחום של הגן עדן, לפי שמתגלגל במקומו כעין אבן הריחים. (וטעם סיבוב הרקיע הוא כדי שכל הצדיקים שבכל מקום שבגן עדן יוכלו לראות וליהנות מסודות העליונים שיש ברקיע ההוא).

רקיע הזה מרוקם בכל מיני גוונים, שהם לבן אדום ירוק שחור שיש בד' צדדי הרקיע, ועוד כ"ב אותיות התורה רשומות וחקוקות בזה הרקיע, כל אות ואות נוטפת טל מטל שלמעלה על הנשמות שבגן... ומזה הטל של האותיות נרחצות ונטהרות הנשמות הנכנסות עתה בגן עדן, ומתרפאות אחר שטבלו עצמן בנהר דינור להטהר מההתגשמות וההרגלים של עולם הזה, ורק אחר כך מתלבשות הנשמות בלבושי הגן עדן...

באמצע הרקיע שעל הגן עדן התחתון שהוא סוד דעת של הגן, נמצא פתח אחד שהוא היסוד דדעת, והוא מכוון כנגד פתח ההיכל שלמעלה שהוא שבעולם היצירה והבריאה. בזה הפתח האמצעי פורחות ועולות הנשמות מגן עדן התחתון שבעולם העשיה לגן עדן העליון בעמוד אחד שהוא כעין סולם הנעוץ בקרקע הגן ומגיע עד אותו הפתח. ועמוד הזה הוא סוד חוט השדרה היורד מיסוד דדעת, ונמשך עד קרקע הגן שהיא המלכות...

בתוך זה העמוד נכנסים בו ג' גוונים של אור הכלולים יחד שגווניהם לבן אדום ירוק, בסוד ג' גווני הקשת, ומאירים לג' גוונים שיש בעמוד שהוא עולה עד שם... ואז עמוד הזה נוצץ ומתלהט בכמה גוונים שמתלהטים, כדי להאיר אל הגן ולקשט אותה בגווניו.

(זוהר, ויקהל רי מתוק מדבש עמ' שסו-שסח)

עבודת נשמות הצדיקים בגן עדן

רבי יהודה ברבי סימון אמר מה שכתוב וישם שם את האדם אשר יצר, בכלל זה נאמר על כלל כל הנשמות, כי אמר רבי שמעון מה שכתוב ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה. ויש לשאול וכי איזו עבודה יש כאן בגן עדן[?] והשיב עבודת נשמות הצדיקים הזוכים לגן עדן, להשלים אותה בשלמותה - מה שלא זכתה הנשמה להשיג בעולם הזה תזכה להשיג לעולם הבא בגן עדן על ידי קיום המצוות ברוחניות השייכות בגן עדן, והיינו לעבדה ולשמרה.

(זוהר חדש בראשית כג: כרך א מתוק מדבש עמ' שסה)

 לכל מדור בגיהינום יש מדור מקביל בגן עדן תחתון

רשעי הגיהנום כולם עולים במדורים ידועים. אחרי שקבלו עונשם באיזה מדור הראוי לאותה עברה, עולים במדור שלמעלה ממנו ושם נדונים על עברות קלות. והרבה פתחים יש לו לגיהנום וכולם מכוונים כנגד הפתחים של גן העדןרוצה לומר - מי שקבל עונשו באיזה מדור הראוי לאותה העברה, אחר כך נכנס באותו פתח בגן עדן הראוי לו אחר קבלת עונשו. ובשעה שמוציאים מן הגיהנום את אותם הרשעים שכבר קבלו את עונשם, אותם הממונים פותחים את הפתחים ושמים אותם בחוץ.

וכל הפתחים של הגיהנום נקראים בשמות כנגד הפתחים של הגן עדן, וכל פתח ופתח שבגן עדן נקרא שמו, כנגד אותו הפתח של הגיהנום המכוון כנגדו. מי שזכה לצאת מן הגיהנום באיזה פתח שנקרא בשם המורה על אותו העונש הראוי לאותו מדור, כנגדו פותחים לו פתח בגן עדן שהוא ראוי ליכנס בו אחר קבלת עונשו, ויש לו שם המורה על אותו שכר שראוי לקבל אז.

