דין הרשעים בגיהנום

אמר ליה ר' יהודה לר' יצחק: הדין של רשעי הגיהינום הוא י"ב חדשים - ששה חדשים באש וששה חדשים במים קרים כשלג...

ואחר י"ב חדשים שנדונו הרשעים בגיהינום, הקב"ה מעלה אותם מהגיהינום אחר שנתלבנו ונטהרו שם, ואחר כך יושבים על יד שער הגיהינום ורואים את אותם הרשעים שנכנסים, ודנים אותם שם, והם מבקשים רחמים עליהם לפי שכבר הרגישו בעוצם עונש הגיהינום וחסים עליהם. ולפי שבקשו רחמים עליהם שיקלו העונש מעליהם, לכן- בשכר זה אחר כך הקב"ה חס עליהם ומכניס אותם למקום שצריך להם עוד לטהרתם כדי שיוכלו ליכנס לגן עדן.

(זוהר, וירא קח מתוק מדבש עמ' תקמו)

נשמות רשעים שלא זוכות להכנס לגיהינום

אותם הרשעים שאחר מותם אינם יכולים ליכנס בגיהנום מחמת ריבוי עוונותיהם, הם משוטטים באוויר בעולם התהו - עד שמרצים את עוונם כדי שיהיו ראוים להתגלגל.

אחר כך, נפשם יורדת לעולם הזה ונכנסת פעם שניה בגוף כדי להזדכך. ואם יהיה צדיק ויקיים את התורה ויתקן את מעשיו, שוב אינו צריך להתגלגל, ואם לא יתקן את מעשיו, אז הוא מתגלגל פעם שלישית ומתלבש נפשו בגוף בעולם הזה...

ואם חס ושלום לא יצדק באלו השלשה פעמים שלא תיקן את עצמו כלל, אז שוב אין לו תקנה כי לא יתגלגל עוד, אלא נפשו נכרתת, וזהו "הכרת תכרת" הנפש ההיא עונה בה [במדבר טו, לא].

ועל כן צריך האדם להיזהר בנפשו - להיטיב את מעשיו שמא יצטרך בעוונותיו לבא פעם אחרת לעולם. ויש לנו ראיה מנדב ואביהוא, שמי שמת בלא בנים צריך להתגלגל עוד הפעם כמו שכתבנו ( בזוהרפ' אחרי דף נז ע"א) שנתגלגלו בפינחס, שהיו רק חצאי גוף לפי שלא נשאו עדיין אשה, ומי שאין לו אשה הוא רק חצי גוף, כי איש ואשה ביחד הם גוף אחד ואדם שלם, לכן נתגלגלו בפינחס כדי להיתקן. ועוד יש לנו סמך מענין הייבום - טעם הדבר: בשביל שלא ייכרת זרעו, כי כאשר יהיו בנים מהיבמה, נחשבים הבנים כזרע המת. ועל ידי זה לא יצטרך להתגלגל פעם אחרת בגוף אחר, רק בזה שנחשב לו כבן.

(זוהר חדש, כי תצא עב: כרך ב, מתוק מדבש עמ' תרנט-תרס)

רשע גמור ורשע שאינו גמור

לא כל הרשעים שווים - כי יש רשע גמור ויש רשע שאינו גמור.

ומפרש: רשע שאינו גמור - יש לו חלק בקדושה, וגם יש לו חלק בטומאה.

 כי נתערבו בו שניהם, ולזה נאמר מה שכתוב [קהלת ח, י] "ראיתי רשעים קבורים ובאו... "

הטומאה והרע שבקרבו נתגברו על הקדושה והטוב שבו, וקברו אותו ושלטו עליו, "ובאו" לכן חוזר ובא בגלגול כדי שיטהר מטומאתו, ויברר ויתקן את הטוב ואת הקדושה שבו, "וממקום קדוש יהלכו" כי שורשם באו ממקום קדוש.

ולא אמר ראיתי רשעים גמורים, כי רשע גמור אין לו חלק בקדושה כלל.

(זוהר חדש, תיקונים קלד, מתוק מדבש עמ' תקיז)

העוסק בקירוב רחוקים פתוחים לו שבעים עולמים

[אדם המתעסק בקירוב רחוקים, שכרו גדול משל אדם הנותן צדקה לעני] מוסרים בידו שבעים מפתחות שכל אוצרות קונו נמצאים בהם. אז הקב"ה מברך... [לאדם זה] בכל שבע ברכות שברך את אברהם [אבינו] כשעשה ותיקן [את] נפשות הרשעים כמ"ש [כמו שכתוב] "את הנפש אשר עשו בחרן" "ואעשך לגוי גדול ואברכך". [עם מפתחות אלה] נכנס לשבעים עולמות [ה]גנוזים והוא מקום שאין כח ורשות לשום אדם ליכנס שם לדעת הנסתרות... שלא זכה בהם אדם אחר. אלא הם גנוזים לאלו שעושים ומתקנים נפשותיהם של הרשעים. [אומר הזוהר הקדוש]: אם היו יודעים בני אדם כמה תועלת וזכות זוכים כשמזכים את הרשעים, היו הולכים אחריהם והיו רודפים לזכות אותם כמי שרודף אחר החיים.

(זוהר, תרומה קכט, מתוק מדבש עמ' לז-לח)