במיתתם קרויים חיים: מה כוחם של צדיקים עם פטירתם?

נפש הצדיק - תחת כסא הכבוד

נפשותיהן של צדיקים גנוזות תחת כיסא הכבוד, שנאמר "והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים את ה' אלוהיך".

 (מסכת שבת (קנ"ב ב').

בשעת חצות הלילה משתעשע הקב"ה עם הצדיקים

בשעת חצות לילה כשהקב"ה נכנס לגן עדן להשתעשע עם הצדיקים... כשהשכינה סוד רחל יורדת לגן עדן [לגן עדן] של עולם הבריאה ושם יש לה נחת רוח מתורתם של הצדיקים הקמים בחצות לעסוק בתורה. אז כל האילנות שבגן עדן [שבגן עדן] מזמרים ומשבחים לפניו, ר"ל [רוצה לומר] האילנות הם הספירות של עולם הבריאה שמזמרות ומשבחות לפני המלכות דאצילות שירדה ובאה למקומם לעולם הבריאה.

(זוהר, לך לך עז מתוק מדבש עמ' רב)

79846

צדיקים חוזרים ללמוד תורה במקום המיוחד שלהם אחרי הפטירה

[אמר רבי אליעזר]: אמר לבנו, לך ואמור לאמך שתעלה ותשמור את התפילין שלי במקום נעלה וחשוב והיינו במקום שבו עסקתי בתורה כל ימי חיי ואחר שאסתלק מן העולם ואבוא לכאן לראות ולפקוד את התפילין שהן המוחין שלי שעבדתי בהם את הקב"ה (כמבואר בזוהר פינחס - בכל מקום שצדיקים לומדים בעולם הזה כשהם מסתלקים לעולם הבא הם באים לפקוד לאותו המקום). וכשתראה אותי לא תבכה על שנסתלקתי מן העולם לפי שאלו המוחין שהיו לי בעולם, היו בין כך תמיד קרובים ודבוקים למעלה בשרשם ולא למטה בעולם הזה...

(זוהר, וירא צח, מתוק מדבש עמ' תמו)

האם יש לצדיקים כח להחיות מתים

אמר רבי יהודה: "עתידים הצדיקים... לברא עולמות על ידי חידושי תורה, ולהחיות מתים על ידי טל תחיה שיוריד הקב"ה מלמעלה". אמר ליה רבי יוסי: והתנן (שבת ל) "אין כל חדש תחת השמש" - ואיך הצדיקים יחיו מתים לעתיד, מה שלא יכלו לעשות בעולם הזה[?] אמר ליה רבי יהודה: ודאי יכולים הצדיקים להחיות מתים גם בעולם הזה, אלא בעוד שהרשעים בעולם ועוד הם מתרבים, אז כל העולם אינו בקיום והם המונעים את הכח מהצדיקים להחיות מתים.

(זוהר, תולדות קלה, מתוק מדבש עמ' קעז)

מדוע לוקח הקב"ה צדיקים לפני זמנם

 על שני דברים מסתלקים צדיקים מן העולם עד שלא מגיע זמנם: אחד מחמת חטאים שיש בדור כי כשמתרבים הרשעים בעולם, הצדיקים שנמצאים ביניהם נתפסים בעוונותיהם... [ודרך מיתתם] מתמתקת ומתתקנת ומכפרת על כל הדור... והסיבה השנית כשידוע לפני הקב"ה שהם בעצמם יחטאו בעתיד כמעשה הרשעים מסביבם.

(זוהר, שמות י מתוק מדבש עמ' צט-ק)

נשמות הצדיקים מצילות ומגינות על האדם בתקופות של צרות

ג' מדורים עשה הקב"ה לנר"ן [נפש רוח ונשמה] של הצדיקים, מדור אחד לנפשות של אותם הצדיקים, שנפשותיהם אינן מסתלקות מעולם הזה ונמצאות בזה העולם, כי נפש הקטנות של הצדיק הנקראת הבלא דגרמי, נשארת תמיד על הקבר עד התחיה, והרוח דיצירה עולה לגן עדן הארץ שבעולם העשיה, והנשמה דבריאה עולה לגן עדן העליון שבעולם הבריאה... וכשהעולם צריך לרחמים ובני אדם החיים נמצאים בצער, נפשות הצדיקים שעל הקבר מתפללות תפילה עליהם, והולכות ומודיעות דבר הצער לישני חברון שהם האבות הקדושים, והם מתעוררים ונכנסים לגן עדן הארץ ששם נמצאים הרוחות של הצדיקים מלובשים בעטרות של אור (הנה גם נפש העיקרית של הצדיקים נמצאת בגן עדן התחתון, ותחילה האבות מודיעים להנפשות והם המודיעות להרוח שלהם)... והם גוזרים גזרות טובות ועל ידי זה הם מבטלים את הגזרות הרעות והקב"ה עושה רצונם ומרחם על העולם.

