שיר הסלפי: על מה ההתרגשות, בעצם?

בדור הנוכחי קורה משהו מוזר: כספים רבים יותר מושקעים בחינוך, בפסיכולוגים, ביועצים חינוכיים, בתכניות העשרה למיניהן - ובפועל התוצאות בשטח עגומות, בלשון המעטה. בתוך עמי אנוכי יושב, וכבר נדהמתי מהשפה הרדודה והגסה של ילדים בכיתות א' בבתי ספר שאינם תורניים, מתחומי העניין שלהם, ובהמשך כשמדובר בנוער - מהרדידות, מהבורות, מצריכת האלכוהול שהולכת ועולה, מהאלימות הגוברת וכן הלאה. כמובן שיש בני נוער מתונים יותר, אבל כשמסתכלים על המכלול כולו, שבא לידי ביטוי בתכניות ובאתרי האינטרנט המיועדים לנוער, אין ספק שהוא עגום ולא מרנין במיוחד. כולנו יודעים שיש ירידת הדורות, אבל כאן אנו עדים לא רק לירידה אלא לצניחת הדורות, באופן מהיר וחד במיוחד. שינויים בין דוריים שהתפרסו בעבר על פני 200 שנה, יכולים לקרות היום תוך 5 שנים בלבד.

 

 

באיזה דור קודם ילדים בני 5 היו חשופים לטינופת שיש היום בטלוויזיה, כולל הפרסומות? באיזה דור קודם נערים בני 16 היו מעבירים סרטים לא צנועים דרך הסמארטפון? באיזה דור קודם טבעו המונים בים של וודקה, בירות ואלכוהול? לא אמשיך מחמת הצניעות, אבל נראה שהרעיון הובן.

לכן נראה לי שההזדעקות של הורים מסוימים כלפי שיר הסלפי בפסטיגל הקרוב היא צביעות והתחסדות שאין כמותה. הרי כל הפסטיגל בעייתי כשלעצמו. כולו מורכב משירים מטופשים, כוכבי ילדים במשקל נוצה, מראות לא צנועים בעליל ומסרים שהם בדיוק ההפך מחינוך (או לכל הפחות, מניעת הרס הילד). אז מה קרה כאן עם שיר הסלפי, שהוציא כמה הורים מדעתם, עד כדי כך שהוציאו עצומה מתחסדת ובה הזדעקו לוותר על אותו שיר, שלא דומה באופן משמעותי משאר תכני הפסטיגל?

 

מילות השיר, כפי שליקטתי באינטרנט (לא צפיתי. חסכתי מעצמי את התענוג), מורכבות מ"אני מת על עצמי, אני מת על עצמי, מת על עצמי, אני מת על עצמי, וולאק אחי, אני מת על עצמי". מה חדש כאן בדיוק? השיר לא ממציא שום דבר חדש, הוא רק משקף את התרבות החדשה בעולם המערבי - ילדים בני 6 מבינים דברים "של גדולים", לכל בת 7 יש סמארטפון, ובנות 8 הולכות לעשות בוק דוגמניות. אז שיר סלפי מטופש אחד הוא מה שמזעזע את אמות הסיפין?

 

בסופו של דבר, נראה שזו דרכם של חלק מההורים לעורר את עצמם. זה אולי הטריגר שמבהיר להם שעד היום הם שחו עם ילדיהם בביב שופכין, ביחד עם כל העדר, עם עיניים עצומות לרווחה. זה אולי מה שיעורר אותם להבין שיש בהישג יד אלטרנטיביות ערכיות יותר, משתלמות יותר. אלטרנטיבות שאולי לא יהפכו את הילד להכי מגניב בכיתה - אבל בהחלט ישמרו על צלם האנוש שבו.