עודד ישראל מנשרי: "אני איש של מילים"

"הנה אני שפל, הנה אני מוכן כבר/ אחרי שהורדת אותי למטה/ נתת לי לראות איך הכל נשמט מידי ו...אז פתחת/ הנה אני סופג, הנה אני מוגן כאן/ הביזיונות מירקו אותי מלמטה/ תלית ארץ על בלימה, אני אוחז ו...הנה באת/ כשנדמה שאתה שותק, אני יודע אתה בודק/ איך אשמח כשעצוב, איך אעבור את הסיבוב" (מילים ולחן: עודד ישראל מנשרי)

עודד ישראל מנשרי, תמיד היה איש של מילים. אלא שלא תמיד הן היו מדויקות כמו היום, כפי שהן מוצגות לראווה באלבום הביכורים שלו, שצפוי לצאת בקרוב. מנשרי, 36, נשוי ואב לארבעה ילדים מפרדס חנה - נולד וגדל בבית חילוני טיפוסי באבן יהודה. אם כי "עמוק בתוכי - במקום שבו לא משתמשים במילים והגדרות, תמיד הרגשתי שיש ה' ושאיכשהו צריכים להגיע אליו. אלא שלקח לאצבע הפנימית שלי זמן להצביע על הכיוון הנכון שבו אני צריך לצעוד", הוא מדגיש.

עודד מנשרי. שפלות קדושה

גם את החיבור שלו למוזיקה, שהחל בגיל צעיר - הוא זוכר היטב. "כבר בגיל 14 הרגשתי שהנשמה שלי מבקשת להתמלא בדברים אחרים למעט לימודים, והתחלתי להסתובב עם חבר'ה 'רוחניים' שנשמו גיטרות וחיו על המוזיקה. איתם גם עברתי אירועים מכוננים רבים, שהכינו את המצע להתחזקותי הרוחנית, שהחלה כמה שנים מאוחר יותר, בצבא.

"דווקא בצבא, לראשונה בחיי - המפגש עם חיילים דתיים סקרן ועניין אותי. ההתבוננות באורח חייהם,  בסגנון דיבורם ובהתנהגותם - פתחה לי את הערוץ המרכזי שהוביל לרצון לשמוע על מה הם מדברים בכלל. שהרי עד אז, נהגתי לבטל במחי יד כל שביב מידע יהודי שהתגנב אל אוזניי", הוא מספר. אלא שמהתבוננות להתבוננות, מצא עצמו מנשרי נסחף אל תוך עולמה המרתק של היהדות, עד שביום בהיר אחד, פשוט החליט לשמור שבת. "כמובן שהשלב הזה היה עדיין בגדר בלתי מחייב. היה לי כיף לשמור שבת - אז שמרתי, אבל לא מעבר לזה. זה לא שבין רגע הסכמתי 'לקנות' את כל מה שמוכרים לי, ולהפוך לבעל תשובה גמור. עדיין היו לי שאלות רבות שחיפשתי להן מענה, ובגדול - די חייתי עדיין את העולם המוכר שלי".

לאחר שחרורו הצבאי, פנה ללימודי מדעי המדינה באוניברסיטה הפתוחה. אבל גם בה, בסופו של דבר, לא היה מרוצה. "מהר מאד גיליתי שמלעיטים אותי בשקרים על גבי שקרים", הוא משתף בסיבות שהובילו אותו לפרוש מן הלימודים, "והנפש שלי פשוט סירבה להכיל את זה. לא האמנתי בזה, ומה שאני לא מאמין בו – אני פשוט לא עושה אותו". וכך ללא שמץ חנופה או היסוס - נאמן לאמת הפנימית שלו - המשיך מנשרי בדרכו.  

זמן לא רב לאחר מכן, בעקבות דברים שונים שעבר, גמלה בליבו ההחלטה לנסות לצעוד בדרך היהדות ולשמור תורה ומצוות, הפעם - ברצינות ועד הסוף. אמר ועשה. 

"ראיתי את התמונה שלה וידעתי שהיא תהיה אשתי"

במשך זמן מה התחזק מנשרי בכוחות עצמו, במסגרת אקסטרנית של שיעורי תורה מגוונים. כעבור מספר חודשים של התחזקות אינטנסיבית, ותוך היוועצות ברב שליווה אותו אז - קיבל מנשרי את ההחלטה האמיצה בחייו – להתחתן. כחלק מההשתדלות שלו בכיוון, נרשם בעצתו של חבר לאתר הכרויות דתי באינטרנט.

נדיר שדברים כאלו קורים, אבל... באורח פלאי למדי, כאילו שמשמיים חיכו רק להחלטה שלו להתחתן - זמן קצר לאחר ההרשמה לאתר זה, כבר הכיר מנשרי את מי שלימים הפכה לרעייתו. "בהתחלה זה היה ממש הזוי ולא נתפס בעיניי, לחפש אישה דתיה בדרך כזו. הרי אני בעל תשובה וממה שאני יודע – בעולם הדתי הרי מכירים זה את זו בשידוך. היה קשה מעט אך ה' גלגל כך שלא אצטרך לעבור יותר מדי עד שאגיע אל המיועדת שלי.

