השינה – אחד חלקי שישים מהמוות

החלום הוא אחד מששים בנבואה כמו שפירשו חז"ל (ברכות נז ע"ב), והחלום הוא מדרגה הששית למטה ממדרגת הנבואה...

כל חלום שהוא כראוי, בא על ידי מלאך גבריאל ועל כן אין לך חלום שלא יתערבו בו דברי שקרים, כי כשיורד החלום ועובר דרך הקליפות, הם מתאחזות בו ומערבות בו דברי תוהו ושקר... ולכן כל חלום מקצתו אמת מצד הקדושה ומקצתו שקר מצד אחיזת הקליפות, ואין לך חלום שאין מעורב בו מצד הקדושה ומצד הקליפה. ולפי שיש בחלום הכל דהיינו אמת ושקר כמו שאמרנו, לכן כל החלומות שבעולם הולכים אחר פתרון הפה כמו שלמדנו "ויהי כאשר פתר לנו כן היה", שנתקיים החלום כפי הפתרון. מאי טעמא הולך החלום אחר הפתרון [?] לפי שיש בחלום שקר ואמת וכח הדיבור שבמלכות שולט על כל החלומות ומפריד את הקליפה מן החלום, לכן צריך החלום לפתרון טוב המעורר כח המלכות להפריד הרע מן הטוב.

כשבני אדם שוכבים במטתם וישנים והנשמה יוצאת מהם, אז הקב"ה מודיע לנשמה על ידי אותה המדרגה, דהיינו על ידי גבריאל הממונה על החלום אותם הדברים... הבאים כפי מחשבות לבו.

ר"ל [רוצה לומר]: או הודעה פרטית ממה שהוא מחשב בלבו ורוצה לדעת מהו העתיד לבא עליו - אם טוב ואם רע. לכן מגלים לאדם עתידות בחלום, כדי שיקח דרך תוכחה ומוסר מעתידות העולם ויעשה תשובה. לפי שלא מודיעים לו לאדם בעוד שהוא עומד בתוקף וכח גופו, דהיינו בתחילת הלילה בעוד שעשני המאכל עולים אל המוח, אלא באשמורת הבוקר שאז נחו ושקטו כחות הגוף, ואז יתגברו כחות הנפש לקבל החלום על ידי מלאך הממונה עליו, וזה שאמר אלא מלאך גבריאל מודיע להנשמה הודעות אמתיות, והנשמה - לאדם, כשנעור משינתו וזה החלום שעל ידי גבריאל הוא מלמעלה, כשהנשמות יוצאות מגופן ועולות כל אחת ואחת כפי דרכה, אז מודיעים בחלום לכל נשמה כפי הראוי לה לדעת.

(זוהר, וישב קפג מתוק מדבש עמ' מד-מז)

תכונותיו האישיות של החולם משפיעות על אופן התגלות החלום

דרך החלום לבוא ברוב הרהורים שאדם מעיין ומהרהר ביום, ודרך קול כסיל לבוא ברוב דברים- כי בהרבותו דברים מוציא קול של כסילות מפיו. ומפרש: "כי בא החלום ברוב ענין" - דרך כמה מדרגות זו אחר זו עד שמגיע לנשמת החולם כפי מדרגתו. [יש] מלאכים [הסומכים] ועוזרים שיתקיים החלום ויש ממונים מדרגות על מדרגות, עד שיש חלומות שהכל אמת ויש חלומות שיש בהם אמת ושקר. אבל לצדיקי האמת אין מתגלה להם שקרים בחלום אלא כולו הוא אמת, לפי שנשמותיהם עולות ומקבלות ההודעות משר החלום שהוא מלאך גבריאל בעצמו.

(זוהר, מקץ קצט ר, מתוק מדבש עמ' רכט-רל)

טומאת הקרי בוראת מזיקים המתעתעים בבני אדם ומחטיאים אותם

אם תלכו במקרה ועראי בקיום המצוות, או... אם על ידי חטאיכם תשפיעו ותחזקו את הקליפות שבאותו הפתח הנקרא קרי... כי מפתח זה יוצאים בעלי חמה הנקראים חמת קרי ומתפשטים בעולם להזיק לבני אדם רח"ל [רחמנא לצלן], ואלו הם החיצונים המשוטטים בלילה.

