"אני יהודיה לכל דבר!"

אחרי שעלתה עם אביה היהודי ממולדובה לארץ ישראל והחלה להתקרב ליהדות ולשמור מצוות, גילתה ט´ (השם המלא שמור במערכת) שלמעשה היא איננה יהודיה. זה היה לפני עשור בדיוק, כאשר איבדה את אביה, שנפטר בפתאומיות מדום לב. "את יודעת שאינך צריכה לשבת שבעה", אמר לה בעדינות הרב שטיפל בסידורי הקבורה. "מה פתאום?", התגוננה. "אני יהודיה לכל דבר, לא יכול להיות אחרת!". הרב הסביר לה שמאחר שהיהדות נקבעת לפי האם ולא לפי האב, הרי היא אינה יהודיה. "למרות הכל סירבתי להאמין והתעקשתי לשבת שבעה ולקיים את כל מנהגי האבלות כמו כל יהודי אחר", מספרת ט´ - אם כי ההתעקשות לא פטרה אותה מהצורך להתגייר כהלכה.

 

 

אך הסיפור של ט´, 28, מתחיל הרבה לפני. "נולדתי במולדובה (מדינה בין רומניה לאוקרינה) לאב יהודי ואם לא יהודיה. במולדובה כמו ברוב אומות העולם הלאום הוא לפי האב, ולכן גדלתי בידיעה שאני יהודיה לכל דבר".

 

"קודם כל, סבלתי מהמון רגעים לא נעימים של יחס עוין - אפשר לומר, אפילו ממש אנטישמי מצד שאר הילדים, כי הייתי היהודייה היחידה בכיתה. בשלב מסוים אבי לקח אותי אל הסוכנות היהודית, ושם הרגשתי שבאמת מצאתי את מקומי. היו שם עוד ילדים יהודים כמוני, חגגנו יחד חגים, מדי שבוע ערכנו קבלת שבת, וכך גדלתי עד שהגעתי לגיל 12.

 

"באותו זמן הוריי החליטו להיפרד ואבי רצה לעלות לארץ ישראל. היה עליי להחליט אם להישאר עם אמי במקום שבו גדלתי והורגלתי, בנוחות ובשפע כלכלי, או ללכת אל הלא נודע, לארץ שלא הכרתי. בסוף הלכתי עם הלב לארץ ישראל".

 

"נכון, אך היה בי דחף פנימי לעלות לארץ הקודש, שהיא הבית האמיתי של כל יהודי. מאחר שהייתי בטוחה בהיותי יהודיה, הרגשתי ששם הוא מקומי, עם כל היהודים. כך, בגיל 13, מצאתי את עצמי עם אבי לבד בישראל".

 

"הגעגועים לאמא היו תמיד, אך הרגשתי שעשיתי את הבחירה הנכונה. נחתנו בפרדס חנה ושם שובצתי בבית ספר חילוני לגמרי. אך עם זאת, לקראת יום כיפור הראשון בארץ, אמרו לי חברות שבכיפור כולם חייבים לצום, ואני קיבלתי זאת בהבנה ובשמחה. שבתי הביתה בהתלהבות והודעתי לאבי, שהיה רחוק משמירת מצוות, כי אני הולכת לצום בחג הקרוב. הוא ביטל את רצוני בהינף יד, ושאל את בכלל יודעת מה זה לצום?!, אבל הייתי בשלי וצמתי לבד, וגם המשכתי להתמיד בכך במהלך השנים".

 

"אומרים שיהודים הם עם עקשן, וכך גם אני. זה דווקא חיזק לי עוד יותר את הרצון להיות יהודיה ולקיים מצוות. זה גם החלק שאבי הותיר לי, ואף אחד לא ייקח זאת ממני. ובהדרגה התחלתי לקרוא תהילים, חיפשתי ללמוד על דוד המלך, ומשם הגעתי לסיפור רות המואבייה שהתגיירה, וממנה יצא דוד המלך. זה הביא לי עוד יותר השראה להתחזק.

 

"במהלך השנים חייתי בארץ כישראלית מן המניין, וגרתי בתל אביב. אמי הייתה מבקרת אותי ומדי פעם הייתי נוסעת לבקר במולדובה, אך כבר מגיל צעיר התמדתי בהחלטה לחיות בישראל"..

 

"בגיל 25 התחלתי להתחזק  בכל מיני דרכים. חברה לקחה אותי לרב שבירך אותי, וזה היה מעמד שלא הכרתי וריגש אותי מאוד. חברה אחרת אירחה אותי אצלה לסעודות שבת, שם עשו קידוש, ובהדרגה מצאתי את עצמי מתחזקת בצניעות ובשמירת שבת. אך כל הזמן הדהד לי בראש המשפט של הרב שאמר: את לא יהודיה. יום אחד נכנס בי פתאום דחף עצום ללכת ולהתחיל תהליך גיור".

