לבושי הנשמה: הבגד שאתה יוצר לעצמך

"... לבוש אחר עתיד הקב"ה להלביש לאלו הנשמות לעולם הבא, אִם כֵן יש לשאול: המתים שהחיה יחזקאל, מהו הטעם שלא עשה להם לבוש ההוא[?] אלא לפי שלא הגיע עדיין הזמן, להעביר בעולם את אוויר הטהור של הגן עדן העושה את לבושי הנשמות, ולכך לא הלביש אותם הקב"ה אלא שעמדו לתחיה בלבוש גשמי כמו שהיו מקודם בחייהם. וכך יהיה לתחיית המתים שיקומו המתים ויתלבשו הנשמות בלבוש גוף גשמי, רק הזוהמא של גוף הראשון לא תמצא שם, ומה שאמר לעיל שיתלבשו בלבוש אחר היינו מלבוש הנשמה שהוא הצלם, יהיה ממקום עליון יותר".

(זוהר השמטות חלק ג סימן י דף שג מתוק מדבש עמ' שסה)

לבוש מהמצוות

מעשה בר' יהודה סבא שהראו לו בחלום אור גדול, ושאל - מה זה? ואמרו לו זה המלבוש שלך מן המצוות שקיימת, המוכן לך לעולם העליון. מן היום ההוא והלאה היה שמח שמחת הנפש.

וזו לשון המתוק מדבש: יום אחד נתרגש בדעתו יהודה הזקן, ר"ל שהיה מתבונן בדעתו בעניני עולם העליון ונחרד על כל הדברים שעוברים על האדם בעת פטירתו. וכדי להניח דעתו, הראו לו בחלומו צורת לבוש אחד רוחני בצלמו כדמותו, שנעשה מאור חזק שהאיר לארבע רוחות העולם. שאל מהם: מה זה הלבוש המאיר? אמרו לו זהו הלבוש שלך המוכן לך להתלבש בו כשתבוא לדור כאן בגן עדן.

(זהר, ויחי רכ"ו מתוק מדבש עמ' תקד)

הרמב"ן: לבוש הנשמה הוא לבוש אווירי

הרמב"ן כתב כי הלבוש של הנשמה הוא לבוש אווירי בצורת גוף שיש לו יסודות של כיסוי ועטיפה והוא נקרא "חלוקא דרבנן" שהוא מלבוש הצדיקים בגן עדן.

(רמב"ן, וירא י"ח א', ויחי מ"ט, ל"ג)

הלבוש של הנשמה נעשה על ידי האור של לימוד התורה וקיום המצוות

הלבוש העליון, הרוחני האווירי, נעשה על ידי האור של לימוד התורה וקיום מצוות התורה. על ידי קיום המצוות נארג הלבוש הרוחני היקר. על הלבוש הזה אחראי המלאך ששמו 'אורה'.

הנשמה בעת היפרדה מהגוף הגשמי שבו הייתה בעולם הזה היא רוחנית מאוד, ובמצב זה אין ניתן להכירה, והיא אינה יכולה להתפלל לא על עצמה ולא על זרעה.

אבל כאשר ה' מזמין לה את לבושה השני הרוחני, אז ניתן להכיר אותה, ואז היא יכולה להתפלל עבורה ועבור זרעה.

( שבט מוסר, פרק ל"ה)

לבושי הנשמה

בגן [עדן] העליון, בהיכל הנסתר שהיא המלכות, מתעטפת ומתלבשת הנשמה ברוח... [המקביל לה - נשמה ורוח ביחד נקראים "נר"].

 וכשיורדת הנשמה לגן עדן התחתון כדי לבוא משם לעולם הזה להתתקן, אז היא מתלבשת גם ברוח אחר - אותו הרוח שיצא משם בעת בואו לעולם הזה, ונולד משם מזווג נשמות הצדיקים שבגן עדן - [וקוראים לה] נשמת הגר.

