מהי הסגולה עליה המליץ החפץ חיים להצלת חייו של פעוט?

כולנו מכירות את הלחץ של ימי החורף הקצרים. ערב שבת בפתח. יום ששי, שהוא "יום הלחץ", שכתוב עליו שהשטן מרקד בו, בכדי שתכעסי, תריבי, תילחצי, תבכי ולא תספיקי... העיקר בשבילו זה שתגיעי לרגע הדלקת הנרות עייפה ומסמורטטת, שתדליקי אותם בלי טיפת כוח, מאוכזבת מעצמך ומההתנהלות שלך, ולא תשקיעי כוונה בזמן הברכה והתפילה מול הנרות.

הסיטואציה הזאת ודאי לא זרה לאף אחת מאיתנו. ודומה שבכל פעם גומלת בליבנו ההחלטה מחדש ש"בשבת הבאה אני אעשה הכל אחרת". אבל אז שבת שוב מגיעה, ושוב יש לחץ שקשה לעמוד בו, ושוב מקבלים את השבת חסרות נשימה. אז מה הפתרון? איך אפשר, והאם אפשר בכלל, להגיע אל רגע הנרות רגועה ושלווה, לבושה ומאופרת, שמחה וממוקדת ברגע הרצון הזה?

לקבל את השבת ברוגע? זה לא חלום

העצה הראשונה: גייסי את כל השבוע - "חמדת הימים אותו קראת" – השבת היא החמדה של כל הימים, כל הימים אוהבים את השבת והם יהיו מוכנים לתת לה בשמחה קצת זמן. נצלי  את כל הימים בהכנות לקראת שבת. התחילי ממוצאי שבת, כל יום קצת. לשים את השבת בראש כל הזמן, וללכת איתה לכל מקום.

חגית שירה. תוספת שבת - סגולת הסגולות

העצה השנייה : להכניס את השבת יותר מוקדם – רובכן תתלוננו עכשיו ותגידו: "גם ככה אני לא מספיקה, אז עוד להכניס את השבת מוקדם יותר?! איזו מין עצה זאת?" אבל דעו לכן, שפה טמון סוד גדול. מרגע שהחלטת להקדים לקבל את השבת - את תהיי זריזה ויעילה יותר.

אבל לפני הכל,ובאמת בשביל שנזכה להבין מהו הכוח של תוספת שבת, בואו נדבר קצת על המשמעות של תוספת שבת ושל הדלקת נרות של שבת. ושתדעי, שאם זה יעבוד – כל השאר בונוס... עוד תראי!

אז ראשית, גדולי ישראל האריכו רבות בעניין תוספת שבת. כולם מחפשים סגולות ולא יודעים שמתחת לאף שלהם, נמצאת סגולת הסגולות. למעשה, בתוספת של מספר דקות בכניסת וביציאת השבת טמונה ברכה אדירה וישועה לכל נצרכת.

בהשאלה, דמייני שאת מוזמנת לחתונה של חברה קרובה. השולחנות ערוכים והמטעמים כבר מסודרים לארוחה היוקרתית. בדיוק כשאת מתיישבת בנחת לפטפט ולאכול, מקבלים את פני הכלה. האין זה מכוער מאוד אם תתעלמי ממנה ותמשיכי בפטפוטייך...? הרי ככל שהכלה קרובה יותר לליבך - את תתרוממי ממקום מושבך, וגם ממעמקי הסלטים והלחמניות, את תרוצי לקבל את פניה ותתאמצי מאוד לשמח אותה. כך בדיוק מדמה זאת השולחן ערוך, וכותב ש"על האדם לחכות לשבת כהמצפה לקראת מלך ולקראת חתן וכלה".

בכך שאת מוכנה קודם ומצפה קודם, את מראה את קרבתך לה'. בזריזות שלך, את מספרת לבורא העולמים כמה חביבה עלייך מצוותו – מצוות השבת.

"ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת" – יש שבת שה' עושה ויש שבת שאת עושה. "לעשות את השבת", אומר האור החיים הקדוש, זה הזמן שאת מוסיפה מחול על קודש. ה' קורא לו שבת, וזה כאילו שאת עושה שבת ממש. כך יוצא שאת שומרת בכל שבת שתי שבתות. גם את השבת הרגילה, וגם את השבת שיצרת ועשית. "אלמלא משמרים ישראל שתי שבתות מיד נגאלים" – איזו סגולה אדירה, שיש לה גם משמעות עמוקה יותר: בעל הייטב פנים כותב, שאם את שומרת שתי שבתות, את השבת של ה' ואת השבת שלך – את נגאלת ומקבלת ישועה בכל העניינים.