(זוהר, וילך רנח, מתוק מדבש עמ' שעה-שעו)

המיקום של גן עדן

ובראת השמים והארץ וכל צבאם והוצאת מן השמים השמש והירח והכוכבים והמזלות, ובארץ בראת אילנות, ודשאים, וגן עדן, ועשבים, וחיות, ועופות, ודגים, ובהמות, ובני אדם.

הנה מונה כאן עם מלת "בארעא" שהיא בחינת מלכות, עשרה מינים, כנגד העשר ספירות, ובהם נכללים ארבעה מיני נבראים דומם צומח חי ומדבר. והנה בעניין הגן עדן שבעולם הזה, מובא בשו"ת רב פעלים ח"ב תשובה א', בשם האריז"ל, כי גן עדן הארץ הוא נקודה האמצעית של קו המשווה של כל העולם והוא לדרום ארץ ישראל, וקרקע הגן אינה כחומר קרקע שלנו אלא הוא חומר זך מאד, והיא מובדלת מקרקע שלנו ונוגעת ואינה נוגעת בקרקע שלנו.

(תיקוני הזוהר, יז מתוק מדבש עמ' עדר-ערה)

מידתו של גן עדן

[חישוב הגודל של] הגן עדן אינו מן המדה, אלא מתפשט הרבה יותר מתפיסת השכל, וכן יש כמה נשמות שכיון שעלו לגן עדן העליון אחר שהיו כבר י"ב חדשים בגן עדן התחתון שוב אינן יורדות משם אלא נשארות שם תמיד, ואלו הנשמות שעלו לשם מגיהנום יושבות במקומם, נמצא כי אפילו בלא טעם הנ"ל מובן איך הגן עדן מכיל בקרבו את כל הנשמות. הרי כי נשמות עולות מגן עדן התחתון לגן עדן העליון, ונשמות יורדות למטה לעולם הזה להתעטר בהם עם הקדוש בסוד תוספת נשמת שבת קודש, ובערב שבת סמוך לחשיכה יש גלגולי נשמות [היוצאות ויורדות לעולם הזה הגשמי], כי אלו הולכות ויוצאות מגן עדן התחתון לגן עדן העליון ואלו הנשמות שעתה יצאו מגיהנום באות ונכנסות לגן עדן התחתון.

(זוהר, תרומה קלו מתוק מדבש עמ' קכב)

כיצד יכולה להיות לאדם תפיסה כלשהי בענייני העולם העליון?

הירבה אליהו הנביא בפרטי הנבראים, כי לולא מה שאנו רואים בעינינו הגשמיים הארץ הלזו וכל צבאיה, לא היה לנו שום תפיסה ומחשבה בדברים שלמעלה מאתנו... כי האין סוף ב"ה סידר הכל בתחתונים, והם סימנים ורמזים על ענינים נשגבים שבעליונים, שבהם יבינו התחתונים את העליונים, ובהם יבואו לדמות ולהמשיל בדברים העליונים, כמו שנאמר (איוב יט כו) "ומבשרי אחזה אלו"ה", ועל ידם- האדם רואה ומכיר אלהות"ו, כי כל מה שיש בעולם הזה הם ענפים, ויש להם שרשים גדולים בעולמות העליונים, ומהענפים שיש בזה העולם מבינים שרשם העליון.

(תיקוני הזוהר, יז מתוק מדבש עמ' עדר-ערה)

הנהר הנובע מגן עדן מתחלק לארבעה ראשים

ויש נהר למטה בגן עדן התחתון... שמתפשט ממשלתו לארבעה צדדים, דהיינו לארבעה מלאכים הממונים על ארבע רוחות העולם שהם: מיכאל - ממשלתו בחסד שבדרום, גבריאל - ממשלתו בגבורה שבצפון, נוריאל - ממשלתו בתפארת שבמזרח, רפאל - ממשלתו במלכות שבמערב.

 ומביא ראיה שאלו הארבעה מלאכים מושלים בארבע רוחות העולם, שכתוב [בראשית ב:י-יא] "ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן, ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים, שם האחד פישון, הוא הסבב את כל ארץ החוילה אשר שם הזהב". זהו שכתוב מצפון זהב הרי פישון הוא בגבורה שבצפון, וסוד הדבר "הולך אל צפון" [קהלת א:ו] ומפרש שגבריאל השולט על נהר פישון שבגבורה.

