מלאכים: האם אפשר לראות אותם?

מה שאנו לא מסוגלים לראות בעיניים בעולם הזה

[יש] כמה מלאכים שהולכים [מלווים] עם האדם [לשמור עליו בדרך]. ואין רשות לאדם... להסתכל במלאכים ולשמוע קולם... כל שכן שאינם [המלאכים] יכולים לראות ולהשיג את השכינה השורה על [האדם] וכל שכן את הקב"ה שהוא למעלה מן שכינתו. אבל בעין השכל של [הלב של החכם אפשר לראות ולהשיג מסרים וחכמה מנשמות המקיפים מעולם הבא].

(זוהר, משפטים קטז רעיא מהימנא מתוק מדבש עמ' תקפח-תקצ)

אלו שרואים ואלו שאינם רואים

"ועוף יעופף על הארץ" הם מלאכים הנקראים אישים שהם קרובים לבחינת אנשים והם עושים שליחות לבני אדם ברצון קונם והם נראים לעין בשר של בני אדם כצורת אנשים וזה ממה שרצה לומר שיעופף ויתלבש על הארץ בגוף גשמי לפי שיש מלאכים אחרים יותר גבוהים שאינם מתראים בעין בשר אלא מתגלים ברוח שלהם ומושגים רק לפי השגת השכל של בני אדם...

"כי עוף השמים יוליך את הקול" - עוף השמים רומז על המלאכים השטים בעולם להשגיח במעשי בני אדם ולהוליך למעלה את קולם ולהעיד אליהם. "ובעל כנפיים יגיד דבר" - הוא מלאך הממונה על כל המלאכים, הרי שיש כמה מיני מלאכים לכן כתיב כל עוף כנף.

רבי יוסי אמר אלו המלאכים הנקראים עוף השמים [כאשר] כולם יש להם שש כנפיים והם לא משתנים לעולם, שיש להם רק צורה של מעלה ולא משתנים לצורת בני אדם - אלו המלאכים טסים ומשוטטים בעולם בשש כנפיים והם משגיחים ורואים מעשי בני אדם ומעלים אותם למעלה להעיד אליהם...

(זוהר, בראשית לד, מתוק מדבש עמ' תכז-תל)

המלאכים המקבלים פני נשמות הצדיקים אחרי שניצלו מחיבוט הקבר

מי שהולך ומתנהג בדרכי התורה שמקיים מה שלומד, הקב"ה משרה עליו נעימות... ופורקים ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ [ויהיה] שלום לו בעולם הזה, [כלומר] בקבר שניצל מצער רימה ותולעה, ושלום לו בעולם הבא כי שלש כתות של מלאכי השרת יוצאות לקראתו (מסכת כתובות דף קד ע"א) - ["אמר ר' אלעזר בשעה שהצדיק נפטר מן העולם שלוש כיתות של מלאכי השרת יוצאות לקראתו. אחת אומרת לו בא בשלום, ואחת אומרת הולך נכחו, ואחת אומרת לו יבוא שלום ינוחו על משכבותם".]

(זוהר, וארא לא מתוק מדבש עמ' שכז)

עדי ראיה על כל מעשיו של אדם

... לפי שיש ז' מלאכים המשוטטים בכל הארץ הנקראים עיני ה' על שם שהם משגיחים ורואים כל מעשי בני אדם. אבל הם אינם מעידים בעצמם מה שראו, שאם היו מעידים בעולם הרוחני מה שראו בעולם הגשמי - היה הדין חמור מאוד. אלא הם מביאים למעלה מה שראו למטה, והנה כל מה שנעשה בעולם התחתון נרשם באותם השבעה מלאכי השגחה בצורתו ודמותו, ועד כמה נטמא האדם ופגם למעלה על ידי אותו החטא שעשה, וכן נרשם בהם מעשה הטוב והזכות ממש, ואלו המעשים אינם משתנים, אלא עומדים בקיומם עד שהעדים מעידים עליהם.

