שידוכים ונשמות תאומות

התאמת זיווגים על ידי הקב"ה

... בשביל להוליד נשמות, הקב"ה עשה זווגי הנשמות למעלה ומטיל וממשיך הנשמות בעולם, ואז התחברות נמצא למעלה ולמטה, ר"ל [רוצה לומר] כמו שהיו הנשמות זכר ונקבה מחוברות למעלה קודם בואם לעולם הזה, ככה אם זוכים, הקב"ה מחברם ומזווגם יחד למטה, ועי"ז המקור דהיינו היסוד של מעלה ושל מטה הוא ברוך מחמת הנשמות שמולידים.

(זוהר, וישב קפו, מתוק מדבש עמ' פג-פד)

איך זוכה אדם לזיווגו האמתי משמים

ארבעים יום קודם יצירת הולד מכריזים: בת פלוני לפלוני.

כי הקב"ה מזווג זווגים עוד לפני שמגיעים לעולם הזה.

 הזווג הראשון ניתן לאדם כעין נחלה והיא, [הבת זוג האמיתית] אשתו המשכלת והמצלחת עמו. אבל אין האדם זוכה לזווגו שהכריזו עליה אלא אם ראוי לפי מעשיו... [יתר על כן], לפעמים... אם אדם קלקל את דרכיו, אז הקב"ה לוקח ממנו את זווגו ונותנה לאיש אחר עד שיכשיר ויתקן את מעשיו..

 לפעמים גוזר הקב"ה [על האדם] זמן קצוב [כדי לתקן את מעשיו, ואז יצטרך להמתין או יפספס את ההזדמנות לזכות בבת זוג האמתית אם לא יספיק לתקן בתוך זמן הקצוב. בינתיים, אשתו חופשייה להתחתן עם אדם אחר. כאשר הבעל הראשון יתקן מעשיו ובאמת יהיה ראוי לה, אז הקב"ה ממית את בעל השני]. (ראה הסבר מורחב בסעיף על שידוכין של הנשמות) וזהו משאמרו חז"ל שקשה לזווגן כקריעת ים סוף. [אם האדם ממשיך במעשיו הרעים, אז הקב"ה מזמין לו אישה רעה.]

(זוהר, ויחי רכט מתוק מדבש עמ' תקלג)

גלגולים של בני זוג

אין הנשים מתגלגלות מצד עצמן (כמבואר בשער הגלגולים ריש הקדמה ט').
צדיק המתגלגל כדי להשלים איזו מצוה החסרה לו, אז גם בת זוגו מתגלגלת, ובאה עמו בכל מקום שמתגלגל בעולם ובכל גלגול אפילו שמתגלגל כמה פעמים, ובכל שעה שמתגלגל. אף על פי שנשמת צדיק הולכת ובאה בכמה גלגולים, לעולם בת זוגו עומדת באותה הבחינה שהוא מתגלגל. ועל זה נאמר "צדיק וטוב לו", לפי שבת זוגו הנקראת טוב, בסוד הכתוב: (משלי יח כב) מצא אשה מצא טוב, היא יוצאת עמו לעולם.

צדיק שמתגלגל ואין לו זכות שבת זוגו תתגלגל עמו, אלא אשה אחרת שאינה בת זוגו עומדת [לרשותו], [למשל] שחוטף בת זוג של אחר, על זה נאמר "צדיק ורע לו"- כי אין זווגם עולה יפה, לפי שאין בחינתם שווה.

וגם אי אפשר שיתעשר, כי העשירות באה מצד בת זוגו, לכן הוא בבחינת "צדיק ורע לו", כמו שפירשו חכמי המשנה: (במס' ברכות דף סד ע"א) "כל מי שדוחק את השעה ולוקח אשה שאינה בת זוגו, השעה דוחקתו" שאין זווגם עולה יפה, מפני שהמלכות הנקראת שעה לא זימנה לו את בת זוגו, ולכן אין מזונותיו מזומנים לו, וכל זה הוא לפי צורך תקונו בגלגול הזה.