ואחר כך הולך אל דרום שהוא נהר השני היוצא מעדן, והוא בחסד שבדרום ששם שולט מלאך מיכאל. הנה מה שנזכר תחילה מלאך גבריאל שבגבורה, ואחר כך מלאך מיכאל שבחסד, סדר זה הוא הפוך מן הסדר שיש למעלה באצילות, כי שם מתפשטים החסדים תחלה.

את שני נהרות האחרים הרמוזים במה שכתוב: "סובב סובב" שתי פעמים, רומז על שני רוחות העולם שהם מזרח ומערב שהם כנגד שני נהרות חדקל ופרת, ששם שולטים עליהם שני מלאכים: חדקל שהוא נהר השלישי היוצא מעדן והוא במזרח שבתפארת ושולט עליו מלאך אוריאל (למעלה נזכר במזרח מלאך נוריא"ל, כי אלו השני מלאכים הם בחסד וגבורה שבתפארת, לכן פעם נזכר מלאך זה ופעם מלאך השני). ונהר הרביעי שהוא פרת והוא במערב שביסוד ובמלכות, שולט עליו מלאך רפאל.

נהר פישון שבגבורה - הוא כנגד התורה שבעל פה שבגבורה, דהיינו במלכות הנבנית מן הגבורות.ומשם פישון שהוא נוטריקון "פי שונה הלכות" אלו השונים הלכות של התורה שבעל פה.

הנהר גיחו"ן שהוא בחסד, הוא נוטריקון אות ג' שהוא גומל חסד למקיימים את התורה. ושם במלת גיחו"ן יש מלת "חיון", [כלומר] שאלו הארבעה מלאכים השולטים על הארבעה נהרות נקראים חיות הקדש. מצד האריה שהוא מלאך מיכאל שהוא מצד החסד שבימין של מרכבת המלכות דקדושה, ור"ל שאריה הוא המלך שבחיות, ושאר השלוש שהם שור נשר אדם, אינם חיות, ועם כל זה הם נקראות על שמו "חיות הקודש".

אבל מצד השמאל שבסטרא אחרא הוא הנחש שבחסד דקליפה שנאמר בו שהוא הנחש שהוא מצד החסד שבימין של מרכבת המלכות של הסטרא אחרא והוא ממונה להעניש למי שעבר על התורה שבכתב שניתנה בימין, כמ"ש (דברים לג ב) "מימינו אש דת למו"(הגר"א).

נהר פישון שהוא בגבורה שבשמאל דקדושה, שם כנגדו יש שפיפון שהוא מצד הגבורה שבשמאל של מרכבת המלכות דסטרא אחרא. (והוא מין נחש שפורח באוויר ומזיק מאוד, כמ"ש שפיפון עלי אורח), והוא ממונה להעניש למי שעבר על התורה שבעל פה שהיא במלכות הנבנית מן הגבורות.

נהר חדקל הוא אותיות ח"ד ק"ל, וזה רומז על מי שהוא חריף בלשונו בלמוד התורה, מי ששכלו חד וחריף בתורה שבכתב הניתנה מצד הימין להיות בקי בדקדוקיה וטעמיה, כי אז יהיה לו קל מצד הגבורה שבשמאל. ורוצה לומר שיהיה לו קל בלימוד התורה שבעל פה, שהיא בגבורה דמלכות, אז יוכל ללמוד שתי התורות, אבל מי שאינו חד וחריף בתורה שבכתב, ודאי יתבלבל גם בתורה שבעל פה. ודורש עוד באופן אחר ח"ד הוא בשנים [קרא שי-נ-ים] כי המוציא דברי תורה מפיו צריך לטחון אותם היטב בשיניו, ולהוציא מפיו תיבות שלמות ולא חצאי תיבות, שיחזור עליהם תמיד בקלות.

(הגר"א ובניהו).