ואלו הב' עדים רואים ומסתכלים באותם השבעה עינים שבהם חקוקים כל המעשים, והם מתבוננים על כל פרטי המעשה באיזו כוונה ובאיזו התגברות היצר עשה אותו, ובזה האופן הם מעידים לפני אלו הע' סנהדרין, ואחר שהע' סנהדרין שמעו עדותן הם גוזרים גזרות ודנים דינים הן לטוב והן לרע כפי שמגיע לכל אחד - כאן הוא המקום של כל המלאכים הממונים ללמד זכות על בני ישראל.

(זוהר, בראשית מג, מתוק מדבש עמ' תקלא)

אדם אינו רואה את הנשמות והמלאכים המסתובבים באוויר

אמר רבי שמעון: אוי להם לאלו בני אדם אשר לא יודעים בפעולות הבורא ואפילו אלו שיודעים אבל לא שמים לבם לזה, ולא מתבוננים וכולם אטומים בלבם ושכלם. רצה לומר שהם בוטחים בחכמתם, ואומרים שאין בעולם אלא הנראה לעינים ולא יודעים כמה מלא אוויר העולם מבריות משונות שלא נראות לעינים ומדברים נעלמים. שאלמלי ניתנה רשות לעין לראות היו בני אדם תמהים איך יכולים להתקיים בעולם מרבוי המזיקים המשוטטים באוויר. (כמחז"ל במס' ברכות ו, תניא אבא בנימין אומר, אלמלי ניתנה רשות לעין לראות אין כל בריה יכולה לעמוד מפני המזיקין).

(זוהר, בראשית נה מתוק מדבש עמ' תרסד)

מלאכים שיורדים לעולם הזה נראים כמו בני אדם רגילים

אחר שנמול אברהם היה יושב וכואב מהמילה והקב"ה שלח אליו ג' מלאכים בגלוי להקדים לו שלום, והיינו לבקרו בחוליו. ואם תאמר שהמלאכים באו בגלוי ר"ל בצורתם הרוחנית, וכי מי יכול לראות מלאכים [?] הם רוחניות שאי אפשר לראותם. אלא ודאי אברהם ראה אותם שירדו לארץ כדוגמת צורת בני אדם... כי ודאי הרוחות הקדושות בשעה שיורדים לעולם הזה מתלבשים באווירים וביסודות שעי"ז [שעל ידי זה] הם נגלמים ונראים לבני אדם כמראה צורת בני אדם ממש.

(זוהר, וירא קא מתוק מדבש עמ' תעג)

תפקיד המלאך - האם הוא יודע הכול

והלא כמה שליחים ומלאכים יש להקב"ה ולמה היה צריך הוא בעצמו לעבור בארץ מצרים [?] אלא, לכן לא שלח הקב"ה מלאכים להרוג את בכורי מצרים לפי שהם לא יודעים להבחין בין טפה של בכור לשאינה בכור, רק הקב"ה לבדו. "והתוית תו על מצחות האנשים" - הקב"ה אמר למלאך גבריאל שיעשה סימן של אות ת' על מצחות האנשים הצדיקים שלא ילקו יחד עם הרשעים... למה היה צריך לעשות סימן על מצחות האנשים אם המלאכים יודעים הכול [?] אלא, לפי שהם לא יודעים רק מה שנמסר להם לדעת, ואינם יודעים להבחין בין צדיק לרשע, ומפרש שיש דברים שהם יודעים כגון כל אלו הדברים שעתיד הקב"ה להביא על העולם בזמן קרוב. ומה הטעם שאת זה יודעים [?] לפי שהקב"ה מעביר כרוז בכל הרקיעים ומודיע אותו הדבר שעתיד להביא על העולם. כעין זה, בשעה שהמשחית נמצא בעולם, צריך אדם להסתיר עצמו בביתו ולא יתראה בשוק כדי שלא ינזק, כי כשניתן רשות להמשחית אינו מבחין, ומחבל כל מי שנמצא לפניו.

