לשמחה ולשלום: תְּפִלַּת עוֹבְרֵי דְרָכִים

תנו לבכם אל הדרך: מה מושפלת, מה נדרכת, נרמסת תחת מִדרך כף רגלי עובריה. יזכרו לה צועדיה רק את היותה מתארכת, או את אבק דרכים שהעלתה עליהם. ינטרו טינה לאדמתה הבוצית שהטביעה במעמקיה את עגלותיהם ומרכבותיהם, ולא במהרה ימחלו.

לא אחת חשו פוסעיה כי לוּ יכלו – מעדיפים היו למצוא עצמם אחריה, בלעדיה. והיא? חשה נבגדת על שככה לה בעולמה, אחר נשיאתה אותם ברוב רחמיה.

קשה היא הדרך בעיקר בימות החורף. הגשם הופכהּ בוץ, השלג מחליקהּ כקרח. חול וחצץ ומים יתערבלו בה וימנעוה מלהיחשב 'דרך טובה' בעיני הבריות, אשר ידירו רגליהם מלהתהלך על גבה מעדנות כבימות החמה, והיא מר לה.

כה נעצבת למראה הטועים בה, שאיבדו דרכם. כה מדוכדכת ונעכרת אל מול מפולבלי-עיניים התועים במבוכותיה, מאריכים לשהות בה בפסיעות הלוך ושוב, בוהים איה מחוז חפצם. והיא נדרכת בצר להם: הן עבור מה נבראה, אם לא כדי להיות דרך מובילה מהכא להתם, להוליך באיה אל מטרתם המבוקשת לחיים ולשמחה ולשלום?!

כעיצבון לבו של פרוזדור אלי טרקלין – אשר למרות היותו נוצץ, מרשים למראה, מבקש להיות רק מבוא, מוליך אל היכל, ותו לא. מתאכזב לראות שיש המתעכב בו, להתבונן ביופיו, ואינו פוסע פנימה.

אכן קשים חייו של כל מעבר, גשר, ניסיון, קושי, דרך.

* * *

עוברי כל דרכים, מה הם אומרים? יהי רצון מלפניך אבינו שבשמים, שתייבש את דרכינו ושבילינו, ותצילנו מכף כל מין אויב ואורב וליסטים וחיות רעות בדרך, ויהיו צעדינו חלקים. נקיים. פשוטים. קלים. ישרים ולא סבוכים. ולא יינגפו רגלינו בעיקולים. בעליות. במורדות.

וכהן גדול בצאתו מבית קודשי הקודשים, מה תפילה נושא? יהי רצון מלפניך ה' אלקינו ואלקי אבותינו, שתהא שנה זו הבאה עלינו ועל כל עמך ישראל בכל מקום שהם, אם שחונה תהא גשומה, ואל תיכנס לפניך תפילת עוברי דרכים לעניין הגשם.

אל נא תשעֶה, אבא שבשמים, אל תפילת עוברי דרכים, הבאה ממצוקה רגעית. בל תקשב אל תחינה הנישאת אליך מתוך קושי זמני. הבט נא אל פנימיות לבבם המתחננת לבוא אל תכלית נצחית, תמורת כל דרך, המשך להרעיף עליהם רחמיך בגשמי ברכה ונדבה.

נחמי, נחמי דרך. בל תביטי על עצמך כאמצעי גרידא. כי אַתְּ – על קשייך ומעברייך, תהפוכותייך וייסורייך – כל כולך מטרה. מבוקש. יעוד. תכלית בפני עצמה.

והיה אם הצלחת להצעיד את צועדייך אלי תפילת-מצוקה של עוברי דרכים – אף כי אינה מתקבלת – דייך ואשרייך.