מבט כללי לחגי ישראל

בלוח השנה היהודי מפוזרים חגים וימי זיכרון שונים לאורך כל השנה. בחודש ניסן - חג הפסח, בחודש סיוון שאחריו - חג השבועות. בין שניהם יש "גשר" המקשר ביניהם - ימי "ספירת העומר". בחודש תמוז חל תאריך פחות "נעים" - צום י"ז בתמוז, ובחודש אב צום ט´ באב. שלשת השבועות שביניהם נקראים "ימי בין המצרים". חודש אלול מהווה הכנה לקראת החגים המתקרבים – הימים הנוראים´. בתחילת חודש תשרי ראש השנה, ולאחר עשרה ימים, בי´ בתשרי - יום הכיפורים, הימים שביניהם מוגדרים "עשרת ימי תשובה". בט"ו בתשרי חג הסוכות. בכסליו חג החנוכה, בטבת צום עשרה בטבת, ובחודש אדר חג הפורים.

כשבאים לדבר על חגי ישראל, יש  נקודת מוצא מהותית ביותר, אשר בהביננו אותה לאשורה ישתנה עד מאוד היחס שלנו אליהם. התפיסה הרווחת לגבי מושג ה´חגים´ וימי הזיכרון השונים בכל הדתות והלאומים היא שהם כשמם ´ימי זיכרון´. מהותם ומטרתם היא לזכור את אותם מאורעות היסטוריים שהיו נחלת האומה, ולשמר את ההיסטוריה הלאומית/הדתית כגורם מלכד ומאחד.

אך בתפיסה היהודית חגי ומועדי השנה הם הרבה מעבר לזה. ונבאר:

"חג" הוא מלשון מחוגה, כל פעם אנו שבים לאותה נקודה.

ניקח את חג הפסח כדוגמא. במבט שטחי אפשר לטעות ולומר שאנו אוכלים מצות בשביל לשמר את הזיכרון ההיסטורי - זה חלק קטן מאוד מהעניין. האמת היא, שאותו "אור" ו"שפע" רוחני, שאפשר את חירותו של העם בשנת 2448 לבריאת העולם בתאריך ט"ו בניסן - נשאר חקוק בתאריך זה לנצח. כל שנה מחדש, כשאנו מגיעים לאותו תאריך, אותו אור רוחני ניעור מחדש, ואנו יכולים להתחבר איליו שוב ולזכות באותה השפעה.

זאת אומרת, כדי שעם ישראל יוכל לצאת ממצרים הוא היה זקוק להמון ´אמביציה´ רוחנית. לא מספיק שפרעה משחרר ופותח דלתות. בשביל לייסד עם עצמאי, לא מספיק להוציא באופן טכני את בני ישראל ממצרים, אלא זקוקים למשימה הרבה יותר קשה - להוציא את "מצרים" מהעם. לאחר 400 שנות גלות חייבים לשחרר את העם מכבלי ההרגל של העם המצרי, ולטעת בתוכם חירות ועצמאות. ולשם כך בורא עולם השפיע שפע של ´חירות´ רוחנית, כדי שלחירות הפיזית תהיה משמעות. (חירות זו באה לידי ביטוי במעמד הר סיני וקבלת התורה שהרי ´אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה´ – אבל זה נושא למאמר נפרד).

אותו הארה רוחנית שהיה אז, נשארה חקוקה בתאריך זה לנצח.

אדם שאצלו חג הפסח מסתכם לא רק במצות ובמימונה, אלא בפנימיות ומשמעות הדברים, זוכה לצאת מתוך החג לא רק עם משקל פיזי עודף, אלא גם עם מטען רוחני אדיר של ´חירות´. כאשר מסתיים החג, הוא לא יאמר "חג הפסח עבר", אלא "עברתי בתוך פסח". תפקידנו לנסות ולהצליח לספוג את "חבילת ההטבות" שפסח מעניק לנו.

מעגל החגים השנתי מהווה נקודות תדלוק רוחני. בכל נקודת עצירה של חג ומועד, ניתן להתחבר ולהיטען בשפע הרוחני המיוחד לאותו תאריך. יהודי טוב צריך לעבור את כל מעגל השנה היהודי ולקחת איתו  לחיי היום יום, את מה שהחגים מעניקים לו.

נעשה סקירה קצרה, ונראה שכל חגי ישראל, חוץ מראש השנה, שבהמשך גם נגיע אליו, קשורים לציר המאורעות שעם ישראל חווה בשנה הראשונה להיווצרותו.

