יקרת פרידמן מגלה סודות מהעבודה עם הרבנית ימימה מזרחי

כשאני ויקרת מדברות והיא מספרת לי קצת על סדר היום התובעני שלה, אני מסרבת להאמין לה. אני פשוט לא מצליחה להבין איך מכניסים כל כך הרבה כובעי תפקידים מדי יום, ודוחסים אותם לתוך 24 שעות בלבד, כולל זמן אישי לעצמה וזמן מספיק לישון. למעשה, לפני שנדבר בהרחבה על העבודה שלה מול הרבנית ימימה מזרחי, והתפקיד הכל כך חשוב שהיא אחראית עליו, אני כבר נותנת לה תפקיד נוסף לכל המכלול הקיים: יקרת פרידמן היא להטוטנית.

אבל קודם כל, מעט רקע אודותיה: יקרת פרידמן, 42, גדלה בחיפה, במשפחה חילונית עם זיקה למסורת, שהתקרבה עם השנים, והיום היא כבר שומרת מצוות. "בעקבות שבתון של אבי בארצות הברית, התחלנו להתקרב ליהדות דרך חב"ד", היא מתארת. "כשחזרנו לארץ, החלה המשפחה במסע ארוך של התקרבות, שנמשך עד היום". בהמשך הוציאה פרידמן תואר ראשון בהיסטוריה של עם ישראל, תקשורת ועיתונאות, ותואר שני בתקשורת ועיתונאות.

מתוך סרטון של יקרת על פרשת ואשה

כיום, פרידמן, נשואה לעדי ואם לשמונה ילדים בלי עין הרע, אוטוטו תשעה אי"ה, שעמלה רבות על גידולם וטיפוחם ומתגוררת ביישוב תקוע שבגוש עציון ("אבל הלב... 14 שנים גרנו בנחלאות, ואת נחלאות לא עוזבים באמת"). יקרת פרידמן חולשת היום כמעט לבד על מעצמה אדירה, שהיא אגב, הצמיחה בעשר אצבעות, שנקראת "פרשה ואישה". במסגרת התפקיד שלה, היא מגיעה מדי שבוע לאחד השיעורים הקבועים של הרבנית ימימה, שם היא עמלה על שכתוב ההרצאה. אבל זו רק ההתחלה, כי בבית מחכה לה העבודה האמיתית: אז היא משכתבת ומנגישה את התוכן, כך שיהיה כיף לקרוא אותו. בתוך כך, היא מקבלת מדי יום ערימות של מיילים, ועמלה בלי סוף על המפעל המשותף שלה ושל הרבנית.

בתוך כך, עושה רושם שהיא משתדלת בכל כוחה לבצע את שני התפקידים שלה ברצינות הראויה, ובזאת רובכן ודאי נתקלתם במסגרת העלונים "פרשה ואישה" המופצים מדי שבוע במייל, וגם אצלנו באתר. "המוח שלי קודח רעיונות מפה ועד הודעה חדשה כיצד לייקר את התורה ואת שיעורי הרבנית ימימה", היא מתארת, "עד שהרבנית עצמה כבר מאיימת עלי שהיא תוציא אותי לאיזו חופשה" (צוחקת).

"הייתי עייפה, וחיפשתי מענה רוחני"

ההיכרות ביניהן, נערכה כמעט במקרה, לפני כשלוש עשרה שנה, כשפרידמן הייתה בתקופה של עייפות כללית. "הייתי רעיה די טרייה", היא משחזרת, "עם שני ילדים קטנים, מנסה ללא הצלחה להתניע את הדוקטורט שלי בעיתונאות באוניברסיטה העברית. עבדתי, למדתי, הכל טוב לכאורה. אבל הלב לא היה שקט. התהלכתי עם המון ספקות וסימני שאלה ביחס לכל התפקידים האלה שלי. כל המשנה הפמיניסטית שדגלתי בה, לא עזרה לי כשעמדתי מול כיור מלא כלים, וחשבתי בזעם ש'רק אני שוטפת כלים בבית הזה'. הייתי מוכנה לפרק את הבית על דברים כאלה חמש פעמים ביום, ומצד שני היה ברור לי שעל חוסר שוויון ביני לבינו לא מפרקים בית... מה כן עושים, ואיך מתמודדים, ואיך מכניסים אהבה והומור לסיטואציות האלה – את זה לא ידעתי. וחיפשתי תשובות".