אמר רבי אלעזר לרבי שמעון אביו: מה שאמרת שלצדיק גמור מזדמנת בת זוגו אליו, וזוכה על ידה לעשירות, והרי רבי פדת היה צדיק גמור, והיה ראוי שיהיו מזונותיו מזומנים לו מצד בת זוגו, בבחינת צדיק וטוב לו, ולמה לא נולד יחד עם בת זוגו שהיא השעה שלו, שהיא בת גילו שנולדה במזל לו?

 פירוש רש"י: (על מס' בבא מציעא דף כז ע"ב ) "בן גילו" הנולד בשעתו, דהיינו שנולדו במזל אחד. יתר על כן, שעל ידי בת זוגו יזכה לעשירות, אז למה היה רבי פדת עני גדול? (כמפורש במס' תענית דף כה ע"א ברבי אלעזר בן פדת עיי"ש, ובזוהר פ' פינחס דף רטז ע"א )

אמר לו רבי שמעון אביו: בני חביבי, יש גלגול שמחייב שנופל ונולד במזלו שהוא בן גילו, והיינו אם גם בגלגול הקודם היה צדיק, ונתגלגל רק בשביל להשלים איזו מצוה שעדיין חסרה לו, ואז הוא בבחינת צדיק בן צדיק.

לזה מחייב גלגולו הקודם שיבוא בשעה טובה יחד עם בת זוגו ובעשירות... ומקבלת ממנו שפע רב בעשירות, וגם נמשך משם שפע בשבילו... שאז זוכה נשמת הצדיק לבוא לעולם בשעה שהמלכות מלאה בשפע מזון, ובשעה של חיים, דהיינו שיהיה כל ימיו בבריאות הגוף ויאריך ימים בעולם הזה, ובשעה שיזכה לבנים טובים ולכל טוב.

ויש גלגול, שמחייב לאדם שאינו נופל ויוצא לעולם הזה בשעה של שפע מזון שאינו יוצא לעולם עם בת גילו, שהיא הגורמת שפע מזון. אף על פי שגלוי וידוע לפני הקב"ה שבגלגול זה יעשה הרבה זכויות בעולם, עם כל זה אין הקב"ה מזמין לו בת זוגו ומזונותיו, לפי שהוא צריך לתקן איזה חטא שעשה בגלגול הקודם. לכן, זה תקונו בגלגול זה. ובשביל צדיק כזה אמרו חכמי המשנה (במס' מועד קטן דף כח ע"א) בנים וחיים ומזון של גלגול הזה אינם תלויים בזכויות, אלא במזל תלוי הדבר - כפי הפגם שפגם בגלגול הקודם במזל העליון שהוא התפארת, על ידי שמנע את התפארת בעוונותיו מלהשפיע במלכות, כן נגרעו ממנו כל הצלחות האלו, ואין זכותו של עתה מועלת לו.

... מה שאמר שכל צדיק יש לו עולם בפני עצמו, הכוונה, כי נשמת צדיק אחד שנתגלגלה הרבה פעמים בהרבה גופים, כל גוף- הוא עולם לעצמו, ויש לו חלק נשמה ונצוץ מכללות נשמת הצדיק, ויקום לתחיה בחלק הנשמה שבו חי ועבד את הקב"ה בתורה ועבודה, ויש לו שכר ועולם הבא כפי עבודתו ופעולתו באותו הגלגול.

(תיקוני הזוהר: כרך ג תיקון סט מתוק מדבש עמ' יט-כב)

גלגולי אדם וחוה

בשביל שחטא אדם הראשון עם היצר הטוב, הפשיט אותו הקב"ה מגופו הרוחני וממלבושו שהיה לו בגן עדן לו ולחוה אשתו... וגירש אותם הקב"ה מן הגן עדן... וכדי להעניש את אדם וחוה הוריד אותם הקב"ה לשבע ארצות שבבטן האדמה שהם נקראות גיא, נשיה, ציה, ארקא, ארץ, אדמה, תבל.

אחר כך, כשעשה אדם הראשון תשובה, היה צועק ומתפלל ועולה מארץ לארץ עד שעלה לתבל שהיא הארץ שלנו. ועם כל זה אדם ואשתו חוה היו ערומים בלא לבוש רוחני טרם שנתקנו באבות.

