סיפור לשבת: השבת אבידה שלא נמצאה

בתו הבכירה של רבי זושא מאניפולי הגיעה לפרקה, ובידו אין מאומה לתת לה נדוניה והבריות לא רצו להשתדך עימו. בראות אשת הרב את מצב בתה, הפצירה בו שיעזוב את תלמודו ויצא לבקש נדבות מאנשים טובים, ובכך ימלא את חובתו כאב לבתו.

שמע רבי זושא בקול אשתו, ושם פעמיו לראשונה לעיר קוריץ, שם כיהן כרב חברו הקדוש רבי פנחס מקוריץ. ראה רבי פנחס את רבי זושא ושמח מאוד בבואו, פלפלו השניים בדברי תורה ויראה, ואז שאל רבי פנחס: "מה גרם לכבודו לעזוב את ספריו ולבוא לכאן?"

ענה רבי זושא שחפץ הוא לאסוף מעות להשיא את בתו, ורוצה הוא המלצה מרבה המפורסם של קוריץ. רבי פנחס נחרד למחשבה שרבי זושא הצדיק יסתובב כאחד העניים בעיר, מיד שלף 300 רובל שהיוו סכום אדיר, נתן בידו והורה לו לחזור ללמוד ובכסף ישתמש לחתונת בתו.

בעוד רבי זושא יוצא מקוריץ כשהודיה לה' על שפתיו, שמע יללות מרות של אשה בוכייה. מיד ניגש רבי זושא למקום, וראה יהודייה בוכה על שאיבדה ארנק ובו 300 רובל וסביבה סקרנים רבים. "אני מצאתי את כספך", אמר רבי זושא. "הבי לי סימנים ואתנהו לך".

"300 רובל היו בארנק", בכתה האשה. שלף רבי זושא 250 רובל, הושיט לה ואמר: "50 רובל אני מותיר לעצמי כשכר טרחה".

האישה זעקה: "גזלן! הב את כספי. שני רובל בלבד אתן לך כשכר". אך רבי זושא מסרב. עוד הם מתווכחים, ושני בחורים חילצו את הכסף מידו ומסרוהו לאשה, כשהם מתרים בו שאם לא יעזוב את המקום יטעם מנחת זרועם.

בבושת פנים עזב רבי זושא את המקום, בגבו תקועים כסכינים חדים מבטיהם הרושפים של הנוכחים. אבל הם לא הסתפקו בכך שעזב. בלהט ניגשו לרבי פנחס מקוריץ לספר לו על היהודי החצוף שלא התבייש לבקש שכר עבור מצות השבת אבידה.

רבי פנחס שמע את תיאורם ומיד חקר: "כיצד נראה היהודי?" שאלם. הנוכחים פירטו את מראהו החיצוני של רבי זושא. בטוחים היו שכעת יקרא לו הרבי וייסרהו בשוטי לשונו על שכה מזלזל הוא במצוות ועושה מהן מסחר.

אך לתדהמתם טפח רבי פנחס על מצחו וקרא בעצב: "הן גדול בתורה הוא האיש. רבי זושא מאניפולי הוא. כאחד הריקים ביזיתם אותו"... הנוכחים התנצלו שלא ידעו כלל שאיש קדוש הוא, אבל הוסיפו להגנתם שהוא היה זה שהתנהג בצורה מעוררת חשד.

אכן, הסכים איתם הרבי מקוריץ. לא מצליח אני להבין מדוע נהג כך. אך דעו לכם שאני בעצמי נתתי לו את הכסף והוא השיב אבידה שכלל לא מצא. לכשיבוא רבי זושא שוב – אשאלהו מדוע נהג כך.

עברו ימים וחודשים ושני ענקי הרוח נפגשו שוב. תוך כדי השיחה שאל רבי פנחס את רבי זושא: "אמור לי ידידי היקר, יודע אני שלא מצאת שום אבידה ואת הכסף שנתתי לך החזרת. מה ראית לנהוג בצורה כזו ולבקש שכר טרחה עבור המצווה?"

השיב רבי זושא בענוות-חן: "יצרי הרע הסיתני שאשיב אבידה שלא מצאתי. עבורה אקבל בוודאי כבוד רב. אוי לי אם אשיב ואקבל כבוד. מוכרח הייתי לבזות את עצמי כדי להרוויח מצווה שלמה".