שתי חברות טובות סיפרו על שיעור מיוחד במינו לנשים, שמתקיים בסלון ביתה של חברתן, אישה בשם ימימה מזרחי, והמליצה גם לה להגיע. אבל פרידמן לא נענתה להזמנה כל כך בקלות. חודשים ארוכים עברו לפני שהגיעה אליו לראשונה "ועד היום אני מצטערת על השיעורים שהפסדתי לפני שהתחלתי להגיע", היא מודה. "לבסוף הגעתי לאותו סלון ומצאתי בו שמונה נשים ואישה אחת עם כובע שאמרה לי 'ברוכה הבאה!' בחיוך גדול. השיעור היה מפעים, ישבתי בפה פעור. היא דיברה על ההבדלים בין האיש והאישה לפי הזוהר, על גידול ילדים, על עיקר וטפל. היו לה המון בדיחות, בעיקר על עצמה, והסתכלות משועשעת על סיטואציות ביתיות מוכרות. נשביתי. חזרתי הביתה גבוהה יותר, שמחה יותר, סולחת יותר, עם הרבה יותר כוח. מאז לא פספסתי אף שיעור שלה".

או אז, החלה פרידמן לפקוד את השיעורים בליווי המחשב הנייד שלה, על מנת לתמלל ולערוך את ההרצאה שלה, "כדי שכל מילה יקרה תישמר לי", כדבריה. מכאן גם החל מפעל עלוני פרשת השבוע של השתיים, שנקרא "פרשה ואישה", והשותפות עם הרבנית.

הבנתי שהחיים שלך קיבלו תפנית מפתיעה בעקבות המפגש עם הרבנית ימימה.

"נכון. עזבתי את הדוקטורט בעקבות התייעצות קטנה עם הרבנית. היא אמרה לי 'תדעי לך, את מתאימה לאוניברסיטה ואני לא חוששת לנשמה שלך שם, אבל יש כלל: 'אין שמחה כהתרת ספקות'. זאת אומרת שאם יש לך עצבות באוניברסיטה, ראי אותה כפעמון אזהרה'. זה היה פנס גדול מאד שעוזר לי מאז בקבלת החלטות: היכן נמצאת השמחה שלי. עזבתי את הדוקטורט ואין לי געגוע, אפילו לא לשנייה.

הרבנית ימימה מזרחי ויקרת

"אבל אני תלמידה בנשמתי והמילים של הרבנית ימימה החיו אותי, אז התחלתי לאסוף אותן. את המחשב הנייד הבאתי לשיעורים שלה ופשוט כתבתי כל מילה, שיישמר לי. וגם שאוכל לשתף את בעלי בחידושים המפעימים. ואת אמא שלי ואת אחותי ואת מי לא. ואת כל החברות שלי מהשכונה הבאתי אצלה לסלון, עד שכבר לא היה מקום. והדפים שערכתי עברו מאחת לשנייה, ובתוך זמן קצר גיליתי שמאות נשים מקבלות אותם במייל, וזה עוד בתקופה שהאימייל בארץ היה בחיתוליו. הרבנית לא הבינה מה אני מתלהבת כל כך: 'זה רש"י ורמב"ן, מה את עושה כזה עניין?' היא היתה שואלת אותי בכנות גמורה. עד היום הרבנית אומרת לי 'את הראשונה שחשבה שיש פה איזה 'וואו', מלבדך אף אחת לא ראתה פה עניין גדול...'.