(זוהר, וירא קב מתוק מדבש עמ' תעו)

מלאך המוות

... וצלמו של הנחש הוא השטן שהוא היצר הרע ושניהם הם דבר אחד, רצה לומר כי הס"מ... והנחש... שניהם נקראים צלמו"ת, כי צל הוא הס"מ ומוות הוא הנחש... והס"מ הוא צל של המוות שמציל עליו כשרוכב עליו, והוא הנקרא שטן הרי שהכל אחד, וכן באותה שעה כשבא הנחש לפתות את חוה ירד הס"מ מן השמים ורכב על הנחש וצלמו ראו כל הבריות שהיה מיצל על הנחש וברחו מפחדו, ובאו הנחש והס"מ אל האשה לפתותה בדברים כי ידעו שלא יוכלו לפתות את אדם הראשון, לכן הקדימו לפתות את חוה שדעתה קלה והיא כבר תסית את בעלה אדם, עד שגרמו מיתה לכל העולם.

(זוהר, בראשית לה, מתוק מדבש עמ' תמד)

עזא ועזאל נבחנו באם יכולים לעמוד מול יצר הרע

אלו הב' מלאכים אמרו לפני הקב"ה: "אילו אנו היינו בארץ היינו צדיקים". אמר להם הקב"ה: "וכי אתם יכולים לעמוד נגד היצר הרע ?" אמרו לפניו:
"כן אנו יכולים להתגבר עליו".

מיד הפיל אותם הקב"ה ועליהם נאמר הנפילים והגבורים.

 ובשעה שירדו לארץ נתלבש בהם יצר הרע, שנתאוו לתאוות נשים וחטאו בזנות ונעקרו מקדושתם...

(זוהר, בראשית לז תוספתא מתוק מדבש עמ' תנח)

תפקידו של הס"מ

... יש [לו] עיניים הלוהטות כלשונות של אש, והיינו הס"מ [מלאך המוות] שהוא כולו מלא עיניים ורוצה לפעול דין בתחתונים, הוא יורד עם כל מיני כוחות הדין לעולם. אוי למי שיפגוש בו כשהוא חגור בחרב שאז יכול להזיקו בלא משפט כמ"ש [כמו שכתוב] ויש נספה בלא משפט. הס"מ, כשיש חרב חדה בידו, אינו חס על טוב ועל רע, ר"ל כשניתן לו רשות להשחית אינו מבחין בין צדיק לרשע כי הפסק דין הכתוב בפתקא של הע' [שבעים] סנהדרין של המלכות שהוא ברשות צד השמאל שבז"א [שבזעיר אנפין] שנאחז בו, ר"ל שהסכים עליו צד הגבורה שבזעיר אנפין, אותו מוריד הס"מ בידו השמאלית לפעל כמה מיני דנים והוא מתהפך בכמה מיני הנהגות הדין. ר"ל מביא כמה מיני חלאים להרע ולהשחית רח"ל [רחמנא לצלן] והוא מהפך כל יום, ר"ל מביא דברים הפכיים כל יום פעם חולי של קרירות ופעם של חמימות... שהוא מתוקן לענוש את בני אדם כי כל מיני דינים שבכלי זעמו של הקב"ה בו מתראים... אוי להם לרשעים שאינם משגיחים על כבוד קונם.

(זוהר, וירא קח מתוק מדבש עמ' תקנא-תקנב)

