חכמת העולם

משפחה אחת, אשר שימרה את הכרת התכלית הרוחנית בבריאה, איכלסה את העולם מחדש (בראשית ו, ח). דור הפלגה (בראשית יא) מהווה דוגמא נוספת לעולים מאוחד ברדיפה אחר מטרות המנוגדות לאלה אותן קבע הבורא. רבותינו רואים בבניית מגדל בבל הכרזת מלחמה נגד המטרה הרוחנית שהציב אלוקים למין האנושי (בראשית רבה לח, ז). היה זה ניסיון להקים ציבילזציה שמספקת את עצמה, ועושה כראות עיניה במתנות אלוקים. מטרתם המוצהרת של בני הדור ההוא היתה: ''ונעשה לנו שם'' (בראשית יא, ד). אירוע זה מלמד כי כל ניסיון דומה נועד לכישלון מעצם טבעו. שליטה על הפלגנות וההרסנות הנטועות בטבע האנושי תושג רק כאשר יחליט המין האנושי לשאוף כל המטרות הרוחניות אשר למענן נברא.

 

התלמוד מספר לנו כי באחרית הימים ינסו אומות העולם להצטדק בפני אלוקים. הם יאמרו: ''ריבונו של עולם, הרבה גשרים גשרנו, הרבה שווקים תיקננו, הרבה מרחצאות עשינו, וכולם לא עשינו אלא בשביל ישראל, כדי שיתעסקו בתורה'' (עבודה זרה ב, ב). לא נדון כאן בשאת ההעזה לבוא לפני אלוקים, ועוד בעולם האמת, בשקר חצוף כזה. למדנו מדברי חכמינו ז''ל כי אדם מגיע לעולם הבא עם אותן מידות אופי אותן פיתח בעולם הזה. אם חייו היו שקר, ילווה אותו השקר אפילו בעולם הבא. ענייננו כאן הוא תשובתו של אלוקים: ''כל מה שעשיתם לצורך עצמכם עשיתם, כלום יש בכם מגיד זאת? ואין זאת אלא תורה''. רדיפת התענוגות בה עסקו אומות העולם מנוגדת בתכלית לדביקות בתורה. השתעבדות ומסירות לתורה כרוכות בניסיון לכבוש את טבע האדם החומרי ולהתעלות במדרגות הקדושה והאהבה. טענתם הכוזבת ניכרת לעין כל.

 

השלום לא יכון בעולם כל עוד מוכר האדם את בכורתו בנזיד עדשים, ממיר ערכי נצח בערכי החומר, כלומר, עד ביאת המשיח. נאמר בישעיהו (סב, א): ''למען ציון לא אחשה ולמען ירושלים לא אשקוט''. יונתן בן עוזיאל מפרש זאת: עד שציון תיגאל לא אניח לאומות העולם, ועד שאביא נחמה על ירושלים לא אשקיט את הממלכות. כל עוד מנוצלות שלוש המתנות למטרות שליליות, אין מנוס ממלחמה ומחרדה, מצרות ומאי שקט בקנה מידה עולמי. ''אין שלום אמר אלוהי לרשעים'' (ישעיה נז, כא). השלום יבוא לעולם הסובל הזה רק כאשר תבוא גאולה לציון, כאשר ישראל, עם התורה, ודרכם העולם כולו, ישובו לתורה וישלימו סוף סוף עם התכלית שייעד אלוקים לבריאה.מתוך ''סוד המוסר''