"כשהיא ראתה שזה משמח נשים, היא נרתמה למפעל. כיום אנחנו מקיימות בכל שבוע פגישה והיא מוסיפה לי חומרים שלא הספיקה להעביר בהרצאה שלה כדי שהלימוד השלם שעליו היא טורחת יגיע במלואו לקוראות שרוצות להשקיע ולקבל הכל. יש לי ארכיון מדהים של חומרים יקרי ערך, ואצלי בבית המדף הגדול עם כל התדפיסים של השיעורים שלה כבר עולה על גדותיו ואני חושבת שבמדף הזה מרוכזות רוב הזכויות שיש לי בחיי".

תגידי, איך מתחזקים "זוגיות" שכזו? בכל זאת, 13 שנה זה לא הולך ברגל...

"טוב, ברוך השם זה באמת קשר מיוחד. הוא בנוי, בין היתר, מהשקעה גדולה והרבה תפילות. זו 'זוגיות' שיש בה גם מרחק של כבוד, משום שהרבנית היא אדם מאוד עסוק. היא לומדת ומלמדת, רצה משיעור לכנס, מבקרת תלמידות בשעת צרה, ויש לה גם את המשפחה ואת עצמה. יש לי איתה פגישה שבועית שבה אנחנו עובדות על השיעור השבועי, ומעבר לזה אני משתדלת לא להעמיס עליה עניינים נוספים.

"לפעמים כשאני מתקשרת אליה, ובעלה עונה, הוא אומר לה 'זה רבי נתן בטלפון' ומעביר לה. אני תלמידה שלה קודם כל, מאד מחוברת לתכנים שלה ומרגישה את הזכות שנפלה בחלקי משמיים, ללוות אותה. עם השנים ראיתי איך התורה שלה הולכת וצומחת ומצמיחה עוד ועוד נשים, והתכנים שלה הולכים ומתחדדים ומשתדרגים.

"מהצד שלי, אני מאד אוהבת לספר על מה שאני לומדת ממנה והיא, מצידה, מאפשרת לי לעשות את שלי גם בתחום ההפצה של הדברים שלה. אני לא "סופרת צללים" שנמצאת רחוק, אלא מייצגת אותה באתר של "פרשה ואישה" ומול כל המנויות שלנו. הוצאנו לאור שני ספרים בהוצאת 'ידיעות ספרים' ואני ערכתי אותם. אני משתדלת כל הזמן ללמוד את השאיפות שלה ולכוון בהתאמה את הפעילות של 'פרשה ואישה'. זה אתגר לא פשוט כי הרבנית ימימה היא אישה מאד דינמית ובאמת הולכת עם פרשת השבוע ועם הזמן. מה שהיה נכון לתשע"ד כבר לא תמיד בתוקף גם בתשע"ה, ומה שדיבר אליה בפרשת 'בראשית' כבר פאסה בפרשת 'לך-לך'. בקיצור, כל הזמן מעניין".

ואיך מתמרנים בין מפעל חיים כזה ובין בית ומשפחה?

"בשמחה גדולה. אני מקדישה שעות רבות גם כאן וגם כאן ולא ישנה יותר מדי. אולי עכשיו הלידה הצפויה תכריח אותי לנוח קצת, אם כי אני מסופקת בכך. אני יודעת שמה שאני עושה ב"פרשה ואישה" חשוב, ומה שאני עושה בבית הוא חשוב. כל הזמן הדינמיקה משתנה ולומדים לתמרן איכשהו. לומר לך שיש אצלי איזון, לא יהיה נכון. אבל יש שמחה וסיפוק, והכי חשוב, לימדה אותי הרבנית, הבית דורש את הריכוז שלי, אז אני משתדלת להיות בריכוז איפה שצריך, והיכן שה' מעוור את עיניי, אני מבינה שזה ממנו ולטובתי.

"וכמובן, בעלי. עם השנים למדתי להיות צוות עם בעלי, וזה באמת תהליך למידה חשוב. בלעדיו אין 'פרשה ואישה', כי הוא אחראי על כל התפעול והתמיכה, ובלעדיו גם אין בית. ובלעדיו אני עם כל הדרייב שלי קורסת. ושנינו כל כך שונים, ברור לי שלא הייתי לומדת להיות הצוות שלו אילולא השיעורים וכל החוכמה המדהימה שאני לומדת מהשיעורים שלה בכל שבוע מחדש".

