מצפים לבואו: קווים לדמותו של המשיח

האמונה בביאת המשיח היא אחת מעיקרי האמונה של הדת הישראלית, וכפי שכתב הרמב"ם:[1] "כל מי שאינו מאמין בו או מי שאינו מחכה לביאתו - לא בשאר נביאים בלבד הוא כופר, אלא בתורה ובמשה רבנו".

הרמב"ם אף מנה את כל ההגדרות ההלכתיות הנדרשות מאדם בכדי שנוכל לזהות אותו כמלך המשיח, וכך כתב:[2] "אם יעמוד מלך מבית דוד, הוגה בתורה ועוסק במצוות כדוד אביו, כפי תורה שבכתב ושבעל פה, ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה, ויילחם מלחמות ה' - הרי זה בחזקת שהוא משיח. אם עשה והצליח, וניצח כל האומות שסביביו, ובנה מקדש במקומו, וקיבץ נידחי ישראל - הרי זה משיח בוודאי".

הרמב"ם נותן לנו אפוא קריטריונים הלכתיים ברורים לגבי דמותו של מלך המשיח, ונבוא לבאר אותם אחד לאחד:

מלך מבית דוד: השוו עוד מה שכתב הרמב"ם בעניין יחוסו של מלך המשיח:[3] "כיוון שנמשח דוד - זכה בכתר מלכות, והרי המלכות לו ולבניו הזכרים הכשרים עד עולם, שנאמר (שמ"ב ז, טז): "כיסאך יהיה נכון עד עולם"... לא תיכרת המלכות מזרע דוד לעולם, הבטיחו הקדוש ברוך הוא בכך, שנאמר (תהילים פט, לא-לד): "אם יעזבו בניו בריתי, ובמשפטי לא ילכון... ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עוונם, וחסדי לא אסיר מעימו".

הרמב"ם אף כלל פרט זה של יחוס המשיח לדוד בתוך עיקרי האמונה הישראלית וכתב כי "מכלל היסוד הזה – שאין מלך לישראל אלא מדוד ומזרע שלמה דווקא, וכל החולק בעניין המשפחה הזו הרי זה כפר בה' ובדברי נביאיו"[4].

הוגה בתורה ועוסק במצוות כדוד אביו, כפי תורה שבכתב ושבעל פה, ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה: השוו עוד מה שכתב הרמב"ם בעניין הדרגה הרוחנית שאליה יגיע המשיח:[5] "אותו המלך שיעמוד מזרע דוד בעל חכמה יהיה יתר משלמה, ונביא גדול הוא קרוב למשה רבנו".

כלומר חכמתו של המשיח תהיה גדולה יותר אף משל שלמה המלך ע"ה, שעליו המקרא מעיד (מל"א ה, יא): "ויחכם מכל האדם... ויהי שמו בכל הגויים". וגם בנבואה תהיה מעלתו גדולה מאוד, אך זאת מלבד משה רבנו, שהוא אב לכל הנביאים, ולעולם לא קם ולא יקום אדם באותה דרגה של נבואת משה רבנו ע"ה, שהיא הדרגה הגבוהה ביותר שאליה זכה (או יזכה) להגיע בן אנוש[6].

הרמב"ם עוד כתב כי מלך המשיח "ילמד כל העם ויורה אותם דרך ה', ויבואו כל הגויים לשומעו שנאמר (ישעיהו ב, ב-ג): "והיה באחרית הימים, נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים ונשא מגבעות, והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלוהי יעקב ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו, כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים"[7].

יש לדעת גם כי משיח צדקנו לא יחדש שום דבר בתורה, וכאשר יישב על מדין לשפוט בקרב יושבי תבל, הוא יפסוק את הדין אך ורק ע"פ כללי ההוראה וההלכות המקובלות במסורת של תורת ישראל, ולא ע"פ נבואה, וכמו שכתב הרמב"ם:[8] "אל יעלה על דעתך שהמלך המשיח, צריך לעשות אותות ומופתים, ומחדש דברים בעולם, או מחייה מתים, וכיוצא בדברים אלו שהטיפשים אומרים, אין הדבר כן... ועיקר הדברים ככה הן: שהתורה הזאת אין חוקיה ומשפטיה משתנים לעולם ולעולמי עולמים, ואין מוסיפין עליהן, ולא גורעין מהן. וכל המוסיף או גורע, או שגילה פנים בתורה והוציא הדברים של מצוות מפשוטן הרי זה בוודאי רשע ואפיקורוס".

