הורים מתלבטים: כמה עצמאות לאפשר לילדינו?

לבני בן החמש ישנה מגיל קטן תכונה שמאוד מפריעה לי - הוא אוהב תמיד להחליט בעצמו מה יעשה, איך יעשה, מתי וכו'. אין ספור פעמים ניסינו להבהיר לו את הבעייתיות שבאי קבלת המרות שלו, ועד כמה שזה מפריע לנו בניהול הבית כתקנו. שוב ושוב שיננו באוזניו שכי עליו לעשות מה שאנחנו אומרים, וליישם את המתבקש ממנו באותה צורה בה נתבקש.

חשבנו שזה יעזור, אך למרבה האכזבה זה לא הועיל ואפילו הזיק - המצב נהיה יותר גרוע.  רציתי לשאול האם הגישה שלנו הינה נכונה, או שמא עלינו לשנותה.  חוץ מזה הוא בסך הכל הוא ילד עדין, מקסים וחושב, אך אנו פוחדים שדבר זה ספציפית יגרום לו בעיות חברתיות לאורך כל הדרך. אם זה בכיתה בתלמוד תורה, ואם זה בישיבה, ואחר כך בחייו הפרטיים. אשמח אם הרב יתייחס לשאלתי. תודה רבה!

שלום, להורים האכפתיים

ראשית נציין כי בה בעת שניתן לומר שכל ילד הוא "מקסים ונחמד", יש וצריך לזכור שלכל ילד יש את האתגר המלווה את הילד בחייו.  לכל ילד (ומבוגר!) יש את הניסיונות שמלווים אותו בחייו.

זהו תפקידינו כהורים וכמחנכים לסייע לו ולכוונו לדרך הנכונה. אם נקבל לידינו ילדים (נשמות, לא לשכוח!) שמורכבים מכל המעלות שרק ניתן לחשוב ולדמיין, מה יישאר לנו לעשות עמם?! מה יוותר להם לעשות בעולם?!

"חנוך לנער על פי דרכו" - הקב"ה מפקיד בידינו נשמות קדושות וטהורות ועלינו לנתב אותם ואת טבעם כפי שהם! עלינו לעודד אותם בהתייחסות חיובית למרות מה שהם! לעזור להם להתמודד ולהשתמש נכונה גם בטבעים הפחות חיוביים שעמם נולדו.  לצערנו ישנם הורים שאנו נדרשים להזכיר להם לבל ישכחו את הטבעיים והנטיות הטובים של ילדיהם, שכן הרמב"ם הוא שאמר כי לכל אדם יהודי יש את הנטייה לטוב כחלק מהותי - מטבעו. חשוב לזכור כי גם אם ישנו ילד אשר לו טבע ש"אינו מוצא חן בעינינו" (הגדרה בעייתית מצד עצמה) – אל לנו לחדד בפניו כל העת את "בעייתו" ולהראות לו עד כמה אנחנו "מאוד לא מרוצים מכך".

עלינו לזכור כי מצד האמת שטבע הקב"ה בעולמו דווקא הטבעים ה"לא טובים" של כל אחד ואחד מאיתנו הם שמעלים אותו למקומות הגבוהים ברוחניות ולרוב דווקא בזכותם, מגיע האדם להישגים עצומים המתאימים ביותר למידותיו. חלק מאותם טבעים "לא טובים" הם למעשה כמו יהלומים לא מלוטשים שנראים מבחוץ כמו אבן מכוערת, אך באם יודעים ללטש אותה היא מתגלה במלוא פארה... אם משתמשים נכונה ו"מלטשים" את הטבעים שבהם חנן אותנו ה' – ניתן להגיע דווקא באמצעותם למקומות נפלאים.

איך מנתבים "טבע" לדרך הנכונה?

כאשר המדובר הוא באופיו או בטבעו של ילד צריכה ההתייחסות להיות שונה מהותית מהנהגה מעשית. כאן יש לנתב בזהירות ולהישמר שלא לייאש, שכן טבע הוא דבר שקשה מאוד לשנותו, בשונה מהרגלים אותם ניתן לרכוש בקלות יחסית בפרט בגיל הצעיר .

כאשר הדבר נוגע להנהגה מעשית ולהרגלים שברוחניות, חשוב להזכיר ללא הרף - בנעימות, אך בקביעות - את נושא ההנהגה הנכונה: ברכות בקול רם, דרך ארץ להורים ומורים, שבת ('מוקצה' וכדומה - ילדים נוטים לשכוח לעיתים) בתוספת עידוד של מבצעים ופרסים. רק כך הוא יתקדם וירצה להשתפר בנושאים אלה.

מהשאלה שהוצגה בפתח הדברים ניתן להבין כי המדובר באופי, טבע של ילד, (אגב, זהו אופי המצוי לרוב אצל הבכורות) אשר חש ומחפש בכל עת את תחושת החשיבות שבהרגשה של "אני גדול ומסוגל להחליט לבד". אם הוא לא ימצא אותה בקלות, הוא יאלץ לחפש ולמצוא אותה במקומות המפריעים לכם ומטרידים אתכם. יהיו שיופתעו לגלות כי לא תמיד נטייה זו מגיעה מהצד השלילי!

אתן דוגמא להמחשה: לפני זמן מה הזדמן לי, במסגרת ייעוץ להורים, לשמוע ילד קטן הפונה אל אביו ואומר לו: "איזה כיף לכם (ההורים) אף אחד לא אומר לכם מה לעשות, אתם יכולים להחליט בעצמכם"...  "ומה אתה"? שאלתיו, והוא ענה בקול מתוק: "אני צריך לעשות מה שאתם אומרים".

