פרשת לך לך: תקציר הפרשה וליקוטי רש"י

תקציר הפרשה

"וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ..." (בראשית יב, א): בהיות אברם בחרן, אמר לו ה' שיעזוב את בית אביו, ויצא מעירו, אך לא גילה לו לאיזו ארץ ילך: "אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ" (בראשית יב, א). באותו היום יוצא אברם לדרך עם בני משפחתו, כצווי ה'. בדרכו ה' מתגלה אליו, והוא בונה מזבח, להודות על הבשורות הטובות שנתבשר בהן: "על בשורת הזרע ועל בשורת ארץ ישראל" (רש"י).

בהיותו בארץ כנען היה רעב גדול, לפיכך הוכרח לרדת למצרים, שם המצרים לוקחים את שרי אשתו, ומובילים אותה לבית פרעה. ה' מעניש את פרעה על לקיחת שרי, וכתוצאה מכך הוא מחזיר אותה לאברם. התורה מספרת כי אברם חוזר בעושר גדול לארץ ישראל, שם מתפתח ריב בין רועי לוט לבין הרועים של אברם. הוא מבקש מלוט להיפרד ממנו, ולוט בוחר להתמקם ליד סדום.

בהמשך הפרשה מסופר על מלחמת ארבעת המלכים: "וַיְהִי בִּימֵי אַמְרָפֶל מֶלֶךְ שִׁנְעָר אַרְיוֹךְ מֶלֶךְ אֶלָּסָר כְּדָרְלָעֹמֶר מֶלֶךְ עֵילָם וְתִדְעָל מֶלֶךְ גּוֹיִם, עָשׂוּ מִלְחָמָה אֶת בֶּרַע מֶלֶךְ סְדֹם וְאֶת בִּרְשַׁע מֶלֶךְ עֲמֹרָה שִׁנְאָב מֶלֶךְ אַדְמָה וְשֶׁמְאֵבֶר מֶלֶךְ (צביים) צְבוֹיִים..." (בראשית יד, א-ב). במלחמה זו לוט נלקח בשבי, וידיעה זו מגיעה לאברם על ידי עוג מלך הבשן. אברם מחליט לצאת עם אנשיו כדי להילחם בארבעת המלכים, ולבסוף משיב את לוט מהשבי. לאחר המלחמה, ה' מבטיח לאברם שיזכה לצאצאים רבים, וכן יזכה לרשת את הארץ המובטחת. יתר על כן, נאמר לו כי לעתיד לבוא בניו יהיו משועבדים, אך: "וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל" (בראשית טו, יד).

לקראת סופה של הפרשה מסופר על בקשת שרי מאברם, לישא את הגר שפחתה לאישה: "הִנֵּה נָא עֲצָרַנִי יְהוָה מִלֶּדֶת בֹּא נָא אֶל שִׁפְחָתִי אוּלַי אִבָּנֶה מִמֶּנָּה וַיִּשְׁמַע אַבְרָם לְקוֹל שָׂרָי" (בראשית טז, ב). אברם נושא את הגר לאישה, וזו מתחילה לבזות את שרי: "וַתֵּקַל גְּבִרְתָּהּ בְּעֵינֶיהָ" (בראשית טז, ד). שרי בתגובה לכך מענה אותה: "היתה משעבדת בה בקושי" (רש"י), והיא מחליטה לעזוב את הבית ולנדוד למרחקים. בדרכה מתגלים אליה מלאכים, היא מתבקשת לחזור לשרי, ובנוסף מתבשרת שתלד בן: " וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ יְהוָה הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן וְקָרָאת שְׁמוֹ יִשְׁמָעֵאל כִּי שָׁמַע יְהוָה אֶל עָנְיֵךְ" (בראשית טז, יא).

בסופה של הפרשה אנו קוראים על שינוי שמותיהם של אברם: "וְלֹא יִקָּרֵא עוֹד אֶת שִׁמְךָ אַבְרָם וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם כִּי אַב הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ" (בראשית יז, ה), ושרי: "שָׂרַי אִשְׁתְּךָ לֹא תִקְרָא אֶת שְׁמָהּ שָׂרָי כִּי שָׂרָה שְׁמָהּ" (בראשית יז, טו). בנוסף, מסופר על הבטחת ה' לאברהם בנוגע לירושת הארץ, וכן מובטח לו ששרה תלד בן. יתר על כך, אנו קוראים על מצוות ברית המילה והפרשה מסיימת במילתו של אברהם וכל אנשי ביתו.

ליקוטי רש"י על הפרשה

הדרך גורמת לשלושה דברים

פרק יב', פסוק ב': "וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה"

רש"י: ואעשך לגוי גדול. לפי שהדרך גורמת לשלשה דברים, ממעטת פריה ורביה, וממעטת את הממון, וממעטת את השם, לכך הוזקק לשלשה ברכות הללו, שהבטיחו על הבנים ועל הממון ועל השם.