אלו הנפשות של הצדיקים, נמצאות בעולם הזה להגן על בני אדם החיים - וזו הבחינה נקראת נפש. והנפש דקטנות של הצדיק הנקראת "הבלא דגרמי" אינה מסתלקת מעולם הזה מעל הקבר, ונמצאת בזה העולם להסתכל ולדעת בצער בני אדם החיים ולהגן על הדור.

 וזה הוא מה שאמרו החברים (במס' ברכות דף יח ע"ב), "דְמֵתֵי יָדְעֵי בְצַעֲרָא דְעָלְמָא" - שהמתים יודעים בצער שיש בעולם והעונש של הרשעים שהם בארץ הוא בנפש הזאת דִכְתִיב "וְנִכְרְתָה הַנֶפֶש הַהִיא מֵעַמֶיהָ" - שאפילו הנפש שעל הקבר נכרתת מהם רח"ל.

(זוהר, אחרי מות ע, מתוק מדבש עמ' קפו-קפז)

צדיק שנושא את עול דורו

בני העולם הם כמו איברים זה עם זה, כי כל הנשמות יחד הן כגוף אחד.

לכן בשעה שהקב"ה רוצה לתת ולהביא רפואה לעולם הוא מלקה לצדיק אחד שביניהם בחלאים ובנגעים כי הצדיק הוא בחינת זרועו של עולם הצדיקים הם גבורי העולם כאילו הם מעמידים את העולם בזרועם ובזכותם נותן הקב"ה רפואה לכל בני העולם מאין לנו דבר זה[?] שכתוב במלך המשיח "והוא מחולל מפשעינו מדוכא מעוונותינו" וגומר: "ובחבורתו נרפא לנו" הקזת הדם שעושה חבורה כמי שמקיז דמים הרעים והיתרים[מיותרים] מן הזרוע ובזה החבורה אנו מתרפאים והיינו רפואה היא לנו לכל אברי הגוף

ולעולם אין הצדיק לוקה אלא כדי לתת רפואה לדורו ולכפר על עוונותיהם. וזהו הסוד מה שיש "צדיק ורע לו" בעולם הזה, כי זה בא לו לכפרת הדור כי נוח לו לסטרא אחרא שהדין שולט על צדיק יותר מהכל, כי אז אינו חושש לקטרג על כל העולם. ואינו משגיח בהם לרעה מחמת השמחה ששמח על ששולט על הצדיק, כי יש שמחה לסטרא אחרא לתת מום בצדיקים, כמו שקטרג השטן על איוב ואמר: הלא אתה סכתה בעדו, ועל ידי ששולט על הצדיק, עוזב תביעתו וקטרוגו על עוונות הדור. וזה [פרוש העניין: ] הצדיק המתייסר על עוונות הדור.

בזכות זה, זוכה לשליטה עליונה בעולם הזה ובעולם הבא, כמו שמצינו באיוב, כמו שנאמר "ויוסף ה' את כל אשר לאיוב למשנה", "וה' ברך את אחרית איוב מראשיתו". וכל זה הוא בעולם הזה, וכל שכן מה שמוכן לו לעולם הבא, מאחר שהקב"ה דקדק עמו כחוט השערה ונקהו מעוון, אם כן ודאי שכרו מוכן לו בעולם הבא. אבל אם יש "צַדִיק וְטוב לו" בעולם הזה הוא משום שאין הקב"ה חושש לכפר על עוונות העולם, לפי שאינם ראוים לכפרה, ועליהם נאמר: "באבוד רשעים רינה".

אמרתי לרבי שמעון, אם ב' הצדיקים שהאחד הוא "צדיק ורע לו" ואחד "צדיק וטוב לו", לא היו בזמן אחד, יפה ומובן היה מה שאמרת, כי לכן- יש צדיק וטוב לו- לפי שאין הקב"ה חושש לכפר על העולם. אבל יש צדיק כאן ויש צדיק כאן, ושניהם בזמן אחד. לצדיק זה יש חלאים ונגעים, ולצדיק זה יש כל הטובות שבעולם... [ומתרץ:] בייסורים של צדיק אחד או של שנים די לכפר על עוונות הדור, שאין הקב"ה צריך להלקות את כל הצדיקים כמו שאין צריכים להלקות ולהקיז אלא מזרוע אחת כדי לתת רפואה לכל האברים, אף כאן בצדיק אחד די.