 ובכולם, בין ברוח שלה ובין ברוח של הגר, שורה ומתלבשת הנשמה של ישראל בבואה לזה העולם להִתַּקן. [על ידי הנפש של הגר שבה מתלבשת הנשמה הקדושה, יודעת ומרגשת בדברי העולם הזה ונהנית מהם].

(זוהר, משפטים צט, מתוק מדבש עמ' שפח)

לבוש הנשמה בגן עדן ובעולם הזה

בשעה שיוצאות הרוחות מגן עדן כדי לבוא לעולם הזה, מתפשטות הרוחות מהגוף ולבוש הרוחני של גן העדן, ואותו הלבוש נגנז שם.

 ולפי מה שעוסק בתורה ומצוות בעולם הזה, כך מתחדש ומתתקן לבושו בגן עדן, כדי שיהיה מוכן להתלבש בו כאשר יצא מן הגוף הגשמי.

בבואו לעולם הזה מתלבש האדם בגוף ולבוש הגשמי של זה העולם. [הצלם הוא האמצעי בין הגוף הגשמי לבין הנפש]. הקב"ה גורם לבן אדם לשכוח את כל ענייני גן העדן כי אחרת האדם לא היה אוכל ושותה ובונה בתים ועובד בעולם הזה, ולא היתה לו בחירה חפשית].

(זוהר, תרומה קנ מתוק מדבש עמ' רצ)

הלבוש המיוחד של אליהו הנביא כשעלה השמיימה

ומצאתי סוד בספרו של אדם הראשון, שאמר: באותם התולדות שיבואו לעולם, רוח אחד יהיה שירד לעולם הזה בארץ, ויתלבש בגוף חומרי על ידי אב ואם. כי אליהו הוא פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן, ואמו היתה מבנות פוטיאל. ושמו יהיה אליהו, ובגוף ההוא יסתלק מן העולם, ויתפשט מגופו וזה הגוף הגשמי אחר שנזדכך ישאר בסערה, וגוף אחר של אור יזדמן לו להלביש את רוחו כדי להיות בין המלאכים. והוא סוד החלוקא דרבנן שבו מתלבשות הנשמות בגן עדן.

וכשירד לעולם הזה יתלבש בגוף הגשמי שהשאיר בסערה בעולם התחתון ובגוף ההוא יתראה ויתגלה לבני אדם למטה ובגוף האחר של אור יתראה למעלה וזהו הסוד "דמי עלה שמים וירד" שהוא אליהו לא היה עוד אדם שיעלה לשמים הרוח שלו וירד אחר כך למטה ויתלבש בגופו רק אליהו.

(זוהר, ויקהל קצז מתוק מדבש עמ' רי)

אותיות שמעטרות את הנשמה

אלו הב' אותיות אות מ' ור' [המלאכים מיכאל, רפאל] נמצאות באמצע האור שבב' פתחים, וכשנשמות הצדיקים נכנסות בגן עדן, אלו הב' אותיות יוצאות מתוך אותו האור לקבל פני הצדיקים, ועומדות על אותה הנשמה ונעשות לה כעין עטרה על ראש[ה], ואות ר' מרפאל מרפאה מצערה שנצטערה בשעת המיתה, ואם אינה צריכה רפואה אז תהיה אות ב' של מלאך ב'ואל ברכה לברך את הנשמה ואלו הב' אותיות עולות לקבל שפע ויורדות להשפיע לנשמות הצדיקים.

... וכשאותיות הראשונות שהם מ' ור' חוזרות למקומן, אז אלו הב' אותיות ג' ונ' [מלאכים גבריאל, נוריאל] מתנוצצות ועולות לקבל שפע ויורדות להשפיע אל הנשמה, כי יוצאות מאותם האורות שבפתחים הנ"ל ועומדות ומאירות אל הנשמה.