גם הפסוק "ביומו תתן שכרו" – הוא ראשי תיבות של המילה שבת. אין על השכר שמקבלים ע"י שמירת השבת... ובייחוד כשמכניסים אותה בזמן. בנוסף, סגולת תוספת שבת מועילה לבני חיי ומזוני – לבנים ונחת, לחיים ובריאות ולשפע פרנסה.

בני – הבטיח האר"י הקדוש כי מי שרוצה לזכות בבנים, יזהר ויזהיר אחרים על "תוספת שבת", הן בערב שבת והן במוצאי שבת, ויזכה לזרע של קיימא.

חיי – כתב ה"פרי מגדים": "המוסיף מחול על קודש מוסיפים לו חיים". ואם ה' נותן חיים, הוא נותן אותם בטוב ורחמים.

מזוני – "מאשר שמנה לחמו והוא ייתן מעדני מלך" - פסוק זה הוא סגולה לפרנסה וטוב לומר אותו עשר פעמים בבוקר ועשר פעמים בערב. "אשר" – בסדר הא"ב, האותיות א', ש', ר', הן שלוש אותיות הקודמות לאותיות מילה שבת. "מאשר" – שהן האותיות הקודמות למילה שבת , מרמזות על הזמן הקודם לשבת – נעשה מהם "שמנה לחמו" – תזכי לפרנסה שמנה ומרובה, בריווח וכבוד. "והוא ייתן מעדני מלך – והשבת עצמה תיתן לך שפע רוחני לכל השבוע – ממש מהמעדנים של ה'.

הרופא הזדעק: "השבת פעלה 'יש מאין'!"

לרידב"ז הקדוש קרה מעשה מופלא – כשהיה רב בעיר סלוצק, פעם אחת היה מאוד חולה ובאחד הימים הוא חלם שהוא נמצא בבית דין של מעלה, וחברי בית הדין דנים אותו וממש באים להכריע אותו לדין מוות. הוא החל להתחנן ולבקש, וזעק בפניהם: "אני באמצע כתיבת את הספר שלי, ואם יעלו אותי לשמים לא אוכל לסיימו!". ענו לו: "אל תדאג, משהו אחר יסיים את הספר שלך". חרד לגורלו, הוא ממשיך להתחנן: "אני עוזר להרבה יתומים ואלמנות, מי יעזור להם מעכשיו?", והם עונים לו :"אל תדאג...נשלח שני בעלי חסד אחרים, והם ידאגו ליתומים ולאלמנות".

עד שעמד הרידב"ז, ואמר לחברי בית דין של מעלה: "מליל ששי (חמישי בלילה) המפה כבר פרוסה על שולחני לכבוד שבת קודש, ואני ובני ביתי מקבלים את השבת בעוד היום גדול, בתוספת שבת ראויה..." כאשר שמעו זאת הדיינים פסקו חד משמעית: "בזכות תוספת שבת יוסיפו לך חיים!".  ואכן, זכה הרידב"ז להישאר בעולם עוד שנים רבות, סיים לכתוב את ספרו ואף זכה לעלות לארץ ישראל ולכהן כרבה של צפת.

עוד סיפור מופלא, שסיפר ר' שמחה קפלן זצ"ל, רבה של צפת, שבועיים לפני פטירתו, ממחיש לנו את גדולתו של מי שמקבל את השבת טרם זמנה. הוא סיפר, כי כשהיה צעיר למד בישיבת מיר, והיה מתאכסן אצל זוג, שהיה להם רק בן אחד. פעם אחת, ביום ששי, התקיים יריד. אבי המשפחה נסע ליריד, ולפני שיצא אל הדרך, אשתו לא הפסיקה להזהיר אותו שיחזור מוקדם. מספר הרב קפלן, שכאשר חזר מהישיבה, ראה את בעלת הבית עומדת נסערת ליד החלון וממתינה לבעלה. בתמיהתו כי רבה, שאל אותה מדוע היא חרדה כל כך, והרי יש עוד שעות רבות עד כניסת שבת? והאישה סיפרה, כי בנם היחיד נולד להם אחרי שנים רבות של ציפייה, ולאחר זמן קצר גילו אצלו מום כבד בלב. בשל כך, פנו בני הזוג לרופא, שאמר שספק גדול מאוד אם הילד הזה יחיה, אבל עדיף שיסעו לווילנא הרחוקה – יש שם מומחה מיוחד לרפואת הלב שאולי יוכל לעזור להם. מבלי לחסוך במאמצים, נסעו אליו בני הזוג, ולאחר שבדק את הילד, אמר שלצערו, ככל הידוע לו אין תרופה למום שכזה, ובמקרה הטוב, אולי איזו תרופה שתוכל להאריך את חייו במספר חודשים. 

