חובת השעה, בעקבות המצב הביטחוני

כולם יודעים מה שהיה שבוע שעבר בירושלים, ויש כמה פסוקים השייכים לזה. פסוק אחד כתוב בתורה אצל בני יעקב (בראשית מב, כח) "ויחרדו איש אל אחיו לאמר מה זאת עשה אלוקים לנו", והיינו לאחר שמצאו את כספם מושב בפי אמתחותיהם, וגם שמעון נלקח לבית האסורים, ראו שהם נמצאים בסכנה, והבינו שהכל בהשגחה מן השמים, מחמת חטאים שיש להם, וביקשו לדעת 'מה זאת עשה אלוקים לנו', מה רוצים מאתנו בשמים, ומה הם החטאים שיש לנו, שכאשר יידעו מה הם החטאים, יוכלו לתקן אותם ולחזור בתשובה.

ועוד פסוק כתוב בנביאים לגבי חורבן בית ראשון (ישעיה מב, כד) "מי נתן למשיסה יעקב וישראל לבוזזים", והיינו שצריכים לדעת "מי נתן" למשיסה ולבז, ועל זה באה התשובה בהמשך הפסוק "הלא השם זו חטאנו לו ולא אבו בדרכיו הלוך ולא שמעו בתורתו", היינו שהקב"ה הוא זה שנתן למשיסה וגו', מפני החטאים שחטאנו לו.

ונזכרו בלשון הפסוק שני עניינים, האחד "ולא אבו בדרכיו הלוך", והשני "ולא שמעו בתורתו". ונראה לפרש כי בדרכיו הלוך היינו מידות טובות, שהם דרכיו של הקב"ה, וכמו שאמרו (ספרי פרשת עקב) על הפסוק והלכת בדרכיו מה הוא רחום וחנון אף אתה וכו', ובדור החורבן הרי היו מידות רעות, בבית שני הייתה שנאת חינם, וגם בבית ראשון הייתה שפיכות דמים, וזהו מה שנאמר "ולא אבו בדרכיו הלוך", ועוד כתוב "ולא שמעו בתורתו" היינו עסק התורה וקיום המצוות.

מה המסר משמיים? (צילום:פלאש 90)

ובגמרא גיטין (נח, א) הובא פסוק זה על חורבן בית שני, שהובא שם העובדא ברבי יהושע בן חנניה שהלך לכרך גדול שברומי, אמרו לו תינוק אחד יש בבית האסורים וכו', הלך ועמד על פתח בית האסורים, אמר מי נתן למשיסה יעקב וישראל לבוזזים, ענה אותו תינוק ואמר הלא השם זו חטאנו לו וגו', אמר מובטחני בו שמורה הוראה בישראל, ע"כ. וכפי הנראה ביקש לבחון ולראות את דרגתו של התינוק, וכשראה שמבין ויודע לומר כי סיבת החורבן היא בהשגחה מחמת החטאים, ראה בזה שהוא בעל מדרגה, שעתיד להיות מורה הוראה בישראל.

בעוונות הדור

ובאמת יש להבין מהו שכתוב "הלא השם זו חטאנו לו" וגו', ומי הם החוטאים, וכי רבי יהושע בן חנניה ושאר התנאים שבדור החורבן היו להם חטאים? וכן בחורבן בית ראשון האם היו אשמים בחורבן גם ירמיהו ויחזקאל ושאר נביאים וצדיקים? הרי בודאי לא מסתבר לומר כן, אלא רק כלל הציבור באותו הדור היו להם חטאים, ומחמת עוונות הדור נענשו גם הצדיקים, שכל ישראל ערבים זה לזה.

וכמו שמצינו דבר כזה בגמרא (תענית כד, א) שרבה גזר תענית על הציבור מחמת עצירת גשמים, והתפללו הרבה ולא נענו, ושאלו את רבה, שהרי בדורו של רב יהודה, כשגזרו תענית מחמת עצירת גשמים, רק חלץ רב יהודה מנעל אחד להתחיל בתענית ומיד ירדו גשמים, ואילו אנו מתפללים הרבה ואין משגיחים בנו מן השמים, והרי בדורנו יש בני תורה יותר מדורו של רבי יהודה, שלומדים יותר מסכתות, וביותר ישיבות, ומדוע אין אנו נענים בתפילתנו, והשיב רבה כי הוא איננו אשם בזה, אלא הציבור, ומה יעשו גדולי הדור שאין דורם דומה יפה.

ומבואר כי רבה תלה החיסרון בבני דורו, שיש ירידת הדורות אצל כלל הציבור, והציבור אשמים ומונעים את ההשפעה שיכולה לבוא להם בזכות הצדיק. ומאידך מצינו (סנהדרין קו, ב) שגם רבא נשאל בענין זה מה נשתנה מדורו של רב יהודה שנענו בתפילתם מיד, והשיב רבא ואמר "רחמנא ליבא בעי", היינו שתלה את החיסרון בעצמו, שחסר בכוונת הלב, ולא תלה בירידת הדורות אצל כלל הציבור. 