הריב בין רועי לוט לרועי אברם

פרק יג', פסוק ז': "וַיְהִי רִיב בֵּין רֹעֵי מִקְנֵה אַבְרָם וּבֵין רֹעֵי מִקְנֵה לוֹט וְהַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי אָז יֹשֵׁב בָּאָרֶץ"

רש"י: ויהי ריב. לפי שהיו רועיו של לוט רשעים, ומרעים בהמתם בשדות אחרים, ורועי אברם מוכיחים אותם על הגזל, והם אומרים נתנה הארץ לאברם ולו אין יורש, ולוט יורשו, ואין זה גזל, והכתוב אומר והכנעני והפרזי אז יושב בארץ, ולא זכה בה אברם עדיין (ב"ר מא, ה.).

מי הוא אמרפל?

פרק יד', פסוק א': "וַיְהִי בִּימֵי אַמְרָפֶל מֶלֶךְ שִׁנְעָר אַרְיוֹךְ מֶלֶךְ אֶלָּסָר כְּדָרְלָעֹמֶר מֶלֶךְ עֵילָם וְתִדְעָל מֶלֶךְ גּוֹיִם"

רש"י: אמרפל. הוא נמרוד, שאמר לאברהם פול לתוך כבשן האש (ב"ר מב, ד.).

שכרן של מצוות

פרק טו', פסוק ה': "וַיּוֹצֵא אֹתוֹ הַחוּצָה וַיֹּאמֶר הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים אִם תּוּכַל לִסְפֹּר אֹתָם וַיֹּאמֶר לוֹ כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ"

רש"י: למען ייטב לך וגו'.  אם מצוה קלה שאין בה חסרון כיס, אמרה תורה למען ייטב לך והארכת ימים, במתניתין קל וחומר למתן שכרן של מצות חמורות (חולין קמב.) .

מדוע לא בתר את הציפור?

פרק טו', פסוק י': "וַיִּקַּח לוֹ אֶת כָּל אֵלֶּה וַיְבַתֵּר אֹתָם בַּתָּוֶךְ וַיִּתֵּן אִישׁ בִּתְרוֹ לִקְרַאת רֵעֵהוּ וְאֶת הַצִפֹּר לֹא בָתָר"

רש"י: ואת הצפור לא בתר. לפי שהאומות עובדי כוכבים ומזלות נמשלו לפרים ואילים ושעירים, שנאמר סבבוני פרים רבים וגו' (תהלים כב, יג.), ואומר האיל אשר ראית בעל הקרנים, מלכי מדי ופרס (דניאל ח, כ.), ואומר הצפיר והשעיר, מלך יון. וישראל נמשלו לבני יונה, שנאמר יונתי בחגוי הסלע (שיר השירים ב, יד.), לפיכך בתר הבהמות, רמז על האומות שיהיו כלין והולכין, ואת הצפור לא בתר, רמז שיהיו ישראל קיימין לעולם.

פירוש שמו של העיט

פרק טו' פסוק יא': "וַיֵּרֶד הָעַיִט עַל הַפְּגָרִים וַיַּשֵּׁב אֹתָם אַבְרָם"

רש"י: העיט. הוא עוף, ועל שם שהוא עט ושואף אל הנבלות לטוש עלי אוכל, כמו ותעט אל השלל (שמואל-א טו, יט.).

מי היה אביה של הגר?

פרק טז' פסוק א': "וְשָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם לֹא יָלְדָה לוֹ וְלָהּ שִׁפְחָה מִצְרִית וּשְׁמָהּ הָגָר"

רש"י: שפחה מצרית. בת פרעה היתה, כשראה נסים שנעשו לשרה, אמר, מוטב שתהא בתי שפחה בבית זה, ולא גבירה בבית אחר.

עונש כרת

פרק יז' פסוק יד': "וְעָרֵל זָכָר אֲשֶׁר לֹא יִמּוֹל אֶת בְּשַׂר עָרְלָתוֹ וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעַמֶּיהָ אֶת בְּרִיתִי הֵפַר"

רש"י: ונכרתה הנפש. הולך ערירי ומת קודם זמנו (שבת כה: לפי פרש"י ד"ה כרת).

מדוע הקפיד ה' על שרה?

פרק יז' פסוק יז': "וַיִּפֹּל אַבְרָהָם עַל פָּנָיו וַיִּצְחָק וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ הַלְּבֶן מֵאָה שָׁנָה יִוָּלֵד וְאִם שָׂרָה הֲבַת תִּשְׁעִים שָׁנָה תֵּלֵד"

רש"י: ויפל אברהם על פניו ויצחק. זה תרגם אונקלוס לשון שמחה וחדי, ושל שרה לשון מחוך, למדת שאברהם האמין ושמח, ושרה לא האמינה ולגלגה, וזהו שהקפיד הקב"ה על שרה ולא הקפיד על אברהם.

פירוש השם 'יצחק'

פרק יז' פסוק יט': "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֲבָל שָׂרָה אִשְׁתְּךָ יֹלֶדֶת לְךָ בֵּן וְקָרָאתָ אֶת שְׁמוֹ יִצְחָק וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתּוֹ לִבְרִית עוֹלָם לְזַרְעוֹ אַחֲרָיו"

רש"י: וקראת את שמו יצחק. על שם הצחוק. ויש אומרים, על שם העשרה נסיונות, וצ' שנה של שרה, וח' ימים שנימול, וק' שנה של אברהם.