בצר להם, נסעו לחפץ חיים הקדוש ותינו בפניו את צרתם. נאנח החפץ חיים, הזדעק ואמר להם: "מה אני? מחייה מתים אני? מה אתם באים אלי?". אך נכדו של החפץ חיים זעק ואמר לו: "זה בן יחיד שנולד אחרי הרבה שנים, איך אפשר לשלוח את ההורים ריקם?", נענה החפץ חיים ואמר להם : "קבלו עליכם, כחוק ולא יעבור, להקדים לקבל את השבת - ותראו ישועות גדולות". מיד ענו לו בני הזוג בהתרגשות: "נעשה ונשמע", ואכן כעבור רגעים אחדים, סיפרו שממש ראו הטבה ניכרת במצבו של העולל, ועד שהגיעו הביתה - הילד כבר הבריא לגמרי, בחסדי שמיים. משם, נסעו בחזרה לרופא מווילנא, והלה בדק את הילד וצעק: "זה לא אותו ילד! זה לא ייתכן!" מיד סיפרו לו בני הזוג את הסיפור עם החפץ חיים, והוא כל כך התפעל, שאמר להם: "תדעו לכם שה "חפץ חיים" פעל 'יש מאין'". "ועכשיו", הוסיפה האישה להסביר לרבי שמחה קפלן בחרדה, "המבין אתה למה לא אמצא מרגוע עד שאראה את בעלי חוזר?".

אז מה עושים? פשוט מוסיפים!  

בתפילת מוסף של שבת אנו אומרים "טועמיה חיים זכו..."  - זה כמו שנותנים לך משהו טעים להפליא, בטעימה קטנה וחטופה, וכשאת מגלה כמה זה טעים - את אוכלת ואפילו מבקשת תוספת. כך בדיוק, צריך לטעום טיפה מהשבת לפני השבת, ואז תתענגי על השבת, ואפילו תחכי כבר לבואה של השבת הבאה.

בנוסף, כתוב "עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות" – אחד הפירושים לכך, הוא שאם תעשי שבת כשעדיין יום חול, ותקבלי את השבת מוקדם יותר – לא תזדקקי לבריות ותהיה לך פרנסה בריווח. בנוסף, כתוב בספר "תולעת יעקב", כי כשאת מוסיפה מחול על קודש את מרחיבה את גבולות הקדושה וכך ינהגו בך מן השמים, מידה כנגד מידה, ירחיבו לך ויוסיפו לך.

ועוד, אנחנו אומרים בקידוש: "וקראת לשבת עונג" – למי את קוראת? למי שהיא רחוקה ממך, כי למי שנמצאת קרובה אלייך את לא צריכה לקרוא, אלא פותחת מיד בשיחה. מכאן, הביני שלא נאה לקבל את השבת כשהיא קרובה, בדקה האחרונה, בקוצר נשימה ולחץ, אלא "וקראת לשבת", כשעדיין מוקדם והיא עדיין רחוקה.

פעם אחת הגיע אדם שבור לצדיק בעל ה"פני מנחם", וסיפר לו כי בנו עזב את הדרך. ענה לו הצדיק: "שמעתי מאבי, הרב הקדוש 'האמרי אמת', שתוספת שבת היא סגולה להיוושע בכל העניינים". ואכן, אותו אדם קבל על עצמו תוספת שבת - והבן חזר הביתה.

"מת בערב שבת סימן יפה לו" – אומר הבעל שם טוב הקדוש. מי ש"מתה" בערב שבת, הכוונה  "כמו מתה", זאת אומרת מתנתקת מכל העולם, ומתעסקת רק עם השבת – סימן יפה לה.

אז מה עושים? פשוט מוסיפים...!  ואיך, וכמה, את שואלת? לא הרבה! עשר דקות בכניסה, ועשר דקות ביציאה, ומי שרוצה יותר – יכולה. כמובן שחשוב לבדוק לפי ההלכה עד כמה מותר להוסיף, שלא תקבלי שבת משמונה בבוקר. כדאי לערוך את השולחן מבעוד יום, ורצוי אפילו כבר מיום חמישי בלילה, כך שתוכלי להתפנות ביום ששי מכל המטלות והעניינים השונים, ופשוט לחכות למלכה של שבת, לכלה של שבת, ולהדליק נרות בנחת ובשמחה. כך כל שבת יכולה להיות "השבת העולמית" שלך.

לסיום, בספר "משמרת שלום" כתוב כך: "וטוב שיוציא מפיו ויאמר: 'הריני מוסיף מחול על קודש לקיים מצות תוספת שבת, כמו שציוונו הבורא יתברך שמו.ריבון העולמים, זכני לשמור את השבת כהלכתה ולחזור בתשובה שלמה לפניך'".

בברכת שבת שלום, חגית שירה

*הדברים מלוקטים בין השאר מדבריו של ר' אברהם אלימלך בידרמן שליט"א