ובשעה שנשמות בני אדם בעת שנתם יוצאות לעלות כדי להתראות למעלה, אלו החיצונים יוצאים ונלחמים אתם על עוונותם, ומחטיאים אותם בטומאת קרי. ועל ידי זה הנשמות נפגמות, ואינן יכולות לעלות ולהתראות למעלה, חוץ מאלו חסידים הקדושים העליונים שיש להם כח להכניעם ולבטלם שלא יעכבו אותם מלעלות, שהם בוקעים את הרקיעים והאווירים שהם מלאים מחיצונים ועולים ביניהם.

ואלו מלאכי חבלה יוצאים מפתח של קרי ומתפשטים בעולם, ומודיעים לבני אדם בחלום דברי שקרים והתולים, ומתראים להם בצורות שונות של נקבות, ר"ל לאלו שהרהרו בעברה, ומהתלים בהם עד ששופכים זרעם בטומאת קרי, ואלו האנשים נקראים בעלי קרי, לפי שאלו החיצונים היוצאים מפתח של קרי גרמו להם לבוא לידי קרי, והם לוקחים אותה חמימות התאוה ובוראים מהם שדין ורוחין רח"ל.

(זוהר, תרומה קל מתוק מדבש עמ' מט)

לאן עולות הנשמות הטהורות בלילה

למה אומרים המלאכים "מי יעלה בהר ה'"[?] לפי שבכל רקיע ורקיע יש כמה ממונים ושופטים ושוטרים העומדים שם, וכשהנשמות יוצאות בעת שנתן, רוצות לעלות למעלה. ואם אינן זוכות אז אלו הממונים דוחים [אותן] לחוץ והולכות ומשוטטות בעולם, כי אלו הממונים מכירים ויודעים בסימני הנשמה מי היא טהורה. לכן אומרים המלאכים "נקי כפים ובר לבב" וגו' ולוקחים אותם כמה חבורות ומחנות חיצונים... (ואלו הם החיצונים המשחקים באדם בחלומו להביאו לידי קרי... ) ומלעיגים עליהם בחלומות על ידי שמודיעים להם דברי כזבים, ולפעמים מודיעים להם דברים אמיתים ממה שיבוא לזמן קרוב.

ונשמות צדיקים הטהורות בעת שנתם הולכות ומשוטטות למעלה, ופותחים להם הפתחים ומעלים אותם למקום הנקרא הר ה' שהוא הר הבית, שהוא כעין הר הבית שיש למטה. ומשם [הן] נכנסות למקום הנקרא מקום קדשו כי שם מתראים כל הנשמות לפני קונם, שהוא כעין אותו המקום שמתראים בו ישראל ברגל לפני הקב"ה הנקרא עזרת ישראל, אף כאן מתראים כל הנשמות הטהורות בעזרת ישראל שלמעלה.

בשעה שהנשמות עומדות שם, אז יש שמחת אדונם שהיא המלכות להיתקן ולהתקשט על ידם ולהכינה אל הייחוד בהיכל הנקרא קודש הקדשים, ושם נרשמים כל מעשיהם והזכויות שלהם...

ב' שעות קודם חצות וב' שעות אחר חצות... שאז נכנס הקב"ה בגן עדן, בסוד ייחוד יעקב ולאה, ואלו המלאכים נקראים אבלי ציון, ואלו הם שבכו על חורבן בית המקדש, ובתחילת ארבע שעות האמצעיות, (... שאז הוא חצות לילה), אז פותחים ואומרים "על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו" וגו'.