עם ישראל יצא ממצרים בתאריך ט"ו בניסן. בכל שנה בתאריך זה אנו חוגגים את ליל הסדר. לאחר שבעה ימים- בכ"א ניסן, ארע המאורע הגדול בהיסטוריה - קריעת ים סוף. זהו חג שביעי של פסח.

מטרת יציאתנו ממצרים הייתה כדי לקבל את התורה, שהרי כך אמר אלוקים למשה (שמות ג´ י"ב): "בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלוקים על ההר הזה". ולכן, כיוון שעם ישראל משתוקק ומצפה למתן תורה, הוא סופר את הימים... אלו ימי ספירת העומר שאנו סופרים בכל שנה.

לאחר ארבעים ותשעה יום - בתאריך ו´ בסיוון, ארע מעמד הר סיני וקבלת התורה. בכל שנה מחדש בהגיע תאריך מיוחד זה, אותו אור שנתן לעם כלים לקבל את התורה, חוזר ומאיר בעצמה רבה...

מיד לאחר מעמד הר סיני, משה עולה להר ושוהה שם ארבעים יום, שם הוא לומד מהקדוש ברוך הוא את הביאור לתורה שבכתב – את ה"תורה שבעל פה", ובסיומם, בתאריך י"ז בתמוז, משה יורד מן ההר כשבידו שני לוחות הברית. כשהוא רואה את העגל שעשו בני ישראל, תש כוחו, והוא משליך את הלוחות מידו.

צום י"ז בתמוז, נקבע בין היתר בעקבות מאורע זה. אגב, חטא העגל השאיר את חותמו לנצח בתאריך זה, בכך שלאחר מאות שנים, בזמן בית המקדש הראשון בוטל קרבן התמיד, ובתקופת בית המקדש השני נבקעו חומותיה של ירושלים.

בתאריך א´ באלול, משה עולה שוב להר למשך ארבעים יום כדי להתחנן ולהתפלל לבורא, שיסלח לעם על עוון העגל. בסיומם, בתאריך י´ בתשרי - יום הכיפורים - אלוקים מבשר למשה את הבשורה הטובה מכול - "סלחתי כדברך"! 

אמירה זו נחקקה לנצח, ובכל שנה מחדש, כשמגיעים אותם ארבעים יום שמשה התחנן וייחל לסליחה, משפיע הבורא שפע של חסד ורחמים, קירבה לעם ישראל, ומוכנות לסלוח ולמחול. מי שאוזניו עדינות, ושעתו שעת השקט, יכול עד היום לחוש את הקירבה המיוחדת לבורא בחודש אלול, בבחינת "אני לדודי ודודי לי", וביום הכיפורים, ניתן לשמוע את קולו של האלוקים- "סלחתי"! קריאת ה"סלחתי" הראשונה של הבורא, הלבישה לנצח אופי לתאריך זה - יום סליחה ומחילה.

בט"ו בתשרי, חג הסוכות, אנו חוגגים לזכר אותם ענני כבוד שהגנו על העם מפני כל סכנות המדבר הגדול והנורא. בכל שנה, בימים אלו, אנו סופגים מחדש את האמונה והתלות המוחלטת בבורא המקיף אותנו בחסדו ואהבתו...

בשנה השנייה לצאת בני ישראל ממצרים, בתאריך ט´ באב, המרגלים שבים מתור את הארץ. הם מניאים את לב העם מלהיכנס לארץ ישראל, באומרם כי רעה היא עד למאוד. העם האמין לדברי השקר שלהם, הפגין נגד משה ואהרון, וישב ובכה. אמר האלוקים - אתם בכיתם בכייה של חינם, בתאריך זה תבכו לדורות. ואכן בכיית העם אז, חקקה בתאריך זה אופי של סילוק מהארץ, וכעבור מאות שנים, שני בתי המקדש נחרבו ביום זה. עד היום, לצערנו, אנו ממשיכים לבכות...

לאחר הקדמה זו, נגיע לראש השנה.

מהו ראש השנה? איזה מטען הוא מביא עבורנו?

ראש השנה זהו יום בו נברא אדם הראשון.

העולם החל להיברא בתאריך כ"ה באלול, וביום השישי, בתאריך א´ בתשרי - נברא האדם. יום זה טומן בחובו לנצח את קריאת האלוקים "נעשה אדם בצלמנו כדמותנו"!. מי שרק רוצה, יכול לנצל את היום האדיר הזה, ולהיבראות ממש מחדש. יכולים אנו לשכוח מן העבר, ו"להתחיל מבראשית".

כדאי מאוד ללמוד על ימים אלו, להבין את משמעותם, לצלול לעומקם, ולצאת בן אדם חדש...