מה עשה הקב"ה כדי לתקן את אדם וחוה ?

 הביא אותו בגלגול באברהם ואת אשתו בשרה והקב"ה היה מלבן ומצרף אותו, כמו בכור של כסף, שהכסף הוא מעורב באבר שהוא עופרת שהוא הפסולת שבו. מיד כשהשליכו את הכסף באש - נתלבן הכסף, הוציא והפריש ממנו את הזוהמא שהיא העופרת לחוץ.

 וכעין זה, נתלבן אדם, שהיה מגולגל באברהם והוציא ממנו את הזוהמא לחוץ, וזהו ישמעאל שהוא היה הזוהמא שהטיל הנחש בחוה, כי בעת שאדם נזדווג עם חוה אשתו קבל ממנה את זוהמת הנחש.

אחר כך נתגלגלה ביצחק - חוה, בת זוגו של אדם הראשון, ונתאדם יצחק באש הדינים, והוציא והפריש ממנו את הזוהמא לחוץ. וזהו עשו והאדום שלו היה כדם אדום של שחיטה, ולפי שנתגלגלה הנקבה שהיא חוה ביצחק, לכן נקרא יצחק בבחינת שמאל וגבורה, שהיא בחינת נוקבא. ואחר כך, אדם וחוה, שניהם נתגלגלו ביעקב ובת זוגו והוציאו ממנו זרע קודש.

 ועל אלו השלשה גלגולים של אדם הראשון בשלשה האבות נאמר [איוב לג:כט] "הן כל אלה יפעל פעמים שלש עם גבר", ואלו הג' גלגולים הוצרכו לתקון של אדם הראשון וחוה אשתו.

(זוהר חדש, יתרו מב כרך ב' מתוק מדבש עמ' פז-פט)

אישה שמתו לה שני בעלים - מאבקים בין נשמות

 [אשה אלמנה שהתחתנה שנית] - כשבעלה השני הכניס [בה] את רוחו... [בשעת הייחוד], הרוח הראשון [מבעלה הראשון] מקטרג ומריב ברוח של בעל השני [ואינם מסתדרים ביחד]. אם השני ראוי והגון יותר, [אז מסתלק] הרוח הראשון ממנה.

במסכת יבמות [סד:] למדנו שאם מתו שני בעלים של אישה, משם והלאה לא ישא אדם את האישה הזאת כי מלאך המוות התחזק בה [במיוחד, וגם יכול להיות] שרוח [הבעל] הראשון הוא הבן זוג האמיתי שלה. [איך יודעים?] עובדה שרוח של הבעל הראשון גבר על הרוח של הבעל השני, לכן הגמרא מציעה שלא יתערב אדם אחר עמה.

[הכל תלוי בזכויות של האדם. לכן] מי שלוקח אלמנה הרי הוא כמי שנכנס באנייה בים בעת שהרוחות סוערות בלא משוטים, ואינו יודע אם יעבור בשלום או אם יטבע בתוך התהומות. [לכן] מי שהולך במקום סכנה [שישקול מראש] את זכויותיו, אם ראוי שינצל.

[והעניין הזה עמוק ומלא בדברים נסתרים - עיין שם בהמשך העמודים].

(זוהר, משפטים קב מתוק מדבש עמ' תיג-תטו)

עניין הזיווג, והשפעת הכוונות והמחשבות על העובר

במה נבדלים בני אדם מסוס ופרד[?] שלא יתנהגו כמו הבהמות, על ידי שמקדשים עצמם בקדושת התשמיש שלהם... בזמנים ידועים, ולא בכל עת כשמתעורר לב האדם לתאוות החומר. כלומר, שצריך להיות לאדם זמן ידוע וקבוע לתשמיש - שאז הזמן לכוון רצונם להתדבק בהקב"ה, ולא בתאוות היצר הרע.

בחצות הלילה הקב"ה נכנס בגן עדן להשתעשע עם הצדיקים... והיא שעת רצון להדבק בהקב"ה ובהשכינה הקדושה. והחברים העוסקים בתורה בחצות הלילה... משתתפים עם השכינה לשבח למלך הקדוש ועוסקים בתורה בחצות הלילה של לילי החול... שהיא שעת רצון להתקדש בתשמישם בקדושת הקב"ה ולכוון רצונם להתדבק בהקב"ה בשעת התשמיש.