ויילחם מלחמות ה'... וניצח כל האומות שסביביו: אין מדובר בכך שמלך המשיח יהיה חייב לאחוז חרב בידו דווקא (או בכל כלי נשק אחר) ולהילחם. אמנם מדובר על ניצחון במלחמות ופשוטו כמשמעו, אך קיום קריטריון זה יכול לבוא לידי ביטוי בכך שהמשיח ישמש כמנהיג גם מבחינה צבאית, ובעת המלחמה הדרכתו והנהגתו תביא להכנעת האומות שסביביו.

בנה המקדש במקומו: בניין בית המקדש הוא אחת מתרי"ג המצוות מדאורייתא המוטלת על בני ישראל[9], וכאן הרמב"ם מלמדנו שבית המקדש השלישי יבנה על-ידי המשיח. אמנם, עם ישראל ייקח חלק פעיל בבניין הבית, אך הכל יתבצע תחת פיקוחו והדרכתו של המשיח, ובעשותו זאת יתקיים בו קריטריון נוסף הדרוש להכרתו והכרזתו הרשמית כמלך המשיח.

וקיבץ נידחי ישראל: חזרתו של עם ישראל לארץ ישראל בימות המשיח, נמנית על אחת מהבטחותיה של התורה, וכמו שנאמר (דברים ל, ג-ה): "ושב ה' אלוהיך את שבותך וריחמך, ושב וקיבצך מכל העמים... אם יהיה נידחך בקצה השמים, משם יקבצך ה' אלוהיך ומשם ייקחך, והביאך ה' אלוהיך אל הארץ אשר ירשו אבותיך".

על ידי בניין בית המקדש, וחזרתו המלאה של עם ישראל לארץ ישראל, יחזרו לתוקף גם כל שאר מצוות התורה שתוקפן בא לידי ביטוי רק כאשר בית המקדש קיים ועם ישראל כולו יושב על אדמתו, וכפי שמסכם הרמב"ם:[10] "וחוזרים כל המשפטים בימיו כשהיו מקודם: מקריבים קורבנות, ועושים שמיטין ויובלות ככל מצוותן האמורה בתורה".

כל התנאים הנ"ל חייבים להתקיים באדם, בכדי שיוכר ויוכרז כמלך המשיח שהתורה הבטיחה את ביאתו, וסיכם הרמב"ם כי אם "לא הצליח עד כה, או נהרג - בידוע שאינו זה שהבטיחה עליו תורה"[11], כלומר אם לא התגשמו באותו האדם כל התנאים שמנה הרמב"ם או שנהרג, אזי אנו יודעים בוודאות שלא מדובר באותו המשיח שהתורה הקדושה הבטיחה עליו.

ובמילים אלו מסיים הרמב"ם את ההלכות העוסקת בימות המשיח:[12] "לא נתאוו הנביאים והחכמים ימות המשיח - לא כדי שישלטו על כל העולם, ולא כדי שירדו בגויים, ולא כדי שינשאו אותם העמים, ולא כדי לאכול ולשתות ולשמוח. אלא כדי שיהיו פנויים בתורה וחכמתה, ולא יהיה להם נוגש ומבטל, כדי שיזכו לחיי העולם הבא... באותו הזמן, לא יהיה שם לא רעב ולא מלחמה ולא קנאה ותחרות שהטובה תהיה מושפעת הרבה, וכל המעדנים מצויין כעפר. ולא יהיה עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד. ולפיכך יהיו חכמים גדולים, ויודעים דברים הסתומים העמוקים, וישיגו דעת בוראם כפי כוח האדם, שנאמר (ישעיהו יא, ט): כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים".