שרונה ג'ראפי: "ההצלחה שלי חשובה, אבל האמונה שלי קודמת"

את הזמרת שרונה ג'ראפי אני תופסת בדיוק באמצע שיעור פרטי בהינדית, שפתם של ההודים. כן, זה מה שהיא לומדת בתקופה האחרונה. גם לכם זה נשמע מפתיע? חכו שתכירו אותה. שרונה ג'ראפי היא מסוג האנשים הכי לא שגרתיים ומפתיעים שתכירו. מלאת ניגודים והפתעות, שאת כולם היא מכילה ויודעת לשלב בהצלחה לתוך הרמוניה נפלאה.

כך למשל, מצד אחד היא מתעסקת בכושר גופני ומדריכת פילאטיס, ומצד שני היא מטפחת קריירה מוזיקלית מצליחה. בנוסף, מצד אחד היא תימניה שמחוברת מאוד לשורשים התימנים שלה, ומצד שני מתעניינת מאוד בתרבות ההודית. והכי מהכל: העובדה שכבר שנים היא מטפחת קריירת שירה תימנית, ומצד שני בדיסק הביכורים החדש שלה כמעט לא תשמעו גרם מכל זה. רק מוזיקה ישראלית, (בנגיעות של כלי נגינה הודיים אותנטיים, יש לציין).

שרונה ג'ראפי. מסוג האנשים הכי לא שגרתיים ומפתיעים שתכירו

שרונה בגריש-ג'ראפי, 43, מרחובות, היא נשואה ואם למאור, ביתה בת ה 14 וחצי. במקור גדלה  ג'ראפי ברמת השרון, בבית דתי לאומי, של הורים שעלו מתימן בעליה של שנת 1949, בת זקונים מתוך חמישה ילדים. עד כיתה י' למדה ג'ראפי בתיכון דתי מעורב, אבל אז הרהיבה עוז והחליטה באופן מפתיע, יחד עם חברה, שהיא צמאה לקצת יותר רוחניות. כך, בין לילה החליטה לעבור לאולפנה לבנות בלבד, בה ספגה שורשים יהודיים. השינוי היה כל כך מהיר, שלדבריה היא אפילו לא התייעצה לגביו עם ההורים, פשוט החליטה לעבור ועברה.

מאז, משך כל השנים, היא מתארת שהמשיכה לקיים אורח חיים דתי ולשמור מסורת, אבל לדבריה בשלב מסוים לפני מספר שנים, החלה להתחזק קצת יותר.  "במשך השנים אמנם לא היתה לי איזו 'זליגה'. לא עזבתי את הדת או חיללתי שבת, אבל הייתה לי ירידה מסוימת. היום כבר יותר התחזקתי".

לעיסוק במוזיקה היא מתארת שהגיעה כמעט במקרה. "אפשר לומר שהמוזיקה פשוט בחרה אותי, יותר משאני בחרתי אותה. ההורים שלי הם יוצאי תימן, שמאוד מחוברים לשורשים המוזיקליים שלהם. היו זמירות שבת בבית, ובניגוד לבתים אחרים זה לא היה חלק הארי, אלא זה היה תמיד ברקע, ולא משם הגיעה האהבה לשירה התימנית. להיפך. עד גיל 19 לא התחברתי לכל זה. רק אז, כשהתחלתי ללמוד נגינה על קלידים, ונגינה על פסנתר שלמדתי במשך שש שנים, משהו קרה לי. זה התחיל משיר תימני ששמעתי ומאוד מצא חן בעיניי, ולמדתי לשיר אותו, וככה התחלתי להתחבר למוזיקה הזו.

מטפחת קריירה מוזיקלית מצליחה

"במקביל, בדיוק למדתי חינוך גופני במכללה, וחברה טובה שלמדה איתי התארסה, וביקשה ממני לערוך לה את טקס החינה עצמו. משם זה התגלגל, אורחים שנכחו באירוע ביקשו שאופיע גם באירועים שלהם, ואז גם ביקשו אצלי במשפחה. לאט לאט התחלתי להפיק ערבים שלמים ולדאוג גם לתלבושות ולתפאורה. אבל מלכתחילה ממש לא חשבתי שזה מה שאני אעשה. היום אני מאוד שמחה ומחוברת לזה. טקס חינה זה משהו מאוד שורשי, זה חלק מבנייה של בית, וזה עוצמתי".

בתור אחת שמכניסה היום ליצירה שלה גם מוזיקה תימנית, גם ישראלית וגם הודית, מה היו ההשפעות המוזיקליות שלך מהבית?

"בתור בת זקונים, אני זוכרת שבבית, אחיי הבוגרים שמעו ממש הכל. החל מפופ, מוזיקה ישראלית, ערבית, ואפילו קלאסית. אני חושבת שמה שהושפעתי ממנו בעיקר, זה שירה תימנית מהדיוואן, למרות שזה לא ניכר כל כך בדיסק. בנוסף, גם מוזיקה הודית. אני מאוד מחוברת למוזיקה הזאת. אני חושבת שזו מוזיקה גאונית. הייתי פעמיים בהודו וכל כך הוקסמתי, שעכשיו אני אפילו לומדת את השפה ההינדית".

מאיפה מגיע החיבור המפתיע שלך לתרבות ההודית?

"אני חושבת שאם קצת מכירים את התרבות שלהם, מבינים כמה היא דומה לתרבות התימנית. למשל, בכל מה שקשור לטקס החינה התימנית, יש להודים טקס מאוד דומה, מבחינת התלבושות ושירי הפרידה העצובים מהכלה. מאוד התחברתי לזה. גם הבדים, הלבוש, התבלינים והתכשיטים התימניים, הגיעו במקור מהודו לתימן, אז יש איזשהו קשר. גם המוזיקה שלהם קצת דומה, במובן הזה. למשל הכלים הקלאסיים שהם מנגנים עליהם, שאגב גם באלבום שילבנו במיוחד נגן הודי שניגן בסיטאר וטאבלה, וזה יצר שילוב מאוד מיוחד".

"המוזיקה פשוט בחרה אותי"

בכיסוי ראש ושירה מעורבת

כיום ג'ראפי בעסקי השירה התימנית כבר 22 שנים. את עשר השנים הראשונות, היא מתארת כשנים בהן שרה לקהל מעורב. זאת, למרות שבתימן הקפידו מאוד על הפרדה בין גברים לנשים באירועים, ורק מאז שהגיעו לארץ, עם השנים, לדבריה, החלה המתירנות להיכנס לתמונה.

מה קרה פתאום שהפסקת לשיר מול גברים?

"זה היה תהליך ארוך, שהתבשלתי איתו. עם השנים, וההתקרבות שלי ליהדות, הבנתי שמה שקשה לי לעשות - שם בדיוק נמצא התיקון שלי, ואם קשה לי להפסיק לשיר מול גברים - אז שם אני צריכה לתקן. תמיד ידעתי שזה יקרה יום אחד, אבל הטריגר הגיע בעקבות המפיק שלי, אודי דמארי, שמלווה אותי כבר שנים ושגם היה הקלידן שלי. הוא בעצמו החל להתקרב ליהדות ולהתחזק ושיתפתי אותו בקושי שלי לעשות את הצעד הזה. יום אחד הוא מתקשר ואומר לי שהוא לא בא להופיע איתי יותר. הייתי המומה, וזה נתן לי את ה'פוש' הסופי לכל ההתחבטויות שלי. בסופו של דבר, זה היה תהליך מאוד שכלתני, ובצורה חותכת פשוט החלטתי ועשיתי את זה, עם כל הקושי. היו המון ניסיונות להחזיר אותי להופיע במעורב. התחננו אליי: 'רק לאירוע אחרון', אבל בסוף עמדתי בזה ואני מרגישה טוב עם זה וזה לא חסר לי היום".

אבל עוד לפני שקיבלה על עצמה להפסיק לשיר בפני קהל מעורב – החליטה ג'ראפי לכסות את ראשה. "מאז שהתחתנתי, שש שנים הלכתי ללא כיסוי ראש, וידעתי שזה יקרה מתישהו. בשלב כלשהו, כבר רציתי מאוד לקבל את זה על עצמי, אבל הייתי בדילמה איך אמשיך להופיע בפני קהל מעורב, עם כיסוי ראש? ואז הבנתי שאלה שתי מצוות נפרדות, כל אחת בפני עצמה. אם עדיין קשה לי להפסיק להופיע בפני קהל מעורב – לפחות אכסה את ראשי. ובאמת אחר כך, לאט לאט, הפסקתי גם עם זה".

איך היתה התחושה והתגובות מצד הסביבה להופיע בפעם הראשונה עם כיסוי ראש?

"ה' נתן לי כח, עם השנים אתה מפתח עור של פיל. אם הסביבה מקבלת את זה או לא - זה עניין שלה. הכי חשוב שאתה תהיה שלם עם עצמך, ומה שאתה משדר - ככה אתה גם מתקבל. ההופעה הראשונה שלי עם כיסוי ראש היתה בערב משפחתי. דווקא החמיאו לי מאוד, וככה עליתי לבמה. הצגתי את הדברים כמו שהם, בלי לפחד, וכך גם זה התקבל בהתאם. כך היה גם לגבי השירה, כאמור. היו ניסיונות לשכנע אותי, אבל ברוך ה' כשראו שאני חזקה בהחלטה שלי, וטוב לי, ועד כמה אני רואה בתחום הזה חשיבות עליונה – הפסיקו להציק".

אלבום ביכורים בגיל 43: "לכל דבר הזמן שלו"

את האלבום הראשון שלה, שנקרא "פשר החיים", הוציאה ג'ראפי באמצע חודש אלול האחרון בהתרגשות גדולה. העבודה על האלבום ארכה כחמישה חודשים בלבד, אולם כמו בהרבה דברים שנעשים בקדושה, היו לא מעט מניעות שהובילו להוצאת האלבום רק שנה מאוחר יותר, ו"ישועת ה' הגיעה כהרף עין", לדברי ג'ראפי. את מרבית השירים כתב והלחין עבורה במיוחד המפיק המוזיקלי, אודי דמארי, מתוך היכרות עמוקה עם ג'ראפי. רק שיר אחד מתוכו, שנקרא "מאור - ילדה שלנו", כתבה ג'ראפי בעצמה, לכבוד בת המצווה של בתה.

"לזכור כאישה יהודיה לאן אני הולכת ומאיפה אני באה"

מה קרה שפתאום, אחרי 22 שנה של קריירה מוזיקלית, דווקא בגיל 43 החלטת להוציא אלבום ראשון?

"זה תמיד נשף בעורפי, ותמיד אחרי הופעות, שאלו אותי מתי אני מוציאה דיסק. אבל אני מאמינה שכל דבר בזמן שלו. היה לי חשוב להוציא עוד דברים מעצמי לפני כן מבחינה מוזיקלית, הרגשתי שאני חייבת את זה לעצמי, חוץ ממוזיקה תימנית שכבר שרתי. גם המפיק שלי ממש דחף אותי לעניין, ובסופו של דבר יצא אלבום מאוד ישראלי וממש לא בסגנון תימני, חוץ משיר הנושא באלבום, שנקרא "פשר החיים", שיש בו הרבה נגיעות תימניות. אני מאמינה שגם אלבום בתימנית אותנטית יצא מתישהו".

איך התחושה להגשים את חלום חייך?

"הרגשות מעורבים. אני מאושרת שזכיתי לזה, כי כשאתה מציב לעצמך מטרה ומגשים אותה -  זה דבר גדול. אבל הלחיץ אותי לחשוב איך יהיו התגובות של הקהל שלי, שמכיר אותי, ואיך זה יתקבל, כי הקול שלי בנוי אחרת לשירה תימנית ולשירה ישראלית. זה כאילו קול אחר בשירה התימנית ובשירה הישראלית. אבל בינתיים אני מקבלת ברוך ה' תגובות נלהבות. מקווה שזה יעשה את זה שלו ושזה יופץ להגדיל שמחה בעולם".

כיום ג'ראפי ממשיכה לשיר ולהופיע, במקומות שונים אליהם היא מוזמנת. במקביל, היא עורכת ערבי חינות ומתכוננת להופעות ראשונות עם צאת האלבום, וגם מתעסקת בספורט מדי פעם. לנשים שמבקשות להתקרב ליהדות, היא רוצה לתת עצה מניסיון החיים האישי שלה: "בתור אישה, אני חושבת שחשוב מאוד לחשוב על עצמך. להיות קשובה לעצמך, לזכור כאישה יהודיה לאן אני הולכת ומאיפה אני באה, ולהיצמד לשביל היהדות האותנטית. ובתוך כל זה, גם כשאת חלק מהכלל, לא לשכוח את עצמך ואת האני האישי שלך בתוך הכל. לעשות את הדברים מחיבור פנימי, ובהדרגה".

כזמרת שומרת מצוות, את באמת שלמה עם המקום שלך היום?

"ודאי. אני לא חושבת שאני מפסידה מההחלטה שלי להופיע רק בפני נשים, להפך. גם לפני כן, כשהופעתי במעורב, בלי קשר לפן הדתי שבעניין, תמיד אהבתי יותר את ההופעות שהתקיימו רק בפני נשים. מבחינתי הן יותר משוחררות, ויותר נהניתי מזה וגם הרגשתי שהקהל שלי יותר נהנה מזה. ברור שהיה גם קושי בהתחלה עם ההחלטה להפסיק להופיע בפני קהל מעורב, כי באופן אוטומטי הייתה ירידה בכמות ההזמנות בהתחלה. אבל לאט לאט הבינו שאני מופיעה רק בפני נשים והתחילו להזמין אותי שוב. יכול להיות שאם הייתי ממשיכה להופיע היום מול קהל מעורב, אז אולי היתה לי חשיפה יותר גדולה, אבל זה לא מה שהיה לי עושה לי את החיים יותר טובים. אני רואה את ההצלחה כדבר מאוד חשוב, אבל לא הכי חשוב. בשורה התחתונה, יש מישהו שם למעלה שהחוקים שלו חשובים לי הרבה יותר מכל זה".