ואי אפשר להתעלם מהעובדה שאת אם לשמונה ילדים. איך את מתמודדת עם כל הקושי הכרוך בכך?

"התורה מנחמת אותי מאד בעמל הקשה של ההורות, ומעניקה לי כוחות. לדעת שגם יעקב אבינו מתמודד עם מריבות בין הילדים שלו, שאפילו מוכרים את יוסף – מי היה מאמין, לדעת שגם אברהם ויצחק מקבלים בנים לא פשוטים, זה פשוט נחמה אדירה. שלא לדבר על כך שהילדים של הקב"ה, אדם וחוה, לא מקיימים אפילו את המצווה האחת שהוא נתן להם. ואם האבות והאימהות הקדושים סבלו מצער גידול בנים, אז כנראה מצבי לא כזה קשה. זו נחמה אמיתית.

"חוץ מזה, הרבנית מזרימה לי המון כוחות לגדל את הילדים שלי ולרצות עוד מהמתיקות הזאת, שאין סוף ואין קץ לעמל סביבה. היא מדברת הרבה על כך שהעולם הזה נגד ילודה. ש'פרעה' קיים בכל מקום. אם זה בחדרי-חדרים בבדיקות האולטרסאונד, ואם זה בנזיפה מאמא, שאומרת לך: 'מה, עוד ילד? זה לא חוסר אחריות? מאיפה הכוחות ו/או הכסף?' ואם זה מהכיוון הכלכלי, שמנפנף לך באלף דברים שהתינוק שלך צריך ואת חייבת לקנות לו, ובסוף כל אימא מסתובבת עם 'שילב על הגב' וזה כל כך מעייף.

"אחרי ששמעתי שיעור של הרבנית על הילודה, הייתי מסוגלת לומר לרופאת הנשים: 'זה בסדר גמור דוקטור, הילדים לא אשמים באנמיה שלי, ובטח שלא אפסיק להביא אותם לעולם בגלל מחסור בברזל'. לפני כן, הייתי מסוגלת לחזור הביתה אחרי אמירה כזאת מרופאת נשים, לבכות שעות ולהיחלש בדעתי".

"את בן הזוג צריך להכיר כל הזמן דרך עיניים אוהבות"

למה לדעתך הרבנית ימימה כל כך מצליחה?

"אני חושבת שיש בה שילוב נדיר של אהבת ישראל, ובפרט אהבה גדולה לבנות ישראל, יחד עם רצון בלתי נלאה לשמח אותנו ולעזור לנו. הלימוד שלה הוא תמיד מסע בעקבות שאלות שנשים מתעסקות בהם, ובכל שבוע  דורשת מענה לכל השאלות האלה, מהפרשה ומהפרשנים. אני גם חושבת שהיא מלמדת עלינו המון זכות כל הזמן, וכל הזמן מתחדשת, ומאיצה בנו להתחדש גם. חוץ מזה, היא אישה יפה ועם חיוך גדול. ביחד עם האהבה והלימוד שלה, זה שילוב קטלני".

בתחילת הראיון הזכרת שדגלת מאד במשנה הפמיניסטית. קרה משהו מאז?

קשה להיגמל מהפמיניזם אבל הבעיה עם הפמיניזם היא, שהאג'נדה הזאת מודדת כל דבר, משטיחה את היחסים, מתרעמת בלי סוף. נורא מעייף להיות פמיניסטית כי את כל הזמן במלחמות. הפמיניזם פשוט לא קשור לאהבה. לעומת זאת, הלימוד השבועי העקבי שלי עם הרבנית ימימה בונה לי את הבית בעמל של תורה. זה פתח לי עולמות של חסד ואהבה וסבלנות בזוגיות ובאימהוּת שלי. את בן הזוג צריך להכיר כל הזמן דרך עיניים אוהבות. את הילדים צריך לגדל מתוך אמון ואמונה ותפילה. את הכלים האלה אני כל הזמן מחפשת לחדש בתוכי, והשיעור של הרבנית הוא תזכורת קבועה ליסודות האלה שצריך כל הזמן לחזק. אגב, הרבנית ימימה כל כך בעד נשים, בצורה שלא תיאמן, אבל מתוך זווית מבט מרעננת לגמרי.