נהר פרת כולל את כל הנהרות, כי הוא נהר הרביעי שביסוד ובמלכות... וזה הנהר גורם לפרות ולרבות ולחדש בתורה שבכתב ובתורה שבעל פה. עליו נאמר שרומזת על אמא שהיא השכינה, תתאווה לעשות שם פריה ורביה, כי על ידי שמעלים בלימוד התורה בין השפתים גורמים שהשכינה תוליד נשמות ישראל בסוד פריה ורביה.

(הגר"א ובניהו וכ"מ ומפרשים).

ארבעה נהרות וארבעה חכמים

ואמר עוד ובאלו הארבעה נהרות נכנסו לפרדס אלו ארבעה חכמים, שהם רבי עקיבא ובן זומא ובן עזאי ואלישע בן אבויה, שעלו על ידי שם קדוש להיכלות של עולם היצירה כדלקמן (ועיין בזוהר פ' בראשית דף כו ע"ב), ששם מבואר ענין שייכות אלו הארבעה החכמים אל ארבעה הנהרות). אלו השלשה חכמים שנכנסו בשלש קליפות של הרע שבעץ הדעת ונאחזו שם, שהם סוד שלש קליפות של האגוז.

 חד הציץ ומת הוא בן עזאי, חד הציץ ונפגע הוא בן זומא, וחד נפק לתרבות רעה ואחד שהוא "אחר" יצא לתרבות רע, הרביעי שהוא רבי עקיבא שנכנס במוח של האגוז דהיינו בקדושה נכנס בשלום ויצא בשלום.

(תיקוני הזוהר, פח תיקון נה מתוק מדבש עמ' תרמח-תרנב)

תיאור גן עדן, עץ הדעת ועץ החיים

הפתחים של הגן עדן נפתחו, אבל [על] השערים היו שומרים המלאכים. מי שנכנס לא היה יכול לצאת בלא רשות, ומי שיצא לא היה יכול לחזור וליכנס אלא ברשות. לפני הפתח היו שליחים, דהיינו מלאכים, לשמור את הפתח. עולים ונכנסים בתוכו רק שרים תקיפים שהם צדיקים. בעמוד אחד שעומד בגן עדן זה העמוד הוא תקוע בקרקע הגן, ושלושה גוונים נמצאים בו - שחור, סוד הגבורה, לבן, סוד החסד, ירוק, סוד התפארת. בזה העמוד עולות הנשמות לגן עדן העליון, ובו חוזרות ויורדות למטה. כל הנשמות מתאוות ליכנס לגן עדן אבל אין רשות לכל אחד להכנס.

גן העדן נברא קודם בריאת העולם, ועליו עומד שליט אחד שהיא השכינה השולטת שם, הנגנזת באלף עולמות הכלולה בעשר ספירות שכל אחת כלולה ממאה... אחרי העמוד הנזכר נמצאים שני אחים האחוזים זה בזה, הם העץ החיים ועץ הדעת שמשורש אחד יצאו, כעין שני אחים שיצאו מאב אחד.

עץ החיים מקבל אורחים והוא מראה החיים, מי שאוכל מעץ החיים הוא חי לעולם.

ואחד שהוא העץ הדעת - הכלול מטוב ורע, גם הוא מקבל אורחים מצד הטוב שבו, ואינו מקבל מצד הרע שבו, והוא מראה החיים ומראה המוות, כי שניהם נמצאים בו. מי שאוכל על שלחנו מצד הרע שבו (דהיינו שאוכל מעץ הדעת) נופל ומת, אין לו מציל, ואין מי שיאחז בידו לתומכו שלא יפול.

אחרי העץ הדעת נמצאים אהובים, שהם שאר עצי הגן שהם נחמדים לראות, כמו שכתוב וכי תאוה היא לעינים ונחמדים הם לקרב אליהם, כולם משבחים אותם.

... אחר עץ החיים ועץ הדעת יצא נהר מתוק אחד, שעליו נאמר ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן ונחלק לארבע, כמו שכתוב ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים, (היינו י"ב שבטים שהם ארבע רגלי המרכבה), ומכל נהר יוצאת שפעת חכמה. מאותו הנהר הגדול והיקר היוצא מעדן שבעים מן החכמה, כי הוא משפיע הרבה חכמה...

