סיפור קצר: מסמך ושמו בס 1

"ניר עציון, טכנאי בעל ניסיון במחלקת המחשבים של משרד הביטחון, יארגן לך מחשב רענן מזה שאתמול קרטע, מכירת מחשבים וחלקים. 03-6860665".

כשראיתי את המודעה שלי במקומון לא היה גבול לאושרי. סוף סוף אני גר בבית קרקע בסגנון שבדי, על הדשא בחוץ משתעשע גיא עם לאקי, כלבת המחמד שלנו ועמית מתנדנד בערסל ומשוחח באיפון בנינוחות.

את טכנאות המחשבים אני צריך רק בשביל התעסוקה. ההשקעה הכושלת שלנו בהולנד התבררה פתאום כהצלחה מדהימה, הממשלה שם החליטה להקים מלון על הקרקע של הבית הדולף שמכרו לי בעזרת פרוספקטים מרשימים ובניגוד לאלפי ישראלים נותרתי עם סכום כסף שעד היום רק חלמתי עליו. התחלתי להשקיע בזהירות, ושנתיים אחרי עזבתי את משרד הביטחון ובניתי את בית העץ המשובב שלי בפאתי העיר בה נולדתי, צופה לכינרת ולארבל.

אתמול בערב קפצו כמה חברי ילדות לביקור, ערכנו היכרות מחודשת והם טענו שאחד היתרונות כאן הוא שאין בעיר חרדים, "תבין ניר, אין אותם -  יש איכות חיים, יש תשתיות" הסביר גיא, "לדוגמא, כל האוכלוסייה כאן משלמת ארנונה בלי הנחות. טוב, חוץ מהסטודנטים כמובן. אבל זה השקעה לדורות." בתל אביב כמעט לא פגשתי את היצורים השחורים האלה אבל מבט קטן בטלוויזיה הספיק לי, ראיתי אותם במרחק נגיעה, בשטיסל ובעוד סדרות שגילו לי שגם במאה ה-12 יש אנשים שחיים בעבר, והם מתעקשים להמשיך כך גם למאה הבאה. "המאה העשרים לא מעניינת אותם, העיקר מאה שערים" צחקנו כמו שצריך. העיר המטופחת שלנו לא מתאימה להם והם לא מתאימים לה. בבני ברק יש מספיק מקום לטיטולים על המדרכות, עגלות שבורות וילדות מנוזלות.

בערב צלצל הטלפון והמחייג הזדהה בשם דוד, הוא הקפיץ את ליבי כששאל אם אני הטכנאי שפרסם היום, הוא חדש כאן ושכן נתן לו את המספר שלי, אשתו גרפיקאית והמחשב לא התאושש מהמסע. קבענו לתשע בערב והרגשתי שהחלום של שבדיה בארץ מולדתי מתחיל להתגשם.

בדיוק כשדוד היה צריך להגיע דפק בדלת חרדי שרצה כסף הוא משהו כזה. פתחתי סדק צר, הודעתי שאנחנו לא יכולים לתרום ותכננתי לטרוק. אבל הברנש צעק "תיאמנו להיפגש" חצוף! הודעתי לו את כל מה שיש לי לומר על חרדים, פרזיטים וקניבלים. כשסיימתי הוא שאל בחיוך; ה"נאום הזה הוא במקום תשלום על התיקון?". ואז נודע לי שככה קיבלתי את הלקוח הראשון שלי.

זה היה מביך כל כך שמיד הכנסתי אותו והשתמשתי בכל מילות ההתנצלות הנרדפות שהכרתי. הוא היה משועשע ואמר שלקח הכל בחשבון. הוא הגיע לכאן מבני ברק, "כי המינהל לא משחרר קרקעות ומגורים במרכז נהיו בלתי אפשריים כלכלית" שתקתי בתדהמה כשהוא הסביר שהם התגבשו 200 משפחות בסגנון חסידי לקהילה בעיר שלי, היפה, הצפונית, השבדית!  

דוד הזה היה שווה כלכלית, הוא הביא עוד לקוחות ולולא שפתאום נהיו לי לקוחות חרדים, הייתי מצטרף לארגון שהקים נמרוד בגיבוי מאות תושבים "הרוב קובע". דוד לא התרגש כששאלתי אותו איך הם מתגוננים, "האיכות תנצח" פסק. הם התעלמו והחבר'ה נחלשו כשראו שהחרדים תוקעים יתד, ובכלל לא מתרגשים מהפגנות או מסיבות באמצע הלילה בדירה מולם.