המלאך דומה - אחראי על גיהינום

... ומלאך דומה שהוא שרו של גיהינום הממונה ליטול את הנשמה מן האדם, עומד ונוטל אותה ממנו בבוא העת בחשבון על כל מעשיו. ושוכני עפר פי' השוכבים בקבר שבים לצאת לחוץ מקבורתם להתגלגל ולבוא שנית לעולם הזה ואחר כך בזמן קרוב שב מלאך דומה להיות ממונה עליהם במותם פעם שניה (ואפילו שחיים זמן רב, נקרא קרוב כי ימינו כצל עובר), וכן בכל פעם שיתגלגלו חוזר וממונה עליהם במותם, והם לא תאבים וחושקים לעבוד את אביהם שבשמים כשהם מתגלגלים ומתהפכים וחוזרים לעולם, לכן בסוף הם נופלים ואין להם עוד תקומה, אפילו בתחיית המתים. אז נמחים הרשעים מספרו של דומה שבו כתובים רק אלו שיקומו לתחיה ואמר הקול מי יתבע ויחפש זכות עליהם ומי ישב לקבל חשבון מעשיהם להיות סנגור עליהם להפך בזכותם. אוי להם לנשמתם ואוי לחייהם שחיים בגופם בעולם הזה ואינם מועילים בזה כלום, אוי לרגשתם, פי' לחמשה חושיהם שלא הועילו ולא השתמשו בהם לעבודת קונם. בשבילם ועליהם נאמר "ימחו מספר חיים" שבו כתובים אלו שיקומו לחיים בתחיית המתים.

(זוהר, חיי שרה קכא, מתוק מדבש עמ' ו)

מלאך המוות מקבל רשות לשחרר את הנשמה

[כשאדם מתקרב למות הוא יורד למטה מהקדושה עד שמתקרב] להסטרא אחרא שהוא המדרגה שמלאך המוות שורה בה, ואז נוטל רשות להוציא את הנשמה, ואם הגזרה היא על הרבים דהיינו בשעת המגפה, אז הוא עף את כל העולם בעפיפה אחת ונוטל את הנשמות והוא מטמא את הגוף... כי בעוד הנשמה בגוף הוא משכן של טהרה, אבל בהפרדת הנשמה ממנו נעשה משכן לטומאה.

(זוהר, חיי שרה קכה, מתוק מדבש עמ' כח)

המלאך מיכאל מציג את הנשמות החדשות בגן עדן עליון

אמר רבי יצחק: כיון שהנשמה זוכה ליכנס בשערי ירושלים על מעלה, מיכאל השר הגדול הולך עמה ומקדים לה שלום. מלאכי השרת... שואלים "מי זאת עולה... בין [ה]מלאכים העליונים?... מלאך מיכאל משיב ואומר: אחת היא יונתי תמתי, אחת היא, מיוחדת היא, אחת היא לאמה... היינו השכינה... [ו]אלו שאר הנשמות... משבחות את נשמת הצדיק העולה אצלם.

(זוהר, חיי שרה קכה, מתוק מדבש עמ' עד-עה)

מטטרון מקבל פתק מדומה - הממונה על המתים - ובו רשימת אלו שיקומו בתחייה

אמר רבי יוחנן: מטטרו"ן שר הפנים... הוא ממונה על הנשמה בכל יום... לתת לה אור מזיו השכינה, והוא עתיד לקבל חשבון בכתב בבתי הקברות מן דומה שהוא ממונה על המתים. ר"ל חשבון הגופים הראוים לקום בתחיית המתים ולהראות החשבון לפני הקב"ה.

(זוהר, חיי שרה קכו, מתוק מדבש עמ' עז)

מטטרון ממונה על בניה מחדש של גופו של האדם מעצם הלוז

אמר רבי יהודה בר יצחק: אין מלאך אחד עושה אלא שליחות אחד בבת אחת. ותניא אמר רבי אבא: מלאך אחד אשר קסת הסופר במתניו הוא מלאך גבריאל, הוא עתיד להרשים כל אחד ואחד על מצחו לדעת מי הוא הראוי לקום בתחיית המתים כמ"ש [ביחזקאל ט, ד] "ויאמר ה' אליו וגו' והתוית תו על מצחות האנשים".

ולאחר כן השר הגדול הולך לתקן כל אחד ואחד, כל גוף וגוף, ולהעמידו כראוי לקבל נשמתו ומפרש שהקב"ה ישלח תחילה את מלאך גבריאל להרשים את מי שראוי לקום בתחיית המתים, ואחר כך יבא מלאך לתקנו ולהעמידו הרי שכל מלאך עושה רק שליחות אחת.