ואמר עוד רבי אבא: אם בני אדם מתרחקים מהקב"ה על ידי שעושים מעשיהם לשם תאוה כבהמות... אז היצר הרע ישלוט על זה הולד.

מי שממהר למלאות תאוותו, ואינו ממתין לכבוש את יצרו עד זמן הייחוד העליון של שבת, או לפחות בחול עד חצות הלילה, והוא דוחה את השעה המסוגלת ליחוד הקדוש, בלא רצון של קדושה, הוא חוטא ודאי בכל העניין, [ומסביר מילת חוטא מלשון חיסרון], כלומר שהוא מחסר מנפשו את הקדושה, ומחסר מהולד שנולד מזה התשמיש את נפש הקדושה, וממשיך לו נפש טמאה מסטרא אחרא רח"ל.

ומשום שבני אדם אינם מקדשים עצמם בשעת תשמיש ומחסרים מנפשם את הקדושה, לכן שורים נגעים רעים וטמאים בבני אדם, ומעידים בפניהם על החציפות שלהם, להראות שהקב"ה מואס בה.

(זוהר, תזריע מט, מתוק מדבש עמ' תרכג-תרכה)

מועד יצירת נשמה משפיע על איכות חייו של האדם

הזיווג שנעשה בימי חול משפיע [על] הנפש... רוח... והנשמה... [בצורת] שעבוד [ל]מלאכה על ידי שהיא עוזרת את האדם בדרישת הדברים הגשמיים ועושה כל מלאכות החול. [וגם] יש בה שעבוד יסורין וחלאים ודלות וטלטול וטרוף והיא נעלבת ונפגמת על ידי דברים גשמיים ומעשים מכוערים. לכן אפשר שנשמה זו תתגלגל כמה פעמים עד שתתוקן.

[לעומת זאת] הזיווג הנעשה בשבת משפיע [על] הנפש [מעולם] האצילות... ואדם שזכה לנפש דאצילות אפילו אם מתגלגל אין לו שעבוד עוון ולא מלאכה אלא נשלמת על ידי מעשה האדם בתורה ומצוות... ומובטח הוא שלא יחטא... ואם יבוא לחטוא אז תסתלק נשמתו ותברח ממנו שלא תתלכלך בעוון זה... ואין מתגלגל אלא פעם אחת בלי שעבוד וטורח, ואם לא נתקן בפעם הזאת לא יתגלגל שנית אלא יקבל עונשו בגיהינום.

(זוהר, משפטים צד מתוק מדבש עמ' שכג)

תהליך השידוכין של נשמות

כל הרוחות והנשמות היוצאות מלמעלה ממקור הנשמות יוצאות זוגות זוגות נשמת זכר ונשמת נקבה, ואחר בכך בירידתן למטה לעולם הזה להתלבש בגוף, נפרדות זו מזו, ונולדות בשני מקומות.

ולפעמים תצא לעולם הזה נשמת הנקבה טרם שיצאה נשמת הזכר שהוא בן זוגה, וכל זמן שלא בא זמנו של הזכר להזדווג עם הנקבה שלו שהיא בת זוגו, בא איש אחר שאינו בן זוגה ונושא אותה. כשמגיע זמנו של בן זוגה לישא את בת זוגו לאשה, והרי היא כבר נשואה לאיש אחר, מה עושה הקב"ה?

כשמדת הדין מתעוררת בעולם לפקוד על עוונות העולם, מאספת נשמת איש האחר שאינו בן זוגה שנשא אותה, ומת טרם זמנו אם היה בעל חוטא. ובא איש האחר שהוא בן זוגה ולוקח את בת זוגו - על זה אמרו חז"ל (בריש מס' סוטה) "קשין זווגין קמי קדשא בריך הוא" - קשה זווגו של אדם לפני הקב"ה כקריעת ים סוף, כי לפעמים צריך לדחות ולהמית איש אחד מפני איש אחר.

וכל זה [כאשר] האיש שאינו בן זוגה נדחה ומת קודם זמנו כי חטא וקלקל את מעשיו. [ובמקרה] שלא חטא וקלקל את מעשיו שיהיה מחויב מיתה במשפט, עם כל זה הוא נאסף ומת בזמן ההוא טרם שמגיע זמנו למות... ועליו נאמר "ויש נספה בלא משפט", וטעם הדבר לפי שפגע בו דינו של צדק שהיא המלכות בעוונותיו לפי שהגיע זמנו של איש האחר שהוא בן זוגה ולוקח אותה כי שלו ובת זוגו היא.

שאל רבי אלעזר מרבי שמעון אביו: למה ימות זה האיש שאינו בן זוגה? שיביא [הקב"ה] איזו סיבה שיתפרשו ויתגרשו זה מזה? [אלא], ויבא איש האחר שהוא בן זוגה ויתן לו הקב"ה את שלו - אמר לו אביו רבי שמעון זהו תועלת של האדם והחסד שעושה עמו הקב"ה שלא יראה את אשתו ביד אדם אחר.

[אבל] אם זה האיש שהוא בן זוגה אין מעשיו כשרים וישרים אף על פי שזו האשה היא שלו ובת זוגו, עם כל זה אינו נדחה האיש האחר שאינו בן זוגה מפניו.

ומביא ראיה לדבריו: עדיין לא הגיע זמנו של דוד למלוך לפי שבעת שישראל שאלו מלך היה דוד עדיין צעיר ואז לא היה מי שיהיה ראוי למלוכה כשאול. המלוכה ודאי היתה שייכת לדוד כמו שברך יעקב את יהודה לא יסור שבט מיהודה וגו'. כשהגיע זמנו של דוד לירש את שלו, נתעוררה המלכות בדיניה ואספה את נשמת שאול ומת בעוונותיו ונדחה מפני דוד, ובא דוד ולקח את שלו.

ולמה לא הסיר הקב"ה את שאול מן המלוכה ויתן אותה לדוד? [הרי] שאול לא היה צריך למות!

ומשיב: אלא חסד עשה הקב"ה עמו שאסף נשמתו, ומת בעודו במלכותו, ולא יראה עבדו שולט עליו ולוקח מה שהיה שלו בתחילה.

כך זה שנשא בת זוגו של חברו - והגיע זמנו של חברו ליקח אותה, יותר טוב לו שימות, ולא יראה את אשתו ביד איש אחר. בשביל זה כשאדם נושא אשה צריך לבקש רחמים לפני הקב"ה שיזמין לו אשה שהיא בת זוגו שלא יצטרך להיות נדחה לפני איש אחר.

(זוהר, וילך רפג, מתוק מדבש עמ' שמט-שנב)

מדוע יכול איש אחד לשאת את בת זוגו הרוחנית של איש אחר

אמר רבי אבא לר' שמעון: בת שבע היתה בת זוגו של דוד המלך מיום שנברא העולם, אם כן, למה נתנה הקב"ה לאוריה החתי לפני שנתנה לדוד?

אמר ר' שמעון לר' אבא: כך הם דרכי הקב"ה בסוד הגלגול. אף על פי שהזמין הקב"ה אשה לאיש להיות שלו, לפעמים על ידי עוונות האיש, מקדים איש אחר ברחמים ונושא אותה עד שמגיע זמנו של בן זוגה לקחת את [בת זוגו] שלו.

כיון שבן זוגה עשה תשובה והגיע זמנו לקחת את בת זוגו, אז נדחה אותו האיש שלקח אותה ברחמים מפני האיש האחר שהיא שלו, ומסתלק מן העולם, וקשה לפני הקב"ה לסלק אותו מן העולם עד שלא הגיע זמנו מפני האחר. כל זה אצל שאר אנשים, אבל הסוד שבת שבע ניתנה לאוריה החתי תחילה... כדי להפריד ממנה חלק הרע וישאר בה רק חלק הטוב כשישא אותה דוד.

(זוהר, נח עג, מתוק מדבש עמ' קסה, ראה גם מסכת סנהדרין דף קז)