וכן מצינו (ברכות כ, א) שהיה מעשה כזה אצל רב פפא ואביי, ורב פפא שאל את אביי במה אנו שונים מדורו של רב יהודה, והשיב לו אביי כי בזמן רב יהודה היו מוסרים נפשם על קידוש השם, וכפי שהיה עובדא ברב אדא בר אהבה שנהג בקנאות ובמסירות נפש לכבוד שמים, בדבר שלא היה מחויב בו על פי הלכה, והיינו מפני שהרגיש כאב וצער גדול על חילול השם והיה איכפת לו בלבו על כך, אבל בדורם של רב פפא ואביי לא הייתה קנאות ומסירות נפש כזו, מפני שהייתה ירידת הדורות וכבר לא הרגישו כל כך את הכאב והצער על חילול השם.

הרב גרשון אדלשטיין שליט"א

וכמו ששמעתי על אביו של המהרי"ל דיסקין, הגאון רבי בנימין זצ"ל, שהיה נוהג לעצמו בכל מיני חומרות מיוחדות, ואמר לבנו רבי יהושע לייב שלא ינהג כמוהו באותן החומרות, ורבי יהושע לייב לא הבין למה לא להחמיר, ואם יש סיבות להחמיר מדוע שלא ינהג גם הוא במידת חסידות, וכך היה מתפלא, עד שפעם אחת ראה שסיפרו לאביו שספר תורה נפל על הארץ, ואביו התעלף מרוב צער לשמע הדברים, ואז הבין כי אביו שהוא בעל מדרגה כזו, רק הוא ראוי לנהוג באותן החומרות, ומי שאינו בעל מדרגה אינו ראוי לנהוג בחומרות כאלו.

וכן מובא בגמרא (בבא קמא נט, ב) על אליעזר זעירא, שהיה מתהלך בשוק עם נעליים שחורות כמנהג האבלים, ושאלו אותו מדוע הוא הולך ככה, והשיב ואמר כי הוא עושה כן להתאבל על ירושלים, ואמרו לו וכי אתה חשוב כל כך להתאבל על ירושלים?! ותפסו אותו והושיבוהו בבית האסורים, והיינו מפני שזוהי יוהרא למי שאינו בעל מדרגה להתאבל באופן כזה, ורק אחר כך כשהתחיל לדבר איתם בדברי תורה ושאל אותם שאלה שלא ידעו לענות עליה, אז ראו שהוא באמת תלמיד חכם ובעל מדרגה שראוי שיתנהג באופן כזה, אבל מי שאינו בעל מדרגה אם ינהג בחומרות שאינן לפי מדרגתו הרי זו יוהרא.

ועל כל פנים מבואר כי אביי ורבא תלו את החיסרון בעצמם, ואילו רבה תלה החיסרון בבני דורו ואמר מה יעשו גדולי הדור שאין דורם דומה יפה, ונראה כי אביי ורבא היו בדור מאוחר יותר, שכבר הייתה ירידת הדורות גם אצל גדולי הדור, והרגישו שגם הם בעצמם אינם ראויים שתתקבל תפילתם כמו תפילתו של רב יהודה, אבל בזמנו של רבה עדיין לא הייתה ירידה אצל גדולי הדור, ורבה הכיר וידע את מדרגתו כי הוא בעצמו ראוי שתתקבל תפילתו, ורק בני דורו אשמים בכך שלא נתקבלה התפילה. וכן בדור החורבן, כל הנביאים והתנאים בוודאי לא היו אשמים בחורבן, ורק בני הדור גרמו לזה.

בקרובי אקדש

ובאמת הצדיקים לא רק שאינם אשמים בעוונות הדור, אלא להיפך אמרו חז"ל (שבת לג, ב) שהצדיקים נתפסים על הדור, והיינו אף שאין להם עוונות, הרי הם נתפסים וסובלים מחמת עוונות הדור, וכן מובא בגמרא (כתובות ח, ב) על אחד שנפטר לו בן תינוק, והגיע אחד מן האמוראים לנחמו ואמר לו "חשיב את לאתפוסי אדרא", ופירש רש"י "חשוב אתה למעלה לתופסך ואת בניך בעוון הדור שצדיקים נתפסים על הדור", והיינו שגם התינוק הוא צדיק ואין בו חטא, ומיתתו היא רק מחמת עוונות הדור. וצריך ביאור מה אשמים הצדיקים שאין להם עוונות, ומדוע הם צריכים לסבול בעוונם של אחרים?