אחריהם נמצאים שני הכרובים, שהם מלאכים, שפניהם כפני עלמים וילדים... ולהט החרב המלהטת אש בידיהם, כמו שכתוב ואת להט החרב המתהפכת הם שומרים את הדרכים והשבילים של הגן עדן שלא יכנס שום אחד, ולא יצא שום אחד חוץ מאותו האדם שלא אכל ולא שתה, רצונו לומר חוץ ממי שלא אכל מעץ הדעת, ולא שתה מיין המשכר כעין נח(... כלומר שלא נהנה מעץ הדעת).

קודם שנברא העולם הזה ואחר שנברא הגן עדן, נשתכללו כל רוחות העולם. שורה אחרת היא צד השמאל, היינו הגיהנום שבצד צפון העולם הוא צד שהרשעים השרידים נופלים בו, והוא המקום שאש דולק בו ימים ולילות להשליך לתוכו בעלי רוח גבוה ההולכים לשמאל לצד הסטרא אחרא. בו הם נטרדים ונדונים עד זמן מן הזמנים כפי העונש המגיע להם.

(זוהר חדש, בראשית ט כרך א מתוק מדבש עמ' קמ-קמד)

מה רואה הנשמה כשמגיעה לגן עדן תחתון ?

למדנו במשנה "אור שברא הקדוש ברוך הוא בתחילה אדם היה רואה בו וצופה מראש העולם ועד סופו".

השמש הוא אחד מששים אלף וע"ה חלקים מאותו אור המראה של אור הגנוז ואפילו באור השמש הגשמי אין אדם יכול להסתכל בו כל שכן שאין אדם יכול להסתכל באור הגנוז ושואל איך אתה אומר שאי אפשר להסתכל באור הגנוז והרי אמרנו שאדם יסתכל בו מראש העולם ועד סוף העולם הרי שאפשר להסתכל בו [!] ומשיב: אלא כך פסקנו ואמרנו במשנה שלנו של סתרי תורה כי בכח אור הגנוז יכול האדם לדעת ולראות באור החכמה כל מה שהיה וכל מה שיהיה מראש העולם ועד סופו באופן שענין הסתכלות באור הגנוז אין הכונה הסתכלות בעין הגשמית אלא ראיה בעיני השכל וזה האור נגנז לצדיקים לעולם הבא.

(זוהר חדש בראשית כ כרך א מתוק מדבש עמ' שז-שח)

מהי גינת אגוז

אמר רבי יצחק וכי גן עדן הוא נקרא גנת אגוז? אמר לו רבי יוחנן: כן הגן עדן נקרא גנת אגוז כלומר גנת עדן גן לעדן ולמה נקרא העדן אגוז? כי מה האגוז הוא סתום מכל עבריו ויש עליו כמה קליפות כך עדן של מעלה הוא סתום ומכוסה מכל עבריו ויש עליו כמה שמירות שלא שלטו לראות אותו לא מלאך ולא שרף ולא חשמל ולא עין נביא ולא חוזה דכתיב עין לא ראתה את העדן שבו עתיד הקב"ה לשלם שכר טוב לצדיקים אלהי"ם זולתך.

אמר רבן יוחנן בן זכאי: קרא הקב"ה לגן עדן גנת אגוז- כי יש עליו לכסותו ופריו מבפנים כך עדן- יש עליו עולם אחר עולם דהיינו עולם העשיה ועולם היצירה והוא מבפנים בעולם הבריאה.

אמר ליה רבי יהודה לרבי שמעון: לדבריך שאמרת שהגן למטה והעדן למעלה למה כתוב ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן? היה לו לומר ונהר יורד מעדן להשקות את הגן! שאז היה משמע - דמלמעלה מן העדן יורד הנהר למטה לגן.

(אלא) אמר רבי שמעון: יש עדן למטה ועדן למעלה וכן יש גן למעלה ויש גן למטה ושניהם מכוונים זה כנגד זה והקדוש ברוך הוא נטע זה מתחת זה עדן התחתון תחת עדן העליון וגן התחתון תחת הגן העליון ומה שכתוב - ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן היינו נהר יוצא מעדן העליון להשקות את גן העליון ונהר יוצא מעדן התחתון להשקות את גן התחתון.