"אף אחד בעולם לא עושה מה שהוא רוצה" אמרתי לו, "גם לנו יש מי שמורה מה לעשות". "מי זה?" הצלחתי לגרות את סקרנותו, "הקב"ה! כן, אין יהודי, כל יהודי שומר תורה ומצוות באשר הוא, שיחוש 'חופשי' לעשות כל העולה על רוחו. הוריך", הוספתי "אינם 'אומרים לך מה לעשות' בגלל שזה מה שמתחשק להם, אלא שזה מה שה' מורה להם לומר לך, זהו חלק מהציות שלהם להוראות התורה. הם מכוונים אותך, בנם האהוב, לשמוע למצוות ה' יתברך".

מילים שכאלו עשויות להרגיע הרבה מאוד מחששותיו באשר לאיבוד "עצמאותו" משום מה. עלינו לזכור כי אל לנו לבטל תחושה זו מכל וכל, חלקים גדולים מהתפתחותו והתקדמותו של כל אדם בעולם - האמביציה שלו - מגיעים מאותה תחושת עצמאות - אינדיבידואליות. עלינו לזכור בנוסף כי גם במקרים שבהם עוברים הדברים את אותה נקודה מוכרת והגיונית של חשיבה מצויה - גם אז לא תמיד הם מגיעים מהצד השלילי. לעיתים זהו פשוט עודף אמביציה, מהסוג שמלחמה בה תגרום לנסיגה אל מתחת לרצוי, או לעיתים מזומנות יותר - לעקשנות ולהתבססות יתר בעמדות המוכרות. נזכור כי אין תפקידינו לנסות לשנות ולהסיט ילד מטבעו אל המקום המתאים לנו ולטבענו, אלא לעזור לו להתמודד בהכוונת טבעו שלו לדרך נכונה בחיים.

"תיקון המידות" קוראים לתהליך הזה בספרי המוסר.

כיצד לתקן?

הבה ונתייחס לשאלה באופן ישיר:  הילד רוצה להחליט? תנו לו להחליט!

נשמע מוזר? כדי לכוון ילד אל הדרך הנכונה בהקשר הזה עליכם לתת לו להשתמש בה נכון – "על פי דרכו". הנה, נשתמש בדוגמא אופיינית למצב שבו הילד רוצה להחליט: זמן ההשכבה, העלייה למיטה ו"כיבוי" הגוף למצב שינה. היערכו מראש לקראת השלב הזה וכאשר הדבר אפשרי וזמין הציעו בפני הילד כבר בתחילת הערב שתי אפשרויות מאותן שממילא הוא צריך לעשות. לדוגמא: לאכול ארוחת ערב ואחר כך להתכונן לשינה - או ללבוש בגדי שינה קודם. שאלו אותו על כך - שזה יהיה "נושא" שנידון ולבסוף הוחלט. "מה אתה חושב, מה אתה רוצה לעשות לפני, ומה אחרי?" בדרך כלל הוא לא ישיב תשובה שלישית – "אני רוצה לשחק!" (למרות שיתכן ובתחילת השינוי הוא כן יענה כך, כיוון שהתרגל להתמרד וללכת נגד רצונכם ובקשתם). אם תשתמשו בסמכותכם מצד אחד, בשילוב עם מתן מרחב ההחלטה שמתוך העדפתו האישית, הוא ייהנה מן האפשרות הנחמדה שהוריו נתנו לו, להחליט לבד! בעצמו! הוא יבחר באחת מן האפשרויות שהצעתם לו ויעשה אותה בשמחה.

לאחר שהילד יראה שאתם עקביים בנושא ונותנים לו להחליט בעצמו, "הוא ירד מהעץ" ויחדל מן המרדנות שהייתה בו קודם בתחום זה.

כך ניתן לנהוג בכל נושא ותחום שבו מתאפשר לנו לתת לילד מרחב שבו "יחליט" הוא בעצמו. עם מעט סבלנות וחשיבה נוכל לעצב את התנהגותו לדרך שבה הוא יפנים אט אט שאת ההחלטות החשובות והמהותיות מקבלים ההורים – אך גם בתוכן עדיין נשמעת דעתו וניתן הכבוד להעדפותיו.

***

יובהר: אין כוונתנו לומר שהילד יחליט מעתה על כל צעדיו ומעשיו בעצמו. אוי לאותו ילד ואבוי לאותם הורים! לצערנו הרב ניתן לראות את אותם ילדים אשר לא הוצבו בפניהם גבולות - מסתובבים בשנות הבחרות ברחובות בחוסר גבולות. חשוב ליישם זאת אך ורק כאשר המדובר הוא בנושאים שאינם מהותיים, שבין כך אמור הילד לעשותם, ושלכם - ההורים, לא משנה באמת הסדר בו ייעשו הדברים. אולם גם במקרים ונושאים מהותיים יש לזכור לשמור על כבודו של הילד. אין שום מצווה להשפילו בעת שדורשים ממנו משמעת! ניתן להשיג את אותה משמעת חשובה כשלעצמה, בלי שהילד יחוש מושפל או חסר אישיות עצמית. בהתבוננות נכונה ניתן להבחין באינספור הזדמנויות שכאלה בתוך סדר יומו של הילד ולהשתמש בהם לטובתו – טובתנו.

לפניות למחבר המאמר, יוסף אלקובי: ab71@israel.net