ומצינו עוד שאמרו חז"ל (מו"ק כח, א) "למה נסמכה מיתת מרים לפרשת פרה אדומה לומר לך מה פרה אדומה מכפרת אף מיתתם של צדיקים מכפרת", והיינו שמיתת הצדיקים מועילה לכפר על עוונות הדור. וצריך ביאור היכן מצינו כפרה בלא תשובה, וכי שייך שיתכפר לאדם חטאו בלא שיעשה תשובה על זה, הרי בוודאי שצריכים תשובה בשביל הכפרה, וכיצד מיתת צדיקים מועילה לכפרה?

ויש לבאר בכל זה כי אין הכוונה שמיתת הצדיק לבד מכפרת, אלא מיתת הצדיק מעוררת את הציבור לתשובה, וכמו שהביא רש"י (ויקרא י, ג) מדברי חז"ל במיתת נדב ואביהוא "כשהקב"ה עושה דין בצדיקים מתיירא מתעלה ומתקלס, אם כן באלו כל שכן ברשעים", והיינו כי כשרואים מידת הדין בצדיקים זה מעורר את הציבור לתשובה וליראת שמים, שרואים שיש דין ויש דיין. וכמובן צריכים לזה מחשבה והתבוננות, להתעורר ממה שרואים דיני שמים.

ונמצא כי הצדיק שנתפס בעוון הדור, לא הפסיד כלום במיתתו, ואדרבה הוא מרוויח בזה, שהשפיע וזיכה את הרבים על ידי מיתתו, וכפי שהזכיר רש"י שלושה עניינים בלשונו "מתיירא מתעלה ומתקלס", היינו שגורם לציבור להתעורר ולהוסיף יראת שמים, וגם עילוי וקילוס שהם מדרגות גבוהות יותר של יראת הרוממות.

ובאמת כתוב במיתת נדב ואביהוא (שם ב) "וימותו לפני השם", והיינו שהיו בדרגה גבוהה של "לפני השם", שכל מעשיהם היו מתוך הרגשת "שויתי השם לנגדי תמיד", ומבואר במפרשים כי חטאם היה דק מאד כחוט השערה, ומה שהביאו קטורת זרה היה לשם שמים, והיו סבורים בדעתם שכך צריכים לעשות בתור הוראת שעה.

וכתוב (שם ג) "ויאמר משה אל אהרן הוא אשר דיבר השם לאמר בקרובי אקדש", וברש"י כתב "אמר לו משה לאהרן, אהרן אחי, יודע הייתי שיתקדש הבית במיודעיו של מקום, והייתי סבור או בי או בך, עכשיו אני רואה שהם גדולים ממני וממך", והיינו שבאמת כל החטאים של נדב ואביהוא לא היו מספיקים להיענש עליהם, ואף על פי כן מתו, כדי שיתקדש שם שמים במיתתם ותשרה השכינה במשכן.

והיינו כי לפני מיתתם של נדב ואביהוא, לא היו כלל ישראל ראויים להשראת השכינה במשכן, ולא הועילו לזה כל הזכויות הגדולות של משה רבינו ואהרן הכהן, רק מיתת נדב ואביהוא הועילה שתשרה השכינה במשכן, וכמו שכתב רש"י שכשהקב"ה עושה דין בצדיקים מתיירא מתעלה ומתקלס, וכשראו כלל ישראל שמידת הדין פוגעת אפילו בנדב ואביהוא שהיו מגדולי הדור, התעוררו מזה לחיזוק האמונה ויראת שמים, ובזה נעשו ראויים להשראת השכינה.

ועל פי זה יש לבאר מה שאמר משה רבינו לאהרן "עכשיו אני רואה שהם גדולים ממני וממך", וצריך ביאור הייתכן באמת שנדב ואביהוא היו גדולים ממשה ואהרן? ויש לבאר שאין הכוונה שהיו גדולים לגמרי יותר ממשה ואהרן, אלא שבדבר הזה היו יותר גדולים, שזכו להביא להשראת השכינה במשכן על ידי שקידשו שם שמים במיתתם, ואילו משה ואהרן לא זכו לזה, ולא היה בכוחם לעורר את הציבור כל כך. וזה הביאור "עכשיו" אני רואה וכו', היינו דווקא עכשיו, לאחר כל זיכוי הרבים הגדול שנגרם על ידם, בזה הם גדולים ממני וממך.

וכן גם הצדיקים שנתפסים בעוון הדור, לא רק שאינם מפסידים בזה אלא הם גם מרוויחים שזוכים לזכות את הרבים במיתתם, ופעמים שזוכים במיתתם לקדש שם שמים יותר ממה שהיו יכולים בחייהם, וכדוגמת נדב ואביהוא שבחייהם לא שרתה השכינה במשכן, ורק על ידי מיתתם קידשו שם שמים והשפיעו על כלל ישראל שיהיו ראויים להשראת השכינה, וזיכו את הרבים במיתתם באופן מיוחד מאד, שזה נותן זכויות עצומות של גן עדן ושל עולם הבא שאין לשער.