אז יורדות ב' מרכבות מאלו הב' פתחים, מרכבה אחת היא מרכבת מלאך גבריאל שהוא ראש הממונה והמכובד בין מחנותיו, מרכבה הב' היא מרכבה אחרת קדושה של מלאך נוריא"ל שהוא ראש הממונה על מחנותיו, ויורדות מאלו הפתחים ועומדות על הנשמה ומאירות אליה. והאותיות

ג' נ' חוזרות למקומן ונכללות באורות שבפתחים, עוד טרם שהמרכבות עשו את שליחותם, (ולא כמו האותיות מ' ור' שרק אחר גמר פעולות המרכבות חוזרות למקומן).

אז אלו הב' מרכבות נכנסות תוך היכל אחד שהוא היכל המלכות הגנוז בגן עדן שנקרא אהלות, כנגד אהל רחל ואהל לאה הרומזות על המלכות, ושם גנוזים י"ב מיני בשמים כנגד הי"ב מלאכים שהמלכות רוכבת עליהם, דִּכְתִיב א' נֵרְדְּ, ב' וְכַרְכֹּּם, ג' קָנֶה, ד' וְקִנָּמון, ועוד ד' מינים כלולים במלות "עם כל עצי בשמים". כי הכלל הוא כמו הפרט שלפניו, הרי ח' מינים, ואחר כך כתוב מור ואהלות, הרי עוד שני מינים, ועוד שני מינים כלולים במלות "עם כל ראשי בשמים", כי הכלל הוא כמו הפרט שלפניו, הרי הם י"ב מיני בשמים שלמטה ששורשם בגן עדן בהיכל הנקרא אהלות.

ושם מתרחצים ומתבסמים כל אותם הלבושים של הנשמות בי"ב מיני בשמים האלו... בזה הלבוש נרשמו כל המעשים טובים שעשה האדם בעולם הזה, וכולם רשומים בו, כי כל המצוות מצטרפות לעשות ולרקום מהם לבוש להנשמה בגן עדן. וכפי שיעשה האדם את המצוות לשם שמים ובכוונה, ככה ימשיך אור עליון להיכל הזה לעשות ממנו לבוש הראוי לנשמתו. ומכריזים למעלה, ואומרים זהו הלבוש של נשמה פלונית. ולוקחים המלאכים את לבוש הזה ומתלבשת בו אותה הנשמה של הצדיק שבגן עדן, כעין צורת צלם נשמתו בעולם הזה.

מתי מתלבשת הנשמה בלבוש הרוחני שלה?

ומתי מתלבשות הנשמות בזה הלבוש [?] משלושים יום ואילך אחר הסתלקות הנשמה, כי כל שלושים יום אין לך נשמה שלא תקבל איזה עונש עד שלא תכנס לגן עדן, והיינו רוב נשמות. אבל ודאי יש נשמות צדיקים יחידי סגולה שנכנסות בהיכלות של הגן עדן בלי רשות המלאכים, עד שאפילו שומרי שערי ההיכלות אינם עומדים בפניהם. כיון שקבלה את עונשה הראוי לה, נכנסת בגן עדן... כי רק אחר שנתלבנה ונטהרה הנשמה מזוהמת עולם הזה על ידי קבלת עונשה אז היא מתלבשת בזה הלבוש.

(זוהר, ויקהל רי מתוק מדבש עמ' שסב-שסה)

הנשמה מאירה לגוף כמו נר בחשיכה

מעשה הבא מובא בזוהר פ' תרומה דף קסו ע"א, ומהמשך המאמר משמע שמעשה אחד הוא, ושם הגירסא רבי חייא ורבי יוסי, ולכן הגר"א גורס גם כאן בכל המאמר במקום רבי בון "רבי חייא", וגריס ורבי יוסי, ולא גריס מלות "ברבי חנינא" (ואנו השארנו הגירסא כפי הנדפס כאן)...