אני המשכתי עם החרדים וגיליתי שהם לא ממש תואמי אלו מהטלוויזיה. רובם היו אדיבים, מנומסים, משלמים בזמן (חשוב לציין שאני לא מוציא מחשב לפני תשלום, אבל לא היו ויכוחים בנידון - דוד הסביר לי שזה נקרא "לא תלין שכר", מאז אני מסביר להם כך וכולם מקבלים בכבוד, חסל סדר אסרטיביות).

יש דברים שלעולם לא אספר לילדי או ללקוחותיי. אבל לקוראי המתגוררים במרכז הארץ אינני חושש לספר. אני ניר עציון, הטכנאי המסור והנאמן, לא רק שבדקתי את המחשבים מפני וירוסים אלא גם מפני חיות אחרות, סקרנות ילדותית השתוללה בי ובחסות החשכה לחצתי צמדי הקשות על קבצים שהתגוררו במחשבים שקיבלתי. פתחתי חלק מהם וגיליתי עולם שונה ודומה בתוכם, דומה- כי גם אצלם יש קונפליקטים של מתבגרים, עובדים ומעסיקים, ושונה - כי הם מתמודדים אחרת. דומה- כי גם הם משתמשים במחשבים- "בדרך כלל רק מי שצריך לפרנסה" הסביר לי דוד. ושונה- כי אפילו הסדר של התיקיות מראה על צורת חשיבה שונה. זה היה הג'ונגל הלילי שלי.

הם לא ידעו כלום, קיבלו את ה'מוח' בחיוך, הודו והלכו.

אחד הדברים התמוהים ביותר במחשבים שלהם היה שמות הקבצים. הרבה קבצים קבלו שמות רלוונטיים לתוכן, אבל הרבה אחרים קיבלו שם קוד מסתורי, בתחילה חשבתי שזהו קמע להגנה על תוכן המסמך. אבל לפעמים היה מדובר בקבצים רגילים מאוד. מילת הקוד הייתה 'בס' והקבצים נקראו כך, 'בס1', 'בס2'  ואצל אנשים פחות מאורגנים היו לפעמים 'בס600' ואפילו יותר.

ניסיתי לגגל את המילה הזו אבל היא הייתה קצרה מידי והביאה הרבה תוצאות סותרות. אורלי טענה שזה קשור לשב"ס. בררתי אצל ידידים במשרד הביטחון על קודים של הצפנה. שמעתי הרבה דברים מעניינים. אבל אפילו הם לא ידעו לומר לי מאומה על שם הקוד 'בס'. אחרי שיחה עם עומרי-חבר וותיק מהקפיטריה החלטתי שאני אהיה זה שיצליח לעלות על עקבותיה של הרשת החרדית הסודית. 

באותו ערב דפק דוד על הדלת, הוא רצה את המחשב של אשתו, גרפיקאית עם יצירות לא רעות בכלל, הצעתי לו כוס קפה ולמרבה הפלא קיבלתי תשובה "בדיוק שתיתי הרגע" כמו זו של כל לקוחותיי החרדיים. לא נעלבתי כי למדתי כבר שהם מכבדם אותי בצורה שונה. הלכתי לחדר להביא לו את המחשב ואז עצרתי נשימה, גיאצ'וק, שותף פעיל לתהיות המסקרנות מהימים האחרונים העז לשאול אותו. דוד עשה את עצמו מופתע, "קוד? קמע?" הסברתי לו במה מדובר והוא התעקש שאינו יודע מה זה "תראה לי קובץ כזה". ישבנו על עשרות קבצים והוא טען שהוא לא מצליח למצוא לזה הסבר. היה ברור לי שהוא מסתיר משהו והוא טען שאם יש הסבר אז איש מחשבים כמוני אמור לדעת אותו.

נפרדנו בתחושה קצת קשה. חוסר אמון הדדי. 

                                                              ***

רבקה הקלידה מילה נוספת והרהרה, אם מוטי ילך כעת למחילה שתחת הבית הנטוש, יתכן וויקטור יגלה אותו שום, אבל אם יישאר בחוץ יארוב לו נפתלי המכונה "מושמוש הגדול". היא מחקה את המשפט האחרון והרהרה באופציה חדשה. ויקטור יעקב את מושמוש בחוץ ומוטי ייכנס וכשיצא...