אלו הקדושים שנהרגו השבוע בירושלים, השם יקום דמם, שמתו באמצע התפילה, עטורים בטלית ובתפילין, זכו במיתתם לקדש שם שמים, ולהשפיע השפעה גדולה של התעוררות בכלל ישראל, והשפיעו על כל הציבור השפעה של חיזוק האמונה, לקיים את כל דברי התורה באמונה שלמה יותר ממה שהיה עד עכשיו, ויש להם זכויות גדולות מאד של זיכוי הרבים וקידוש השם שנעשה במיתתם.

חובת השעה

אבל אנחנו צריכים להתבונן 'מה זאת עשה אלוקים לנו', מה רוצים מאתנו בשמים, ולהתעורר ממה שרואים מידת הדין, להוסיף יראת שמים ולהתחזק בכל הדברים הצריכים חיזוק, וכמו שאמרו (ברכות לב, ב) ארבעה צריכים חיזוק תורה ומעשים טובים תפילה ודרך ארץ, והיינו להתחזק בדבקות בתורה בהתמדה עד כמה ששייך, וכן תפילה בכוונה וביישוב הדעת כל אחד כפי דרגתו כמה שיכול, שעיקר התפילה היא העבודה שבלב, ומעשים טובים היינו מידות טובות, וכן דרך ארץ היינו כל צרכי הגוף הנדרשים לצורך קיום התורה והמצוות.

כל הדברים האלו הם מהמעלות העליונות, וכמו שכתב רבינו יונה בשערי תשובה (ג, יז) מעלת תלמוד תורה, ומעלת העבודה, ומעלת לכת בדרכי השם, וכתב "לכל אחת מהנה כמה מדרגות", היינו שאין סוף למדרגות במעלות העליונות, וכל אחד יכול תמיד להתעלות ולהוסיף מדרגות בזה, על ידי הרגל במעשים, והתבוננות במחשבה.

ולכן כאשר אנו מבקשים לדעת 'מה זאת עשה אלוקים לנו', עלינו להתעורר ולהתחזק ביראת שמים שיהיה שם שמים 'מתיירא מתעלה ומתקלס', וכן להתחזק בדבקות בתורה ובמידות טובות שיהיה 'בדרכיו הלוך' ו'שמעו בתורתו', ויחד עם זה אנו צריכים גם להתפלל ולבקש רחמים עבור כלל ישראל, וכפי שמבקשים בכל התפילה בלשון רבים "השיבנו" ו"סלח לנו", שכל כלל ישראל יזכו לתשובה שלמה, ואם יש תפילה על זה בוודאי שהתפילה יכולה להועיל, ותלוי אצל כל אחד עד כמה שמתכוון, וכמה שאכפת לו על כלל ישראל.

ומצינו עוד בגמרא (מכות יא, א) ברבי יהושע בן לוי, שאליהו הנביא היה מתגלה אליו בקביעות ללמד אותו תורה, ופעם אחת הפסיק לבוא, ולא נתגלה אליו במשך שלושה ימים, מפני שאריה אכל אדם בריחוק שלושה פרסאות ממקומו של רבי יהושע בן לוי, והייתה תביעה עליו שהיה צריך לבקש רחמים על בני דורו שלא יארע דבר כזה, כי מלבד מה שצריכים לבקש רחמים על הרוחניות של כלל ישראל שיחזרו בתשובה, צריכים גם לבקש רחמים על הגשמיות וחיי העולם הזה של כלל ישראל, ואמנם זוהי מדרגה, אבל צריכים להשתדל בזה.

ויש עוד דרך להשפיע על אחרים, על ידי שאדם מתחזק בעצמו בכל כוחו, וככל שמתחזק יותר בעצמו הרי הוא משפיע בזה חיזוק גם על אחרים, וכמו שכתב מרן החזו"א באיגרתו (ג, סב) כי מי שהוא בעל תורה אמיתי, שעוסק בתורה ומתנהג לפי דיני התורה, הרי הוא משפיע חיזוק האמונה על כל העולם, וכל אחד ואחד אם ישתדל להיות בעל תורה אמיתי בשלמות, ישפיע בזה על אחרים, וככל שנתחזק יותר בדבקות בתורה מצדנו, יהיה יותר השפעה על הכלל.

יהי רצון שנזכה לסייעתא דשמיא להתחזק כולנו בכל הדברים הצריכים חיזוק, ויהיו דברים אלו שדיברנו לזכותם של הפצועים הזקוקים לרפואה שלמה בתוך שאר חולי ישראל.