(זוהר, ויקהל קצה, מתוק מדבש עמ' קצג-קצד)

חשבון נפש לפני השינה - עשוי להציל מגהינום

בכל לילה ולילה טרם שישכב, וטרם שישן, צריך האדם לעשות חשבון ממעשיו שעשה כל היום ההוא, וישוב מהם ויבקש עליהם רחמים שהקב"ה ימחול לו.

מהו הטעם שצריך לעשות חשבון בשעה ההיא קודם השינה?

 לפי שבשעה ההיא עץ המוות, שהוא התפשטות החיצונים בעולם, וכל בני העולם טועמים טעם מיתה בשנתם, לכן צריך האדם באותה שעה לעשות חשבון ממעשיו, ויתוודה עליהם, לפי שאז היא שעה של התעוררות המוות. כי השינה היא חלק אחד מששים במיתה (כמבואר במס' ברכות דף נז ע"ב), וכמו שקודם מיתת האדם צריך להתוודות, כן עכשו ראוי שיתוודה. וגם כל יום ויום הוא בחינה בפני עצמה, וצריך לשוב על אשר חטא ביום הזה שאז תשובתו קלה יותר מאם ישאיר וישהה חטאו ליום אחר. ואלו נקראים בעלי חשבון.

ועל בחינת "ועשה טוב" שעל ידה ינצל מן השאול, אמר- וכן מי שהשתדל בדעת ובחכמה להכיר את קונו, כשיעבירו אותו אחר פטירתו לראות ולהסתכל באותם הרשעים שנטרדו בגיהנום, ובמדרגה של השאול ודנים אותם שם, וכולם צועקים מצערם מאותם המדרגות, הוא לא ישאר שם ולא ימצא ביניהם. ועל זה נאמר "אין מעשה וחשבון ודעת וחכמה בשאול" פי' מי שיש בו מעשה טוב, או שעשה חשבון הנפש קודם שינתו, או שעסק בדעת בחכמת התורה, אלו לא ישארו בגיהנום. ור"ל כי כל הצדיקים הנכנסים לגן עדן צריכים תחילה לעבור דרך הגיהנום, אלא שמצננים אותו קודם שעוברים (כמבואר בזוהר חדש פ' בלק דף סו ע"א), והטעם שצריכים לעבור דרך הגיהנום, כדי לראות חלקו שהיה מזומן לו, וניצול ממנו על ידי שהתגבר על היצר הרע בחייו.

(זוהר, קרח קעח מתוק מדבש עמ' רעג-רעד)

הנשמה חוזרת לאותו גוף כל בוקר

כשעולה בלילה על מטתו לישון - צריך לקבל עליו עול מלכות שמים בקריאת שמע שעל המטה בלב שלם, ולפני השינה יקדים למסור נפשו בפקדון להשכינה. כמו שכתוב בפסוק "בידך אפקיד רוחי"... בלילה בעת השינה כל בני העולם טועמים טעם מיתה כי השינה היא אחת מששים במיתה (כדברי חז"ל במס' ברכות דף נז ע"ב) כי אילן המוות שורה ושולט בעולם.

המלכות שהיא בחינת עץ הדעת טוב ורע, והיא שולטת על הסטרא אחרא השולט בלילה, בסוד ומלכותו בכל משלה, והם יונקים ממנה, לכן נקראת אילן המוות. וכל רוחות בני אדם יוצאים מגופם ועולים למעלה לתת דין וחשבון על כל פעלם של היום, וגם כדי להתחדש, בסוד חדשים לבקרים ומסתתרים אצלה ביסוד דמלכות, ולפי שהם נמסרו לה בפקדון, והמלכות נאמנת בפקדונה לכן כולן חוזרות למקומן לגופן ואינן מחליפות בעליהן.

כשמתעורר רוח צפון בחצות הלילה, והוא סוד הגבורות... המבריחות את כל כחות הטומאה מן העולם, וכרוז יוצא על ידי מלאך גבריאל הנקרא שכוי, עד שמגיע הכרוז להתרנגולים שבעולם הזה וקוראים ומקיצים את בני אדם משנתם והקב"ה בא לגן עדן - בסוד ייחוד יעקב ולאה הנעשה בחצות הלילה להשתעשע ברוחות הצדיקים...