הטיימר צלצל במטבח. העוגה! רבקה קפצה בחופזה מהמחשב, ולשנייה קלה שבה אליו. אם התינוק יגע בטעות במחשב, אז מחצית הפרק שכבר כתבה עלולה להימחק,

היא לחצה על ציור הדיסקט והמחשב שאל אותה איך תרצה לקרוא לקובץ, היא לחצה אישור על ההצעה שלו ורצה למטבח.

                                                             ***

"אני לא מבינה פה שום דבר" אילה לחצה את השפופרת מרוב תסכול. "למה אין דיווח על ההכנסות של 2012?" "בכלל לא?" שאלה הבוסית שלה בתמיהה. "כמובן שיש. אבל ההכנסות שלהם מ'זהבי חשמל' פשוט לא מופיעות ואני יודעת שהיו להם, אני לא יודעת מה לחשוב". "נבדוק את זה". פסקה הבוסית, רואת חשבון יפית פינקל. "כעת הייתי רוצה שתעברי על המאזן של 'פלחים ורימונים'. חייבים להגיש אותו לרשות המיסים בעוד כחצי שעה." איילה נלחצה "אני כבר", היא לחצה שמירה אוטומטית למאזן הקודם ומיהרה לבדוק את המאזן הנוכחי. 

אברהם פריד זימר את "כמה טוב שנפגשנו", ולכן לא נשמעו בחדר קולות התקתוק התכופים. רותי התיישרה לרגע, מתחה זרועות ואצבעות, והמשיכה להקליד. "איזה כתב קשה", היא נאנחה במורת רוח כשהגיעה למסקנה שהעב"מ המסתורי הוא אכן האות ד'. בשורה הבאה היא חזרה ותיקנה, כשראתה מילה עם ז' מובהקת שדומה ליצור ההוא. "לפחות אני עמלה על דברי תורה" חדר בה הרהור מתפייס. "לא סתם דברים בטלים ואפילו לא הקלדת עבודות  A.B נכבדות". המחשבה האירה בה, אבל באותו רגע חשך הכל, המחשב קרקר משהו ודמם. רותי חשה לרגע כסומא בארובה, זהו ביטוי נאה שהקלידה פעם לאיזו סופרת עם כתב חרטומים, אבל ברגע השני  הציצה בחלון וראתה שהסומא הוא לא רק בארובה, אלא ברחוב כולו. הבתים כולם היו חשוכים, וכמה נורות חרום החלו להידלק. 'נס שבמחשב מותקנת שמירה אוטומטית', הרהרה בעודה מחפשת נרות. 'לא יהיה לי סבלות להקליד את זה שוב'.

בערב דוד דפק שוב, "אאורקי! גיליתי!"  הוא הסביר באושר.

"נו?" שאלתי בחשד,

"ניר, נניח שאתה חייב לסגור במהירות מסמך, אתה נותן למחשב הוראה שישמור את הקובץ והוא מעצמו מביא הצעה לשם, נכון?!"

"נכון".

"ניר, איזה שם הוא יציע?"

"דוקומנט, בתרגום לאנגלית זה מסמך, והמחשב לפעמים מקצר וקורא לקבצים דוק".

"יפה, את ההצעה הזו תקבל אם תבצע שמירה על מסמך ריק עוד לפני שהתחלת להקליד. ניר, אם תשמור מסמך שיש בו תוכן מוקלד, מה יהיה כתוב לך?"

"מילים מהמשפט הראשון, עד חמש מילים או פחות מזה, המחשב מזהה אותיות עד שהוא מגיע למקום שיש סימן שאי אפשר להשתמש בו לשם קובץ. למשל סימן שאלה, מירכאות, סימן קריאה"

"יפה!" צהל דוד.

"תציץ במילה הראשונה בכל המסמכים שקוראים להם בס ותבין הכל".

הצצתי.

ואחרי שדוד הסביר לי את התוכן של המילה הזו אז גם לקבצים החפוזים שלי, ניר עציון הטכנאי מהבית השבדי שצופה לכינרת והארבל - קוראים לעיתים בס.