ואם נתגברה ונתפשטה בו המחלה על כל האברים - אז צריכים להקיז דם מב' הזרועות אף כך אם נתרבו עוונות כבדים וקשים על העולם, אז כל הצדיקים לוקים כדי לתת רפואה לכל הדור. אבל בזמן שלא נתרבו העוןנות כל כך, אז צדיק אחד לוקה, ושאר הצדיקים הם בשלום ושלוה כי אין העולם צריך שכולם ילקו בשביל לכפר עוונות הדור. ואם נתרפא העם, נתרפאו גם הצדיקים, ולפעמים יש צדיקים שכל ימיהם הם בחלאים להגן על הדור, ואם מתו הצדיקים הרי נתרפאו כולם, ונתכפרו עוונות הדור, כאשר לפעמים העוונות הם כבדים וקשים ביותר, עד שלא די בייסורים לכפרה אלא צריך מיתתם רח"ל.

(זוהר, פינחס ריח מתוק מדבש עמ' עב-עד)

המדור העליון של הצדיקים

אמר רבי יצחק: כמה מדורים על מדורים יש להם לצדיקים באותו העולם ? הם השבעה היכלות המוכנים לנשמות הצדיקים בגן עדן והמדור העליון על הכל לאותם שאהבת קונם נתקשרה בהם ר"ל היכל העליון שהוא היכל אהבה בו זוכים לעלות אוהבי השם כי המדור של הצדיקים אוהבי ה' עולה על כל המדורים

מהו הטעם ? לפי שהקב"ה מתעטר על ידי הצדיקים אוהבי שמו יתברך, ועל ידם פועל הקב"ה בהיכל אהבת חסד להטיב להתחתונים... כל האצילות נקרא בשם "אהבה", להורות על אהבת ודבֵקות הפרצופים זה בזה ובשביל האהבה שיש ביניהם עומדים וקיימים כולם כמו שנאמר "מים רבים" שהם כוחות מים הזידונים של החיצונים "לא יוכלו לכבות את האהבה" שיש בין הפרצופים והכל עומד באהבה וחביבות.

(זוהר, ואתחנן רסז, מתוק מדבש עמ' קא-קב)

בית דין של מעלה מכיר בגדולת רבי דובער מלובאוויטש

שמעתי מהחסיד המופלג ומפורסם ר' אליעזר מקאוונע, ששמע המעשה מחסיד מפורסם, שסיפר לו אשר לו בעצמו קרה. כי היה דר במלון אחד סמוך ללובאוויטש. וסיפר לו שהיה יום אחד שהיה לו יארצייט (יום זיכרון) אחר אמו. ובלילה למד המשניות עבור נשמתה, ובתוך הלימוד נרדם, ושמע קול קורא אותו בשמו מהחוץ. ותכף יצא וראה שני מתים עומדים בבגדים לבנים. ומת א' הכיר שזו אמו, והשני לא הכיר. ואמרה: 'אני אמך, והשנית היא אמך הזקנה שהיא אמי'. ואמרה: 'בני, באנו להודיעך שבבית דין של מעלה יש עליך קטרוגים גדולים, עד שפסקו מיתה עליך. וכל בני משפחתנו המליצו טוב עבורך ולא הועיל כלום, לכן, בני, ראה מה תעשה לזה'. ואמרה האם הזקנה שלי: 'אין לי כי אם תרופה אחת, כי הרב הקדוש ר' דובער מלובאוויטש חשוב מאוד למעלה, וכאשר מזכירים שמו למעלה מזדעזעים הבית דין של מעלה. לכן עצתי שתיסע לכבוד קדושתו, ובוודאי תהיה פעולה'. ואחר זה נעלמו ממני. והלכתי לביתי, וישבתי כמשתומם עד אור הבוקר. ותכף נסעתי ללובאוויטש ובאתי למחיצת קדשו, וסיפרתי לו כל הסיפור הנורא. ושחק הרבי ואמר: 'לא תירא ולא תמות'. ושאל אותי אם הייתי אצל אביו אדמו"ר נוחו עדן. ואמרתי: 'הייתי כמה פעמים במחיצת קודשו'. ואמר לי: 'האם שמרת התיקון שנתן לך על חולי הנופל?' ונזכרתי שבתוך הזמן נחליתי, ולא היה ביכולתי להשלים התענית כפי שציווה.

ואמר: 'תראה להשלים מכול וכול שציווה לך ותחיה אי"ה ולא תדאג כלל'. וב"ה אני השלמתי את התיקון, ולבד מה שנשארתי בחיים, עוד ב"ה נתרומם קרני ומזלי, והרווחתי באותה השנה רווח גדול.