אז בחצות הלילה מתעוררים משנתם כל בני השכינה, דהיינו כל מי שיש לו נפש ממלכות דאצילות, וכל בני ההיכל, דהיינו כל מי שיש לו נשמה מהיכלות הבריאה, כל אלו מתעוררים וקמים בחצות הלילה, כדי לשבח למלך הקדוש... בשבחי התורה, ואז כל אותם הפקדונות של הרוחות שנמסרו ליד השכינה בעת השינה עתה בחצות הלילה היא מחזרת את כולם לבעליהם לגופם... ואינם מחליפים בעליהם לעולם (בסוד שלא עשני גוי, עבד, אשה)...

ואם יש אנשים שאינם מתעוררים, אז הוא מפני שהנשמה רוצה לשוטט בעולם, או לפעמים מחמת שאותן הנשמות לא זכו לעלות למעלה, והם משוטטות עם רוח הטומאה. (כנזכר בזוהרפ' תרומה דף קל ע"א).

(זוהר, ואתחנן רסט מתוק מדבש עמ' ג-ד)

מסע הרוח בזמן השינה

כמו שנח שלח את היונה בשליחותו, והייתה נאמנה בשליחות, כמו כן הנשמה שבאדם שולחת את רוחו בשליחותה. [כלומר], הנפש הנשארת בתוך לב האדם בעת שנתו - שולחת את הרוח שיעלה למעלה, להתחדש במלכות. ולכך צריך האדם להפקיד את רוחו ביד המלכה שהיא המלכות, כמו שכתוב שאמר דוד למלכות "בידך אפקיד רוחי פדית אותי ה' א-ל אמת"

(תהילים לא ו') פרוש: ומה שהיה הרוח אסור בגופו ביד החיילים של היצר הרע, שהיה לו רשות לפתותו... שלא תמסר רוחי ביד מלאכי חבלה, אלא שתעלה להתחדש במלכות. ובזמן שנשמת האדם היא חייבת ביותר עד שמתקשרים בה החיצונים... שהוא הולך מיד ליד בין המחנות של היצר הרע השורים עליו בעוונות שלו שנמסר ביד מלאכי חבלה, וזורקים אותו ממקום למקום בכף הקלע. וזהו שרואה אדם את עצמו בחלומו במדינה אחרת או במלכות אחרת, ולפעמים רואה עצמו שנמצא באשפה שהיא מקום הקליפות הטמאות ביותר, כי הכל הוא לפי עוונותיו.

וכתב הרמ"ק, וז"ל הנה האדם מחלומותיו יכיר את עניניו, ואיפה דבוקה נפשו, כי אם חולם שנמצא בבתי כנסיות ובתי מדרשות ועוסק בתורה, ידע שנפשו דבוקה בקדושה, ואם חולם שנמצא בבתי כיסאות ואשפות, ידע שנדבקה נפשו [בחיצונים]. וכן כתב האריז"ל וז"ל, והנה כשהיצר הרע גובר באדם, אז בלילה מוליך עמו את הנפש ואת היצר טוב לקליפת נוגה, ורואה בחלום תבן וקש שהם קליפת נוגה.

[וממשיך האריז"ל]: כי כשעוסק האדם בתורה נאמר בו: "בשכבך תשמור עליך" ומתגבר בו היצר הטוב שהוא מלאך, ומוליכו בחלומו אצל מלאכים טובים דעשיה. ועוד מובא (בספר עמק המלך הקדמה ג' פ"ב) שאמר האריז"ל - תמיד כשאני ישן, נשמתי עולה למעלה דרך שבילין ונתיבות הידועים לי ומלאכי השרת באים בעדי ומקבלים נשמתי, ובאותם הישיבות מוסרים לי רזי תורה אשר לא נשמעו ולא נודעו אף בזמן התנאים.

(זוהר, פינחס רכב, מתוק מדבש עמ' קל-קלב)