מכל השיעורים של הרבנית שהשתתפת בהם, את יכולה לתת טיפ אחד לחיים שלקחת לעצמך?

"קשה לי לדבר במונחים של 'טיפ', על לימוד כל כך מקיף. אבל יש רעיון שאני 'נוסעת עליו' בתקופה הזו של חיי, כשאני בציפייה לקראת לידה קרובה, ואני די משקשקת. שאלתי את עצמי מה גורם לי כל כך לשקשק, הרי זו לא הפעם הראשונה שאני יולדת? ונזכרתי ברעיון שהרבנית לימדה בפרשת 'שלח לך': כשיש לאישה איזשהו פחד, פעמים רבות זה פחד מאד נכון, שנובע מהבנת גודל האחריות שלה. אז אחרי כמה לידות, ובפרט אחרי שיש לי כבר ילדים שגדלים, אני מבינה את גודל האחריות המוטלת עלי. כשהם היו קטנים לא כל כך הבנתי את זה. התינוק הזה ייוולד בעזרת השם לאמא מודעת ו'מבושלת'. רק להבין את זה הרגיע אותי, ויותר מזה – העצים אותי. הבנתי שהפכתי לאמא באמת. זה לא שהפחד מהלידה נעלם, אבל הפסקתי לפחד מהפחד וזה המון. חוץ מזה אני יודעת שאני מושגחת.

"עוד רעיון שלמדתי ממנה, הוא להיות אישה מקבלת ולא רק אישה מרעיפה. בעלי היה פוחד להביא לי מתנה כי תמיד היתה לי בדיחה: 'יש פתק החלפה?' או 'תשמע, הטעם שלך...', ומהרבנית למדתי לקבל ממנו קודם כל, כדי לא לסגור את ברזי ההרעפה והשפע בינינו. זה עשה רק טוב".

מה אנחנו לא יודעות על הרבנית ימימה מזרחי?

"היא לא אוכלת שוקולד, והמעריץ מס' 1 שלה הוא אביה, הרב אלינתן רוטשילד שיחיה. והיא אישה שפועלת, מזיזה דברים. פעם אחת בסיומה של פגישת עבודה שלנו היא קמה, לבשה מעיל והתכוננה לצאת. שאלתי אותה לאן מועדות פניה והיא אמרה:"לקנות שטיח. חסר לי שטיח בבית". ככה, יצאה לעיר וחזרה עם שטיח והייתה מאושרת: "ראית איזה יופי? וזה רק 390 ₪!" אני על קניית שטיח מתלבטת חודשים. חוץ מזה היא שרה נורא יפה".

ולסיום, מה אנחנו לא יודעות על יקרת פרידמן?

"יקרת פרידמן אוהבת לסרוג שטיחים. זה התחביב האחרון שלי. אני מאושרת במפעל 'פרשה ואישה'. חוץ מזה, גם אני זמרת בהסוואה. נורא אוהבת לשיר. פעם בכיתי לאמא שלי: 'אמא, תראי מה זה, אולי בגלגול אחר הייתי זמרת גדולה'. והיא אמרה 'את יודעת יקרת, עפרה חזה לא זכתה לשיר שיר אחד לילדים שלה, ואילו את...'. ברור לי שלא הייתי מגיעה רחוק בקריירת זמרה. אין לי כזאת אמביציה ובתכל'ס אני ביישנית".

סדרת התכנים החדשה של "פרשה ואישה", משיעורי הרבנית ימימה מזרחי, תהיה באוויר לזמן מוגבל. ניתן לצפות בכל התכנים כאן.