המוסלמי שאמו ואחותו נרצחו, ונמצא בהליכי גיור: "היהדות היא הדת הכי קדושה"

אל מוניר מונזר נחשפנו לראשונה בעקבות הפוסט המעניין הבא, שהגיע אלינו בדרך עקיפה לאחר שפורסם בדף הפייסבוק שלו. "אני ערבי מוסלמי בתהליכי גיור, ומאוד גאה בזה שזכיתי לכבד את יום הכיפור וללכת לבית הכנסת ולשמוע את התפילות. האמת, מאוד סקרן ועניין אותי לדעת מה באמת אומרים בתפילות שלכם ועל מה העם היהודי מתפלל. אני רוצה להגיד לכם שזה מאוד ריגש אותי, אפילו עד דמעות, לשמוע אותם איך הם מתפללים לה׳ שישמור עליהם ויאיר את דרכם ומתפללים על השלום. לא שמעתי אותם מתפללים על מוות לערבים, לא שמעתי אותם מתפללים איך להזיק לאדם אחר. ובאותו רגע הבנתי שבעצם זו הדת הכי קדושה וטהורה. כי ביהדות לא רשום שמותר להרוג או להזיק לאדם אחר, להבדיל מדתות אחרות בעולם שהעם שלהם מתפלל על מוות ליהודים. אני רוצה למסור מסר לכל הדתות בכל העולם - שהדת היהודית היא הדת הכי טהורה וקדושה והכי נכונה... לא סתם אומרים שהעם היהודי הוא העם המובחר".

כמובן שהזדרזנו לפנות אליו, ולשמחתנו הוא הסכים בחפץ לב להתראיין: 'אני מוכן לעשות הכל, ובלבד שאזכה להיות חלק מהעם היהודי', אמר.

מונזר, 40, נולד וגדל בלבנון, כבן הזקונים במשפחה בת שישה אחים. בהיותו בן 12 חווה טרגדיה איומה כשאיבד את אמו ואחותו שנרצחו על ידי החיזבאללה. סיבת הרצח: אחיו שירת בצבא דרום לבנון. "זה לא שהיינו בעד ישראל", הוא משחזר בכאב שצורב היום לא פחות, "פשוט היינו נגד הטרור שעלה וצמח אז. זה התחיל בפת"ח, התקדם למוקוואמי ונגמר בחיזבאללה. בסך הכל רצינו לחיות בשלום, זו גם הסיבה שאחי התגייס לצבא. אבל את ארגוני הטרור האכזריים זה לא עניין - הם חיפשו ומצאו את הנקמה שלהם".

ילדות קשה: התגורר במבנה נטוש במשך 3 שנים

הוריו של מונזר התגרשו כשהיה ילד קטן, והוא נאלץ לישון לסירוגין אצל אביו שנישא בשנית ואצל אמו החד הורית, שלא נישאה שוב. למזלו הרב, בליל הרצח – שהה אצל אביו. "כדי לפרנס אותנו בכבוד, אמא עבדה במטבח של אחד המוצבים של הצבא הישראלי, ולאחר מכן, אחר הצהריים, מכרה פלאפל בדוכן קטן משלה. אני זוכר איך בבוקר שאחרי הרצח, הלכתי עם אבא לעבודה בכפר הסמוך, מרכבה, ובדרך עצרו אותנו במחסום ושאלו אותנו לאן אנחנו הולכים. אבא ענה שאנחנו הולכים לעבודה, ואת התשובה שקיבל – לא אשכח לעולם: 'איזה עבודה, לא שמעת מה קרה? הרגו את אשתך לשעבר ואת הבת הגדולה שלכם'.

"הם פשוט נכנסו לבית שלנו שבו ישנו אמא, אחותי הגדולה והילדים של אחי ששירת בצבא - וירו בכולם. רצחו את אמא ואת אחותי, ופצעו את הילדים, בלי רחמים. כששמעתי את השם של אמא שלי, כמעט התעלפתי מרוב צער. לא ידעתי את נפשי באותם רגעים, ראיתי מסכים שחורים מול העיניים, העולם שלי נשבר לרסיסים. בנקודה הזו התחילה השנאה שלי לדת המוסלמית ולמי שמבקש לייצג אותה".