(זוהר, חיי שרה קכז, מתוק מדבש עמ' פא)

איך הס"מ מכשיל בני אדם?

[כל מה שנזכר כאן הוא דמיון ומשל לפיתויי הסטרא אחרא... הנמשל לאשה זונה המפתה, להודיע] כי רבים חללים הפילה... ולא נמלטו מן מלכודתה רק מי שנגע יראת אלהי"ם בלבו...

... עומדת לפתות את מי שהוא מתחיל עתה בעבודת הבורא שהוא עלול בקל ליפול בפח שלה...) וקורא את החוטא שוטה, כמאמר חז"ל במס' סוטה דף ג ע"א - אין אדם עובר עברה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות)... כך דרכו של יצר הרע אם אדם קרוב לעברה ונוטה אחריה אומר לו היצר הרע קרב אל פתח ביתה לראות יפיה בלבד. ואם הוא מתקרב לראות הוא כבר נלכד בשחיתותה, ואם לא היה מתקרב לא היה נלכד... אחר שהיא רואה אותו שנטה אחריה וסר מדרך האמת, היא מפשטת מעליה כל אותם התקונים והקישוטים שהיתה מתתקנת ומתקשטת כנגד אותו השוטה, כי הקישוטים לא היו [אלא] רק סרסורים אל העברה, ואחר כך הורגת אותו ומשליכתו לגיהינום...

ומשלים דבריו ואמר... מניחה אותו לישון בשנת איוולתו ובתוקף יצרו שקוע בהבליו, ומטרידתו שלא יוכל להתעורר לשוב בתשובה, ועולה למעלה ומלשנת ומקטרגת עליו, ונוטלת רשות ויורדת להזיקו ולהרגו כי כך דרכו של השטן - יורד ומסטין עולה ומקטרג ונוטל רשות ונוטל נשמה...

(זוהר, ויצא קמח מתוק מדבש עמ' תנו-תנח)

החרב וסם המוות של מלאך המוות

... [מלאך המוות] לובש לבוש של אש מלהטת, הם כוחות דין החזק, ומטיל עליו פחד חזק המחריד גוף ונפש, היא מלאה עיניים איומות, ר"ל כל עוון ועוון שעשה האדם מעודו חקוקים בלבושו של מלאך המוות, ובשעת פטירתו של האדם הוא מביט בהם ומודה על כל עוון שעשה, חרב חדה בידו להוציא נשמתו ממנו, טפות מרורות של סם המוות תלויות בזו החרב, הורג את השוטה ההוא ומשליך אותו לגיהינום.

(זוהר, ויצא קמח, מתוק מדבש עמ' תנח-תנט)

באלו נסיבות הס"מ אינו לוקח את נשמתו של אדם

כל בני אדם עוברים ונפטרים מן העולם על ידי מלאך המוות. חוץ מזה, ההרוג [הנרצח] שהקדימו בני אדם להמיתו, עד שלא הגיע זמנו של מלאך המוות לשלוט עליו וליטול רשות לקחת נשמתו. כי מלאך המוות אינו יכול לשלוט באדם להמיתו [אלא] עד שיקבל רשות. ולכן יש לו דין ותביעה לשלוט על אנשי אותו המקום שבו נהרג על שגזלו את חלקו באותו ההרוג. ר"ל לפי שמקטרג ואומר הרי פלוני נהרג ביניהם, והם שותקים ולא חוקרים על הרוצח. כלומר שלא חקרו לדעת מי הכהו לכן לא נודע, כמו כן יש לו למלאך המוות לתבוע דין ועונש שלא נודע עדיין על מי יחול כדי לקטרג על כל אנשי המקום בכללות. ועל כן גם התיקון הוא בכללות והיינו וערפו שם את העגלה בנחל כדי להעביר דינו ותביעתו של המלאך המוות מאנשי אותו המקום ולהיתקן על ידי העגלה ערופה שלא ישלוט המקטרג באנשי אותו המקום וכדי להנצל ממנו.

(זוהר, ויגש רי, מתוק מדבש עמ' שנא)