(זוהר חדש כג מתוק מדבש עמ' שנח-שס)

ביקורו של ר' פרחיה בגן עדן

יום אחד היה רבי פרחיה הולך בשדה ומצא גוף אחד של מת תחת אילן חרובין הסתכל בו ומצא שהוא יהודי וגם מצא אצלו כריכות של תפילין וספר של אגדה עמו על כן אמר רבי פרחיה ודאי תלמיד חכם הוא לכן השתדל בקבורתו יותר ממת מצוה אחר והלך לעיר והתקין לו תכריכין וקבר והזמין וקרא בני אדם להיות בעת קבורתו (וקבר אותו במקום שנמצא כי היה מת מצוה הקונה את מקומו) ובכה עליו והשתדל עליו לעשות לו כל צרכו והוציא עליו כל ממון שהיה בידו.

 כיון שנגנז ונקבר אותו הגוף הנפש שלו עלתה לישיבה של מעלה.

אמרו לה להנפש של אותו תלמיד חכם: אין לך עתה רשות ליכנס כאן במקום סלע העליון שהוא סוד המלכות שבגן עדן קודם כל לכי ושלמי חסד למי שהשלים אותך.

היה רבי פרחיה יושב בפתח השער של עיר לוד והיה עצוב לפי שהיתה השעה דחוקה לו כלומר שלא היה לו ממון לצרכי פרנסתו לפי שהוציא את כל ממונו לצרכי המת.

בא אליו אדם אחד (והוא היה אותו המת שקברו רבי פרחיה וניתן לו רשות לבא לעולם הזה בדמות אדם אחד) אמר לו לרבי פרחיה: רבי אולי אתה רוצה ללכת עמי למקום פלוני ואתן לך כלי כסף בשכרך כדי שנתעסק יחד בתורה בדרך [?] אמר לו רבי פרחיה: נלך והלכו יחד שאל ממנו אותו האדם: רבי מה פירושו של מה שכתוב [קהלת ט, ה] "כי החיים יודעים שימותו והמתים אינם יודעים מאומה?

אמר לו רבי פרחיה: החיים - אלו הצדיקים יודעים שימותו שיודעים וזוכרים המיתה אבל המתים -שהם הרשעים אינם יודעים מאומה לא ידעו ולא יבינו בחשכה יתהלכו אמר לו האיש לרבי פרחיה: חייך רבי אפילו הרשעים שיודעים כשהם עוד בעולם הזה בצער שלהם שגורמים להם בעוונותיהם ויודעים שימותו ועתידים ליתן דין וחשבון על מעשיהם ויודעים שיש דין וחשבון ויש דיין ושופט אבל אינם נותנים ללבם לשוב הצדיק- שהוא בבחינת חי יתן אל לבו להתנהג כראוי בשביל שיירש עולם הבא אבל הרשעים שהם נקראים מתים גם בחייהם עושים עצמם כאילו אינם יודעים ממעשה העולם הבא ומי שאינו יודע במעשים של עולם העליון.

- נקרא מת לפי שמי שחושב רק מעולם הזה אינו מבני החיים שהם הצדיקים (ה"ג הגר"א והלאה) כי העולם הזה הוא עולם הגופים - שלא נקרא חיים והעולם ההוא של הנשמות והרוחות הוא העולם שרוחותיהם של בני אדם דרים בו ודומים בצורתם כמו שהיו בעולם הזה כדי שיכירו זה את זה ויודעים במה שעתיד להיות בעולם ומשתדלים שם לדעת בכבוד קונם באותו המלבוש שמלובשים בהם בעולם העליון ושם הוא עולם החיים כי שם הוא חיים הנצחיים ולא בעולם הזה שהוא עולם עובר וכולם מתים.

כשהגיע אותו האדם לאותו השדה שמצא שם שנקבר שם אמר לו לרבי פרחיה נתעכב עתה כאן התאנח אותו האדם.

אמר ליה רבי פרחיה: למה אתה מתאנח? אמר ליה אותו האדם: אבידה נאבדה לי במקום הזה רצה בזה לרמז שכאן מת וכאילו נאבד כאן.

 אמר לו רבי פרחיה הקדוש ברוך הוא ימציא אותה לך (רבי פרחיה לא השכיל להבין כוונתו).