עוד לפני המוות של אמו, הקשרים בין האחים במשפחה לא היו כל כך הדוקים, אבל אחרי שהאם נהרגה – הם עוד יותר התרופפו.

וכך בגיל 12, במקום לקבל את האהבה וההגנה לה נזקק כל נער בגילו – מצא עצמו מונזר, מתגורר במבנה נטוש של קופת חולים, ביחד עם אחותו. "שלוש שנים חיינו בבניין הזה, בלי שאף אחד יתעניין בנו. אני הייתי עובד בבניין כל בוקר במשך שנתיים, כדי שיהיה מה לאכול", מספר מונזר בעודו מוחה דמעה סוררת מעיניו, "אבא התחתן שוב, וילדיו מנישואיו הקודמים לא עניינו אותו. הבית התפרק לגמרי מאז שאמא הלכה. אח אחד לא שאל על השני, לאף אחד לא היה אכפת אם אני חי או מת".

ומה הוציא אותך מהמצב הזה?

"גם שם, ועד היום, ה' לא עזב אותי. קצין לבנוני ששירת בצבא דרום לבנון מצא אותי והחליט להפוך אותי ליד ימינו, כדי לעזור לי. הוא לקח אותי ואת אחותי תחת חסותו, שכר בעבורנו בית, ודאג לכל מחסורנו".

אחרי שלוש שנים, בהיותו בן 15 בלבד, התגייס מונזר בעצמו לשורות צבא דרום לבנון, ושירת בו במשך עשר שנים. עם הזמן, נשא בחורה לבנונית והביא עמה לעולם שני ילדים, אולם בשנת 2000, גמלה בליבו ההחלטה לעלות לארץ ישראל, לאחר שהעניין התבשל בו במשך זמן מה.

"בקוראן שאני מכיר לא רשום שמותר להרוג"

כשגילה שנישואיו עולים על שרטון, החליט להשאיר את כל הזיכרונות המוכרים והכואבים מאחוריו, בלבנון – ולעלות לישראל. כחייל צד"ל לשעבר - קיבל תמיכה מלאה מהשב"כ ומהצבא, והתחיל את חייו בארץ, עם אותו אורח חיים מוסלמי.

לא לאהוב את הדת המוסלמית - זה עדיין לא אומר שאתה מוכרח לאהוב את הדת היהודית. מה בכל זאת גרם לך להתקרב אליה, לאהוב אותה ולרצות להיות חלק ממנה?

"היו הרבה דברים שהובילו אותי לזה, אבל אספר לך משהו אחד קטן - רק כדי לשבר את האוזן: בארץ חייתי כמוסלמי במשך 14 שנה, מאז שעליתי לכאן. אני אדם חברותי, וכמובן שהתחברתי מיד לקהילות שונות של מוסלמים ישראלים. כולם – דיברו איתי, צחקו, ושידרו שהם אוהבים. אבל בחגים מעולם לא קיבלתי הזמנה מאיזה חבר לבוא ולהתארח אצלו בבית. עד כדי כך שכבר 14 שנה לא חגגתי את החגים המוסלמיים. לעומת זאת, חודשיים לפני יום כיפור האחרון - אחרי שהתבוננתי והכרתי מקרוב את העם היהודי וההתנהגות שלו והחלטתי שאני רוצה להיות יהודי - ברגע שהחלטתי את זה, יהודי שאני מכיר כבר הזמין אותי אליו הביתה לכיפור. בסוכות קיבלתי הזמנה ממשפחה אחרת לחגוג יחד איתה. איפה יש עוד אנשים כאלה בעולם? תראו לי, אני לא מכיר.

"אצל המוסלמים, לפני שעולה המנהיג לדרוש במסגד הוא מכריז 'מוות ליהודים' ורק אחר כך מתחילה הדרשה. יש להם בעיות כי הם עושים את הבעיות לעצמם. כל כך הרבה התפלגויות יש שם וכל אחד אומר 'אני צודק', וכל אחד הורג את השני למען הצדק שלו. זה אמת? זה שקר! הם חיים על החרב שלהם, ואיך אאמין בדת כזו? בקוראן שאני מכיר לא כתוב שמותר להרוג. להיפך. בקוראן כתוב שיבוא יום שבו יהיה תוהו ובוהו עלי אדמות, ובו מוחמד מתחיל לבכות. כששואלים אותו למה הוא בוכה, הוא אומר שהמוסלמים כולם יהיו בגיהנום. ולמה? כי א-לוקים כועס על ההתנהגות האכזרית שלהם. את רוצה לשמוע למה אני מאמין בדת היהודית ולמה אני רוצה לחיות על פיה? כי שם אומרים – 'לא תרצח', 'לא תגנוב'. הדת היהודית הופכת אותי לאדם טוב יותר ורגוע יותר, מאז שאני מכיר ולומד אותה".

לעמוד מתחת לחופה

מאז החליט מונזר להצטוות לעם הנבחר, ניתק קשר עם כל חבריו המוסלמים. כל מה שהוא רוצה כעת הוא לזכות להיות יהודי שומר תורה ומצוות, למרות שלא הייתה לו את הזכות להיוולד ככזה. הוא נמצא בקשר עם רב (אורתודוקסי כמובן) שמלווה את תהליך הגיור שהחל, ויודע שה' שומע את תפילותיו. "אני משוכנע שה' יפתח לי את הדרך ויעזור לי לקבל את המתנה הזאת, להיות יהודי, שהיא המתנה הכי טובה. אני יודע שנולדתי מוסלמי כדי לעבור את כל הקשיים האלה שאני עובר, ובסוף להפוך ליהודי".

על השאלה האם הוא מפחד ממוסלמים, עונה מונזר בלא שמץ חנופה או התנשאות, כי הוא מפחד רק מאחד. "אני לא נכנס לפוליטיקה. אני רק אומר את דעתי, מהחוויות האישיות שלי. כל אחד יסיק את המסקנות שלו, אני מספר רק את מה שאני יודע - אין לי כוונות רעות".

ומה הכי קשה לך בתהליך הזה?

"הכי קשה זו הבדידות. אני חולם לעמוד מתחת לחופה כיהודי ולהקים בית יהודי אמיתי, ואני מאמין בכל ליבי שזה יקרה. אני לא יודע מתי, וזה מה שהכי קשה לי. אך עם זאת, אני מאמין שה' אוהב אותי ושהוא יעזור לי להגיע לזה".

ביום כיפור האחרון חווה מונזר את החוויה היהודית - רוחנית הראשונה בחייו. "צמתי למרות שאני לא צריך, רק כדי להרגיש את מה שהיהודים מרגישים. הייתה בי סקרנות מאד גדולה לשמוע על מה היהודים מתפללים, מה הם מבקשים מה' שלהם. כל החג הייתי בבית הכנסת, חוץ מהפסקה אחת באמצע. ואומר לך את האמת? הייתי בהלם מוחלט. הופתעתי לגלות שבדת של היהודים לא אומרים 'מוות לערבים' לפני שפותחים את ספר התורה, כמו שאומרים המוסלמים לפני שהם פותחים את הקוראן. התרגשתי עד דמעות. רק דברים טובים מדברים היהודים לאלוקים שלהם, אז על מה שונאים אותם? לא שמעתי שהם מתפללים על איך להזיק לאדם אחר. באותו רגע הבנתי סופית שהדת היהודית היא הדת הכי קדושה וטהורה בעולם – כי בדת הזו, להבדיל מדתות אחרות שהעם שלהן מתפלל להשמיד את היהודים – חיים אנשים שוחרי שלום באמת.

"אני רוצה למסור לכל היהודים בעולם את המסר הזה: אני אוהב אתכם - ועם ישראל חי וקיים - לא יעזור לאף אחד. ה' שומר וישמור את מדינת היהודים, וכל יהודי ויהודי בכל מקום שהוא נמצא. לא סתם אומרים שהעם היהודי הוא העם הנבחר. ועכשיו, המטרה שלי היא להצטרף אליו ולקיים תורה ומצוות באופן אמיתי ומלא, בעזרת השם".