איך מחנכים לצניעות הבנות?

מעשה בהורה שבא לשאול: האם רצוי שבתו הקטנה (בת שלוש) תלבש באופן קבוע גרביונים עבים וארוכים משום ´צניעות´? התשובה היתה: במידה ואין נוהגים כן במקומם, אין לנהוג כן עם הבת.

הנהגה זו שאינה מקובלת בחוג שלהם תעיק לה מאוד. יהיה קשה לה להיות שונה (´צדיקה´) מחברותיה. כמו-כן, החברות בדרך-כלל אינן מקבלות זאת בהבנה, ופעמים אף ילגלגו עליה.

הבת תגדל עם מועקה נפשית גדולה, ובסופו של דבר היא עלולה לסטות לגמרי מדרכי הצניעות. על כגון זה אמרו: "כל יֵתֶר כנטול דמי".

הקפדת יתר מצויה גם במספר בתי-הספר של בנות. מתוך ´דאגה´ לחינוכן מקפידים עליהן ביותר, ואפילו בדברים שאינם אלא חומרא בעלמא. הם אינם יודעים שהקפדת יתר משפיעה לרעה על נפש הבת, וגורמת לה לשנוא חלילה את צוות המורות ואת מקום הלימודים.

ויש המגדילים לעשות: הם עומדים בבוקר בשער בית-הספר חמורי-סבר ובודקים את התלמידות מכף רגל ועד ראש, לראות האם הן עומדות בתקנון של בית-הספר – תלבושת אחידה, גרביים, וכדו´. גישה זו אין בה להשיג את המטרה, כיון שאין אדם מקבל ממי שמראה לו פנים זועפות.

אין זו הדרך לגרום לבנות ישראל להקפיד על לבוש הולם וצנוע.אמנם חייבים לשמור על תקנון המוסד ולשמור על גדרי הצניעות, אבל יש לעשות זאת במאור-פנים ובדאגה כנה לתלמידות. המאור-פנים יגרמו להן לעשות את הדברים בחשק ורצון. הן ירצו להיטיב עם מטיביהן, ויקבלו בשמחה את דבריהם, ואילו ההקפדה יגרמו להן להתרחק מֵהֶן ומה´.

זכור! מאור-פנים, אהבה, בכוחם לרכך אפילו את לב האבן, לעומת זאת, פנים חמורות סבר, הקפדה, בכֹחן להקשות אפילו לב בשר רך ביותר.

ככלל, אין לשוחח עם הבנות בצד השלילי, מה אסור ומה לא טוב, אלא להאריך בצד החיובי, כמה טובה וכמה חשובה מעלת "כל כבודה בת-מלך פנימה", ומתוך החיובי יפנימו את הדברים בנקל וברצון.

מעשה במנהל חינוכי שמידי בוקר היה עומד בשער בית-הספר ומקדים שלום לתלמידיו. הוא היה פונה לכל תלמיד באופן אישי, ואומר ב´חיוך´: "בוקר טוב פלוני!".

אין לשער את ההרגשה הנפלאה שהתלמידים חשו באותה שעה. הם התחילו את הלימודים עם ´בוקר טוב´ לבבי מאישיות נכבדה, חינוכית, וגם אבהית.

הם שמחו להגיע לבית-הספר כיון שיש להם מנהל ´אוהב´ שמחכה לראותם. שירבו כמותו בישראל!