 

"הליך הגיור ארוך ומורכב מאוד. במהלכו יש להתייצב שלוש פעמים בבית הדין, בפני הרכב של שלושה רבנים. הפעם הראשונה היא יותר כדי לבדוק אם כוונותייך להתגייר אמיתיות. לאחר מכן את נשלחת ללמוד את ההלכות. הלימוד יסודי מאוד, ואותי אישית גם עניין מאוד. ואז את מוזמנת בפעם השנייה להיבחן על מה שלמדת. שואלים אותך שאלות על ההלכות והמנהגים היהודיים, ואז את נשלחת לעוד חצי שנה, כשבפעם השלישית את אמורה לסיים את התהליך.

 

"בתחילה חשבתי שמדובר בעניין פשוט, אך כשנגשתי לכיתת הגיור גיליתי שם בנות שלומדות שנתיים, חלקן שלוש, ועדיין לא הצליחו להתגייר. זה הכניס בי קצת פחד, אבל הדחף להיות יהודיה כדת ודין היה חזק יותר מכל החששות גם יחד.

 

"בפגישה הראשונה שהייתה לי עם הדיינים הגעתי מלאת ביטחון עצמי והייתי בטוחה שאף אחד לא יערער על רצוני להיות יהודיה, וכאן החל הדיון. הדיין ביקש שאספר למה אני רוצה להיות יהודיה. השבתי: זה לא שאני רוצה להיות יהודיה - אני יהודיה!.

 

הרב היה נבוך לרגע ושאל בזהירות: מה זאת אומרת?, ומאותו רגע פשוט שפכתי את כל הבערה הפנימית שלי, שכל חיי הייתי בטוחה שאני יהודיה ועליתי לישראל לבד עם אבי וכו... אחד הרבנים שאל: את יודעת מהי השבת ביהדות?, ואני השבתי בגאווה: ודאי, אני שומרת שבת כבר חצי שנה. הדיינים החלו להחליף מבטים ונראה שגם צבעים, ואמרו לי בעדינות: תראי, גוי ששומר שבת חייב מיתה, אסור לך לשמור שבת כהלכתה. ואני נשברתי. בשבילי הייתה השבת הרגע הכי מתוק וטהור, וכל כך הייתי מחוברת לשבת. התחננתי לפניהם: בבקשה, רק אל תיקחו לי את השבת!. אך הם הסבירו כי אין ברירה.  חזרתי הביתה שבורה ובוכה. ידעתי שעומדת לפניי חצי שנה שבמהלכה אאלץ לחלל שבתות, וממש התחננתי לאלוקים שיעזור לי, כי לא הייתי מסוגלת לחשוב על פגיעה אחת בקדושה העצומה שלה."בראש חודש ניסן קמתי בבוקר עם רצון עז ללכת להתפלל אצל הצדיק רבי מאיר בעל הנס. כשהגעתי לשם פשוט פרצתי בבכי, והתחננתי לפני בורא עולם שבזכות הצדיק אזכה להיות יהודיה כבר בערב חג הפסח, וכך היה. יומיים אחר כך התקשרו אליי מבית הדין והודיעו לי שהדיינים רוצים לפגוש אותי בפעם השנייה, ואני נעניתי בשמחה. אך הגעתי אליהם עייפה ותשושה נפשית. הם החלו לשאול שוב שאלות בהלכה וכו, פתאום הם נעצרו, התבוננו בי, ואחד הדיינים פנה אליי ושאל: את מאמינה בכל עיקרי האמונה היהודית?. עניתי ברגש מתפרץ: ודאי שאני אני מאמינה בעיקרי האמונה!. ואז הוא הוסיף את המילים הנעימות ביותר ששמעתי בעולם: אם כך, אנו רוצים לגייר אותך עכשיו.

 

מאז הכרתי את ט´ אנחנו חברות נפש. זכיתי להיות איתה ביום הטבילה במקווה לגיור, ותוך ארבעה חודשים גם ללוות אותה ביום חופתה. למעשה, ייתכן שהיא באמת צדקה כאשר זעקה לפניי הדיין שהיא יהודיה. היא מספרת שבעת מלחמת העולם השנייה,  הורי אמה שרפו את כל המסמכים שהיו ברשותם (תעודות לידה, זיהוי וכו´) ולא היו מוכנים להסביר למה. מכאן ההשערה שלה שאולי הם היו למעשה יהודים.

 

כחוזרת בתשובה גם אני מוצאת את עצמי לעיתים במחשבות על שאלות לעתיד לבוא, ומדהים  לראות כיצד כל פעם ט´ פותרת לי את הדילמות בחיוך, ושואלת בתמימות: "מה הבעיה?! את בת של בורא עולם. רק תשאלי - והוא ייתן לך את כל התשובות".