"כשראיתי שם לראשונה את תמונתה של אשתי - פשוט ידעתי שהיא האחת. פניתי אליה, נפגשנו ואחרי כמה פגישות, כבר היה ברור גם לה שזה הולך להיגמר בחתונה. עד היום אני מודה עליה בכל ליבי. כי כשהיא באה, הגיעה איתה גם מתנה נוספת - המוזיקה", אומר מנשרי בחיוך רחב.

אבל המוזיקה הרי הייתה בך תמיד. איך אשתך קשורה לזה?

"האהבה למוזיקה הייתה בי תמיד, אבל אף פעם לא חשבתי שיהיה לי האומץ לקחת אותה צעד אחד קדימה. כשאשתי באה, הכל יצא החוצה – כמו לבה רותחת מהר געש מתפרץ. נכון שהמילים תמיד היו בי, אני הרי איש של מילים. תמיד הייתי. אבל בזכות אשתי, שנתנה את הפרגון והתמיכה בצורה המדוייקת למה שהייתי צריך לקבל - נרקמו ניגונים ולחנים למילים הללו,  מילות השירים עצמן הפכו למדויקות יותר".

האלבום, שעתיד לצאת בקרוב, נקרא "שפלות דקדושה" ובינתיים, השתחררו ממנו החוצה מספר סינגלים משובבי נפש כמו "שפלות דקדושה", "לחש חדריו" ו - "חיילי המלחמה האחרונה" - שזכו עד כה לתגובות חמות ותומכות. 

אחרי כל שפל – באה גאות

יש שיגידו שהשירים באלבום עמוסים לעייפה במילים, שפה היה אפשר קצת לוותר, ושם אולי להשחיל איזה ניגון ארוך יותר – אבל עבורו כלל לא מדובר רק ביצירת שיר גרידא. "השירים שלי נכתבים מתוך מה שאני עובר, מתוך המציאות של החיים כפי שאני תופש אותם. כך שאם בשיר מסוים יש הרבה מילים, זה משום שהיה חשוב לי לבטא מסר מסוים - וחשוב לי שהמסר ייצא החוצה, בשלימותו.".

בשיר 'שפלות קדושה' אתה שר: "נתת לי לראות איך הכל נשמט מידי, ואז פתחת". מה זה אומר שהכל נשמט מידיך?

"את השיר הזה כתבתי בתחילת דרכי כיוצר, כשניסיתי להתפרנס ממוזיקה. היו לנו אז שני ילדים, ועברנו תקופה מאוד קשה, בה נאלצנו לעזוב את הבית שלנו ולנדוד עם הקטנים ממקום למקום. כל אמן מרגיש את זה בשלב מסוים בחייו, וזה דבר ידוע שתעשיית המוזיקה לא עושה את החיים קלים עבור היוצרים. להתפרנס נטו ממוזיקה, זה לא דבר קל ועברו עלינו תקופות די קשות. כן, אפילו כאלו שבהן אתה מרגיש שהכל נשמט לך מהידיים ואין לך צל של מושג, איך לצאת מהמצב הזה".

אז מה עשית?

"לא הייתה לי ברירה, אלא לצאת לשדה ולהתחיל להתפלל בלב נשבר על המצב שלי. תפילה ועוד תפילה הצטברו לניגון ועוד ניגון, מילה ועוד מילה שיצרו את האלבום הזה. במשך כמה חודשים צעקתי, ניגנתי, שרתי, בכיתי ורקדתי את הישועה שלי – בפרדס. לאחר הבכיות - ראינו ניסים, אולם הם הגיעו עם מס ערך מוסף: השירים. ככה ה' עובד איתנו, מוריד אותנו לשפל ואז מראה לנו שיש גאות, יש תקומה.

"זה גם המסר שאני מנסה להעביר דרך השירים שלי: השירים האלה באו הכי מלמטה, מהרגעים היותר קשים ופחות שמחים. אבל שם בדיוק הישועה נרקמת. אי אפשר אחרת. 'הנה אני שפל, הנה אני מוכן כבר' – אם עברת את דרגת השפלות, אם הגעת למקומות הכי נמוכים - פיזית ונפשית, תדע שזהו. אתה מוכן כבר לקבל את הישועה".

ומה הלאה, אתם שואלים? על השאלה האם יש לו חלום למלא את קיסריה יום אחד, בהופעות גדושות קהל מריע עונה מנשרי בנימה ענוותנית: "ככל יוצר אחר, ברור שיש לי שאיפה להופיע. אבל בינתיים אני מסתפק בלחלום על 30 איש במועדון מחתרתי קטן, ולזה אני גם מכוון. אני נמצא כאן, כי אני אוהב את מה שאני עושה, וכי אני מרגיש שזה המקום הכי מדויק שממנו אני יכול ורוצה לעבוד את ה'. את השאר – אני משליך רק עליו".