רַבי בון וְרַבִי יוסֵי בְרַבִי חֲנִינָא היו הולכים בדרך לעסוק בפדיון שבוים פגעו באותו הכפר וישנו שם באכסניה ההיא. בחצות הלילה קמו לעסוק בתורה. קמה אותה האשה שהיתה בבית, והדליקה להם נר להאיר לפניהם בעוד שהם ישבו ועסקו בתורה ישבה היא אחוריהם לשמוע דברי תורה השגיחו בה שהיא יושבת לשמוע דברי תורה לכן פתח אחד מהם והוא רבי בון ואמר לפרש מה שכתוב [משלי כח כד] "נר ה' נשמת אדם חופש כל חדרי בטן" - כמו שדרך האדם לחפש בחשך על ידי נר כן חופש ה' מחשבות חדרי בטן על ידי נשמת האדם הנה מה שכתוב נ[משלי כ:כז] "נר ה' נשמת אדם" ודאי כי הנשמה דומה לנר כי מה הנר מאירה באפילה אף נשמתו של אדם מאירה לגוף

(זוהר חדש, מדרש רות קה כרך ג מתוק מדבש עמ' תקנו)

תיקונים מאחורי הקלעים שעושה הקב"ה לנשמות

בני אדם לא יודעים כמה גלגולים וכמה מעשים סתומים ותיקונים עושה הקב"ה עם נשמות ערומות שאין להן לבוש של חלוקא דרבנן, [כלומר] שלא עסקו בתורה ובמצוות שמהם נתקן לבוש להנשמה. [יתר על כן יש] רוחות ערומים ההולכים בעולם העליון... וכמה עולמות מתהפכים על ידם מרחמים לדין או מדין לרחמים... [גם] בעולם הזה [יש] פליאות סתומות ובני אדם לא יודעים ולא מתבוננים בזה [למרות שהדברים] נראים לעין.

(זוהר, משפטים צט, מתוק מדבש עמ' שפו)

בליל שבת מצטרפת נשמה יתירה לאדם בזמן תפילת קבלת שבת

נתוסף רוח של נשמה יתירה לכל אחד ואחד מישראל, כי כבר ראוי אוויר העולם שיתפשט בו נשמה חדשה טהורה מהמלכות ששורשה בבינה, ובנשמה היתירה ההיא נשכחים מבני ישראל כל מיני עצבות וכעס שהם מצד הקליפות, כי הנשמה שמבינה מסוגלת לשמח את האדם ולהעביר ממנו כל מיני דאגה ויגון, ולא נמצא אלא שמחה למעלה בעולמות העליונים ולמטה בעולם הזה.

בליל שבת באה לאדם תוספת נפש בעת קבלת השבת, ותוספת הרוח בעת אמירת ברכו, ותוספת הנשמה בעת אמירת "ופרוס עלינו סוכת שלומך", וכל ג' תוספת אלו [הן] באות מצד המלכות שזמן עלייתה היא בליל שבת. זה הרוח היורד ונתוסף בבני העולם הוא רוחני מאד, לכן כשיורד מתרחץ בריח בשמי הגן עדן ועל ידי זה הוא מתעבה קצת כדי שיוכל לשרות על הנפש בגוף אדם התחתון, ויורד ושורה על עם הקדוש. בשעה ההיא כשיורד רוח הזה מעולם האצילות, יורדות עמו לגן עדן ששים מרכבות, שהם מתעטרות ומתפשטות בששה היכלות שבששה צדדים של הגן עדן שהצדיקים שוכנים בהם. וכשמגיעות לגן עדן אז כל אותם הרוחות שבגן עדן כולם מתעטרים ברוח ההוא וכרוז קורא ואומר אשריכם ישראל עם קדוש, שרצון קונכם מתעורר אליכם מאליו בלא שתעלו ותעוררו דבר, כי קדושת שבת מתעוררת מלמעלה מעצמה לקדש את ישראל.

(זוהר, ויקהל רד מתוק מדבש עמ' רצג-רצד)