חיים לאחר המוות
ייבום וגלגולי נשמות
מהי מצוות הייבום ולמה היא נחשבת למצווה גדולה כל כך, ואיך ייבום קשור לגלגולי נשמות?
- אורית מרטין וברוך קסטנר
- פורסם ח' תשרי התשע"ה |עודכן
מהו ייבום?
אם מת אדם בלא בנים, נושא אחד מאחיו את האלמנה ויורש את נכסיו והבן הנולד ימשיך את שושלת האח שמת בלי בנים.
במקביל לאפשרות הייבום נתנה התורה אפשרות לחליצה. יש מקרים רבים שבהם טובת השניים היא שהיבם לא יישא את יבמתו, כמו למשל אם יש ביניהם הבדלי גיל גדולים. במקרים כאלה האישה משתחררת על ידי חליצה, והיא מותרת לכל אדם, פרט לכהן.
הבן שנולד מתוך ייבום - הוא גלגול של בעלה הראשון של אמו
אדם שנפטר ללא בנים, אשתו מתחתנת דרך ייבום, ולולד שנולד מזיווג זה לו יש חלק מרוחו של הבעל הראשון שנפטר. הבעל הראשון משאיר חלק מרוחו בתוך אשתו ושם נמצא תמיד, והחלק שהסתובב בכף הקלע עד שאשתו התחתנה עם אחיו, מתייחד בבריה חדשה עם רוח וגוף חדש.
(לפי זוהר, משפטים צט, מתוק מדבש עמ' שפט-שצ)
מה הקשר בין ייבום לבין גלגול נשמות?
הגורם הראשי והקדמוני יותר המובא כסיבה לגלגול הוא אי העיסוק בפרייה ורבייה ואי העמדת צאצאים. עניין זה הוא משמעותי ביותר כי על ידי הבנים הוא משאיר חלק מנפשו בעולם הזה, ובכך ממשיך את תיקונה גם אחר מותו, ואם ואינו עושה זאת הרי עליו לשוב בעצמו להשלמתו, כפי שאמרו חז"ל "בן מזכה אבא".
ניתן לראות בזה גם אי ניצול פוטנציאל שקיבל האדם, ועליו לעשות זאת גם אם יהיה כרוך הדבר בירידה נוספת לעולם הגשמי.
במבט כולל יותר מגדיר זאת הזוהר כהפרת ברית שבין האדם לקונו, המחייבת את האדם למאמץ מקסימלי בגילוי השכינה, כך אומר הסבא (זוהר משפטים קה:) לרשב"י:
... כל דא [-היעדר גילוי השכינה] מאן גרים, ההוא דלא בעי לאפשא בעלמא, ולא בעי לקיימא ברית קדישא, על דא גרים כל מה דגרים, וכל הני גלגולין דקא אמינא עלה עד הכא...
מסביר המתוק מדבש: כל זה- מי גרם? ואמר זה האיש אשר לא רצה לפרות ולרבות בעולם ולא רצה לעמוד במדרגה של נהר ההוא שהוא ברית הקודש. על כן גרם כל מה שגרם, וגרם את כל אלו הגלגולים שאמרתי עליהם עד כאן.
והקב"ה אינו מוותר לו אלא חוזר ומורידו לעולם בכדי שיעמיד צאצאים, כמו שכתוב (זוהר וישב קפו):
וכל זמנא דבר נש לא יצלח בהאי עלמא, קודשא בריך הוא עקר ליה ונטע ליה בכמה זמנין כמלקדמין. המתוק מדבש מסביר: וכל זמן שאין האדם מצליח להוליד בנים בעולם הזה, הקב"ה עוקר אותו מעולם הזה, ונוטע אותו... שמביאו בגלגול אפילו כמה פעמים כמקודם עד שיוליד בנים.
שכן אותו צלם אלקים המאפשר לאדם להעמיד בנים בצלמו כדמותו, נפגם אם אינו עוסק בפרו ורבו, כפי שמסביר הזוהר שם:
... לאולפא ליה לבר נש... דיתקן בר נש כדקא יאות, ובגין דאית ביה נשמתא קדישא, מבעי ליה לבר נש לאסגאה דיוקנא דמלכא עלאה בעלמא. (שם)
הסבר המתוק מדבש: כדי ללמד לאדם ללכת בדרכי התורה ולשמור מצוותיו כדי שיתוקן האדם כראוי בגלגול זה על ידי עסק התורה והמצוות ולא יצטרך להתגלגל עוד בשביל קיום איזו מצוה. ובעוד שיש באדם נשמה קדושה צריך האדם להרבות צלם ודמות מלך העליון בעולם על ידי שיוליד בנים, כי על ידי זה גורם שהקדושה תתפשט בעולם ותשרה השכינה על ישראל.
לכן גם המצוה העיקרית המקושרת לגלגול היא מצוות ייבום באשת אחיו, כיוון שהאח שנותר ללא בנים, מיעט את הצלם, ולא הותיר שריד מנשמתו בעולם, ולפיכך על אחיו להשלים אותו.
זו גם הסיבה לחומרת ענשו של אונן שה' ממיתו כי אינו רוצה "לתת זרע לאחיו", כפי שמספרת התורה בבראשית:
"ויאמר יהודה לאונן בא אל אשת אחיך ויבם אתה והקם זרע לאחיך: וידע אונן כי לא לו יהיה הזרע והיה אם בא אל אשת אחיו ושחת ארצה לבלתי נתן זרע לאחיו: וירע בעיני ה' אשר עשה וימת גם אתו" (ספר בראשית פרק לח ח-י)
ולא עוד, אלא שבאמצעות הייבום באה נשמת האב אל גוף בנו, ואינו נחשב כמת, כך בזוהר, כפי שצויין לעיל.
זו הסיבה לכך שהקפידו החכמים שלא לקיים ייבום אלא אם כן כוונת המייבם טהורה מכל תאווה אישית כדי שזרעו, שעל-פי הקבלה מקורו במוח האב, יהיה טהור לשם שמים ולשם אחיו ואז תוכל להתעבר בו נשמת האב.
כיום, חששו החכמים שהייבום לא יעשה בטהרה מספקת ואסרו אותו לגמרי, ובמקומו ישנה החליצה (שאליה נתייחס במקום הראוי לה). כך אומרת הגמרא:
תניא, אבא שאול אומר הכונס את יבמתו לשם נוי לשם אישות לשם דבר אחר כאילו פוגע בערוה וקרוב בעיני להיות הולד ממזר. (יבמות קט.)
יובן שהולד לדעת אבא שאול "קרוב להיות ממזר" כי מעורבת בו - במידה וכנסה "לשם נוי" - גם מנשמת האח החי.
וכן מוצא הזוהר את סיבת מותם של כמה וכמה אנשים בתנ"ך, נדב ואביהוא בני אהרן שמתו כשהם "חצאי גוף", כלומר בגלל שלא נשאו נשים, אונן, וכן מחלון בן אלימלך שמת ללא בנים ובאה נשמתו בבנו של בועז המייבם את רות אשת מחלון:
ואית לנא ראיה מנדב ואביהוא, כדכתיבנא, דמיתו פלגי גופא הוו בגין דלא אנסיבו.
ותו אוליפנא מאונן, דאמר הכתוב ביה, לבלתי נתן זרע לאחיו:
ועוד ראיה אחרא, יולד בן לנעמי. וכי לנעמי יולד, והלא רות ילדתו. אלא ללמד, שזה עובד - הוא היה מחלון, שמת בלא בנים.
(מדרש הנעלם פרשת כי תצא, דף עב: מאמר מת בלא בנים)
החסד שבמצוות הייבום
"עולם חסד יבנה" - ומפרש מהו החסד?
הוא ספירה אחת מספירות העליונות של המלך, היינו ספירת החסד דאצילות, כי לנשמות ישראל קרא הקב"ה חסד על תנאי שבני ישראל יבנו את מדת החסד בעוסקם בצדקה וחסד... ולא יתבטל החסד מן העולם כי זהו קיומו.
יבנה פירושו - שתמיד יבנה ויתקיים העולם על ידי החסד, בשביל זה למדנו מי שמכלה ומבטל את החסד מן העולם, רוצה לומר שמי אינו רוצה לעסוק בחסד, הוא יכרת מן העולם הבא.
ועל זה נאמר "לא תהיה אשת המת החוצה אלא צריך ליבמה" כדי לעשות חסד עם המת, כי על ידי זה תתוקן נשמת המת, ונעשה בנין חדש, כמו שכתוב "עולם חסד יבנה" - האדם הוא עולם קטן, ועל ידי החסד שעושים עם המת כשמיבמים את אשתו, יבנה המת בגוף חדש (כמבואר בפ' משפטים דף צט ע"ב).
(זוהר, מטות רנט, מתוק מדבש עמ' תרצא)
בן שנולד דרך ייבום - לא ימות לפני זמנו
…היבמה שהיתה אלמנה והולידה בן, כיון שכבר מת בעלה, לא ימות גם בנה קודם זמנו היות והוא גלגול בעלה. מהו הטעם? עיקר נשמת בעלה נשארה בידו של [הקב"ה], והבן הוא ניצוץ מנשמת האב, לכן…כמו שכתוב [נחום א, ט] "לא תקום פעמים צרה".
כל הנפשות הם בידו של הקדוש ברוך הוא. אם זכו על ידי מעשיהם הטובים נכנסות במחיצתן של הצדיקים בגן עדן. אם לא זכו אז נכנסות בגיהנום לקבל עונשם. וכן בן היבמה הזה - אם לא תיקן את מעשיו ולא הוליד בנים, יכנס בגיהנום לקבל עונשו, ולא יתגלגל עוד (כך נראה ביאור מאמר הנזכר מפירוש הגר"ש).
(זוהר חדש, מדרש רות קח: כרך ג מתוק מדבש עמ' תרו)