מצאו שם מערה אחת אמר אותו האיש לרבי פרחיה רבי נכנס לכאן כי אני יודע ומכיר את המקום כאן נכנסו בהמערה ירדו במדרגות עד שהגיעו לפרדס אחד וראו שם אילנות משונים זה מזה והיו משונים משאר אילנות שבעולם וראו אילן אחד משונה יותר מכל שאר האילנות עלו שם שמעו קול אחד של מחנות רבים שהיו אומרים [תהלים צה, ו] "בואו נשתחוה ונכרעה נברכה לפני ה' עושנו".

 תמה רבי פרחיה ושאל מאותו האדם מה זה [?] אמר ליה אותו האדם: שתוק עתה לא תשאל כלום.

אמר רבי פרחיה האלהי"ם (לשון שבועה) כשהגעתי עמו לאמצע של זה הפרדס וראיתי שתי דרכים ומחנות מלאכים היו עומדים מצד זה ומחנות מצד זה שאלתי ממנו מה זה? ואמר לי אותו האדם: כאן נחלקים הדרכים של הנפשות - אלו שהולכים לגן עדן ואלו שהולכים לגיהנום ואמר- מי שהולך לגן עדן אלו מחנות המלאכים הולכים עמו ומברכים אותו בשלום ומי שהולך לגיהנום אלו מחנות המלאכים לוקחים אותו לדונו בגיהנום.

עברנו אותו הפרדס והגענו לחומות ומגדלים ושערים והם היו שערי הגן עדן כשהגענו לשער אחד הנקרא שער המזרח קרא אותו האדם [תהלים קיח, יט] "פתחו לי שערי צדק" דהיינו שערי הגן עדן אמרו לו שומרי הפתח למה שנפתח לך [?] אמר להם: בשליחות של רבון העולם אני בא רוצה לומר שרצון הקדוש ברוך הוא - שאשלם חסד למי שעשה לי חסד.

פתחו את שער המזרח ואמרו כל הממונים זה לזה: מי נתן רשות לילוד אשה לבא למקום הזה [?]

אמר להם אותו האדם: רבי פרחיה זהו רבי פרחיה הנודע בצדקתו והוא ראוי ליכנס לגן עדן.

 שאלו ממנו: זה הוא האדם שהשלים ועשה לך חסד באותו העולם [?]

 אמר אותו האדם כן הדבר.

פתחו לו את שער הגן עדן ואמרו הממונים להמלאכים השומרים שם: הפשיטו ממנו את גופו הגשמי כי אין רשות ליכנס כאן בגוף של עולם ההוא מיד הפשיטו ממנו את גופו הגשמי ונתלבשה נשמתו בלבוש הנעשה מאווירים של הגן עדן שמבפנים.

נכנס וראה את אותו הרקיע שעל אותו הגן כי אותו הרקיע הוא נבדל מן הרקיע העומד על שאר בני העולם כאן בעולם הזה זה הרקיע מוגבל בגבול ומצויר מכל הגוונים שבעולם - ארבעה חלונות משקופים פתוחים בו בארבע רוחות העולם (משקופין הם חלונות קטנות שיש בחלון גדול שבכיפת הבית ומסתכלים דרכם למטה כמו שכתוב- (דברים כו טו) "השקיפה ממעון קדשך מן השמים"(וחלון אחד באמצע הרקיע).

אמר אותו האיש לרבי פרחיה: בוא עמי.

הלך עמו והביא אותו במערה אחת והראה לו את הגן עדן והראה לו שס"ה היכלות כמנין ימות השנה והראה לו במקום אחד כמה כתות של צדיקים שהם במדרגה יתירה על כל שאר הצדיקים ועוד הראה לו אחר שהראה לו את הגן עדן את פתח הגיהנום והראה לו רשעים תלוים בתוך הגיהנום.

ואחר שהאיש ההוא הראה לו את כל אלו הדברים הלך עמו למקומו לפתח של העיר לוד לביתו של רבי פרחיה ופטרו והלך לשלום.

(זוהר חדש מדרש רות קט: כרך ג מתוק מדבש עמ' תרכה-תרמד)

ייחוד ה